ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- יבמות
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
(ה. 1+ עד ה: שליש עליון)
עשה דוחה לא תעשה - מקור לפי רבנן
תזכורת מהדף הקודם:
- למדנו ע"י סמוכים - "צמר ופשתים יחדיו. גדילים תעשה לך" – שציצית דוחה שעטנז.
- לר"י זה בגלל שהלימוד "מוכח" (לא במקומו הטבעי) או "מופנה" (מיותר).
- הפסוק מופנה לפי תנא דבי רי"ש, כיון שבויקרא כבר נאמר "וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז", ובגד זה צמר ופשתים.
עכשיו השאלה – מה המקור לשיטת רבנן? (שחולקים על תנא דברי"ש, ולדעתם הפסוק לכאורה לא מופנה).
שני כיוונים:
- מקור אחר - מטהרת מצורע
שמגלח כל ראשו וזקנו –
"וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ אֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת זְקָנוֹ וְאֵת גַּבֹּת עֵינָיו וְאֶת כָּל שְׂעָרוֹ יְגַלֵּחַ וְכִבֶּס אֶת בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם וְטָהֵר" (ויקרא יד, ט).
וזה דוחה את הלאוים:
- "לא תקיפו פאת ראשכם" (בהנחה שאכן יש איסור הקפת הראש כשמקיף את כל הראש).
- b."וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ" שנאמר בכהנים (ובדומה גם בישראל).
- בנזיר – "תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ", וגם נזיר מצורע מגלח.
- אותו מקור - שציצית דוחה שעטנז –
דחייה – אי אפשר ללמוד משם כי הלאוים חלשים,
a-b. הקפת הראש וגילוח הזקן חלש – כי אינו שווה בכל (רק בגברים).
הערה: הגמרא ניסתה בכ"ז ללמוד מזקן, כי זה מיותר, ואם אינו עניין ללאו חלש תנהו עניין ללאו חזק (ששווה בכל).
דחייה – זה לא מיותר, כי היינו חושבים אולי להחמיר בכהנים שלא יכולים לגלח, קמ"ל שמגלחים.
c. נזיר חלש – כי ישנו בשאלה.
הערה: ראיה לדחייה,
שהרי אם נלמד מנזיר, צריך גם ללמוד שעשה דוחה לא תעשה + עשה, וזה לא נכון.
(ה. 1-)
"לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו. גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ... "
ומה כאן מופנה?(הרי לרבנן צריך לכתוב "צמר ופשתים").
- a."גדילים" במקום ציצית.
דחייה – בא ללמד שצריך ארבעה חוטים (גדיל = 2 מלופפים, גדילים – 4, (וצריך שבנוסף לגדיל יהיו חוטים נפרדים).
- b."שַׁעַטְנֵז".
דחייה – בא ללמד שכדי שיאסר מן התורה זה דווקא בצמר ופשתים שעובדו ברמת - שוע טווי ונוז (סרוק במסרק שיהיה חלק, טווית הנימים לחוטים, וארוג – יצירת חוטים כפולים).
- "יחדיו".
ניסיון דחייה – ששעטנז זה דווקא כשהצמר והפשתים חוברו בשתי תפירות.
תשובה בסוף (לפי המאירי) – את זה לומדים מ"שעטנז" – שוע טווי ונוז.

יבמות עד אחד בעדות אשה -היחס בין הטעמים "עבידא לגלויי" ו"דייקא ומינסבא"
יבמות דף פח ע"א; צג ע"ב; קטו ע"א; קטז ע"ב

הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו

הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן

הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו

הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן לא ירחץ כל גופו במים חמים אפילו שהוחמו מלפני השבת והם בחום של שלשים ושבע מעלות

הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן המצטער מחמת החום או שהיה איסטניס הרגיל לרחוץ בכל יום רשאי להתקלח במים פושרים

הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן אישה בימי נידתה רשאית לרחוץ ביחד עם בעלה בבריכה ובים, ובתנאי שלא יבואו לקלות ראש











