בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • מסילת ישרים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

ט"ז חשוון התשע"ה

פרק ט' חלק ב'

undefined

בשביל הנשמה

ט"ז חשוון התשע"ה
4 דק' קריאה
מפסיד נוסף: פחד מקשיי מזג האוויר וכדו'
עוֹד מִמַּפְסִידֵי הַזְּרִיזוּת הוּא רֹב הַפַּחַד וְגֹדֶל הַמּוֹרָא מִן הַזְּמַן וְתוֹלְדוֹתָיו, כִּי פַעַם יִירָא מֵהַקֹּר אוֹ מֵהַחֹם וּפַעַם מֵהַפְּגָעִים וּפַעַם מִן הֶחֳלָאִים וּפַעַם מִן הָרוּחַ וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָזֶה. הוּא הָעִנְיָן שֶׁאָמַר שְׁלֹמֹה עָלָיו הַשָּׁלוֹם (משלי כו, יג), "אָמַר עָצֵל שַׁחַל* בַּדָּרֶךְ אֲרִי בֵּין הָרְחֹבוֹת". וּכְבָר גִּנּוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַמִּדָּה הַזֹּאת וְיִחֲסוּהָ אֶל הַחַטָּאִים*, וּמִקְרָא מְסַיְּעָם, דִּכְתִּיב (ישעיה לג, יד), "פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים אָחֲזָה רְעָדָה חֲנֵפִים". עַד שֶׁאָמַר אֶחָד מִן הַגְּדוֹלִים אֶל תַּלְמִידוֹ בִרְאוֹתוֹ אוֹתוֹ מִתְפַּחֵד, "חַטָאָה אַתְּ" (ברכות ס ע"א). אֶלָּא עַל זֶה נֶאֱמַר (תהלים לז, ג), "בְּטַח בַּה' וַעֲשֵׂה טוֹב שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה".

יש להקשות שחז"ל ציוו להישמר מסכנות
כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, צָרִיךְ שֶׁיָּשִׂים הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ עֲרַאי בָּעוֹלָם וְקָבוּעַ בָּעֲבוֹדָה, יִתְרַצֶּה וְיִסְתַּפֵּק בְּכָל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם בְּמַה שֶּׁמִזְדַּמֵּן לוֹ וְיִקַּח מִן הַבָּא בְּיָדוֹ וְיִהְיֶה רָחוֹק מִן הַמְּנוּחָה וְקָרוֹב לִמְלָאכָה וְלֶעָמָל, וְיִהְיֶה נָכוֹן לִבּוֹ בָּטוּחַ בַּה' וְלֹא יִירָא מִתּוֹלְדוֹת הַזְּמָן וּפְגָעָיו.
שֶׁמָּא תֹּאמַר, הֲרֵי מָצִינוּ שֶׁחִיְּבוּ חֲכָמִים בְּכָל מָקוֹם שֶׁיִּשְׁמֹר הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ שְׁמִירָה מְעֻלָּה וְלֹא יָשִׂים עַצְמוֹ בְסַכָּנָה אֲפִלּוּ הוּא צַדִּיק וּבַעַל מַעֲשִׂים, וְאָמְרוּ (כתובות ל ע"א), "הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם חוּץ מִצִּנִּים פַּחִים"* וּמִקְרָא כָּתוּב (דברים ד, טו), "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם", הֲרֵי שֶׁאֵין לְהַחְלִיט* הַבִּטָּחוֹן הַזֶּה עַל כָּל פָּנִים, וְהָתָם אָמְרוּ, "וַאֲפִלּוּ לִדְבַר מִצְוָה" (עיין פסחים ח, ב).

יראה ראויה ויראה שוטה
דַּע כִּי יֵשׁ יִרְאָה וְיֵשׁ יִרְאָה, יֵשׁ יִרְאָה רְאוּיָה וְיֵשׁ יִרְאָה שׁוֹטָה, יֵשׁ בִּטָּחוֹן וְיֵשׁ הוֹלֵלוּת.* כִּי הִנֵּה הָאָדוֹן בָּרוּךְ הוּא עָשָׂה אֶת הָאָדָם בַּעַל שֵׂכֶל נָכוֹן וּסְבָרָא נְכוֹחָה לְשֶׁיִּנְהַג עַצְמוֹ עַל דֶּרֶךְ טוֹב וְיִשָּׁמֵר מִן הַדְּבָרִים הַמַּזִּיקִים אֲשֶׁר נִבְרְאוּ לַעֲנֹשׁ אֶת הָרְשָׁעִים, וּמִי שֶׁיִּרְצֶה שֶׁלֹּא יִנְהַג עַצְמוֹ בְּדֶרֶךְ הַחָכְמָה וְיַפְקִיר עַצְמוֹ לְסַכָּנוֹת הִנֵּה אֵין זֶה בִּטָּחוֹן אֶלָּא הוֹלֵלוּת, וְהִנֵּה הוּא חוֹטֵא בְּמַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה נֶגֶד רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, שֶׁרוֹצֶה שֶׁיִּשְׁמֹר הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ, וְנִמְצָא שֶׁמִּלְּבַד הַסַּכָּנָה הַמֻּטְבַּעַת בַּדָּבָר אֲשֶׁר הוּא עָלוּל אֵלֶיהָ* מִפְּנֵי חֶסְרוֹן שְׁמִירָתוֹ, הִנֵּה עוֹד הוּא מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ בְּקוּם עֲשֵׂה בַּחֵטְא אֲשֶׁר הוּא חוֹטֵא, וְנִמְצָא הַחֵטְא עַצְמוֹ מְבִיאוֹ לֵעָנֵשׁ. וְאוּלָם הַשְּׁמִירָה הַזֹּאת וְזֹאת הַיִּרְאָה הַמְיֻסֶּדֶת עַל הַנְהָגַת הַחָכְמָה וְהַשֵּׂכֶל הִיא הָרְאוּיָה, שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר (משלי כב, ג), "עָרוּם רָאָה רָעָה וְנִסְתָּר וּפְתָיִים עָבְרוּ וְנֶעֱנָשׁוּ". אַךְ הַיִּרְאָה הַשּׁוֹטָה הִיא שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם רוֹצֶה לְהוֹסִיף שְׁמִירוֹת עַל שְׁמִירוֹת וְיִרְאָה עַל יִרְאָה וְעוֹשֶׂה מִשְׁמֶרֶת לִמִשְׁמַרְתּוֹ, בְּאֹפֶן שֶׁיַּגִּיעַ מִזֶּה בִּטּוּל לַתּוֹרָה וְלָעֲבוֹדָה.
_____________________________________

שַׁחַל – אריה. הַחַטָּאִים – חוטאים. מִצִּנִּים פַּחִים – מקור וחום המביאים לחולי. לְהַחְלִיט – לקבוע באופן מוחלט. הוֹלֵלוּת – התנהגות מופקרת ומסוכנת. עָלוּל אֵלֶיהָ – עשוי להגיע אליה.

ביאורים
אתמול למדנו שאחד מהדברים המביאים את האדם לידי עצלות הוא הפחד. בדרך כלל הפחדן מצטייר בעינינו כאדם עלוב וחסר אישיות, אך הרמח"ל רואה בפחדן משהו נוסף. הפחדן אינו סתם מחוסר עמוד שדרה, אלא נקרא בלשון הפסוק ובדברי חז"ל חוטא . מדוע לקרוא לו חוטא? הוא בסך-הכל מפחד!
ניתן להסביר בצורה פשוטה שהוא לא ממש חוטא, אלא שהפחד יכול להביא אותו לידי חטא. למשל, אדם שחושש שמא לא יצליח להתפרנס כי לא יצליח בלימודיו או שלא יתקבל למקום עבודה ולכן הוא הולך למצוא פתרון קל וגונב מהחנות. או שהוא חושש שאם ייתן צדקה לא יישאר לו די כסף לצרכיו שלו, ולכן סוגר את ידו ואינו נותן צדקה לעניים. פחד כזה יכול להביא את האדם לידי חטא.
אולם נראה שכוונת הרמח"ל היא שהפחדן באמת חוטא. חוטא הוא אדם שמחטיא את מטרתו לשמה הוא בא לעולם. הוא לא מיישם בחייו את כל הכוחות שבורא עולם נתן לו כדי שיבצע את תפקידו. הפחד משתק את כוחות החיים שלנו. אם אדם נמנע ממעשים מתוך פחד, ואינו יוצא לטייל מחשש לסכנות, או מפחד שלא יספיק לו כספו ולכן אינו נותן צדקה – אדם כזה חוטא בעצם הפחד שלו. הוא לא יכול להתקדם אלא קופא במקומו ונשאר סטטי במצב קבוע, בלי עלייה ובלי התגברות על קשיים. מי שנותן לפחד להשתלט עליו, וכתוצאה ממנו אפילו אינו מנסה להשתפר, אלא בוחר תמיד בדרך הקלה שאינה דורשת ממנו מאמץ, נקרא בפי חז"ל – חוטא.

הרחבות
•פחד ראוי
פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים אָחֲזָה רְעָדָה חֲנֵפִים. הגמרא מספרת כי אותו תלמיד הקשה מהכתוב "אשרי אדם מפחד תמיד" וענה לו רבי ישמעאל בן רבי יוסי שפסוק זה מדבר על דברי תורה [ברכות ס.], אם-כן, יש פחד ראוי, אך הוא רק פחד מטעות בתורה ולא פחד מדברים אחרים. המהר"ל מסביר שאפילו בדברי תורה אין להיזהר יתר על המידה אלא כל אדם מחויב לעסוק בתורה: "ולא יאמר האדם כי התורה לא נתנה רק לגדולי החכמים שהם רחוקים מן הטעות, אבל (אלא) התורה נתנה לכל. ולא יאמר גם כן אולי אשגה בתורה... ומפני זה נראה כי הברכה על למוד התורה לעסוק בדברי תורה , ואין מברכין ללמוד תורה" [תפארת ישראל, הקדמה].
הרב קוק מסביר שהפחד היותר מזיק הוא הפחד מלחשוב מחשבות חדשות וגדולות. בגלל שיש לעם ישראל כוח גדול ומטרה גדולה – יש לו פחדים גדולים. כמו שהצל הכי גדול וחזק קיים כאשר האור הוא הכי חזק, כך פחד גדול נובע מייעוד משמעותי. כאשר עם ישראל מפחד מללמוד אמונה ולעיין בתורת המוסר מחשש שעיסוק בנושאים אלה יביא לכפירה, או מחמת פחדים אחרים, הוא לא מביא לידי ביטוי את הכוחות הטמונים בו, ומועל בתפקידו בעולם. [עקבי הצאן, מאמר הפחד, על פי ביאורו של הרב אלישע אבינר].
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il