ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חובת הלבבות
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
אָמַר הַשֵּׂכֶל: אֲבָל סוֹד דְּבָרֵךְ*, שֶׁהַבּוֹרֵא בְּרָאֵךְ מִלֹּא דָבָר* בִּכְלָל מַה שֶּׁבָּרָא מִן הַגְּרָמִים הָרוּחָנִיִּים*, וְרָצָה לְנַשְּׂאֵךְ וּלְהָרִים מַעֲלָתֵךְ עַד מַעֲלַת סְגֻלָּתוֹ* וּבְחִירָיו וּבָרָיו* מִן הַקְּרוֹבִים אֶל אוֹר כְּבוֹדוֹ, לְטוֹב לָךְ וּלְחֶסֶד עִמָּךָ, וְלֹא הָיִית רְאוּיָה לָזֶה אֶלָּא אַחַר שְׁלשָׁה דְבָרִים. אֶחָד מֵהֶם, הָסֵר מָסַךְ הָאִוֶּלֶת מֵעָלַיִךְ וְהָאִיר לָךְ בְּדַעְתּוֹ*. וְהַשֵּׁנִי, נַסּוֹתֵךְ וּבָחֳנֵךְ, אִם תִּבְחֲרִי בַּעֲבוֹדָתוֹ אוֹ בְהַמְרוֹתוֹ. וְהַשְּׁלִישִׁי, מוּסָרֵךְ* בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּסָבְלֵךְ עֹל עֲבוֹדָתוֹ בוֹ, לְהַעֲלוֹתֵךְ אֶל מַעֲלַת הָעֶלְיוֹנִים וְהַסּוֹבְלִים*, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (תְּהִלִּים קג, כ): "בָּרְכוּ יְיָ מַלְאָכָיו גִבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ". וְלֹא יִתָּכֵן לָךְ זֶה וְאַתְּ* עַל עִנְיָנֵךְ הָרִאשׁוֹן*.
חסדי הבורא בעולם ובגוף האדם
וּמֵחָכְמַת הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה בָּרָא לָךְ הָעוֹלָם הַזֶּה בְּכָל אֲשֶׁר בּוֹ מִקּוֹפֵא* וְצוֹמֵחַ וָחַי עַל סֵדֶר מְתֻקָּן וְהַנְהָגָה נְכוֹנָה, וְהַכֹּל מְתֻקָּן לְתוֹעַלְתֵּךְ. וּבָחַר לָךְ מִסְּגֻלּוֹת* יְסוֹדוֹתָיו הֵיכָל מְתֻקָּן*, דּוֹמֶה לָעוֹלָם* בְּשָׁרָשָׁיו וְתוֹלְדוֹתָיו וּתְכוּנָתוֹ, וּפָתַח לָךְ בּוֹ חֲמִשָּׁה שְׁעָרִים אֶל הָעוֹלָם*, וְהִפְקִיד עֲלֵיהֶם חֲמִשָּׁה שׁוֹעֲרִים מִנֶּאֱמָנָיו. וְהַשְּׁעָרִים הֵם כְּלֵי הַחוּשִׁים, הָעֵינַיִם, וְהָאָזְנַיִם, וְהָאַף, וְהַלָּשׁוֹן, וְהַיָּדַיִם. וְהַשּׁוֹעֲרִים הֵם הַחוּשִׁים הַחֲמִשָּׁה הַמִּשְׁתַּמְּשִׁים בָּהֶם, וְהֵם: חוּשׁ הָרְאוּת, וְחוּשׁ הַשֵּׁמַע, וְהָרֵיחַ, וְהַטַּעַם וְהַמִּשּׁוּשׁ, אֲשֶׁר בָּהֶם תַּגִּיעִי אֶל כָּל תּוֹעֲלוֹתַיִךְ בָּעוֹלָם הַזֶּה.
וְהֵכִין לָךְ בְּתוֹךְ הַהֵיכָל אַרְבַּע מַעֲלוֹת לְאַרְבָּעָה נְגִידִים לְהַנְהִיגוֹ, וְהֵם: הַמֹּחַ, וְהַלֵּב, וְהַכָּבֵד, וְהַבֵּיצִים. וְתִקֵּן בְּתוֹכוֹ עוֹד אַרְבָּעָה אוֹצָרוֹת לְאַרְבָּעָה פְקִידִים, רְצוֹנִי לוֹמַר: הַכֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ*, וְהַכֹּחַ הַמַּחֲזִיק*, וְהַכֹּחַ הַמְעַכֵּל, וְהַכֹּחַ הַדּוֹחֶה*. וְאוֹצְרוֹתָם וּמִשְׁכְּנוֹתָם הֵם שְׁתֵּי מְרֵרוֹת, הַשְּׁחוֹרָה וְהָאֲדֻמָּה, וְהַלֵּחָה הַלְּבָנָה וְהַדָּם, לְתַקָּנַת הַהֵיכָל.
חובת הלבבות (109)
בשביל הנשמה
53 - עבודת ה' חלק כ"ח
54 - עבודת ה' חלק כ"ט
55 - עבודת ה' חלק ל'
טען עוד
שני היועצים ושני הסופרים
וְהֵכִין לָךְ לְצָרְכֵּךְ שְׁנֵי יוֹעֲצִים, וְהִפְקִיד עָלַיִךְ שְׁנֵי סוֹפְרִים, וְנָתַן לָךְ מִן הָעֲבָדִים וְהַמְּשַׁמְּשִׁים כְּצָרְכֵּךְ בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְהַשְּׁנֵי יוֹעֲצִים: הָאֶחָד מֵהֶם, הוּא הַשֵּׂכֶל, הַמּוֹרֶה אוֹתָךְ מַה שֶּׁיֵּשׁ בִּרְצוֹן הָאֵל. וְהַיּוֹעֵץ הַשֵּׁנִי, תַּאֲוָתֵךְ, אֲשֶׁר תַּשִּׁיאֵךְ וּתְסִיתֵךְ בְּמַה שֶּׁתַּקְצִיפִי יְיָ אֶלֹהִים בּוֹרְאֵךְ בּוֹ. וְהַשְּׁנֵי סוֹפְרִים: אֶחָד מֵהֶם, כּוֹתֵב מַעֲשַׂיִךְ הַטּוֹבִים בַּסֵּתֶר וּבַגָּלוּי, וּבַמַּצְפּוּן וּבַנִּרְאֶה, עַל יְדֵי הַמִּשְׁתַּמְּשִׁים בָּהֶם מִכָּל מִי שֶׁקָּדַם זִכְרוֹ מִן הַשּׁוֹעֲרִים וְהַנְּגִידִים וְהַפְּקִידִים וְהָעֲבָדִים וְהַיּוֹעֲצִים וְהַמְּשָׁרְתִים וְהַשַּׁמָּשִׁים. וְהַסּוֹפֵר הַשֵּׁנִי הוּא כּוֹתֵב הַמַּעֲשִׂים הָרָעִים עַל הַדֶּרֶךְ הַנִּזְכָּר בַּמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים. וְהַמְּשָׁרְתִים וְהַשַּׁמָּשִׁים הֵם הַמִּדּוֹת הַנַּפְשִׁיּוֹת, כַּשִּׂמְחָה וְהַדְּאָגָה, וְהַשָּׂשׂוֹן וְהַיָּגוֹן, וְהַזִּכָּרוֹן וְהַשִּׁכְחָה, וְהַחָכְמָה וְהַסִּכְלוּת, וְהַגְּבוּרָה וְהַמֹּרֶךְ, וְהַנְּדִיבוּת וְהַכִּילוּת, וְהַצֶּדֶק וְהָרֶשַׁע, וְהַבּשֶׁת וְהָעַזּוּת, וְהַתִּקְוָה וְהַיִּרְאָה, וְהָאַהֲבָה וְהַשִּׂנְאָה, וְהַהֲנָאָה וְהַצַּעַר, וְהַגַּאֲוָה וְהָעֲנָוָה, וְהַשְּׂרָרָה וְהַשִּׁפְלוּת, וְהַרְבֵּה כָּאֵלּוּ מִמַּה שָּׁאַתְּ מִשְׁתַּמֶּשֶׁת בָּהֶם בְּמַצְפּוּנֵךְ.
___________________________________
סוֹד דְּבָרֵךְ – תכלית האדם בעולם. מִלֹּא דָבָר – יש מאין. הַגְּרָמִים הָרוּחָנִיִּים – העצמים הרוחניים כדוגמת המלאכים. סְגֻלָּתוֹ – המלאכים. וּבָרָיו – טהוריו. בְּדַעְתּוֹ - בחכמת ה'. מוּסָרֵךְ – ייסורים וטורח. וְהַסּוֹבְלִים – הצדיקים הטורחים בעול עבודתו. וְאַתְּ – כאשר את. עִנְיָנֵךְ הָרִאשׁוֹן – בעולם הנשמות. מִקּוֹפֵא – דומם. מִסְּגֻלּוֹת – ממבחר. הֵיכָל מְתֻקָּן – הוא הגוף. דּוֹמֶה לָעוֹלָם וכו' – ישנו דמיון בין הרכבת מזג הכוחות שבאדם להרכבת מזג העולם. כלשון הקדמונים: 'האדם - עולם קטן'. שְׁעָרִים אֶל הָעוֹלָם – אופנים להכיר ולהיפגש עם העולם. הַכֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ – את המזון לקיבה. וְהַכֹּחַ הַמַּחֲזִיק – מזון בקיבה. וְהַכֹּחַ הַדּוֹחֶה – את הפסולת מהגוף. וּמִצּוּעִים בֵּין הָרוּחָנִיּוּת וּבֵין הַגַּשְׁמִיּוּת – לחבר בין רוח החיים שבאדם לגוף הגשמי. הַדָּם הַנּוֹבֵעַ וכו' – הדם קשור בגוף, החום הטבעי קשור בדם, רוח החיים קשורה בחום הטבעי, באופן זה קשורה הנשמה לגוף. הַשְּׁלשָׁה דְבָרִים – תפקיד האדם בעולם: קניית דעת, הנסיון בבחירה, והמאמץ בקיום מצוות.
ביאורים
השכל מבאר את התכלית לשמה ברא ה' את האדם והעולם – לזכך אותנו ולקרבנו אליו. לולי נברא העולם, לא היינו יכולים להוסיף מעלה על מה שכבר יש בנו. על כך אמרו חז"ל "רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות" [מכות ג, טז].
כדי להיות ראויים לזכות ולהתקרב אל ה' יש שלושה נושאים בהם עלינו להשתלם: א. להשתמש בשכל שה' חנן אותנו בו, ובפרט בחכמה האלוהית - שהיא התורה והאמונה. ב. הבחירה בטוב וההתגברות על היצר. ג. המאמץ והעמל בעבודת ה'.
שני הדברים האחרונים שהזכרנו, הבחירה והעמל, הם דברים שאי אפשר לקיימם אלא בעולם הזה. בעולם העליון אין גוף, אין מושג של עמל ומאמץ ואין לאן להתקדם, הכל נמצא כבר בשלמותו. העולם הזה חסר, חומרי, מרוחק מהאלוהות. לאדם יש גוף עם חושים וצרכים חומריים, וממילא יש לו גם תאוות ויצרים. על כן רק בעולם הזה לאדם יש יכולת לפעול ולהתקדם.
כיוון שהאדם הוא מרכז הבריאה, ברא הקב"ה מסביבו את כל כוחות הבריאה, וגם גופו בנוי וערוך כמו עולם קטן, וכל חלקיו וכוחותיו ערוכים לתפקידם שיהיו לו לתועלת במהלך חייו. מאחר שתכלית האדם היא ההתקרבות אל ה', כל מה שקיים בעולם משמש כלי כדי לאפשר לאדם להגיע לתכלית הזאת.
כל כוחות הטבע, כל התכונות, כל הכישרונות, כל החושים – כולם נבראו כדי לאפשר לאדם להתפתח, וכדי לתת לו אפשרות של בחירה, אם ירצה לבחור בטוב, יעלה מעלה מעלה ויתקרב אל ה'.
הרחבות
•החושים כשומרים
וְהַשּׁוֹעֲרִים הֵם הַחוּשִׁים הַחֲמִשָּׁה הַמִּשְׁתַּמְּשִׁים בָּהֶם. רבנו בחיי מלמדנו שתפקיד החושים הם כמו השוערים, הם צריכים להחליט מה נכנס ומה נשאר בחוץ. כבר בגמרא המשילו את גוף האדם לממלכה (והשוה למשל שמספר השכל ביום הקודם): "עיר קטנה - זה הגוף, ואנשים בה מעט - אלו אברים, ובא אליה מלך גדול וסבב אותה - זה יצר הרע, ובנה עליה מצודים וחרמים - אלו עונות, ומצא בה איש מסכן וחכם - זה יצר טוב. ומילט הוא את העיר בחכמתו - זו תשובה ומעשים טובים, ואדם לא זכר את האיש המסכן - ההוא דבשעת יצר הרע לית דמדכר ליה ליצר טוב (בשעה שהאדם חוטא הוא אינו נזכר ביצר הטוב). החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים: החכמה תעוז לחכם - זו תשובה ומעשים טובים, מעשרה שליטים - שתי עיניים ושתי אוזניים ושתי ידיים ושתי רגליים וראש הגווייה ופה" [נדרים לב:]. היצר הרע בא להילחם בעיר ורוצה לשעבד את עשרת השליטים לצרכיו, אלו האיברים דרכם פועלים חמשת החושים, בהם ניתן להשתמש לדברים טובים, וניתן להשתמש לדברים רעים. על האדם לגרום ליצר הטוב לפקד על החושים.
השיטה מקובצת מביא דברים דומים: "וקרא ליצר הטוב מסכן, לפי שהאיברים אין נותנים לו ממשלה כלל, והוא מסכן וחכמתו בזויה. ואם האיברים שומעים לו וממליכים אותו עליהם - יכול הוא להציל את העיר בחכמתו שיגרום לאיברים שנדמו לאנשים לעשות תשובה ומעשים להציל הגוף שהוא נדמה לעיר".
איך עושים קידוש?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
מה ההבדל בין עם ישראל לשאר העמים?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
מה הקשר בין נעמי שמר, האו"ם ובית המקדש?
הלכות שטיפת כלים בשבת
איך זוכים לראות את אליהו הנביא?
איך מותר להכין קפה בשבת?
במה נעבוד כשהבינה המלאכותית תחליף את כולנו?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
