בית המדרש
  • הלכה מחשבה ומוסר
  • לימוד יומי באמונה
  • חובת הלבבות
קטגוריה משנית
undefined
4 דק' קריאה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

חיוב עבודת האלוהים
הַשַּׁעַר הַשְּׁלִישִׁי שַׁעַר עֲבוֹדַת הָאֱלֹהִים
בְּבֵאוּר אָפְנֵי חִיּוּב קַבָּלַת עֲבוֹדַת הָאֱלֹהִים יִתְבָּרָךְ
אָמַר הַמְחַבֵּר: מִפְּנֵי שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּמַה שֶּׁעָבַר* חִיּוּב יִחוּד הָאֱלֹהִים בְּלֵב שָׁלֵם וְאָפְנֵי בְּחִינַת טוֹבוֹתָיו עַל הָאָדָם, הִתְחַיַּבְנוּ לִזְכֹּר* אַחַר כָּךְ מַה שֶּׁהָאָדָם חַיָּב לִנְהֹג בּוֹ כְּשֶׁיִּתְבָּרְרוּ אֶצְלוֹ, וְהוּא: קִבּוּל* עֲבוֹדַת הָאֱלֹהִים, כְּפִי אֲשֶׁר יְחַיְּבֵהוּ הַשֵּׂכֶל לַמֵּטִיב* עַל מִי שֶׁהֵטִיב לוֹ.
חיוב ההודאה לפי כוונת המטיב
וְרָאוּי לְהַקְדִּים בִּפְתִיחַת הַשַׁעַר הַזֶּה בֵּאוּר אָפְנֵי הַטּוֹבוֹת וְחִיּוּבֵי הַהוֹדָאָה עֲלֵיהֶן מִבְּנֵי אָדָם קְצָתָם לִקְצָתָם*, וְנַעֲלֶה מִזֶּה אֶל מַה שֶּׁאָנוּ חַיָּבִין בּוֹ לַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה מִן הַשֶּׁבַח וְהַהוֹדָאָה עַל רֹב חַסְדּוֹ וְגֹדֶל טוּבוֹ עָלֵינוּ. וְנֹאמַר, כִּי מִן הַיָּדוּעַ אֶצְלֵנוּ, כִּי כָּל מֵטִיב אֵלֵינוּ אָנוּ חַיָּבִין לְהוֹדוֹת לוֹ כְּפִי כַוָּנָתוֹ לְהוֹעִיל לָנוּ, וְאִם* יְקַצֵּר בְּמַעֲשֵׂהוּ לְדָבָר שֶׁיִּקְרֵהוּ* וְיִמְנָעֵהוּ מֵהֵיטִיב אֵלֵינוּ, הוֹדָאָתוֹ חוֹבָה עָלֵינוּ, כֵּיוָן שֶׁנִּתְבָּרֵר לָנוּ כִּי דַעְתּוֹ עָלֵינוּ לְטוֹב וְכִי כַוָּנָתוֹ לְהוֹעִיל לָנוּ. וְאִם תַּגִּיעַ לָנוּ שׁוּם טוֹבָה עַל יְדֵי מִי שֶׁלֹּא כִוֵּן בָּהּ אֵלֵינוּ, יִסְתַּלְּקוּ מֵעָלֵינוּ חִיּוּבֵי הַהוֹדָאָה לוֹ, וְאֵין אָנוּ חַיָּבִין בָּהּ.

טובות בני האדם
וְכַאֲשֶׁר נִתְבּוֹנֵן בְּטוֹבוֹת בְּנֵי אָדָם קְצָתָם אֶל קְצָתָם, אֵינָן יוֹצְאוֹת מֵאֶחָד מֵחֲמִשָּׁה פָנִים. הָאֶחָד, טוֹבַת הָאָב עַל הַבֵּן. וְהַשֵּׁנִי, טוֹבַת הָאָדוֹן עַל עַבְדּוֹ. וְהַשְּׁלִישִׁי, טוֹבַת הֶעָשִׁיר עַל הָרָשׁ כְּדֵי לְקַבֵּל שְׂכַר שָׁמַיִם. וְהָרְבִיעִי, טוֹבַת בְּנֵי אָדָם קְצָתָם לִקְצָתָם לִקְנוֹת הַשֵּׁם וְהַכָּבוֹד וְלִגְמוּל הָעוֹלָם. וְהַחֲמִישִׁי, טוֹבַת הֶחָזָק עַל הַחַלָּשׁ בַּעֲבוּר חֶמְלָתוֹ עָלָיו וְשֶׁהוּא כּוֹאֵב עַל עִנְיָנוֹ.
וְצָרִיךְ שֶׁנְּעַיֵּן עַתָּה בְּכַוָּנַת כָּל אֲשֶׁר סִפַּרְנוּ*, אִם אֵינָהּ תְּלוּיָה בְּדָבָר, כִּי אִם לְתוֹעֶלֶת מִי שֶׁמְּטִיבִין אֲלֵיהֶם, אִם לֹא.

טובת האב על בנו
וּתְחִלָּתָם, טוֹבַת הָאָב עַל בְּנוֹ. וּמִן הַיָּדוּעַ, כִּי הוּא מְכַוֵּן רַק לְתוֹעֶלֶת עַצְמוֹ בוֹ, כִּי הַבֵּן נֵתַח מֵהָאָב עִם עֹצֶם תִּקְוָתוֹ בּוֹ*. וַהֲלֹא תִרְאֶה, כִּי הוּא מַרְגִּישׁ עָלָיו* יוֹתֵר מִגּוּפוֹ בְּמַאֲכָלוֹ וּבְמִשְׁתֵּהוּ וּבִכְסוּתוֹ, וְלִדְחוֹת כָּל נֵזֶק מֵעָלָיו, וְנָקֵל בְּעֵינָיו סֵבֶל הַטֹּרַח וְהַיְגִיעָה בְּעַד מְנוּחָתוֹ, עִם מַה שֶּׁהָטְבְּעוּ עָלָיו* הָאָבוֹת מִן הָרַחֲמִים וְהַחֶמְלָה עַל בְּנֵיהֶם. וְעִם כָּל זֶה חִיְּבָה הַתּוֹרָה וְהַשֵּׂכֶל עַל הַבֵּן הָעֲבוֹדָה וְהַכִּבּוּד* וְהַיִּרְאָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (שְׁמוֹת כ, יב): "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ", וּכְתִיב (וַיִּקְרָא יט, ג): "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ", "שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאַל תִּטּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ" (מִשְׁלֵי א, ח), וְאָמַר (מַלְאָכִי א, ו): "בֵּן יְכַבֵּד אָב וְעֶבֶד אֲדֹנָיו", וְאִם* הָאָב מֻכְרָח בָּזֶה בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע, וְהַטּוֹבָה לָאֵל*, וְהוּא* שָׁלִיחַ בָּהּ בִּלְבָד.

טובת האדון על עבדו
אֲבָל טוֹבַת הָאָדוֹן עַל עַבְדּוֹ יָדוּעַ, כִּי הוּא מְכַוֵּן לְתַקֵּן מָמוֹנוֹ בְּמָמוֹנוֹ* עִם צָרְכּוֹ לַעֲבוֹדָתוֹ, וְהוּא אֵינוֹ מְכַוֵּן בָּזֶה כִּי אִם תּוֹעֶלֶת עַצְמוֹ. וְעִם כָּל זֶה כְּבָר חִיְּבוֹ* הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ בַּעֲבוֹדָתוֹ וְהוֹדָאָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (מַלְאָכִי א, ו): "בֵּן יְכַבֵּד אָב וְעֶבֶד אֲדֹנָיו".
___________________________________
בְּמַה שֶּׁעָבַר – בשערים הקודמים שבספרנו. הִתְחַיַּבְנוּ לִזְכֹּר – מוכרחים אנו להזכיר ולכתוב. קִבּוּל – קבלת האדם לעבוד את ה'. יְחַיְּבֵהוּ הַשֵּׂכֶל לַמֵּטִיב – להכיר טובה ולהודות למיטיב. קְצָתָם לִקְצָתָם – הכרת הטוב הנוהגת בין בני אדם. וְאִם – גם אם. לְדָבָר שֶׁיִּקְרֵהוּ וכו' – מחמת אונס. כָּל אֲשֶׁר סִפַּרְנוּ – חמישה מצבי טובות בני האדם. עֹצֶם תִּקְוָתוֹ בוֹ – טבוע בו רצון עצום להצלחת בנו. מַרְגִּישׁ עָלָיו – דואג לבנו. שֶּׁהָטְבְּעוּ עָלָיו – נחקק בטבע האופי האנושי. הָעֲבוֹדָה וְהַכִּבּוּד – לנהוג בהם כלפי אביו. וְאִם – למרות. וְהַטּוֹבָה לָאֵל – הכרת הטוב של הבן צריכה להיות כלפי ה' שֶׁטָּבַע באב תכונות אלו. וְהוּא – האב. לְתַקֵּן מָמוֹנוֹ בְּמָמוֹנוֹ וכו' – האדון נותן מזון ושאר צרכים (ממונו) לעבד, כדי שהעבד, שהוא ממונו, יתקיים ויעבוד עבורו. חִיְּבוֹ וכו' – את העבד להכיר טובה לאדונו.

הקדמה
בשער זה אנו נפגשים עם אחת המטרות המרכזיות שבעבורה נברא האדם – עבודתו את ה'. ישנם שני גורמים המבהירים לאדם מהי עבודה זו ועד כמה הוא מחויב בה – ציווי התורה והתבוננותו השכלית. בשער זה דן רבנו בחיי בסיבת הצורך בשני גורמים אלו ומדוע לא די באחד מהם, כאשר בכל אחד משני צדדים אלו ישנם יתרונות, אך גם חסרונות המצריכים את השלמתו של האחר.
מהי עבודת ה'? עבור מי היא נצרכת ומה מטרתה? תשובתו של רבנו בחיי לשאלות אלו היא שישנה חובה בסיסית על האדם שזוכה לכל הטובה האלוהית בכל שלב ועת בחייו לגמול טובה למי שהטיב איתו ולהיות כנוע לפניו. טבע הנפש מכריח את האדם להכיר טובה ולא לכפור בה, מה שמחייב את הצורך בעבודה זו. בפרקים הבאים נתמודד עם השאלה כיצד יכול האדם הקטן והשפל כל כך, לחשוב שהוא מסוגל בכלל לגמול טובה לאלוהים אשר בראו, שהרי מה אנו ומה טובתנו לעומת גדלותו יתברך ששום טובה לא נוכל להשיב לו?
אחד הסגנונות המעניינים בכתיבתו של רבנו בחיי בשער זה, נמצא בחלק העוסק בעבודת השכל. שם נמצא "ויכוח" בין השכל לבין הנפש, כאשר השכל מבטא את החלק העליון שבאדם שאיתו עושה את הבירור והחקירה בחיוב העבודה, בעוד שהנפש היא מכלול אישיותו המורכבת מצדדים חיוביים, אך נמצאת בה גם משיכה טבעית לעניינים גשמיים וגסים יותר, אותם צריך האדם לרסן ולנתב לכיוונים אחרים, כפי שיתבאר שם בהרחבה.

ביאורים
עד כה רבנו בחיי עסק בהוכחת מציאות אלוהים ובריבוי הטובות שה' גמל איתנו – דבר הדורש תשומת לב מיוחדת, מכיוון שאנו רגילים לשקוע בשגרה ולראות טובות אלו כדבר ברור מאליו. אחרי שאדם הפנים את השערים הקודמים השלב המתבקש הוא קבלת העבודה, אחרי ששכלו בטוח שזו דרך האמת, ואחרי שלבו מלא ברצון עז להכיר טובה ולהשיב לה' כגמולו.
הכרת הטוב היא ההכרה המוסרית הבסיסית והחזקה ביותר. אפילו אנשים השקועים בתאוות והוללות מגלים רגישות מיוחדת במה שנוגע להוריהם, בייחוד לאחר מותם. לכן הכרת הטוב עתידה "לקחת חלק גדול בתיקון העולם הכללי" [עין איה שבת א יד]. רבנו בחיי בונה את כל עבודת ה' על בסיס הכרת הטוב. גישה זו היא מיוחדת לספר חובות הלבבות, והיא שוזרת את כל הספר.
עבודת ה' הניזונה מתחושה עזה של הכרת טובה יכולה להגיע למדרגה גבוהה. לשם כך רבנו בחיי מחנך להתבוננות רבה בטובות ה'. מכיוון שהכרת הטוב היא הקול המוסרי החזק ביותר בתוכנו, בכוחה לעורר באופן מיוחד את האהבה אל ה'.
כך למשל יש לשים לב שכל הטובות שאנו רגילים לראות בחיינו יש בהן אינטרסים ונגיעות, ואף על פי כן אנחנו מעריכים אותן ומכירים טובה עליהן. אב המטיב עם בנו רואה בו בצדק, חלק מעצמיותו (לכן אפילו אפשר לראות אנשים רעים ואכזריים שמתוך אגואיזם מוצהר מולידים ילדים ודואגים להם). כמו כן אדון המטיב עם עבדיו או מנכ"ל המטיב פועליו נגועים באינטרסים רבים. אף על פי כן נצטווינו להכיר להם טובה. כעת נשוב להתבונן בכך שהקב"ה הטיב לנו יותר מכל אב או אדון, ולו אין כל אינטרס.
סרטונים קצרים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il