ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חובת הלבבות
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
קרוס בן שלום, מרי בת ערבי, אביבה בת נוריא הי"ו
וְצָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, כִּי הַכַּוָּנָה וְהַתּוֹעֶלֶת בְּמִצְוֹת הַלְּבָבוֹת הֵם, שֶׁיִּהְיוּ גְלוּיֵינוּ וּצְפוּנֵינוּ* שָׁוִים וּשְׁקוּלִים בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, עַד שֶׁתִּהְיֶה עֵדוּת הַלֵּב וְהַלָּשׁוֹן וְהָאֵבָרִים שָׁוָה, וְיַצְדִּיק* כָּל אֶחָד מֵהֶם אֶת חֲבֵרוֹ, וְיָעִיד לוֹ, וְלֹא יַחֲלֹק עָלָיו, וְלֹא יִסְתֹּר דְּבָרָיו, וְהוּא אֲשֶׁר יִקְרָאֵהוּ הַכָּתוּב "תָּמִים"*, בְּאָמְרוֹ (דְּבָרִים יח, יג): "תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְיָ אֱלֹהֶיךָ", וְאָמַר (בְּרֵאשִׁית ו, ט): "תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו", וְאָמַר (תְּהִלִּים טו, ב): "הוֹלֵךְ תָּמִים וּפֹעֵל צֶדֶק וְדֹבֵר אֱמֶת בִּלְבָבוֹ", וְאָמַר (תְּהִלִּים קא, ב): "אַשְׂכִּילָה בְּדֶרֶךְ תָּמִים מָתַי תָּבוֹא אֵלָי אֶתְהַלֵּךְ בְּתָם לְבָבִי בְּקֶרֶב בֵּיתִי", וְאָמַר בְּמִי שֶׁאֵין תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ* (מְלָכִים־א יא, ד): "וְלֹא הָיָה לְבָבוֹ שָׁלֵם עִם יְיָ אֱלֹהָיו", וְאָמַר (תְּהִלִּים עח, לו): "וַיְפַתּוּהוּ בְּפִיהֶם וּבִלְשׁוֹנָם יְכַזְּבוּ לוֹ וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמּוֹ".
עבודה מזוייפת
וּמִן הַיָּדוּעַ, שֶׁכָּל מִי שֶׁחוֹלֵק קְצָתוֹ עַל קְצָתוֹ* וּמַכְזִיב קְצָתוֹ אֶת קְצָתוֹ בְּדִבּוּר אוֹ בְּמַעֲשֶׂה, אֵין מַאֲמִינִים בְּצִדְקוֹ וְאֵין הַנְּפָשׁוֹת מִתְיַשְּׁבוֹת עַל אֲמִתּוֹ. וְכֵן אִם יַחֲלֹק גְּלוּיֵנוּ עַל נִסְתָּרֵנוּ, וְכַוָּנַת לְבָבֵנוּ עַל דִּבּוּרֵנוּ, וּתְנוּעַת אֵבָרֵינוּ עַל מַצְפּוּנֵנוּ, לֹא תִהְיֶה עֲבוֹדָתֵנוּ לֵאלֹהֵינוּ שְׁלֵמָה, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ עֲבוֹדָה מְזֻיֶּפֶת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יְשַׁעְיָה א, יג): "לֹא אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה"*, וְאָמַר (יְשַׁעְיָה סא, ח): "כִּי אֲנִי יְיָ אֹהֵב מִשְׁפָּט שֹׂנֵא גָזֵל בְּעוֹלָה", וְאָמַר (מַלְאָכִי א, ח): "וְכִי תַגִּישׁוּן עִוֵּר* לִזְבֹּחַ אֵין רָע* וְכִי תַגִּישׁוּ פִּסֵּחַ וְחֹלֶה אֵין רָע הַקְרִיבֵהוּ נָא לְפֶחָתֶךָ* הֲיִרְצְךָ אוֹ הֲיִשָׂא פָנֶיךָ", וְאָמַר (שְׁמוּאֵל־א טו, כב): "הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶבַח טוֹב* לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים".
חובת הלבבות (109)
בשביל הנשמה
12 - הקדמה חלק י'
13 - הקדמה חלק י"א
14 - הקדמה חלק י"ב
טען עוד
וּמִפְּנֵי זֶה תִהְיֶה מִצְוָה אַחַת שְׁקוּלָה כְּמִצְוֹת רַבּוֹת, כְּפִי הַלֵּב וְהַכַּוָּנָה, וַעֲבֵרָה אַחַת שְׁקוּלָה כַּעֲבֵרוֹת רַבּוֹת. וְאֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה הַמַּחֲשָׁבָה בַּמִּצְוָה וְהַכֹּסֶף לַעֲשׂוֹתָהּ מִיִּרְאַת אֱלֹהִים, וְאִם גַּם אֵין בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ* לְהוֹצִיאָהּ לְפוֹעַל, שׁוֹקֶלֶת מִצְוֹת רַבּוֹת מִזּוּלָתָהּ, כַּאֲשֶׁר אָמַר יְיָ לְדָוִד (דִּבְרֵי הַיָּמִים־ב ו, ח): "יַעַן אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבְךָ לִבְנוֹת בַּיִת לִשְׁמִי הֱטִיבוֹתָ כִּי הָיָה עִם לְבָבֶךָ". וְאָמַר (מַלְאָכִי ג, טז): "אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי יְיָ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב יְיָ וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי יְיָ וּלְחשְׁבֵי שְׁמוֹ". וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּפֵרוּשׁוֹ (שַׁבָּת סג, א): "מַאי 'וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ', אֲפִלּוּ חָשַׁב לַעֲשׂוֹת מִצְוָה וְנֶאֱנַס וְלֹא עֲשָׂאָהּ מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עֲשָׂאָהּ".
___________________________________
גְלוּיֵינוּ וּצְפוּנֵינוּ – המעשה החיצוני והכוונה הפנימית. וְיַצְדִּיק – יסכים. תָּמִים – שלמות המחשבה, הדיבור והמעשה. שֶׁאֵין תּוֹכוֹ כְבָרוֹ – אין פנימיותו כחיצוניותו. שֶׁחוֹלֵק קְצָתוֹ עַל קְצָתוֹ – מעשיו או דיבוריו סותרים אלו את אלו. לֹא אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה – לא אוכל לסבול און (חטא) שבליבם בשעה שהם נאספים לתפילה במקדש. עִוֵּר – בהמה עיוורת לקרבן. אֵין רָע – בתמיהה. לְפֶחָתֶךָ – לשר ומושל. שְׁמֹעַ מִזֶבַח טוֹב – עדיף לשמוע לדבר ה' יותר מלהביא קרבן. אֵין בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ – נאנס מלקיים את המצווה.
ביאורים
מהי השאיפה של חובות הלבבות? לאיזו דרגה האדם צריך להגיע בעבודת ה' כתוצאה מזיכוך ליבו? רבנו בחיי אומר שהמטרה היא להיות אדם שפיו וליבו שווים . עולם בני האדם מלא בסתירות פנימיות בין הנאמר והנעשה ובין המחשבות המלוות את האדם פנימה. האדם יכול לחיות כל חייו בשני עולמות סותרים. האחד הגלוי-המעשי, והשני הנסתר- הליבי. שעולם המעשה שלו אינו נובע מכוונת הלב אלא מוּנָע עקב סיבות חיצוניות ומניעים שאינם טהורים. אם אדם שחי כך נתפס בקלקלתו הוא מאבד את אמון הציבור.
באותה מידה אדם שחי כך לפני ה', שמעשיו החיצוניים מגלים שהוא מקיים מצוותיו ורוצה לעובדו אך ליבו אינו עימו והוא חפץ בחיי הפקרות והוללות, עבודתו איננה רצויה באופן שלם לפני ה'. עבודת ה' איננה רק מטלה שצריך לסיימה, מין חוב דתי מעיק שצריך להיפטר ממנו. הנביאים זועקים על כך שה' אינו אוהב קיום מצוות שנובע מתוך גישה זו. העיקר הוא שהלב יהיה עם ריבונו של עולם. שהאדם יחפוץ לעובדו ולא יעבוד עבודה מזויפת וחיצונית.
אדם שחי חיים שלמים, שיש בו הרמוניה בין ליבו,- החפץ לעבוד את ה', ובין מעשיו ומצוותיו הוא הנקרא תמים . תמימות זוהי שלמות. שכל כוחותיו של האדם מכוונים לפי רצון ה'. אין חלקיות וסתירה בתוך נפשו, אלא ליבו ופיו, מעשיו ופעולותיו כולם רוצים לעשות את רצון ה'. מה שנגלה כלפי חוץ אינו סותר את המתחולל בתוך הלב פנימה אלא נובע ממנו כמעין המתגבר.
ולכן יתכן שמצוה אחת שנובעת מתוככי הלב פנימה, גדולה יותר ממעשים רבים אשר יצאו מלב מסופק השקוע בענייני העולם הזה.
זו הסיבה למה הקב"ה מחשיב כל כך מצוה שאדם רצה מאוד לקיימה אך נאנס ולא עשאה. העיקר התרחש. המהלך הפנימי כבר נעשה. הלב משתוקק לעבוד את ה'. המצוות המעשיות הם כלים לגלות את מה שטמון בפנים. ולכן אם האדם נאנס ולא היה לו את הכלי לגלות את רצונו הפנימי - ה' רואה את המתרחש בתוך ליבו ואת כוונתו הראויה, ומחשיב זאת כאילו המצוה נעשתה.
הרחבות
•בין הלכה למעשה
וְכֵן אִם יַחֲלֹק גְּלוּיֵנוּ עַל נִסְתָּרֵנוּ... לֹא תִהְיֶה עֲבוֹדָתֵנוּ לֵאלֹהֵינוּ שְׁלֵמָה, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ עֲבוֹדָה מְזֻיֶּפֶת. ידוע ש"תפילה בלא כוונה - כגוף בלא נשמה" [אברבנאל אבות ב, יח], ומתוך כך פסק הרמב"ם : "כל תפילה שאינה בכוונה - אינה תפילה, ואם התפלל בלא כוונה חוזר ומתפלל בכוונה, מצא דעתו משובשת וליבו טרוד אסור לו להתפלל עד שתתיישב דעתו. לפיכך, הבא מן הדרך והוא עייף או מיצר, אסור לו להתפלל עד שתתיישב דעתו, אמרו חכמים: ישהה שלשה ימים עד שינוח ותתקרר דעתו ואחר כך יתפלל". [הלכות תפילה ד, טו].
אך כשמגיעים להכרעת ההלכה למעשה, בשולחן ערוך לא מוזכרת הלכה זו, והרמ"א אף כתב: "והאידנא (בימינו) אין חוזרין (על התפילה) בשביל חסרון כוונה, שאף בחזרה קרוב הוא שלא יכוין, אם כן למה יחזור?" [אורח חיים קא, א]. על פי דברי הרמ"א, הסבירו רבים מהאחרונים מדוע לא הובאו בשו"ע פטור מתפילה במצבים שקשה לכוון בהם (אין לסמוך על הכתוב כאן בתור פסק).
רואים כאן את חשיבותו של מעשה המצוה, למרות שהמצוה כנראה לא תתבצע כמו האידאל הגדול שמציג רבנו בחיי, בצורה שלמה ובכוונה הראויה. לכן אנו מבקשים בברכות השחר: " שתרגילנו בתורתך ודבקנו במצוותיך", שמתוך ההרגל - יעזרנו הקב"ה להגיע גם לדבקות במצוותיו (וראה הרחבות - יום ט"ז תמוז).
לרפואת קרוס בן שלום, מרי בת ערבי, אביבה בת נוריא הי"ו
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן לא ירחץ כל גופו במים חמים אפילו שהוחמו מלפני השבת והם בחום של שלשים ושבע מעלות
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן לא ירחץ כל גופו במים חמים אפילו שהוחמו מלפני השבת והם בחום של שלשים ושבע מעלות
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן המצטער מחמת החום או שהיה איסטניס הרגיל לרחוץ בכל יום רשאי להתקלח במים פושרים
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן אישה בימי נידתה רשאית לרחוץ ביחד עם בעלה בבריכה ובים, ובתנאי שלא יבואו לקלות ראש
רביבים לימוד מדעים - המפתח להבנת התורה
המדעים השונים נחשבים חוכמה אלוקית | המנורה שהייתה בבית המקדש הייתה בעלת שבעה קנים, כנגד שבע חוכמות העולם ששורשן גנוז בתורה | מי שאינו מצוי בחוכמות אינו יכול להתמנות לחבר בסנהדרין, וממילא אינו יכול להיחשב בין גדולי התורה | הגאון מווילנה עודד את תלמידיו ללמוד מדעים | לתלמיד חכם שאינו מצוי בחוכמות חסרה הבנה רבה בתורה | אם לימודי המדע יובילו לעזיבת התורה, חובה לוותר על המדעים | סיבה נוספת לשילוב לימודים בסיסיים של מדע ושפה (לימודי ליבה) היא שבעזרתם יוכלו הבוגרים לרכוש מקצוע
