ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חובת הלבבות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
דוד בן יוכבד ז"ל
אָמַר הַמְחַבֵּר: וְכֵיוָן שֶׁעָמַדְתִּי עַל חִיּוּב מִצְוֹת הַלְּבָבוֹת, וְשֶׁאֲנַחְנוּ חַיָּבִים בָּהֶם מִּמַּה שֶּׁזָּכַרְנוּ, וְרָאִיתִי שֶׁהוּנְחוּ וְלֹא חֻבַּר בָּהֶם סֵפֶר מְיֻחָד, וְהִתְבּוֹנַנְתִּי מַה שֶּׁהֵם בּוֹ אַנְשֵׁי דוֹרֵנוּ מִקֹּצֶר דַּעְתָּם לַהֲבִינָם, כָּל שֶׁכֵּן לַעֲשׂוֹתָם וּלְהִתְעַסֵּק בָּהֶם, וְהָיָה מֵחֶסֶד הָאֱלֹהִים עָלַי שֶׁהֶעִירַנִי עַל חָכְמַת הַמַּצְפּוּן.
חשיבות חובת הלבבות אצל הקדמונים
וְרָאִיתִי בְּמַעֲשֵׂי קַדְמוֹנֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וּבְמַה שֶּׁקִּבַּלְנוּ מִדִּבְרֵיהֶם, כִּי יוֹתֵר הָיוּ זְרִיזִים וּמִשְׁתַּדְּלִים בְּחוֹבַת עַצְמָם, מִמַּה שֶּׁהָיוּ מִשְׁתַּדְּלִים בְּתוֹלְדוֹת הַדִּינִים וְהַשְּׁאֵלוֹת הַנָּכְרִיּוֹת* הַקָּשׁוֹת, וְשֶׁהִשְׁתַּדְּלוּתָם הָיְתָה בִּכְלָלֵי הַדִּינִים וּלְבָרֵר עִנְיַן אִסּוּר וְהֶתֵּר, וְאַחַר כָּךְ הָיוּ מִתְעַסְּקִים וּמִשְׁתַּדְּלִים לְבָרֵר מַעֲשֵׂיהֶם וְחוֹבוֹת לִבּוֹתָם. וּכְשֶׁהָיְתָה בָאָה לְיָדָם שְׁאֵלָה נָכְרִית מִתּוֹלְדוֹת הַדִּינִים, הָיוּ מְעַיְּנִים בָּהּ בָּעֵת הַהִיא בְּדֶרֶךְ הַסְּבָרָה, וּמוֹצִיאִים אֶת דִּינָהּ מִן הָעִקָּר* שֶׁהָיָה בְּיָדָם, וְלֹא הָיוּ מַטְרִידִים דַּעְתָּם עָלֶיהָ קֹדֶם לָכֵן, מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ עִנְיָנֵי הָעוֹלָם נְקַלִּים* בְּעֵינֵיהֶם. וּכְשֶׁהָיוּ צְרִיכִין לִפְסֹק אֶת הַדִּין בָּעִנְיָן הַהוּא, אִם הָיָה הַדִּין בָּרוּר לָהֶם מִן הַיְסוֹדוֹת שֶׁקִּבְּלוּ מִשֵּׁם הַנְּבִיאִים עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם, הָיוּ פוֹסְקִים אוֹתוֹ עַל הַדֶּרֶךְ הַהוּא. וְאִם תִּהְיֶה הַשְּׁאֵלָה מִן הַתּוֹלָדוֹת שֶׁמּוֹצִיאִים דִּינָם מִן הַיְסוֹדוֹת הָהֵם, הָיוּ מְעַיְּנִים בָּהּ דֶּרֶךְ סְבָרָתָם, וְאִם יַסְכִּימוּ כֻּלָּם לְדַעַת אֶחָת, הָיוּ פּוֹסְקִים, וְאִם הָיוּ חוֹלְקִים בַּדִּין, הָיוּ פּוֹסְקִים כְּדַעַת הָרֹב, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ עַל הַסַּנְהֶדְרִין (סַנְהֶדְרִין פח, ב): "נִשְׁאֲלָה שְׁאֵלָה לִפְנֵיהֶם, אִם שָׁמְעוּ*, אָמְרוּ לָהֶם, וְאִם לָאו, עוֹמְדִים לְמִנְיָן, רַבּוּ הַמְטַהֲרִין טִהֵרוּ, רַבּוּ הַמְטַמְּאִים טִמֵּאוּ, וּמֵעִקָּר שֶׁבְּיָדָם: יָחִיד וְרַבִּים הֲלָכָה כָרַבִּים". וְחִבְּרוּ בְּמַסֶּכֶת אָבוֹת* מוּסָרָם וְישֶׁר מִדּוֹתָם הַמְקֻבָּלוֹת מֵהֶם כָּל אִישׁ בִּזְמַנּוֹ וּבִמְקוֹמוֹ.
וְאַנְשֵׁי הַתַּלְמוּד אָמְרוּ עַל רַבּוֹתֵיהֶם מַה שֶּׁיּוֹרֶה עַל עֹמֶק חָכְמָתָם וְרֹב הִשְׁתַּדְּלָם לְבָרֵר אֶת מַעֲשֵׂיהֶם, וְהוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ (בְּרָכוֹת כ, א): "בִּשְׁנֵי דְרַב יְהוּדָה* כֻּלֵּהּ תְּנוּיֵי בִנְזִיקִין הֲווֹ, וַאֲנַן קָא מַתְנֵינַן טוּבָא, וְאִלּוּ רַב יְהוּדָה כַּד הֲוָה שָׁלֵף מְסָאנֵהּ הֲוָה אָתֵי מִטְרָא, וַאֲנַן קָא מְעַנֵּינַן וְאָזְלֵינַן וּמְעַנֵינַן וְאָתֵינַן וְלֵיכָּא מַאן דְּמַשְׁגַּח בָּן. אֲמַרוּ לֵיהּ, קַמָּאֵי הֲווֹ מָסְרֵי נַפְשַׁיְהוּ עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם, אֲנַן לָא מָסְרֵינַן נַפְשִׁין עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם". וְאָמְרוּ (עֲבוֹדָה זָרָה יז, ב): "אָמַר רַב הוּנָא, כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בִּלְבַד* דּוֹמֶה כְמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ*, שֶׁנֶּאֱמַר (דִּבְרֵי הַיָּמִים־ב טו, ג): "וְיָמִים רַבִּים לְיִשְׂרָאֵל לְלֹא אֱלֹהֵי אֱמֶת", אֶלָּא בְתוֹרָה וּגְמִילוּת חֲסָדִים".
המצוות מיוסדות על תיקון חובת הלבבות
חובת הלבבות (109)
בשביל הנשמה
11 - הקדמה חלק ט'
12 - הקדמה חלק י'
13 - הקדמה חלק י"א
טען עוד
___________________________________
הַנָּכְרִיּוֹת – שאינן מצויות. מִן הָעִקָּר – העקרונות וכללי הנושא. נְקַלִּים – אינם חשובים. אִם שָׁמְעוּ – מרבותיהם את הדין. וְחִבְּרוּ בְּמַסֶּכֶת אָבוֹת וכו' – בשלשלת קבלת התורה מובאים חידושי התנאים בענייני מוסר ומידות לפי שהם העיקר (ולא חידושי הלכות). בִּשְׁנֵי דְרַב יְהוּדָה וכו' – בחייו של רב יהודה כל הישיבות עסקו בסדר נזיקין בלבד ואילו אנו בדורותינו המאוחרים עסוקים בכל סדרי המשנה. אף על פי כן, כשרב יהודה היה חולץ נעלו בתענית מייד נענה וירדו גשמים, ואילו אנו מתענים וחוזרים ומתענים ואיננו נענים. ומדוע? אמרו לו: דורות הראשונים (רב יהודה) מסרו נפשם על קדושת ה' ואילו אנחנו לא מוסרים נפשנו על קדושת ה'. בַּתּוֹרָה בִלְבַד – בלא לקנות מידות טובות המביאות לגמילות חסדים. כְמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ – להגן עליו (רש"י). בֹּר – טהרת. וְאִם – אף על פי. וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ – העשייה תלויה בכוונה שבלב. אִי יָהַבַת וכו' – אם תיתן לי לבך ועיניך, אני אדע שאתה שלי.
ביאורים
סיבות רבות מנה רבנו בחיי לשאלה מדוע לא נכתב ספר על חובות הלבבות אך דחה את כולם. מצוות התלויות בלב הן חובה גמורה וחשובים יותר מהמצוות המעשיות. המון העם נכשל בהם ואינו יודע לקיימם די הצורך, ולכן בחסדי שמים התעורר לכתוב על מצוות אלה.
תתכן טענה שיש בלימוד מצוות הללו ביטול תורה . עדיף לעסוק בלימוד התורה ובפלפול בפרטי מצוות המעשיות, ולדון במקרים שונים שאינם לפנינו, מאשר להתעסק בעניינים ה
קשורים ללב. רבנו בחיי דוחה טענה זו ומביא ראיות רבות שלא כך נהגו גדולי ישראל שבכל הדורות.
דרך לימוד התורה במהלך הדורות היה שונה לגמרי. גדולי ישראל למדו את עיקר הדינים ואחר כך השקיעו את עיקר זמנם לטהר את המחשבות והמעשים שיהיו לשם שמים. חז"ל מתארים שכבר הסנהדרין, שבה ישבו גדולי הדור היתה נוהגת כך. כשהיתה שאלה שאינה מצויה מגיעה אליהם היו מבררים אותה בעת שהגיעה לפי עיקרי ההלכה המצויים אצלם ומכריעים לפי דעת הרוב. הם לא עסקו בשאלות שאינן מצויות ולא עסקו בחקירות רחוקות אלא רק כאשר הגיעו לידם באופן מעשי נדרשו לשאלה. הם היו עסוקים בעבודת ה' לשם שמים ולכן לא התעסקו בחקירות רחוקות כדי להתפאר בפני אחרים. דבר זה נראה כאילו הם היו פחות למדנים ויודעי תורה אך זוהי עבודת ה' הרצויה לפני ה'. הראיה לכך היא פער הדורות בין דורו של רב יהודה לעומת דורם של רב פפא ואביי. בדורו של רב יהודה ידעו פחות תורה. מכיוון שלמדו רק סדר נזיקין. לעומת זאת, דורם של רב פפא ואביי הקיפו חלקים גדולים יותר בתורה. היינו מצפים שעבודת ה' שלהם תהיה חשובה יותר בעיני ה' ושתפילתם תענה. חז"ל אומרים שאין הדבר כך. הכמות אינה קובעת. יתכן שאדם ידע יותר תורה אך הוא פחות רצוי בעיני ה' מאדם שיודע פחות אך כל לימודו בטהרת הלב ובזיכוך המחשבה. דורו של רב יהודה היה רצוי יותר כי הם השקיעו יותר בחובות הלבבות ומסרו נפשם יותר על קדושת השם ולכן ה' שמע לתפילתם והוריד גשם. ישנם פסוקים רבים המורים לנו שרצון ה' הוא מעשים שנובעים מתוך לב טהור ומזוכך ולא ריבוי מעשים. איכות הלב חשובה יותר מכמות גדולה של מעשים חיצוניים.
הרחבות
•העיקר הכוונה?
וְאִם יֶאֱרַע עַל הַכַּוָּנָה הֶפְסֵד, לֹא יִהְיוּ הַמַּעֲשִׂים מְקֻבָּלִים. גם לאחר חשיבותם הרבה של הכוונה ועבודת המידות, אי אפשר להסתפק בהן ולוותר על קיום המצוות בפועל, כמו שכתב רבי חיים מוולוז'ין : "העיקר הוא עשיית המצוה בזמנה, בכל פרטיה ודקדוקיה, חק ולא יעבור, וטהרת המחשבה טובה תצרף למעשה, אז תלך לבטח, וזה וזה יתקיימו בידיך. ומשנה מפורשת שנו (אבות ג, ט): 'כל שמעשיו מרובים מחכמתו - אף גם חכמתו מתקיימת' בקדושה וטהרה ודביקות" [נפש החיים פרקים, ח].
הרב קוק מברר כי הקישור העמוק בין הנפש למעשה הינו אופי המיוחד לעם ישראל: "ביטול המצוות המעשיות אשר יצא מהמינות (הנצרות) וצדדי אליליותה, יחד עם התגברותה לקלוט לה מדתנו ערכי אמונה... מקושרים הם המאפלים (מחשכים) הללו עם אותה הָהִתְטַמְטְמוּת הגויית, שלא תוכל להכיל בלב הערל את השקפת העולם האלוהית העליונה (המתאימה לעם ישראל) בכל זהרה שהיא קושרת שמים וארץ, גוף ונשמה, אמונה ומעשה, ציור ומפעלים, אישיות וחברה, עולם הזה ועולם הבא... והעולם הגויי ככה הוא, מורכב, מחולק, אין אחדות לגוף עם הנשמה, אין חיבור והתמזגות פנימית לרוחניות העולם וגשמותו, אין קשר פנימי בין המעשים ורחשי הנפש" [אורות ישראל ותחייתו ה].
זה ייעודו של עם ישראל, נתינת ערך לכל מימדי המציאות, "שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום" [אבות ד, ג]. (וראה הרחבות – י"ח תמוז).
לעילוי נשמת דוד בן יוכבד ז"ל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
