ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- ואתחנן
ההבדל העיקרי בין הטקסטים מצוי בדיבר שנוגע לשבת. בעוד שבפרשת יתרו נצטווינו לזכור את יום השבת לקדשו, בפרשת ואתחנן אנחנו מצווים לשמור את יום השבת ולא לחלל אותו בביצוע מלאכות אסורות.
בתלמוד נאמר ששתי המילים האלה, "זכור" ו"שמור", נאמרו בדיבור אחד בהר סיני. נאמרו, כביכול, בבת אחת, בנשימה אחת. אפשר ללמוד כמה דברים מההסבר של חז"ל להבדל בין שני הטקסטים בעניין השבת: אחד מהם הוא שלא די במילים, ולא משנה כמה קדושות ומדויקות הן מנסות להיות, כדי להעביר את רוחב היריעה של ערכי הנצח, הקדושה והרוחניות. מילים, ולא משנה כמה הן יפות ומגוונות, תמיד מגבילות אותנו ומשאירות מקום לכפל משמעות ולטעויות בפרשנות. באמת אין מילים שמסוגלות כשלעצמן להעביר לנו את השלווה, הקדושה, הרוחניות והייחוד של השבת בעולמנו. לכן אנחנו נאלצים לומר שיש צורך להגות ולשמוע מילים שונות בבת אחת כדי להתחיל להבין ולקלוט את הערך האמיתי של השבת.
עוד דבר חשוב שיש ללמוד מהדואליות של הביטויים בעניין היום הקדוש ביותר בשבוע הוא שיש שילוב פנימי של ערכים ביום השבת. את תחושת השלווה והרוחנית שמאפיינות את היום הזה אי אפשר להשיג רק באמצעות דיבור על השבת או באמצעות הזדהות רוחנית ותיאורטית עם היום הקדוש. ההימנעות הכפויה ממעשי החולין של כל ימות השבוע – המגבלות, אם תרצו – היא זאת שתורמת יותר מכול לתחושה הטובה ולשלווה שמאפיינות את יום השבת. בלי "שמור", ה"זכור" נשאר מטרה בלתי מושגת. ובלי "זכור" – היין של הקידוש, החלות וסעודות היום – ה"שמור" הופך לנטל חסר חן.
שני הפנים האלה של השבת חייבים להתקיים ולקבל ביטוי במקביל כדי שהמשמעות האמיתית של היום תקנה לה אחיזה בגופו ובנפשו של היהודי. לכן נדרש תחכום שכלי ורגשי בשמירת השבת. שבת בלי מגבלות תהיה חסרת משמעות, סתם עוד יום בשבוע. לשבת בלי תפילה, לימוד תורה, לבוש הולם, מזון, תענוגות גוף ורוגע, מאבדת את תוקפה ואת המהות הקדושה של היום הזה. האופי הכפול של השבת, השמור והזכור, הוא זה שמעניק לה את צביונה הייחודי ואת אווירת הקדושה המאפיינת אותה. לפיכך חז"ל צדקו כשאמרו שזכור ושמור נאמרו בדיבור אחד, כיחידה אחת, בהר סיני. בזה טמון קסמו של יום השבת הקדוש.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
