ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חובת הלבבות
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
פֶּרֶק שִׁשִּׁי
אָמְרָה הַנֶּפֶשׁ: כְּבָר הֲבִינוֹתִי מַה שֶּׁזָּכַרְתָּ, וּבְמַה שֶּׁפֵּרַשְׁתָּ דַּי, אַךְ בָּאֵר לִי, עַל כַּמָּה פָנִים אֲנִי חַיֶּבֶת בְּתוֹסֶפֶת הָעֲבוֹדָה לֵאלֹהִים יִתְבָּרָךְ.
אָמַר הַשֵּׂכֶל: כִּי תּוֹסֶפֶת הָעֲבוֹדָה עַל אֲנָשֶׁיהָ מִתְחַלֶּקֶת מִדֶּרֶךְ הַכְּלָל* וְהַפְּרָט בַּטּוֹבָה עֲלֵיהֶם. וְהַטּוֹבָה עַל הַמְדַבְּרִים* עַל אַרְבָּעָה עִנְיָנִים.
הטוּב בבריאת העולם
הָרִאשׁוֹן, טוֹבַת הַבּוֹרֵא הַכּוֹלֶלֶת כָּל הָאָדָם, וְהוּא הַמְצִיאָם* אַחַר שֶׁלֹּא הָיוּ דָּבָר נִמְצָא, וְהַחֲיוֹתָם, וְהַטּוֹבָה לָהֶם בְּכָל אֲשֶׁר הִקְדַּמְנוּ זִכְרוֹ בַּשַּׁעַר הַשֵּׁנִי* מִן הַסֵּפֶר הַזֶּה. וְעַל כֵּן הֵם חַיָּבִים לַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ עֲבוֹדָה כּוֹלֶלֶת, וְהִיא, כָּל הַתּוֹרוֹת* הַשִּׂכְלִיּוֹת אֲשֶׁר נָהַג בָּהֶם אָדָם וַחֲנוֹךְ וְנֹחַ וּבָנָיו וְאִיּוֹב וַחֲבֵרָיו עַד יְמוֹת משֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם. וּמִי שֶׁדָּבַק בָּהֶן כֻּלָּן לַעֲבוֹדַת הָאֱלֹהִים, יֵיטִיב לוֹ הָאֱלֹהִים בְּטוֹבָה מְיֻחֶדֶת מִשְּׁאָר בְּנֵי אָדָם, וְיִתֵּן לוֹ מַעֲלָה יְתֵרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַגְּמוּל הַגָּדוֹל בָּעוֹלָם הַבָּא, כְּמוֹ אַבְרָהָם שֶׁאָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים (בְּרֵאשִׁית טו, א): "אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד". וּמִי שֶׁיַּמְרֶה הָאֱלֹהִים בְּטוֹבוֹתָיו, יִפֹּל מִמַּדְרֵגַת הַמְדַבְּרִים וּמַעֲלוֹתָם אֶל שֵׁפֶל מַדְרֵגַת הַחַי שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר*, וְיִהְיֶה דִינוֹ כְּדִין הַבְּהֵמוֹת בָּעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים לז, כ): "וְאֹיְבֵי יְיָ כִּיקַר כָּרִים כָּלוּ בֶעָשָׁן כָּלוּ", וְדִינוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא, הָרָעָה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָה לג, יא): "רוּחֲכֶם אֵשׁ תֹּאכַלְכֶם".
חובת הלבבות (109)
בשביל הנשמה
44 - עבודת ה' חלק כ'
45 - עבודת ה' חלק כ"א
46 - עבודת ה' חלק כ"ב
טען עוד
וְהָעִנְיָן הַשֵּׁנִי, טוֹבוֹת הַבּוֹרֵא עַל עַם מִן הָעַמִּים וְאֻמָּה מִן הָאֻמּוֹת, כְּמוֹ שֶׁהֵטִיב לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וַהֲבִיאָם אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן, וְחִיְּבָם בָּזֶה עֲבוֹדָה יְתֵרָה עַל הָעֲבוֹדָה הָרִאשׁוֹנָה, וְהִיא הַתּוֹרוֹת הַשִּׁמְעִיּוֹת*, אַחַר שֶׁהִזְהִיר וְהֵעִיר עַל הַתּוֹרוֹת הַשִּׂכְלִיּוֹת. וּמִי שֶׁקִּבְּלָהּ לִכְבוֹד הָאֱלֹהִים, יִחֲדָהוּ* הָאֵל בְּטוֹבָה, וְחִיְּבוֹ עָלֶיהָ עֲבוֹדָה זוּלָתִי עֲבוֹדַת אֻמָּתוֹ וּשְׁאָר שִׁבְטוֹ, כְּמוֹ שֶׁמָּצָאנוּ שֵׁבֶט לֵוִי, כְּשֶׁאָמַר משֶׁה (שְׁמוֹת לב, כו): "מִי לַיָי אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי", הוֹסִיף לָהֶם הָאֵל טוֹבָה יְתֵרָה, וּבָחַר מֵהֶם לְשָׁרֵת כְּבוֹדוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו, וְצִוָּה אוֹתָם בְּתוֹרוֹת יְתֵרוֹת מִשְּׁאָר הָאֻמָּה, וְיָעַד אוֹתָם בַּגְּמוּל הַגָּדוֹל לָעוֹלָם הַבָּא. וּמִי שֶׁיַּמְרֶה הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה מֵהֶם, יִפֹּל מִשְׁתֵּי הַמַּעֲלוֹת וְיֵעָנֵשׁ בִּשְׁנֵי הָעוֹלָמִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם (קֹהֶלֶת ח, יג): "וְטוֹב* לֹא יִהְיֶה לָרָשָׁע וְלֹא יַאֲרִיךְ יָמִים".
טובות הבורא על המשפחה
וְהָעִנְיָן הַשְּׁלִישִׁי, טוֹבוֹת הָאֱלֹהִים עַל מִשְׁפָּחָה מִמִּשְׁפְּחוֹת הָאֻמָּה, כַּכְּהֻנָּה וּלְוִיָּה וְזֶרַע הַמְלוּכָה בְּבֵית דָּוִד, וְחִיְּבָם עַל זֶה עֲבוֹדָה יְתֵרָה. וְתוֹרוֹת הַכְּהוּנָה וְהַלְוִיָּה יְדוּעוֹת וּמְבֹאָרוֹת בְּסֵפֶר תּוֹרַת הָאֱלֹהִים. אַךְ תּוֹרַת בֵּית דָּוִד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יִרְמְיָה כא, יב): "בֵּית דָּוִד כֹּה אָמַר יְיָ דִּינוּ לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עוֹשֵׁק". וּמִי שֶׁהִשְׁלִימָם לְאַהֲבַת רְצוֹן הָאֱלֹהִים, יְיַחֲדֵהוּ הָאֵל בְּטוֹבָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבַגְּמוּל הַגָּדוֹל לָעוֹלָם הַבָּא, וְיִהְיֶה נָדִיב נִבְחָר אוֹ מוֹרֵה צֶדֶק, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב עַל פִּינְחָס (תְּהִלִּים קו, ל): "וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה וַתֵּחָשֶׁב לוֹ לִצְדָקָה לְדֹר וָדֹר עַד עוֹלָם", וְאָמַר (יְחֶזְקֵאל מד, טו): "וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק אֲשֶׁר שָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת מִקְדָּשִׁי בִּתְעוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעָלַי הֵמָּה יִקְרְבוּ אֵלַי לְשָׁרְתֵנִי". וּמִי שֶׁהִמְרָה הָאֱלֹהִים מֵהֶם, נָפַל מִכָּל הַמַּעֲלוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְיַגִּיעַ לוֹ צַעַר גָּדוֹל בָּעוֹלָם הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁיָּדַעְתְּ מִדְּבַר קֹרַח וַעֲדָתוֹ.
טובות הבורא על הפרט
וְהָעִנְיָן הָרְבִיעִי, טוֹבַת הָאֱלֹהִים עַל אִישׁ מֵאִישֵׁי בְנֵי אָדָם, נִתְיַחֵד בָּהּ מִשְּׁאָר מִשְׁפַּחְתּוֹ וְעַמּוֹ וּשְׁאָר הַמְדַבְּרִים, כְּנָבִיא מֻבְחָר אוֹ נָגִיד מְצַוֶּה לְהַנְהִיג אֻמָּה, אוֹ חָכָם הֵעִיר אֱלֹהִים אֶת רוּחוֹ בְּחָכְמָה וּתְבוּנָה וְעֵצָה וְדוֹמֶה לָזֶה, וְעַל כָּל טוֹבָה מֵהֶם יִתְחַיֵּב בַּעֲבוֹדָה יְתֵרָה לֵאלֹהִים. וּמִי שֶׁהִשְׁלִימָהּ, מַתְמִידוֹת לוֹ כָּל הַטּוֹבוֹת הַכּוֹלְלוֹת וְהַמְיֻחָדוֹת בָּעוֹלָם, וְיוֹסִיף לוֹ הָאֱלֹהִים כֹּחַ עֲלֵיהֶן וְדַעַת בָּהֶן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים קלב, יא): "נִשְׁבַּע יְיָ לְדָוִד אֱמֶת לֹא יָשׁוּב מִמֶּנָּה מִפְּרִי בִטְנְךָ אָשִׁית לְכִסֵּא לָךְ, אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ בְּרִיתִי וְעֵדֹתִי זוֹ אֲלַמְּדֵם גַּם בְּנֵיהֶם עֲדֵי עַד יֵשְׁבוּ לְכִסֵּא לָךְ", וְהַגְּמוּל לָעוֹלָם הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים כז, יג): "לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת בְּטוּב יְיָ בְּאֶרֶץ חַיִּים".
___________________________________
מִדֶּרֶךְ הַכְּלָל וכו' – כפי השפעת הטובה לרבים וליחידים. הַמְדַבְּרִים – בני אדם. הַמְצִיאָם וכו' – ברא אותם, יש מאין. בַּשַּׁעַר הַשֵּׁנִי – הוא שער הבחינה. הַתּוֹרוֹת – המצוות. הַחַי שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר – בעלי חיים. הַשִּׁמְעִיּוֹת – מצוות שלא ניתן להשיגן באמצעות השכל. יִחֲדָהוּ וכו' - השפיע לו ה' טובה מיוחדת. וְטוֹב – שכר העולם הבא.
ביאורים
עד הנה ראינו את הצורך בהכרת הטוב בצורה כללית שמתאימה לכל אדם ונכונה לכלל האנושות. מבאר רבנו בחיי שישנם ארבע קבוצות של אנשים, שמבטאות מעגלים מעגלים ההולכים מהכלל אל הפרט, שהטובה האלוהית עליהם הולכת ורבה, וממילא גודל חיובם בהכרת הטוב מוסיף והולך.
הקבוצה הראשונה היא האנושות כולה. הטובה האלוהית על קבוצה זו היא בעצם בריאתה, הענקת החיים והשלמת מחסוריהם וכל הטובה הפרטית שגומל עם כל אחד ואחד ממנה. החיוב המתבקש מהטבה כללית זו הוא חיוב כללי בכל המצוות השכליות, כלומר: אלו שהשכל מבין ומחייב קיומן.
הקבוצה השנייה, מצומצמת ממנה, היא אומה נבחרת. הטובה שהטיב הבורא על האומה הישראלית היא הבחירה בה והבדלתה משאר הבריאה בגאולתם ממצרים. החיוב המתבקש מקבוצה זו הוא קיום כלל המצוות, גם אלו שאינן מובנות בשכל.
הקבוצה השלישית לה היטיב ה' בבחירתו, מצומצמת עוד יותר והיא הבחירה במשפחה מסוימת מתוך האומה כולה, כדוגמת משפחת לוי או בית דוד. גם לקבוצה זו ישנן מצוות מיוחדות המיועדות רק לה.
הקבוצה הרביעית, מגיעה למעשה ליחידים שנבחרו מתוך כל הקבוצות שקדמו, כדוגמת המנהיג, המלך, הנביא וכיוצא באלו. מכיוון שהטובה האלוהית על אותם יחידים גדולה יותר, החיוב המוטל עליהם גדול יותר ומצוותיהם מרובות משל אחרים.
כגודל החיוב המוטל על כל קבוצה, כך גודל השכר למי שמקיים את המצוות השייכות לה. ומנגד, מי שממרה את פי ה' ועובר על המצוות השייכות לו, הרי עונשו גדול יותר וקלקולו רב. כל אחד מבני העולם צריך להתבונן איזו דרגה ואיזה סוג של טוּב אלוהי מיוחד הושפע עליו, ועליו להוסיף בהכרת הטוב שלו ככל שהושפעה עליו טובה מיוחדת יותר.
הרחבות
•ומה אשיב לך...? והכל שלך!
עַל כַּמָּה פָנִים אֲנִי חַיֶּבֶת בְּתוֹסֶפֶת הָעֲבוֹדָה לֵאלֹהִים יִתְבָּרָךְ. על פי ההבנה הפשוטה, הכרת הטוב הינו צו שמוטל על האדם, מצד אלוהיו ואף מצד מצפונו. אך יש רובד נוסף בהכרת הטובה; הקב"ה ברוב חסדו נתן לנו את האפשרות 'לתת' לו באמצעותה, כביכול. כך יתפרש הפסוק "תנו עוז לאלוהים" [תהלים סח לה], כביכול האדם 'עוזר' לקב"ה להטיב לעולם (עיין נפש החיים א, ג-ד).
משל לעני הבא לקבל מהעשיר, אך מתבייש לקבל בחינם (ירושלמי ערלה א, ג). אם העשיר יתייחס אליו כשוה, העני יתבייש פחות. עשיר שייתן לעני הרגשה שהוא גם מקבל ממנו, עושה חסד בדרגה גבוהה יותר. אך אם ירגיש העני שהעשיר זקוק לו, כלל לא יתבייש העני. בדומה לכך, הקב"ה בחר להנהיג את עולמו על פי מעשי האדם: "אם בחֻקֹּתי תלכו... ונתתי גשמיכם בעתם..." [ויקרא כו, ג-יד].
הדברים נכונים בפרט על ההודאה, כדברי רבי לוי יצחק מברדיטשב : "והנה בשביל דברים האלו ברא הקדוש ברוך הוא עולמו, שיהיה לו שעשועים במה שאנחנו מודים אליו בפינו ובלבבנו שהוא בראנו והוא אבינו מלכנו, ואזי כל העולמות וכל המלאכים מלאים ששון ושמחה ושפע רב. לכן כאשר יחשוב האדם זה... שמעבודתו מלאים כל העולמות שפע רב וששון ושמחה - יתלהב לעבודתו יתברך שמו" [קדושת לוי, חנוכה, קדושה חמישית].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
