ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חובת הלבבות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל דהאן זצ"ל
שש תועלות הכניעה
אֲבָל תּוֹעֶלֶת הַכְּנִיעָה בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא הֵם שִׁשָּׁה דְבָרִים. שְׁלשָׁה מֵהֶם בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, וּשְׁלשָׁה מֵהֶם בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא.
השמחה בחלקו
וַאֲשֶׁר בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, אֶחָד מֵהֶם, שֶׁיִּשְׂמַח בְּחֶלְקוֹ, כִּי מִי שֶׁנִּכְנְסָה בּוֹ הַגַּאֲוָה וְהַגְּדֻלָּה, אֵין הָעוֹלָם וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ מַסְפִּיק לוֹ לְכַלְכָּלָתוֹ*, לְגֹבַהּ לִבּוֹ וּבְזוֹתוֹ* מַה שֶּׁהִגִּיעַ לְחֶלְקוֹ מִמֶּנּוּ. וְכַאֲשֶׁר יִהְיֶה נִכְנָע , אֵין לְנַפְשׁוֹ אֶצְלוֹ שׁוּם מַעֲלָה, וּמַה שֶּׁמִּזְדַּמֵּן לוֹ מִן הָעוֹלָם הוּא מִסְתַּפֵּק בּוֹ לִמְזוֹנוֹתָיו וּלְסִפְקוֹ*. וְזֶה יְבִיאֵהוּ לִמְנוּחַת נַפְשׁוֹ וּמִעוּט פַּחְדּוֹ, יֹאכַל מַה שֶּׁיִּזְדַּמֵּן לוֹ, וְיִלְבַּשׁ מַה שֶּׁיִּמְצָא, וְיִישַׁן בַּאֲשֶׁר יִמְצָא, וְהַמְעַט מִן הָעוֹלָם מַסְפִּיק לוֹ עִם כְּנִיעָתוֹ. וְהַגֵּאֶה , כֻּלּוֹ לֹא יְמַלֵּא מַחְסוֹרוֹ עִם גֹּבַהּ לִבּוֹ וְגַאֲוָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם (מִשְׁלֵי יג, כה): "צַדִּיק אֹכֵל לְשׂבַע נַפְשׁוֹ וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר".
כוח הסבל של הנכנע גבוה
חובת הלבבות (109)
בשביל הנשמה
85 - הכניעה חלק י"ד
86 - הכניעה חלק ט"ו
87 - הכניעה חלק ט"ז
טען עוד
וְהַשְּׁלִישִׁי, כִּי הַנִּכְנָע יִהְיֶה מוֹצֵא חֵן יוֹתֵר בְּעֵינֵי בְנֵי אָדָם, וְאָהוּב לָהֶם, וְקָרוֹב לְדַעְתָּם, וּלְהִתְנַהֵג בְּמִנְהָגָם.
מציאת החן
וּכְבָר נֶאֱמַר עַל אַחַד הַמְּלָכִים, שֶׁהָיָה מְמַהֵר בַּהֲלִיכָתוֹ כְּשֶׁהָיָה הוֹלֵךְ, וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ עַל עִלַּת* הַדָּבָר, וְאָמַר: לְפִי שֶׁהוּא יוֹתֵר רָחוֹק מִדֶּרֶךְ הַגַּאֲוָה, וְיוֹתֵר מְמַהֵר לְהַשְׁלָמַת הַחֵפֶץ*.
ראיית מעלה יתרה בכל אדם
וְשָׁאֲלוּ אֶחָד מִן הַחֲכָמִים: בַּמֶּה הָיִיתָ אָדוֹן לְכָל בְּנֵי דוֹרֶךָ? אָמַר: מִפְּנֵי שֶׁלֹּא פָּגַעְתִּי* אַחַד מֵהֶם שֶׁלֹּא רָאִיתִי לוֹ מַעֲלָה יְתֵרָה עָלַי. כִּי אִם הָיָה יוֹתֵר חָכָם מִמֶּנִּי הָיִיתִי אוֹמֵר: הוּא יְרֵא אֱלֹהִים יוֹתֵר מִמֶּנִּי, לְיִתְרוֹן חָכְמָתוֹ עַל חָכְמָתִי. וְאִם קָטֹן מִמֶּנִּי בְחָכְמָה, אֹמַר, כִּי חֶשְׁבּוֹנוֹ יִהְיֶה קַל מֵחֶשְׁבּוֹנִי בְּיוֹם הַדִּין, מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי עוֹבֵר בְּמֵזִיד וְהוּא עוֹבֵר בְּשׁוֹגֵג*. וְאִם יִהְיֶה גָדוֹל מִמֶּנִּי בְיָמִים, אֹמַר, כִּי זְכֻיּוֹתָיו רַבּוֹת מִזְכֻיּוֹתַי, מִפְּנֵי שֶׁקְּדָמַנִי בָעוֹלָם. וְאִם יִהְיֶה קָטֹן מִמֶּנִּי, אֹמַר, כִּי עֲוֹנוֹתָיו מְעַטִּים מֵעֲוֹנוֹתַי. וְאִם יִהְיֶה כָמוֹנִי בְיָמִים וּבְחָכְמָה, אֹמַר, אוּלַי לִבּוֹ לֵאלֹהִים טוֹב מִלִּבִּי, לְפִי שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ בְּמַה שֶׁקָּדַם לִי* מִן הָעֲוֹנוֹת, וְאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מַה שֶּׁהָיָה מִמֶּנּוּ. וְאִם יִהְיֶה יוֹתֵר עָשִׁיר מִמֶּנִּי, אֹמַר, כִּי מָצְאָה יָדוֹ בְעָשְׁרוֹ לַעֲבֹד הַבּוֹרֵא, וְלַעֲשׂוֹת צְדָקוֹת, וּלְהַעֲנִיק לָעֲנִיִּים יוֹתֵר מִמֶּנִּי. וְאִם יִהְיֶה דַל יוֹתֵר מִמֶּנִּי, אֹמַר, כִּי הוּא דַכָּא וּשְׁפַל רוּחַ יוֹתֵר מִמֶּנִי, בַּעֲבוּר דַּלּוּתוֹ, וְהוּא טוֹב מִמֶּנִּי. וְלֹא זַזְתִּי לְכַבְּדָם כֻּלָּם וּלְהִכָּנַע לָהֶם.
וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אָבוֹת א, ו): "וֶהֱוֵי דָן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת", (אָבוֹת א, טו): "וֶהֱוֵי מְקַבֵּל אֶת כָּל הָאָדָם בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת", וְאָמְרוּ (אָבוֹת ד, ד): "מְאֹד מְאֹד הֱוֵי שְׁפַל רוּחַ", וְאָמְרוּ (תַּעֲנִית כ, ב): "לְעוֹלָם יְהֵי אָדָם רַךְ כַּקָּנֶה וְלֹא יְהִי קָשֶׁה כָאֶרֶז", לְפִיכָךְ זָכָה קָנֶה לַחְתֹּךְ מִמֶּנּוּ קֻלְמוֹס לִכְתֹּב בּוֹ סֵפֶר תּוֹרָה, תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת.
___________________________________
לְכַלְכָּלָתוֹ – לפרנסתו. וּבְזוֹתוֹ – הוא מזלזל במה שיש לו. וּלְסִפְקוֹ – שאר צרכיו. סוֹבֵל – מצליח לסבול. וְהִתְהַפְּכוּת הָעִנְיָנִים – מצבו מתהפך. וְסִבְלוֹ מְעַט – יכולת הסבל שלו קטנה. וּמִעוּט רְצוֹנוֹ בְּעִנְיָנָיו – אינו מרוצה ממצבו. עַל הַדֶּרֶךְ הַזֶּה – במידת הגאווה. עִלַּת – סיבת. לְהַשְׁלָמַת הַחֵפֶץ – לעשיית הדבר שחפץ לעשותו. פָּגַעְתִּי – פגשתי. בְּשׁוֹגֵג – למיעוט חכמתו. שֶׁקָּדַם לִי – עשיתי בעבר.
ביאורים
אחר העבודה הקשה הכנוע קוצר את פירות עמלו. רבנו בחיי מונה כאן שש תועלות המגיעות ממידת הכניעה. שלוש תועלות הקשורות להתנהלות העניינים הגשמיים בעולם הזה, ושלוש הקשורות לחיי הרוח, ולעולם הבא.
בעולם הזה:
א. השמחה בחלקו: בעל הגאווה אינו חי בשמחה. הוא מחשיב עצמו כבעל מעלה, וככזה הוא מצפה שמבחינה חומרית יהיה מצבו טוב, ותמיד שואף להשיג עוד. חלקו הקטן אינו מספיק לו מכיוון ששאיפותיו החומריות גבוהות. לכן, כאשר חלקו לא עונה על שאיפותיו, הוא עצב שאינו מצליח למלא את כל מאוויו. הנכנע מסתפק במועט, מכיוון שאין לו דרישות רבות בעניינים הגשמיים. הוא אינו חי בדרישה כלפי הבורא וכלפי העולם, ולכן שמח ומוקיר טובה על כל דבר שמקבל מהבורא, וחייו זרועים תדיר שמחה ושלווה.
ב. קבלת הצרות בשלווה: בעל הגאווה מזדעזע מכל מאורע הבא עליו. הוא בטוח בשליטה בחייו, ופגע לא צפוי מזעזע אותו ומורה לו שאינו השליט האמיתי על מצבו. הנכנע מכיר שהכל מהבורא, ולכן כאשר מגיעה לו צרה, מקבל אותה בשלווה ומצפה עת ישוב חסדו של הבורא ויזרח עליו.
ג. מציאת החן בעיני הסובבים אותו: מידת הגאווה מלווה דרך כלל בהתנשאות על הזולת. כאשר בצד אחד של המשוואה נמצאת חשיבותו בעיני עצמו, הרי שבצד השני נמצאת פחיתותו של האחר. גם תחושת ה'מגיע לי' שמשדר הגאוותן, מרחיקה את רעיו וידידיו. הנכנע אהוב לבריות. הוא אינו מתנשא על הבריות, אלא מסתובב ביניהם כאחד מהם. הוא מכיר בערכו, ועם זאת מכיר גם בערכם, ויודע שמכל אחד מהם יכול הוא ללמוד ולקבל.
רבנו בחיי מביא את דרך הנהגתו של אחד החכמים שכל אחד היה גדול ממנו בעיניו. אם פגש עשיר ממנו, ייחס לו זכויות רבות. ואם פגש עני, ראה בו אדם שכניעתו רבה לאלוהים וכן על זו הדרך. ייתכן שכוונת רבנו בחיי, אינה שאכן כך יש לתפוס כל אדם שפוגשים ולהאמין שזו המציאות. אלא כוונתו היא שעל האדם המחנך עצמו בכניעה, להכיר שיתכנו מעלות לאחר על פניו. גם אם אין זה נכון, העשיר אינו עושה צדקה בכספו, והעני אינו נכנע בפני הבורא. היכולת לנכס לאחרים מעלות ובו זמנית למצוא בעצמך מקום אליו יש להתקדם, היא המחנכת לכניעה, ומאפשרת את היחס הטוב לבריות.
הרחבות
•החבר תמיד צדיק יותר
בַּמֶּה הָיִיתָ אָדוֹן לְכָל בְּנֵי דוֹרֶךָ. גם הרמב"ן כותב דברים מעין אלו: "על כן אפרש לך איך תתנהג במידת הענווה ללכת בה תמיד. כל דבריך יהיו בנחת, וראשך יהיה כפוף, ועיניך יביטו למטה לארץ, ולבך למעלה, ואל תבט בפני אדם בדברך עמו, וכל אדם יהיה גדול ממך בעיניך , ואם חכם או עשיר הוא עליך לכבדו. ואם רש הוא, ואתה עשיר או חכם ממנו, חשוב בלבך כי אתה חייב ממנו והוא זכאי ממך, שאם הוא חוטא הוא שוגג ואתה מזיד. בכל דבריך ומעשיך ומחשבותיך ובכל עת, חשוב בלבך כאלו אתה עומד לפני הקב"ה, ושכינתו עליך. כי כבודו מלא העולם, ודבריך יהיו באימה וביראה כעבד העומד לפני רבו, ותתבייש מכל אדם, ואם יקראך איש אל תעננו בקול רם, רק בנחת כעומד לפני רבו" [אגרת הרמב"ן]. על מנת להגיע ליחס חיובי שכזה כלפי חברינו עלינו להתמקד ולהביט אל פנימיותו ולא רק להתנהגותו באופן חיצוני. באמצעות הסתכלות זו נוכל לחשוף את נקודות הגודל שבו.
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
איך מותר להכין קפה בשבת?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
למה תוקעים בשופר בראש השנה?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
הלכלוך הקדוש
כאב הגלות ותקוות הגאולה
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
