בית המדרש
  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • חומש במדבר
  • מטות
קטגוריה משנית
undefined
2 דק' קריאה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

הנושא שפותח את פרשת השבוע עוסק בנדרים ושבועות לגבי דברים שאדם מקבל על עצמו לעשות או להימנע מלעשות. יש מסכת שלמה בתלמוד, מסכת נדרים, שדנה אך ורק בנושא הזה כמעט. בחיים היהודיים, במקרים רבים אפילו התחייבות בעל-פה נחשבת מחייבת. התורה מלמדת אותנו במפורש שאדם צריך לקיים את כל היוצא מפיו ולהתנהג בהתאם.
לכן לא קשה להבין מדוע עניין הנדרים זוכה לתשומת הלב שהוא מקבל בתלמוד ובהלכה היהודית בכלל. האדם נבדל מממלכת החי ונעלה עליה בזכות כוח הדיבור והיכולת שלו לתקשר עם בני אדם אחרים ואפילו עם הדורות הבאים.
מילים, בין אם הן רק נאמרות או כתובות, הן כמעט מקודשות לפי המסורת היהודית. הרב והצדיק הגדול של יהדות מזרח אירופה במאה שעברה, הרב ישראל מאיר הכהן, "החפץ חיים", הקדיש את רוב הקריירה התורנית שלו להסביר וללמד את חוקי התורה בעניין הדיבור. למדנו גם ש"חיים ומוות ביד הלשון".
בחברה כמו שלנו, שבה תקשורת מיידית הפכה לנורמה, ואילו שתיקה נחשבת לסטייה פוליטית וחברתית ולא למעלה טובה שמעידה על חוכמה וסבלנות, לדאבון הלב, קדושת הדיבור וההשפעה המחייבת שיש למילים היוצאות מפינו כבר לא מדברות ללבנו כל כך. עם זאת, אין ספק שמחובתנו ללמוד את המסר שפרשת השבוע מבקשת להעביר לנו בעניין המילה המדוברת והמחויבות שהיא נושאת איתה.
אחת השאלות שמעלים רבים ממפרשי התורה היא מדוע משה לימד את הנושא המסוים הזה לראשי שבטי ישראל תחילה, וכמובן, גם מדוע התורה מציינת את זה בפסוק הפותח של הפרשה עצמה. השאלה גם מעלה בעקיפין את התמיהה מדוע התורה מתירה, אם לא תובעת אפילו, את המשך החלוקה של עם ישראל לשבטים נפרדים ולא מתייחסת אליו כיחידה שלמה אחת.
לכל אורך התנ"ך אפשר לראות שהחלוקה הזאת לשבטים הולידה לא מעט פילוגים חברתיים ולעתים אפילו מלחמת אזרחים. דומני שאחד הדברים שאפשר ללמוד כאן הוא שבני אדם מתקשים לפעול בתוך קבוצה גדולה וכללית עם השקפה אחת. מטבענו אנחנו רוצים משפחתיות ושבטיות.
למרבה הצער, חלק מהטבע הזה גם מוליד סלידה מפני אנשים שאינם כמונו. הסלידה הזאת משתקפת בדרך כלל בדיבור ובהערות שאנחנו מעירים על אנשים שאינם "משלנו", וגם בעובדה שמסיבה לא ברורה אנחנו מרגישים שאנחנו לא באמת מחויבים לדברים, בין אם הם בעל-פה או בכתב, שאנחנו אומרים לאותם "אחרים".
ההתחייבויות שלי למשפחה שלי ולשבט שלי בוודאי מקודשות בעיניי ואעשה כל מה שבכוחי כדי לקיים אותן. אך ההתחייבויות שלי למשפחה שלך או לשבט שלך מתאפיינות איכשהו בגמישות מנטאלית בלתי מוצדקת שמאפשרת לי להתחמק מאחריות.
משה מלמד את השיעור הזה לגבי המחויבות שיש ליהודים כיחידים לראשי השבטים, כדי להבהיר להם שכולם חייבים במידה שווה לקיים כל התחייבות שלהם ולא משנה לאיזה שבט, משפחה או אדם היא ניתנה. טבעם של בני האדם הוא להיות שבטיים, והתורה מתירה זאת. אך התורה לא מרשה לנו לדבר בחוסר אחריות, להפר שבועות או להתעלם מהתחייבויות רק מפני שאלה ניתנו לאדם משבט אחר.
סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il