בית המדרש
  • הלכה מחשבה ומוסר
  • הלכה ומנהג
  • הלכה יומית
קטגוריה משנית
  • משפחה חברה ומדינה
  • כשרות
  • דיני כשרות
undefined
3 דק' קריאה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

שלושת הנערים החטופים

עיקרי ההלכות
א. טוב ונכון להשתמש בסקוטצ' נפרד לחלבי ולבשרי. אמנם מעיקר הדין יש מקום להקל בזה.

א. שימוש בסקוטצ' אחד לכלים חלביים ובשריים
בשימוש באותו סקוטצ' לבשרי וחלבי יש שתי חששות:
1. שמא בולע הסקוטצ' טעם מן השאריות שעל הכלים.
2. שמא נשאר על הסקוטצ' שאריות שנדבקו בו מן הכלים.
אמנם, יש כמה סיבות להקל בזה.
ראשית, בדרך כלל לא שוטפים כלים במים חמים בשיעור 'יד סולדת'. שנית, ייתכן והטעם נפגם על ידי סבון הכלים. ועוד, שאפילו אם נבלע טעם, מכיון שאין שוטפים את הכלים הבשריים והחלביים יחד אלא בזה אחר זה ויש בזה נ"ט בר נ"ט.
למעשה - ודאי שטוב ונכון לייחד סקוטצ' נפרד לבשרי וסקוטצ' נפרד לחלבי. אמנם מעיקר הדין הראשל"צ הגר"י יוסף הקל בזה, אך ציין שטוב ונכון להחמיר בזה מחמת שיש כמה חששות1.

ב. סיכום מושגים בדיני בשר בחלב
בשעה טובה סיימנו ללמוד את הלכות בשר בחלב במסגרת ההלכה שבועית. כסיכום לנושא גדול זה נזכיר בקצרה כמה מושגים מרכזיים בהלכות אלו:
א. נ"ט בר נ"ט
ההלכה קובעת שבדיני בשר בחלב 'טעם כעיקר' מן התורה. כלומר טעמו של הבשר וטעמו של החלב אסורים בבישול עם המין הנגדי מדאורייתא.
אמנם זהו דווקא ב'טעם ראשון'- כלומר הטעם שיוצא מן הבשר עצמו או מן החלב עצמו. אך טעם שיצא מהבשר ונבלע בכלי, לכשיצא מן הכלי הרי הוא טעם שני ואינו אוסר מן התורה. זהו נ"ט בר נ"ט- 'נותן טעם בר נותן טעם'.
הראשונים חלוקים האם על מנת להתיר טעם בשר באכילה עם חלב (או להיפך) צריך שהטעם יהיה שני או שיהיה שלישי. כמו כן נחלקו האם כשיש היתר הוא לכתחלה או רק בדיעבד.
ב. נותן טעם פגם
חז"ל למדו מן הפסוק "לא תאכלו כל נבלה לגר תתננה" שרק דבר שראוי לגר (גוי- גר תושב) קרוי נבלה, לכן אוכל שטעמו נפגם ואינו ראוי לאכילת אדם אינו קרוי נבלה.
ויש בזה שני דינים- אם הפגם הוא במאכל עצמו הרי הוא אסור באכילה אך אינו אוסר תערובתו. אולם אם הפגם הוא בטעם (כגון שנבלע טעם בכלי ועברו על הכלי 24 שעות ללא שימוש) הטעם אינו אסור מהתורה, אך חכמים גזרו לא לבשל בכלי כזה לכתחילה על מנת שא יבואו לבשל בכלי בן יומו.
ג. חריף
ישנם מאכלים בהם אין היתר 'נ"ט בר נ"ט' ולא היתר 'נותן טעם לפגם'.
בראשונים מובאים שני הסברים לחומרה זו. האחד, שלדבר חריף יש כח לבלוע על ידי חיתוך בסכין מהשמנונית הקרושה על פני הסכין. השני, שלדבר החריף יש כח להפוך את הטעם הנבלע בו לטעם משובח ומשמעותי.
ד. דרך בישול אסרה תורה
איסור אכילה והנאה מ'בשר בחלב' מהתורה חל רק באופן בו בישל את הבשר והחלב יחד (דבר האסור מצד עצמו גם ללא אכילה או הנאה).
אולם, אם לא בישל אלא מלח בשר וחלב יחד, או שכבשן יחד - הרי הם מותרים באכילה מדאורייתא ואינם אסורים אלא מדרבנן ובהנאה מותרים לגמרי.
ה. חתיכה נעשית נבלה
כאשר נבלע חלב בחתיכת בשר ואותה חתיכה התערבה בחתיכות בשר אחרות, על מנת לבטלה ולהתיר את התערובת יש לשער ששים כנגד החתיכה ולא נגד החלב הבלוע הבא. דין זה נכון אפילו במקרה בו נפלה רק טיפת חלב על חתיכת בשר ובאותה חתיכה לא היה ששים כנגדה. הסיבה לחומרה זו היא שבשר וחלב כשהם בנפרד כל אחד מהם מותר אולם כאשר הם מתחברים כל אחד מהם נהיה אסור עצמי. לכן חתיכת הבשר נהפכה לאיסור וצריך לבטל אותה ולא את הבלוע בה.
סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il