ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חובת הלבבות
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
אָמַר הַשֵּׂכֶל: אֲבָל סוֹד דְּבָרֵךְ*, שֶׁהַבּוֹרֵא בְּרָאֵךְ מִלֹּא דָבָר* בִּכְלָל מַה שֶּׁבָּרָא מִן הַגְּרָמִים הָרוּחָנִיִּים*, וְרָצָה לְנַשְּׂאֵךְ וּלְהָרִים מַעֲלָתֵךְ עַד מַעֲלַת סְגֻלָּתוֹ* וּבְחִירָיו וּבָרָיו* מִן הַקְּרוֹבִים אֶל אוֹר כְּבוֹדוֹ, לְטוֹב לָךְ וּלְחֶסֶד עִמָּךָ, וְלֹא הָיִית רְאוּיָה לָזֶה אֶלָּא אַחַר שְׁלשָׁה דְבָרִים. אֶחָד מֵהֶם, הָסֵר מָסַךְ הָאִוֶּלֶת מֵעָלַיִךְ וְהָאִיר לָךְ בְּדַעְתּוֹ*. וְהַשֵּׁנִי, נַסּוֹתֵךְ וּבָחֳנֵךְ, אִם תִּבְחֲרִי בַּעֲבוֹדָתוֹ אוֹ בְהַמְרוֹתוֹ. וְהַשְּׁלִישִׁי, מוּסָרֵךְ* בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּסָבְלֵךְ עֹל עֲבוֹדָתוֹ בוֹ, לְהַעֲלוֹתֵךְ אֶל מַעֲלַת הָעֶלְיוֹנִים וְהַסּוֹבְלִים*, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (תְּהִלִּים קג, כ): "בָּרְכוּ יְיָ מַלְאָכָיו גִבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ". וְלֹא יִתָּכֵן לָךְ זֶה וְאַתְּ* עַל עִנְיָנֵךְ הָרִאשׁוֹן*.
חסדי הבורא בעולם ובגוף האדם
וּמֵחָכְמַת הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה בָּרָא לָךְ הָעוֹלָם הַזֶּה בְּכָל אֲשֶׁר בּוֹ מִקּוֹפֵא* וְצוֹמֵחַ וָחַי עַל סֵדֶר מְתֻקָּן וְהַנְהָגָה נְכוֹנָה, וְהַכֹּל מְתֻקָּן לְתוֹעַלְתֵּךְ. וּבָחַר לָךְ מִסְּגֻלּוֹת* יְסוֹדוֹתָיו הֵיכָל מְתֻקָּן*, דּוֹמֶה לָעוֹלָם* בְּשָׁרָשָׁיו וְתוֹלְדוֹתָיו וּתְכוּנָתוֹ, וּפָתַח לָךְ בּוֹ חֲמִשָּׁה שְׁעָרִים אֶל הָעוֹלָם*, וְהִפְקִיד עֲלֵיהֶם חֲמִשָּׁה שׁוֹעֲרִים מִנֶּאֱמָנָיו. וְהַשְּׁעָרִים הֵם כְּלֵי הַחוּשִׁים, הָעֵינַיִם, וְהָאָזְנַיִם, וְהָאַף, וְהַלָּשׁוֹן, וְהַיָּדַיִם. וְהַשּׁוֹעֲרִים הֵם הַחוּשִׁים הַחֲמִשָּׁה הַמִּשְׁתַּמְּשִׁים בָּהֶם, וְהֵם: חוּשׁ הָרְאוּת, וְחוּשׁ הַשֵּׁמַע, וְהָרֵיחַ, וְהַטַּעַם וְהַמִּשּׁוּשׁ, אֲשֶׁר בָּהֶם תַּגִּיעִי אֶל כָּל תּוֹעֲלוֹתַיִךְ בָּעוֹלָם הַזֶּה.
וְהֵכִין לָךְ בְּתוֹךְ הַהֵיכָל אַרְבַּע מַעֲלוֹת לְאַרְבָּעָה נְגִידִים לְהַנְהִיגוֹ, וְהֵם: הַמֹּחַ, וְהַלֵּב, וְהַכָּבֵד, וְהַבֵּיצִים. וְתִקֵּן בְּתוֹכוֹ עוֹד אַרְבָּעָה אוֹצָרוֹת לְאַרְבָּעָה פְקִידִים, רְצוֹנִי לוֹמַר: הַכֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ*, וְהַכֹּחַ הַמַּחֲזִיק*, וְהַכֹּחַ הַמְעַכֵּל, וְהַכֹּחַ הַדּוֹחֶה*. וְאוֹצְרוֹתָם וּמִשְׁכְּנוֹתָם הֵם שְׁתֵּי מְרֵרוֹת, הַשְּׁחוֹרָה וְהָאֲדֻמָּה, וְהַלֵּחָה הַלְּבָנָה וְהַדָּם, לְתַקָּנַת הַהֵיכָל.
חובת הלבבות (109)
בשביל הנשמה
53 - עבודת ה' חלק כ"ח
54 - עבודת ה' חלק כ"ט
55 - עבודת ה' חלק ל'
טען עוד
שני היועצים ושני הסופרים
וְהֵכִין לָךְ לְצָרְכֵּךְ שְׁנֵי יוֹעֲצִים, וְהִפְקִיד עָלַיִךְ שְׁנֵי סוֹפְרִים, וְנָתַן לָךְ מִן הָעֲבָדִים וְהַמְּשַׁמְּשִׁים כְּצָרְכֵּךְ בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְהַשְּׁנֵי יוֹעֲצִים: הָאֶחָד מֵהֶם, הוּא הַשֵּׂכֶל, הַמּוֹרֶה אוֹתָךְ מַה שֶּׁיֵּשׁ בִּרְצוֹן הָאֵל. וְהַיּוֹעֵץ הַשֵּׁנִי, תַּאֲוָתֵךְ, אֲשֶׁר תַּשִּׁיאֵךְ וּתְסִיתֵךְ בְּמַה שֶּׁתַּקְצִיפִי יְיָ אֶלֹהִים בּוֹרְאֵךְ בּוֹ. וְהַשְּׁנֵי סוֹפְרִים: אֶחָד מֵהֶם, כּוֹתֵב מַעֲשַׂיִךְ הַטּוֹבִים בַּסֵּתֶר וּבַגָּלוּי, וּבַמַּצְפּוּן וּבַנִּרְאֶה, עַל יְדֵי הַמִּשְׁתַּמְּשִׁים בָּהֶם מִכָּל מִי שֶׁקָּדַם זִכְרוֹ מִן הַשּׁוֹעֲרִים וְהַנְּגִידִים וְהַפְּקִידִים וְהָעֲבָדִים וְהַיּוֹעֲצִים וְהַמְּשָׁרְתִים וְהַשַּׁמָּשִׁים. וְהַסּוֹפֵר הַשֵּׁנִי הוּא כּוֹתֵב הַמַּעֲשִׂים הָרָעִים עַל הַדֶּרֶךְ הַנִּזְכָּר בַּמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים. וְהַמְּשָׁרְתִים וְהַשַּׁמָּשִׁים הֵם הַמִּדּוֹת הַנַּפְשִׁיּוֹת, כַּשִּׂמְחָה וְהַדְּאָגָה, וְהַשָּׂשׂוֹן וְהַיָּגוֹן, וְהַזִּכָּרוֹן וְהַשִּׁכְחָה, וְהַחָכְמָה וְהַסִּכְלוּת, וְהַגְּבוּרָה וְהַמֹּרֶךְ, וְהַנְּדִיבוּת וְהַכִּילוּת, וְהַצֶּדֶק וְהָרֶשַׁע, וְהַבּשֶׁת וְהָעַזּוּת, וְהַתִּקְוָה וְהַיִּרְאָה, וְהָאַהֲבָה וְהַשִּׂנְאָה, וְהַהֲנָאָה וְהַצַּעַר, וְהַגַּאֲוָה וְהָעֲנָוָה, וְהַשְּׂרָרָה וְהַשִּׁפְלוּת, וְהַרְבֵּה כָּאֵלּוּ מִמַּה שָּׁאַתְּ מִשְׁתַּמֶּשֶׁת בָּהֶם בְּמַצְפּוּנֵךְ.
___________________________________
סוֹד דְּבָרֵךְ – תכלית האדם בעולם. מִלֹּא דָבָר – יש מאין. הַגְּרָמִים הָרוּחָנִיִּים – העצמים הרוחניים כדוגמת המלאכים. סְגֻלָּתוֹ – המלאכים. וּבָרָיו – טהוריו. בְּדַעְתּוֹ - בחכמת ה'. מוּסָרֵךְ – ייסורים וטורח. וְהַסּוֹבְלִים – הצדיקים הטורחים בעול עבודתו. וְאַתְּ – כאשר את. עִנְיָנֵךְ הָרִאשׁוֹן – בעולם הנשמות. מִקּוֹפֵא – דומם. מִסְּגֻלּוֹת – ממבחר. הֵיכָל מְתֻקָּן – הוא הגוף. דּוֹמֶה לָעוֹלָם וכו' – ישנו דמיון בין הרכבת מזג הכוחות שבאדם להרכבת מזג העולם. כלשון הקדמונים: 'האדם - עולם קטן'. שְׁעָרִים אֶל הָעוֹלָם – אופנים להכיר ולהיפגש עם העולם. הַכֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ – את המזון לקיבה. וְהַכֹּחַ הַמַּחֲזִיק – מזון בקיבה. וְהַכֹּחַ הַדּוֹחֶה – את הפסולת מהגוף. וּמִצּוּעִים בֵּין הָרוּחָנִיּוּת וּבֵין הַגַּשְׁמִיּוּת – לחבר בין רוח החיים שבאדם לגוף הגשמי. הַדָּם הַנּוֹבֵעַ וכו' – הדם קשור בגוף, החום הטבעי קשור בדם, רוח החיים קשורה בחום הטבעי, באופן זה קשורה הנשמה לגוף. הַשְּׁלשָׁה דְבָרִים – תפקיד האדם בעולם: קניית דעת, הנסיון בבחירה, והמאמץ בקיום מצוות.
ביאורים
השכל מבאר את התכלית לשמה ברא ה' את האדם והעולם – לזכך אותנו ולקרבנו אליו. לולי נברא העולם, לא היינו יכולים להוסיף מעלה על מה שכבר יש בנו. על כך אמרו חז"ל "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות" [מכות ג, טז].
כדי להיות ראויים לזכות ולהתקרב אל ה' יש שלושה נושאים בהם עלינו להשתלם: א. להשתמש בשכל שה' חנן אותנו בו, ובפרט בחכמה האלוהית - שהיא התורה והאמונה. ב. הבחירה בטוב וההתגברות על היצר. ג. המאמץ והעמל בעבודת ה'.
שני הדברים האחרונים שהזכרנו, הבחירה והעמל, הם דברים שאי אפשר לקיימם אלא בעולם הזה. בעולם העליון אין גוף, אין מושג של עמל ומאמץ ואין לאן להתקדם, הכל נמצא כבר בשלמותו. העולם הזה חסר, חומרי, מרוחק מהאלוהות. לאדם יש גוף עם חושים וצרכים חומריים, וממילא יש לו גם תאוות ויצרים. על כן רק בעולם הזה לאדם יש יכולת לפעול ולהתקדם.
כיוון שהאדם הוא מרכז הבריאה, ברא הקב"ה מסביבו את כל כוחות הבריאה, וגם גופו בנוי וערוך כמו עולם קטן, וכל חלקיו וכוחותיו ערוכים לתפקידם שיהיו לו לתועלת במהלך חייו. מאחר שתכלית האדם היא ההתקרבות אל ה', כל מה שקיים בעולם משמש כלי כדי לאפשר לאדם להגיע לתכלית הזאת.
כל כוחות הטבע, כל התכונות, כל הכישרונות, כל החושים – כולם נבראו כדי לאפשר לאדם להתפתח, וכדי לתת לו אפשרות של בחירה, אם ירצה לבחור בטוב, יעלה מעלה מעלה ויתקרב אל ה'.
הרחבות
•החושים כשומרים
וְהַשּׁוֹעֲרִים הֵם הַחוּשִׁים הַחֲמִשָּׁה הַמִּשְׁתַּמְּשִׁים בָּהֶם. רבנו בחיי מלמדנו שתפקיד החושים הם כמו השוערים, הם צריכים להחליט מה נכנס ומה נשאר בחוץ. כבר בגמרא המשילו את גוף האדם לממלכה (והשוה למשל שמספר השכל ביום הקודם): "עיר קטנה - זה הגוף, ואנשים בה מעט - אלו אברים, ובא אליה מלך גדול וסבב אותה - זה יצר הרע, ובנה עליה מצודים וחרמים - אלו עונות, ומצא בה איש מסכן וחכם - זה יצר טוב. ומילט הוא את העיר בחכמתו - זו תשובה ומעשים טובים, ואדם לא זכר את האיש המסכן - ההוא דבשעת יצר הרע לית דמדכר ליה ליצר טוב (בשעה שהאדם חוטא הוא אינו נזכר ביצר הטוב). החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים: החכמה תעוז לחכם - זו תשובה ומעשים טובים, מעשרה שליטים - שתי עיניים ושתי אוזניים ושתי ידיים ושתי רגליים וראש הגווייה ופה" [נדרים לב:]. היצר הרע בא להילחם בעיר ורוצה לשעבד את עשרת השליטים לצרכיו, אלו האיברים דרכם פועלים חמשת החושים, בהם ניתן להשתמש לדברים טובים, וניתן להשתמש לדברים רעים. על האדם לגרום ליצר הטוב לפקד על החושים.
השיטה מקובצת מביא דברים דומים: "וקרא ליצר הטוב מסכן, לפי שהאיברים אין נותנים לו ממשלה כלל, והוא מסכן וחכמתו בזויה. ואם האיברים שומעים לו וממליכים אותו עליהם - יכול הוא להציל את העיר בחכמתו שיגרום לאיברים שנדמו לאנשים לעשות תשובה ומעשים להציל הגוף שהוא נדמה לעיר".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
