ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מבוא למשנת הראי"ה
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
הַבְּאֵר* אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ כּוֹרִים, עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ הִיא אֲשֶׁר עוֹבְדִים אֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ, כָּל הַקָּרֵב הַקָּרֵב אֶל עֲבוֹדַת בִּנְיַן אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וּתְנוּעַת הַתְּחִיָּה, מִיּוֹם הֵחֵלָּה לְהַכּוֹת גַּלִּים בְּלִבּוֹת רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
התשובה למתייאשים: להמשיך
כַּמָּה תְּקוּפוֹת שֶׁל יֵאוּשׁ כְּבָר עָבְרוּ עַל עֲבוֹדָתֵנוּ הַמְקֻדֶּשֶׁת? כַּמָּה פָּרְשׁוּ מִן הַצִּבּוּר הַמִּתְחַזֵּק בְּבִנְיַן אַרְצֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה הַנְּשַׁמָּה*? כַּמָּה הִכְרִיזוּ כְּבָר כִּי הַכֹּל הוֹלֵךְ לְטִמְיוֹן וְאֵין שָׂכָר לְכָל הָעֲבוֹדָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת? מִי הֵם אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ עִמָּנוּ? – אַמִּיצֵי הָרוּחַ, בָּרֵי הַלֵּב*. וְלֹא נְכַחֵד*, שֶׁגַּם אֹמֶץ גּוּפָנִי בְּמִדָּה יְדוּעָה דָּרוּשׁ הָיָה לְכָךְ, אֲבָל עַתָּה הִנֵּה כִּמְדֻמֶּה שֶׁהִגִּיעוּ כְּבָר יָמִים, אֲשֶׁר שׁוּם אִישׁ לֹא יוּכַל לְכַחֵשׁ, שֶׁבְּאֵר הַתְּחִיָּה הֵחֵלָּה לִזְרֹם מַיִם. הִנֵּה יֵשׁ תִּקְוָה שֶׁעֲבוֹדָתֵנוּ לֹא תֹהוּ הִיא, כִּי יֵשׁ כָּאן דְּבַר ד' וְיֵשׁ כָּאן צֶמַח צְדָקָה* לְבֵית יִשְׂרָאֵל וְלָאָדָם כֻּלּוֹ. אֲבָל עוֹד הַפַּעַם כָּרוֹזָא* שֶׁל הַמִּתְיָאֲשִׁים קָרֵי בְּחַיִל: הִנֵּה מֵי בְאֵר הַתְּחִיָּה דְּלוּחִים הֵם, רֶפֶשׁ וָטִיט הֵם גּוֹרְפִים אִתָּם, עַל כֵּן חִדְלוּ לָכֶם מֵהָעֲבוֹדָה הַזֹּאת אֲשֶׁר שָׂכָר אֵין לָהּ.
אֲבָל מַה יֹּאמַר הַמַּחֲנֶה שֶׁל הַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר ד' קוֹרֵא? לֹא נַכְחִישׁ אֶת הַחוּשׁ, לֹא נֹאמַר שֶׁכְּבָר כָּל הַזֶּרֶם שֶׁל מֵי הַבְּאֵר אֲשֶׁר חָפַרְנוּ מַיִם צְלוּלִים הֵם גַּם כָּעֵת. אֲבָל בְּשׁוּם אֹפֶן לֹא יַקְשִׁיב יִשְׂרָאֵל לְקוֹל מְיָאֲשָׁיו•, לְקוֹל מְהִירֵי הַלֵּב, הַבָּאִים כָּעֵת לְהַחֲלִישׁ יָדַיִם רָפוֹת, בְּמָקוֹם שֶׁחוֹבַת קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִיא לְחַזְּקָן. אִם הַזֶּרֶם הַתְּחִיָּתִי וְהַמֶּרֶץ שֶׁל הָעֲבוֹדָה הַבִּנְיָנִית אֲשֶׁר לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, עֲדַיִן לֹא כֻּלָּם מַרְאֶה טָהוֹר לָהֶם – מַה הִיא הַתְּשׁוּבָה אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְהָשִׁיב עַל הַשְּׁאֵלָה הַמָּרָה הַזֹּאת? רַק אַחַת הִיא אִמְרָתֵנוּ עָלֶיהָ: הִתְחַזְּקוּ הַכּוֹרִים, הוֹסִיפוּ לְהַעֲמִיק.
מבוא למשנת הראי"ה (128)
בשביל הנשמה
60 - תחיית האומה חלק ז'
61 - תחיית האומה חלק ח'
62 - לימוד שבועי באמונה ג- ט סיוון תשע"ז
טען עוד
וְאִם מֵי הַבְּאֵר אֲשֶׁר הִתְחִילוּ לִהְיוֹת מְפַכִּים רֶפֶשׁ וָטִיט הִנָּם מַזְרִימִים, לֹא נִפְרֹשׁ בִּשְׁבִיל זֶה מֵהָעֲבוֹדָה, כִּי אִם בְּיֶתֶר חַיִל וְיֶתֶר אֹמֶץ נַעֲמִיק לַחְפֹּר אֶת בְּאֵר תְּחִיָּתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, וּבַת קוֹל עֲתִידָה לִהְיוֹת מְפוֹצֶצֶת בְּרָאשֵׁי הֶהָרִים וְאוֹמֶרֶת: כָּל מִי שֶׁפָּעַל עִם אֵל יָבוֹא וְיִטֹּל שְׂכָרוֹ. נוֹסִיף לְהַעֲמִיק אֶת בְּאֵר הַתְּחִיָּה בְּרוּחַ וּבְחֹמֶר.
נֵרֵד* עַד הַתְּהוֹם הָעֲמֻקָּה שֶׁל הַמַּחְשָׁבָה הַתְּחִיָּתִית אֲשֶׁר נִשְׁטְפָה עַל יְדֵי זֶרֶם שֶׁל מַחְשָׁבוֹת שִׁטְחִיּוֹת, שֶׁאֵינָן אוֹמְרוֹת אֶת מְגַמָּתָהּ הָעֲמֻקָּה־הַתְּהוֹמִית, נַאְדִּיר אֶת הַמִּפְעָלִים, נַעֲסֹק בְּמֶרֶץ מָלֵא חַיִּים, בִּגְבוּרַת נְשָׁמָה, בַּהֲקָמַת הַשּׁוֹמְמוֹת, בְּהַרְחָבַת הַגְּבוּלִים, בְּבִנְיַן הֶעָרִים וְהַכְּפָרִים, וְיַחַד עִם זֶה נִתְאַמֵּץ לְהַרְבּוֹת אוֹר הַתּוֹרָה בְּאֶרֶץ חַיֵּינוּ לְהַגְדִּילָהּ וּלְהַאְדִּירָהּ, וְאָז רוּחֵנוּ הַנֶּאֱמָן וְהַמְקֻדָּשׁ הַנּוֹבֵעַ מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל, בְּכָל הַדְרַת קְדֻשַּׁת תִּפְאַרְתּוֹ, יִגָּלֶה וְיֵרָאֶה עַל שִׁדְרוֹת הַמִּפְעָל* כֻּלּוֹ, וְהַתְּנוּעָה הַלְּאֻמִּית כֻּלָּהּ תֵּצֵא עַל יָדֵינוּ מִידֵי עֳבִי־הַטִּיט שֶׁל הַמַּעֲטָפָה הַחִלּוֹנִית שֶׁלָּהּ*, וְתִתְעַטֵּר בַּעֲטֶרֶת הוֹד קֹדֶשׁ אֲשֶׁר רַעַם גְּבוּרָה לָהּ, וּפְאֵר קֹדֶשׁ לָהּ, וְיִפְעַת* נִשְׁמַת הַצְּבִי* וְהַתִּפְאֶרֶת שֶׁל אוֹר יִשְׂרָאֵל וּקְדוֹשׁוֹ יָאִיר עָלֶיהָ, לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל וּלְעֵינֵי כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ לְחֵן וּלְכָבוֹד וּלְרוֹמְמוּת קֶרֶן יִשְׂרָאֵל בְּנַחֲלַת קָדְשׁוֹ סֶלָה. וּבְאֵר יִשְׂרָאֵל תְּפַכֶּה אֶת מֵימֶיהָ הַחַיִּים וְהַזַּכִּים, "וּמַעְיָן מִבֵּית ד' יֵצֵא וְהִשְׁקָה אֶת נַחַל הַשִּׁטִּים" (יואל ד, יח), בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן. חיזוק בתורה ובחומר
(מאמרי הראיה א, להוסיף אומץ)
___________________________________
הַבְּאֵר – כעת הרב מבאר את הנמשל. הַנְּשַׁמָּה – השוממה. בָּרֵי הַלֵּב – זכי הלב. לֹא נְכַחֵד – לא נעלם. צֶמַח צְדָקָה – התפתחות, צמיחה בחסד ה'. כָּרוֹזָא וכו' – כרוז של המתייאשים קורא בכוח. ידֵיהֶם רָפוּ – עבודתם נחלשה. עֹז לָנוּ בֵּאלֹקִים – יש לנו ביטחון בה'. נֵרֵד וכו' – נעמיק להבין את עומק עניין תחיית האומה. עומק זה עדיין לא ניגלה בגלל הרבה הסברות שטחיות שהסבירו את התחיה אבל לא חשפו את עומקה. שִׁדְרוֹת הַמִּפְעָל – כל חלקי פעולות ובנייני התחיה. הַמַּעֲטָפָה הַחִלּוֹנִית שֶׁלָּהּ – הסברים להבנתה ומגמתה של התחיה בכיוון חילוני, גשמי, מנותק מן הקודש. יִפְעַת – זרמת. הַצְּבִי – צורה יפה.
ביאורים
בפסקה זו עוסק הרב בצורה ממוקדת בנמשל של משל הכורים בו עסקנו בלימוד היום הקודם. במוקד הביאור עוסק הרב בהתמודדות המרכזית שהעסיקה את מרבית גדולי ישראל בעת התחייה – כיצד יש להתייחס למים העכורים שמתפרצים יחד עם זרמי התחייה? כיצד יש להתייחס לחילוניות, לכפירה, לעזיבת מורשת אבותינו? כל אלה היו ועודן שאלות קשות וכבדות שמהן נגזרו גם טיב היחסים עם החלוצים החקלאים ויתר מיישבי הארץ, בעוד אלה התרחקו מאד מכל סממן דתי יהודי. קולות המתנגדים אפוא הם קולות אלה הטוענים כי 'לא אל הנער הזה התפללנו', מים דלוחים אלו מעידים שתקוותנו התבדתה. וכנגד אלה קורא הרב בקול גדול להוסיף אומץ, להתחזק ולגייס את כל הכוחות להמשיך להעמיק את באר התחייה. דווקא ניצני הגאולה הנגלים מעידים כאלף עדים שאין זהו תהליך קיקיוני שבין רגע היה ובן רגע חלף. התחייה החלה כבר לפלס דרכה ולנו לא נותר אלא לנקות ולזכך את מימיה. באמונתו של הרב בתהליך התחייה הוא מבקש ודורש מאיתנו להמשיך לחפור, להמשיך להעמיק את הבאר עד אשר יצאו מתוכה מים חיים. דגש חשוב אותו מאיר הרב הוא היחס הנכון למים עכורים אלה: משני קצות הקשת עומדות סיעות המתייאשות מהתהליך – מצד אחד, עומדת הסיעה שפורשת מראש בראותה שאין מים יוצאים והעבודה קשה. ומן הצד השני הסיעה שפורשת בראותה את המים העכורים. הרב בתווך מבקש להעמיד נקודת מבט שמצד אחד איננה מתעלמת מעכירות המים – אין הרב טוען שאלה הם המים הכי טובים ומתוקים. אין כאן עיניים העיוורות לזוהמה שקיימת במים, אך מאידך, הרב לא רואה בטיט וברפש חזות הכול. הרב מאמין שמתחת לערמות החול והעיסוק בעניינים ארציים גשמיים, עומדת לה הנשמה הפנימית של עם ישראל ומבקשת לצאת אל הפועל. החפירה לעומק היא – אם כן, הבנה מעמיקה יותר במגמות הפנימיות אליהן צועדת תחיית ישראל בעת הזאת. כנגזרת של העמקה זו חובה להרבות תורה, להרבות לימוד והפצה של תורה מאירה המיישרת את המבט על תהליך.
הרחבות
•מתוך החושך יגלה אור
בְּשׁוּם אֹפֶן לֹא יַקְשִׁיב יִשְׂרָאֵל לְקוֹל מְיָאֲשָׁיו. על הפסוק "דומה דודי לצבי" אומר המדרש: "מה צבי זה נראה וחוזר ונכסה נראה וחוזר ונכסה, כך גואל הראשון נראה ונכסה וחוזר ונראה... כך גואל האחרון נגלה להם וחוזר ונכסה מהן" [שיר השירים רבה ב כב]. הקשיים הנוצרים במהלך הגאולה אינם 'תקלה טכנית', אלא הם חלק מהסדר שנקבע מלכתחילה , בו לעתים הגואל 'נכסה'. "ברור הדבר, שלפי הערך של הכיסוי הזה – גדול יהיה האור אשר יגלה, בצאת החלק של תכנית הגאולה, המונח תחת ערימות החושך הגדול הזה, לחירות מתוך מאסרו" [מאמרי הראיה עמ' 360]. וכך כותב גם הרב צבי יהודה : "יש להבין את כל הסיבוכים וכל גלגולי המאורעות המופיעים על ידי מסבב הסיבות. מתוך הירידה למצרים מגיעים ליציאת מצרים, מתוך 'גר יהיה זרעך בארץ לא להם' [בראשית טו, יג] מגיעים ל'אחרי כן יצאו ברכש גדול' [פס' יד]. מתוך החושך הגדול מופיע האור הגדול. מתוך העבדות הנוראה מופיעה החירות הגדולה, החירות העליונה של תורה" [שיחות הרצי"ה, בראשית עמ' 348].
שאלות לדיון
האם יש כיום "תנועה לאומית"? אם כן, את מי היא כוללת?
מה התחדש לך במשנת הרב קוק לאחר הלימוד בחוברת?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
