ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חובת הלבבות
וְהַחֲמִישִׁי, כְּשֶׁמֵּטִיב לוֹ הַבּוֹרֵא בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּמִינֵי הַטּוֹבוֹת, יִכָּנַע לָאֵל, מִפְּנֵי כֹּבֶד מַשָּׂא חוֹבַת הַהוֹדָאָה עֲלֵיהֶם, וְיִשָּׁפֵל לְפָנָיו מִיִּרְאָתוֹ* שֶׁלֹּא תִהְיֶינָה לִנְקָמָה* מִמֶּנּוּ, כִּי רֹב הַמָּמוֹן בָּעוֹלָם יִהְיֶה לְאֶחָד מִשְּׁלשָׁה דְבָרִים: לְטוֹבָה מֵאֵת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, אוֹ לְנִסָּיוֹן וּמִבְחָן, אוֹ לִנְקָמָה וּמִכְשׁוֹל.
ממון לטובה
וְסִימַן הַטּוֹבָה, שֶׁיִּהְיֶה בְעָלֶיהָ טָרוּד בְּקִיּוּם חוֹבוֹת הַבּוֹרֵא מֵהִתְעַסֵּק בָּהּ*, וְתִהְיֶה סִבָּה לְהוֹסִיף בַּמַּעֲשֶׂה לֵאלֹהִים. וְלֹא יָשִׂים לִבּוֹ לַטּוֹבָה הַהִיא, וְלֹא יִבְטַח עָלֶיהָ, וְיוֹצִיאָהּ בְּחוֹבוֹת הַבּוֹרֵא, דּוֹמֶה לְמַה שֶּׁמְּסַפֵּר אִיּוֹב מִמִּנְהָגוֹ בְּמָמוֹנוֹ, וְהֵיאַךְ הָיָה מוֹצִיאוֹ בְּחוֹבוֹת הַבּוֹרֵא. וְאָמַר בְּמִעוּט בִּטְחוֹנוֹ בוֹ* (אִיּוֹב לא, כד): "אִם שַׂמְתִּי זָהָב כִּסְלִי* וְלַכֶּתֶם* אָמַרְתִּי מִבְטַחִי".
חובת הלבבות (109)
בשביל הנשמה
70 - הכניעה חלק ד'
71 - הכניעה חלק ה'
72 - הכניעה חלק ו'
טען עוד
וְסִימַן הַנִּסָּיוֹן וְהַמִּבְחָן, שֶׁיִּהְיֶה בַּעַל הַמָּמוֹן טָרוּד בְּהַרְגָּשָׁתוֹ עַל שְׁמִירַת מָמוֹנוֹ, וּלְהוֹסִיף עָלָיו, וּלְפַחֵד עָלָיו מִן הַפְּגָעִים, מִקִּיּוּם מַה שֶּׁהוּא חַיָּב מֵהוֹדָאַת הַבּוֹרֵא עָלָיו*. וּבְעָלָיו מְנֻסֶּה בוֹ, אֵין לוֹ מִמֶּנּוּ אֶלָּא אֹרֶךְ הַדְּאָגָה בַּעֲבוּרוֹ וּשְׁמִירָתוֹ, וְשֶׁיִּהְיֶה בָּא עָלָיו לִידֵי חֶשְׁבּוֹן*, וּבִכְמוֹתוֹ אָמַר הַכָּתוּב (קֹהֶלֶת ב, כג): "כִּי כָל יָמָיו מַכְאֹבִים וָכַעַס עִנְיָנוֹ".
ממון לנקמה
וְסִימַן הַנְּקָמָה, שֶׁיִּהְיֶה בַּעַל הַמָּמוֹן טָרוּד בְּתַעֲנוּג בּוֹ, וּבַהֲנָאָה מִפְּרֹעַ חוֹבוֹת* הַבּוֹרֵא וְחוֹבוֹת בְּנֵי אָדָם שֶׁהוּא חַיָּב מִמֶּנּוּ, וְשָׁכַח בַּעַל הַטּוֹבָה, וְלֹא יַרְגִּישׁ בְּמַה שֶּׁהוּא חַיָּב עָלֶיהָ מֵהָעֲבוֹדָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (יְשַׁעְיָה כב, יג): "וְהִנֵּה שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה הָרֹג בָּקָר וְשָׁחֹט צֹאן אָכֹל בָּשָׂר וְשָׁתוֹת יָיִן אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת". וְאָמַר (יְשַׁעְיָה ה, יב): "וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל תֹּף וְחָלִיל וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם וְאֵת פֹּעַל יְיָ לֹא יַבִּיטוּ". וְזֹאת הִיא הַנְּקָמָה בִּדְמוּת הַטּוֹבָה.
וְהַמַּשְׂכִּיל, כְּשֶׁתָּבוֹא לוֹ טוֹבָה, וְהָעוֹלָם מְקֻבָּל* כְּחֶפְצוֹ בְּכָל עִנְיָנָיו, יִכָּנַע, מִיִּרְאָתוֹ שֶׁלֹּא תִהְיֶה נְקָמָה מֵאֵת הַבּוֹרֵא, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (קֹהֶלֶת ה, יב): "עשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ".
בלימוד התורה
וְהַשִּׁשִּׁי, כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא בַּתּוֹרָה וּבְסִפְרֵי הַנְּבִיאִים, וְרוֹאֶה הַגְּמוּל וְהָעֹנֶשׁ, וְיוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ כִּי קִצֵּר בְּחוֹבוֹת הָאֱלֹהִים, הִתְחַיֵּב לְהִכָּנַע וּלְהִשָּׁפֵל לִפְנֵי הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, מִיִּרְאָתוֹ אֶת עָנְשׁוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּיֹאשִׁיָּהוּ (מְלָכִים־ב כב, יא): "וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבְרֵי סֵפֶר הַתּוֹרָה וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו", וְאָמַר לוֹ הַבּוֹרֵא (מְלָכִים־ב כב, יט): "יַעַן רַךְ לְבָבְךָ וַתִּכָּנַע מִפְּנֵי יְיָ".
בשעת עבודת ה'
וְהַשְּׁבִיעִי, כְּשֶׁהוּא מִתְעַסֵּק בְּמַעֲשֶׂה מִמַּעֲשֵׂי הָעֲבוֹדָה, כִּצְדָקָה וּתְפִלָּה, אוֹ מִצְוָה, אוֹ רְשׁוּת*, אוֹ תוֹכָחָה, שֶׁלֹּא יִתְעַסֵּק בּוֹ וּבִלְבָבוֹ שׁוּם גֵּאָה וְגֹבַהּ, אֲבָל יִכָּנַע וְיִשָּׁפֵל לִפְנֵי הַבּוֹרֵא בְּנִגְלֵהוּ וּבְנִסְתָּרוֹ. וְאַל יַחְשְׁבֵהוּ בְּנַפְשׁוֹ לִמְאוּמָה אֵצֶל גֹּדֶל מַה שֶּׁהוּא חַיָּב בּוֹ לֵאלֹהִים מִכִּפְלֵי* הַמַּעֲשֶׂה הַהוּא, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (מִיכָה ו, ו): "בַּמָּה אֲקַדֵּם יְיָ אִכַּף לֵאלֹהֵי מָרוֹם הַאֲקַדְּמֶנוּ בְעוֹלוֹת בַּעֲגָלִים בְּנֵי שָׁנָה, הֲיִרְצֶה יְיָ בְּאַלְפֵי אֵילִים. הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה יְיָ דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ".
___________________________________
מִיִּרְאָתוֹ – מפחדו. לִנְקָמָה – להתנקם בו על מעשיו הרעים. מֵהִתְעַסֵּק בָּהּ – העיסוק בטובה מביאו לקיום חובות הבורא. בוֹ – בממון. כִּסְלִי – מבטחי. וְלַכֶּתֶם – סוג של זהב. מִקִּיּוּם מַה וכו' – טרוד בדאגותיו על הממון יותר ממה שהוא טרוד במילוי חובתו להודות עליו לבורא. וְשֶׁיִּהְיֶה בָּא עָלָיו לִידֵי חֶשְׁבּוֹן – הממון ניתן לו ע"מ שינוסה ויתן על כך דין וחשבון. מִפְּרֹעַ חוֹבוֹת וכו' – טרוד בהנאה יותר מטרדתו במילוי חובותיו לבורא. מְקֻבָּל – הכל מסתדר לו כפי רצונו. רְשׁוּת – דבר שאינו מצווה או עבירה. מִכִּפְלֵי – לעשות מעשה זה פעמים רבות יותר.
ביאורים
רבנו בחיי מונה, בהמשך למה שראינו אתמול, עניינים נוספים בהם משתמש האדם בכניעה:
ה. הכניעה בונה את היחס הנכון לקבלת השפע מהבורא. שפע גשמי עלול להטעות. האדם בגאוותו, עלול לחשוב שמעצמו השיג זאת, וממילא אין למי להודות. תפקיד הכניעה אם כן, הוא להורות שהוא מכיר בכך שיש לו חובה להודות למקור הטובה. הכניעה בנוסף לכך שמונעת גאווה גם מביאה את האדם להבין שהקב"ה עומד מאחורי כל השפע שקיבל. עוד מוסיף רבנו בחיי, שהכניעה מצילה מן החשש שהממון שקיבל ישמש לרעתו, על ידי ההבנה בסיבת קבלת הממון.
קבלת ממון כפי שמבואר כאן, יכולה להיות משלוש סיבות: טובה, רעה וניסיון. שימוש בממון באופן שלא מפריע בעבודת ה' אלא מסייע, מברר שלטובה היתה קבלתו. שימוש לרעה, או קיצור בחובות הבורא בעקבותיו, מברר שקבלתו היתה לרעה. שמירת הממון ללא שימוש, מוגדרת כ'קבלה לניסיון', הממתין לבירור בשימוש שיעשה לבסוף. הכניעה מבררת את מטרת הממון. היא מורה לאדם שהממון הוא מאת הקב"ה ומכוונת את השימוש בו.
ו. הכניעה מפתחת באדם את היחס הנכון לדברי התורה. קריאה בתורה ובנביא יכולה להיעשות מן השפה ולחוץ ללא שייתן האדם אל ליבו דבר. על ידי הכניעה, נפגש האדם בקריאתו עם דבר ה'. מאחר וקריאתו איננה עוד מעשה חיצוני ומנותק, יהיה הכנוע קשוב לחובותיו כלפי הבורא ויחוש אם פגם בהם, הקשבה שתתבטא גם ביראת העונש במקרה שקיצר בחובותיו.
ז. השימוש בכניעה נעשה על מנת להשלים את מעשי העבודה. כאשר עוסק האדם בחובותיו לבורא ובמעשים טובים, הרי שמצוי מאוד שיכנס לליבו שמץ של גאווה ואולי אף יותר. כפי שראינו בהקדמה לשער זה, המעשה היותר שלם נעשה כאשר ליבו של האדם ריק מכל גאווה ונעשה אך ורק לרצון ה'.
ניתן לראות ששימושי הכניעה השונים מקיפים את האדם בכל מרחבי חייו: שני השימושים הראשונים עוסקים ביחסו למפגשים עם החברה, ההמון והחכמים. בשלישי והרביעי מוצגת התייחסות החברה אליו, אם לשבח אם לגנאי. השימוש החמישי עוסק ביחס הישיר של הקב"ה אל האדם בשעה שמשפיע עליו שפע. והשישי והשביעי עוסקים ביחסי האדם ואלוהיו בצורה עקיפה - דרך דברי התורה ומעשי המצוות, כאשר מקיים או אינו מקיים את חובותיו.
הרחבות
•מצבים בהם הותרה 'חריגה' מהענווה
כְּשֶׁהוּא מִתְעַסֵּק בְּמַעֲשֶׂה מִמַּעֲשֵׂי הָעֲבוֹדָה, כִּצְדָקָה וּתְפִלָּה... אוֹ תוֹכָחָה. ר' אברהם בן הרמב"ם מציין שיש מצבים בהם על האדם לסטות מהענווה בצורה חיצונית, כדוגמת מלך או מי שנמצא בתפקיד שררה על הציבור, שעליו להנהיג את הציבור ביד רמה כפי שדרשו חז"ל: "שום תשים עליך מלך" [דברים יז, טו] - "שתהא אימתו עליך" [סנהדרין כב.]. אולם עם זאת, עליו לשמור על הענווה הפנימית במלואה - "לבלתי רום לבבו מאחיו" [דברים יז, כ], כמו שמצינו שדוד המלך אומר על עצמו: "וליבי חלל בקרבי" [תהלים קט, כב]. "יאחז את מוסרות השלטון בדאגה ובזהירות ובהתלמדות (הקשבה, נכונות ללמוד) המעניקה לו ענווה. או ישמור עליה (על הענווה) ויחזקנה על ידי תפילות ותחנונים... והתחברות עם יראי ה' והכנעה (חיצונית) מפניהם, ותחושת הכנעה פנימית במחיצתם" [המספיק לעובדי ה' פרק הענווה].
בדומה כותב הרמב"ם: "וכן מצוה על המלך לכבד לומדי התורה, וכשיכנסו לפניו סנהדרין וחכמי ישראל יעמוד לפניהם ויושיבם בצדו... במה דברים אמורים- בזמן שיהיה המלך בביתו לבדו הוא ועבדיו יעשה זה בצנעה, אבל בפרהסיא בפני העם לא יעשה ולא יעמוד מפני אדם ולא ידבר רכות... כדי שתהא יראתו בלב הכל" [הלכות מלכים ב, ה].
הרב קוק מציין שגם ל"חסיד גדול ובמקום צורך גדול" הותר לחרוג ולספר בשבחי מעלותיו, אף שזהו דיבור האסור עקרונית מצד איסור גאווה [מוסר אביך ג, ד].
מה עניינו של ט"ו בשבט?
איך ללמוד אמונה?
למה ללמוד גמרא?
היסוד הגדול שנלמד מרבי שמעון בר יוחאי
האם מותר לפנות למקובלים?
איסור בשר וחלב
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
שמחה, צחוק ופורים - לצאת מהחוק אל הנס
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
הלכות חמץ ומצה מצוות לאו ליהנות נתנו
שיעור כללי
השיעור בוחן את שיטתו הייחודית של הרשב"א בסוגיית "מצוות לאו ליהנות ניתנו" והחלתה על נדרי הנאה בין בני זוג, תוך השוואתה לגישתו של הר"ן. דרך קושיותיהם של ה"שער המלך" וה"אבני מילואים", הדיון מעמיק במקרים של ייבום, ציצית ואונס נערה, ומברר את גדרי הכלל "עשה דוחה לא תעשה" כאשר האדם אינו מעוניין או אינו יכול לקיים את המצווה.
חקת פרשת חוקת – פיתולים אלוקיים
מה ראה הקב"ה לתת לנו את מצוות פרה אדומה הבלתי מובנת? מה הקשר בין החוקה לבין הכפרה? ואיך זה קשור לעגל?
נדרים מי מתחייב ב"בל יחל" הנודר או המודר ?
נדרים דף ט"ו.
השיעור מנתח את מחלוקת הרמב"ם והר"ן (במסכת נדרים דף ט"ו) בשאלה על מי חל איסור "בל יחל" כאשר אדם מדיר את אשתו והיא בכל זאת נהנית מנכסיו. דרך בירור קושיות הראשונים ותירוצי האחרונים (כדוגמת הסטייפלר), השיעור מעמיק בגדרי מהות איסור הנדר ובוחן האם מדובר בחובה המוטלת על הנהנה עצמו, או בחובה גבראית המוטלת על הנודר לשמור שדברו לא יתחלל.
קרח קורח - מחלוקת, קדושה והיררכיה
הרב מדבר על שורש המחלוקת בפרשת קורח, ומסביר כי דרישתו לשוויון רוחני מוחלט נבעה מהבנה שגויה של ההיררכיה האלוקית ותפקידם הייחודי של הכוהנים. דרך בחינת גישות שונות לקדושה ולמצוות, מודגש כי בניין רוחני שלם דורש הכרה בהבדלי המדרגות בעם ישראל והתחברות נכונה למערכת הקודש על פי ההדרכה האלוקית.
אורות ישראל ותחייתו הקריאה להופעת רוחות האומה
פסקה ל' - ל"א
האומה צריכה להופיע בשלמות בכל כוחותיה | השמירה על היהדות | שימוש בכל הכוחות בשאיפה לקודש | דמותו של מרן הרב זצ"ל | היהדות היא דת לאומית בניגוד שלאר הדתות |אין אפשרות להפריד בין דת ללאום.
יסודות התורה והאמונה שני מהלכי הגמול בתחילת המתים והעוה''ב
הרחבנו לבאר את דעות הרמב''ם והרמב''ן בעניין השארות הנפש, תחיית המתים והעוה''ב. הראינו שלשניהם שני מהלכים שלמים ויסודיים בכלל מהלך המציאות והגמול, ודנו בחשיבות הכרת הדברים ובהשלכותיהם.
תורה והלכות ציבור אל תעש עצמך כערכי הדיינים
ציון במשפט תפדה - הלכות שופטים בזמן הזה
משנה אבות | עיוות הדין | מתעבר על ריב לו לא | מטה משפט | השבת אבידה | מציל עשוק מיד עשקו | פתח פיך לאילם
מלכים - הרב עידו יעקובי סיום הספרים מלכים ודברי הימים
מלכים ב' פרק כ"ה פסוקים כ"ב - ל'
למה ספר מלכים מסתיים בסיפור פרטי של יהויכין? ומהו עניין סיפורו של גדליה בן אחיקם? ספר דברי הימים לא מזכיר סיפורים אלו, והוא מסתיים בהצהרת כורש לבניין המקדש - דבר שהרבה יותר מאפיין סיום תקופה של חורבן הבית. אם כן - מהו המבט בו מתמקד ספר מלכים? ומהו המבט של ספר דברי הימים?
לנתיבות ישראל תורה שבעל פה וירושלים
לנתיבות ישראל א' , ל"ח - ל"ט
השיעור עוסק בקדושת ארץ ישראל ובביטויה הייחודי בירושלים, העיר המגלמת את מהותה של הארץ וקדושתה. השגת נחמה ייחודית זו מושגת דרך חיבור עמוק לתורה, אשר משפיע על עם ישראל ועל הארץ כולה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן פלא התשובה, תשובת ישראל והעולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
התשובה היא פלא. תשובת העולם כולו תתגלה ע"י תשובת ישראל- הלב באומות- שהיא התחיה הרוחנית, וכשיתגלה פלא תשובה בעולם הוא יהיה מעניין יותר מהכל.
אור החיים על הפרשה טענות קורח ועדתו
אור החיים על פרשת קורח חלק ב''
קורח פגם בשורש נשמתו עד ליעקב אבינו. קורח התלונן על זה שישראל רגיל לא יכול לגשת לעבודת אהרון. משה הבין את הטענות של קורח ועדתו למרות שהם לא סיימו לפרש את דבריהם. הטעם שהמבחן עם המחתות היה בבוקר ולא מיד, או כי אולי כבר הקריבו את הקטורת של בין הערביים או כי בין הערביים זה זמן של תגבורת הדינים או שמשה רצה לתת להם זמן להתבונן במעשיהם אולי הם יחזרו בתשובה. משה טען לקורח שהוא מזלזל בלוויה שהוא קיבל.
אור החיים על הפרשה איך קורח העז לחלוק על משה רבנו ?
אור החיים על פרשת קורח חלק א'
אור החיים על פרשת קורח חלק א'
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת קרח
איזה מצוה אינו חייב הוא עצמו בזה רק משיגיע לי"ג שנה ולא מגיל חינוך | עֲשָׂרָה דְּבָרִים נִבְרְאוּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת ואחד מהם הוא פִּי הָאָרֶץ. מה מיוחד בדבר זה שהיה צריך להיברא כבר בתחילת בריאת העולם. ומדוע נבראה דווקא בערב שבת בין השמשות ולא בשאר ימי בראשית | וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כׇּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כׇּל הָרְכוּשׁ. מה הטעם שלא נאמר וְאֵת כׇּל 'רכושם'. האם הרכוש של בני קרח שעשו תשובה ולא מתו ניצל? | וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע. למה נקט כְּרָגַע. והיא לכאורה מיותרת. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א מהות העבודה
דרך הקודש ג'
מהות העבודה כוללת שני חלקים, הראשון דמיוני- רגשי., והשני ממשי - מעשי. תוכנה של העבודה הפנימית היא סידור המחשבות, הרגשות והיחס בניהם. העבודה יכולה להעשות בצורה של עבודה פנימית שמקרינה כלפי חוץ, ויכולה להיות עבודה שמאירה לעולם ומשפיעה על הנפש
