ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חובת הלבבות
ארבעת גדרי התשובה
אֲבָל גִּדְרֵי הַתְּשׁוּבָה הֵם אַרְבָּעָה. הָרִאשׁוֹן, הַחֲרָטָה עַל מַה שֶּׁקָּדַם לוֹ* מִן הָעֲוֹנוֹת. וְהַשֵּׁנִי, שֶׁיַּעַזְבֵם וְיָסוּר מֵהֶם. וְהַשְּׁלִישִׁי, שֶׁיִּתְוַדֶּה בָּהֶם וִיבַקֵּשׁ הַמְּחִילָה עֲלֵיהֶם. וְהָרְבִיעִי, שֶׁיְּקַבֵּל עַל נַפְשׁוֹ שֶׁלֹּא יָשׁוּב לַעֲשׂוֹתָם בְּלִבּוֹ וּבְמַצְפּוּנוֹ.
וְהַחֲרָטָה אוֹת* עַל גְּנוּת מַעֲשֵׂהוּ בְעֵינָיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יוֹאֵל ב, יד): "מִי יוֹדֵעַ יָשׁוּב וְנִחָם וְהִשְׁאִיר אַחֲרָיו בְּרָכָה", וְאָמַר בְּמִי שֶׁהִתְמִיד עַל חֲטָאָיו (יִרְמְיָה ח, ו): "אֵין אִישׁ נִחָם עַל רָעָתוֹ".
החרטה
וַאֲנַחְנוּ רוֹאִים כָּזֶה בֵּין בְּנֵי אָדָם, כְּשֶׁמַּרְאֶה הַחוֹטֵא לַחֲבֵרוֹ הַחֲרָטָה עַל מַה שֶּׁחָטָא לוֹ, הִיא הַסִּבָּה הַחֲזָקָה לִמְחֹל לוֹ.
חובת הלבבות (109)
בשביל הנשמה
101 - התשובה חלק ד'
102 - התשובה חלק ה'
103 - התשובה חלק ו'
טען עוד
העזיבה
וּכְמוֹ זֶה נִרְאֶה בֵּין בְּנֵי אָדָם, כִּי כַאֲשֶׁר יִמָּנַע הַמֵּרַע לַחֲבֵרוֹ מֵהָרֵע אֵלָיו אַחַר הַחֲרָטָה, אָז יִהְיֶה רָאוּי לִמְחֹל לוֹ וְלַעֲבֹר עַל פִּשְׁעוֹ.
בקשת המחילה
וּבַקָּשַׁת הַמְּחִילָה אוֹת עַל כְּנִיעָתוֹ וְשִׁפְלוּתוֹ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, וְהִתְוַדּוֹתוֹ בַּעֲוֹנוֹ סִבַּת הַמְּחִילָה לוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (מִשְׁלֵי כח, יג): "וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם", וְאָמַר בְּהֶפֶךְ זֶה (יִרְמְיָה ב, לה): "הִנְנִי נִשְׁפָּט אוֹתָךְ עַל אָמְרֵךְ לֹא חָטָאתִי", וְאָמַר (מִשְׁלֵי כח, יג): "מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ".
וְכָזֶה נִרְאֶה בֵּין בְּנֵי אָדָם, כִּי הַחוֹטֵא לַחֲבֵרוֹ, כְּשֶׁיִּכָּנַע לוֹ וְיוֹדֶה שֶׁחָטָא לוֹ וְהֵרַע אֵלָיו, וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ הַמְּחִילָה, וְהִכִּיר חֲבֵרוֹ מִמֶּנּוּ שֶׁהוּא מִתְחָרֵט עַל מַה שֶּׁקָּדַם לוֹ מִן הַחֵטְא, לֹא יִתְעַכֵּב מִלִּמְחֹל לוֹ וּמֵעֲבֹר עַל פִּשְׁעוֹ, וְיָסִיר מַה שֶּׁיֶּשׁ לוֹ בְּלִבּוֹ מִן הַנְּטִירָה.
הקבלה
אֲבָל הַקַּבָּלָה שֶׁלֹּא יִשְׁנֶה*, אוֹת עַל יְדִיעָתוֹ בְּרֹעַ מַעֲשֵּׂהוּ וְגֹדֶל חֶטְאוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (אִיּוֹב לד, לב): "אִם עָוֶל פָּעַלְתִּי לֹא אֹסִיף", וְנֶאֱמַר (הוֹשֵׁעַ יד, ד): "אַשּׁוּר לֹא יוֹשִׁיעֵנוּ וְלֹא נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ", וְנֶאֱמַר בְּהֶפְכּוֹ (יִרְמְיָה יג, כג): "הֲיַהֲפֹךְ כּוּשִׁי עוֹרוֹ וְנָמֵר חֲבַרְבֻּרֹתָיו גַּם אַתֶּם תּוּכְלוּ לְהֵיטִיב לִמֻּדֵי הָרֵעַ".
וּכְמוֹ זֶה נִרְאֶה בֵּין בְּנֵי אָדָם, כְּשֶׁיְּקַבֵּל הַחוֹטֵא לַחֲבֵרוֹ עַל עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יִשְׁנֶה לְהָרַע לוֹ, וְיַרְאֶה הַחֲרָטָה וְהָעֲזִיבָה וְיִתְוַדֶּה, יִהְיֶה זֶה גְמַר סִבּוֹת הַמְּחִילָה לוֹ, וְהָסֵר הָאַשְׁמָה מִמֶּנּוּ, וּדְחוֹת הָעֹנֶשׁ מֵעָלָיו.
וּכְשֶׁיִּתְקַבְּצוּ בַשָּׁב אֵלּוּ הָאַרְבָּעָה גְדָרִים בִּתְנָאֵיהֶם, אֲשֶׁר אָנוּ עֲתִידִים לְבָאֲרָם, יְכַפֵּר לוֹ הַבּוֹרֵא עֲוֹנוֹ וְיַעֲבֹר עַל פִּשְׁעוֹ, וְאִם יִהְיֶה הֶעָוֹן מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "לֹא יְנַקֶּה"*, כִּשְׁבוּעַת שָׁוְא (שְׁמוֹת כ, ז) וְאֵשֶׁת אִישׁ (מִשְׁלֵי ו, כט), מֵקֵל הַבּוֹרֵא עָנְשׁוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּמֵטִיב לוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא, וְיִכָּנֵס בְּכַת הַצַּדִּיקִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יְשַׁעְיָה נט, כ): "וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב", וְאָמַר (יִרְמְיָה ד, א): "אִם תָּשׁוּב יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְיָ אֵלַי תָּשׁוּב", וְאָמַר (יִרְמְיָה טו, יט): "אִם תָּשׁוּב וַאֲשִׁיבְךָ לְפָנַי תַּעֲמֹד".
___________________________________
שֶּׁקָּדַם לוֹ – שעשה עד עתה. אוֹת – סימן, ראיה. שֶׁלֹּא יִשְׁנֶה – שלא יחזור שוב על החטא. לֹא יְנַקֶּה – ה' לא מנקה את חטאו (אינו מכפר).
ביאורים
כל אדם שעוסק בייצור של דברים חדשים, יודע שכדי שהייצור יהיה טוב ומשובח, חשוב לברר מהו ה'מתכון' המוצלח ביותר לכך, וכיצד יש לבצעו בצורה הטובה ביותר. דרכי התשובה שאותם מונה לפנינו רבנו בחיי, הם ה'מתכון' ליצירת הדרך החדשה, ולכן חשוב מאד להכירם. קודם החטא, האדם היה בדרך ובמקום לא נכונים, ודרך השינוי הגדול שאותו מוביל האדם השב, הוא מתחבר לדרך ולמקום חדשים וטובים יותר, ולכן לאחר שעסקנו בתובנות שסביב התשובה, אנו עוסקים כאן בחלקיה המעשיים .
השלב הראשון הוא החרטה . מי שמגיע למצב שבו הוא מתנתק מדרך שהלך בה או ממעשה מסוים, מתחרט על מעשיו, שהרי החרטה היא רָצון שהדבר שנעשה יתבטל. החרטה מעידה על האדם שהוא מבין את הרע שבחטאיו ומבססת את ניתוקו מהם.
השלב השני הוא העזיבה של החטא . עזיבתו של החטא היא אות להליכה בדרך חדשה והיא אף מבטאת את העובדה שהאדם הפנים שהחטא הוא 'אש' שצריך לברוח ממנה. מי שעוזב את החטא מפנים את העובדה שדרך החטאים היא דרך שמובילה אל הרע, עד כדי כך שהיא עלולה להוביל אותו להיענש. עזיבת החטאים היא סימן מובהק על הכרת הדרך הקלוקלת שהם מובילים אליה, והעונשים המגיעים לאדם שנכשל בהם.
השלב השלישי הוא הוידוי ובקשת המחילה מהבורא. כאשר אדם מכיר בחסרון ומתנצל עליו, הוא מבטא באופן מעשי, בפיו, את כניעתו בפני הבורא, ולכן הדיבור הזה הוא שלב משמעותי ביותר.
השלב האחרון הוא הקבלה לעתיד . המדד המשמעותי לכך שהאדם אכן הגיע למצב נפשי שבו הוא מנותק מהחטא, הוא היכולת שלו לקבל על עצמו שלא לשוב למצבים אלו עוד. רק כאשר האדם מקבל על עצמו להתנתק מהחטא, אנו יכולים לדעת שהוא מכיר בחומרת החטא וחפץ להתרחק ממנו. מי שזוכה לשוב עוונו ימחל, או לפחות עונשו יוקל ויוטב לו בעולם הבא, ויזכה להיות קרוב אל ה'.
הרחבות
•מה קודם, חרטה או עזיבת החטא?
הָרִאשׁוֹן, הַחֲרָטָה עַל מַה שֶּׁקָּדַם לוֹ מִן הָעֲוֹנוֹת. וְהַשֵּׁנִי, שֶׁיַּעַזְבֵם וְיָסוּר מֵהֶם. רבנו בחיי מקדים את החרטה לעזיבת החטא, אך ייתכן שלפעמים צריך לעזוב את החטא לפני שמשקיעים כוחות בחרטה. רבנו יונה סובר שסדר ההתקדמות בשלבי התשובה תלוי במצב של החוטא: אם החטא היה מעידה חד פעמית- הסדר הוא ראשית כל להתחרט במרירות נפש על חטאו. אחרי תקופה של חרטה עמוקה יגיע למצב "אשר יהיה נכון לבו בטוח בשם, כי, אם יוסיף יעבור בו עוד היצר ויפגשהו כפעם בפעם ורבה עליו תאותו כמשפט הראשון, לא יהיה נפתה לבו עליו ויעזוב דרכו". במצב זה החרטה קודמת לעזיבת החטא. אך אם מדובר בחטא שאדם היה מורגל ושקוע בו- ראשית כל צריך האדם לעזוב את החטא ולחדול ממנו, ואחר כך יעסוק בחרטה. אם יהפוך את הסדר ויתחרט תחילה הרי הוא כ'טובל ושרץ בידו'. כשם שאי אפשר להיטהר מהטומאה תוך כדי נגיעה בגורם הטומאה, כך אי אפשר לעסוק בחרטה על חטא תוך כדי רגילות בחטא [שערי תשובה א, יא].
מסתבר שגם במצב שיש להקדים את העזיבה לחרטה, הכוונה היא לעיסוק המרובה והשקעת הכוחות בחרטה, אך קצת חרטה ישנה לפני העזיבה, שהרי אם האדם אינו מתחרט ודרכו ישרה בעיניו - לא יעזוב את החטא.
איך נראית נקמה יהודית?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
למה ללמוד גמרא?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
האם מותר לפנות למקובלים?
איך ללמוד גמרא?
מהי אמונה?
הפלונטר בצד ימין של הלוחות
תהיו חמים!
הלכות קבלת שבת מוקדמת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
