ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מסילת ישרים
ההגדרה: ניקיון מכל רע, גם מ'הוראות היתר' מוטעות
מִדַּת הַנְּקִיּוּת הִיא, הֱיוֹת הָאָדָם נָקִי לְגַמְרֵי מִכָּל מִדָּה רָעָה וּמִכָּל חֵטְא, לֹא דַי מִמַּה שֶׁהַחֵטְא בּוֹ מְפֻרְסָם וְגָלוּי, אֶלָּא גַם כֵּן מִמַּה שֶּׁהַלֵּב נִפְתֶּה* בּוֹ לְהוֹרוֹת הֶתֵּר בַּדָּבָר, שֶׁכַּאֲשֶׁר נַחְקֹר עָלָיו בֶּאֱמֶת נִמְצָא שֶׁלֹּא הָיָה הַהֶתֵּר הַהוּא נִרְאֶה לוֹ אֶלָּא מִפְּנֵי הֱיוֹת הַלֵּב עֲדַיִן נָגוּעַ קְצָת מִן הַתַּאֲוָה, כִּי לֹא טָהַר מִמֶּנָּה מִכֹּל וָכֹל, עַל כֵּן תִּמְשְׁכֵהוּ לְהָקֵל לוֹ.
אַךְ הָאָדָם אֲשֶׁר טָהַר מִזֶּה הַנֶּגַע לְגַמְרֵי וְנִקָּה מִכָּל רֹשֶׁם רָע שֶׁמַּשְׁאֶרֶת הַתַּאֲוָה אַחֲרֶיהָ, הִנֵּה רְאִיָּתוֹ תִּהְיֶה בְּרוּרָה לְגַמְרֵי וְהַבְחָנָתוֹ זַכָּה וְלֹא תַּטֵּהוּ הַחֶמְדָּה לְשׁוּם דָּבָר, אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁהוּא חֵטְא, אֲפִלּוּ שֶׁיִּהְיֶה קַל שֶׁבְּקַלֵּי הַחֲטָאִים, תַּכִּירֵהוּ שֶׁהוּא רָע וְתַרְחִיקֵהוּ מִמֶּנּוּ.
וְכַלָּשׁוֹן הַזֶּה אָמְרוּ חֲכָמִים עַל הַשְּׁלֵמִים הַמְטַהֲרִים מַעֲשֵׂיהֶם טָהֳרָה רַבָּה שֶׁלֹּא יִהְיֶה בָהֶם אֲפִלּוּ נִדְנוּד* דָּבָר רָע, "נְקִיֵּי הַדַּעַת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם" (סנהדרין כג ע"א).
ההבדל בין ה'זהיר' (הכובש יצרו) לבין ה'נקי' (המשנה טבעו)
וְהִנְּךָ רוֹאֶה עַתָּה הַהֶפְרֵשׁ שֶׁבֵּין הַזָּהִיר וְהַנָּקִי, אַף עַל פִּי שֶׁקְּרוֹבִים הֵם זֶה לָזֶה בְּעִנְיָנָם, הַזָּהִיר הוּא הַנִּזְהָר בְּמַעֲשָׂיו וְרוֹאֶה שֶׁלֹּא יֶחֱטָא בְּמַה שֶּׁכְּבָר נוֹדַע לוֹ וּמְפֻרְסָם אֵצֶל הַכֹּל הֱיוֹתוֹ חֵטְא, אָמְנָם עֲדַיִן אֵינֶנּוּ אָדוֹן בְּעַצְמוֹ שֶׁלֹּא יִמָּשֵׁךְ לִבּוֹ מִן הַתַּאֲוָה הַטִּבְעִית שֶׁלֹּא תַּטֵּהוּ לְהַרְאוֹת לוֹ הֶתֵּרִים בְּאֵיזֶה דְבָרִים שֶׁאֵין רָעָתָם מְפֻרְסֶמֶת.
וְזֶה, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִשְׁתַּדֵּל לִכְבֹּשׁ אֶת יִצְרוֹ וְלִכְפּוֹת אֶת תַּאֲווֹתָיו, לֹא מִפְּנֵי זֶה יְשַׁנֶּה אֶת טִבְעוֹ וְלֹא יוּכַל לְהָסִיר מִלִּבּוֹ הַתַּאֲוָה הַגּוּפָנִית, אֶלָּא שֶׁיִּכְבֹּשׁ אוֹתָהּ וְיֵלֵךְ אַחַר הַחָכְמָה וְלֹא אַחֲרֶיהָ, אַךְ עַל כָּל פָּנִים חֹשֶׁךְ הַחָמְרִיּוּת עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ לַהֲסִיתוֹ וּלְפַתּוֹתוֹ.
ההרגל ב'זהירות' וב'זריזות' מביא ל'נקיות'
אָמְנָם אַחַר שֶׁיִּתְרַגֵּל הָאָדָם הֶרְגֵּל גָּדוֹל בַּזְּהִירוּת הַזֶּה, עַד שֶׁיִּנָּקֶה נִקָּיוֹן רִאשׁוֹן מִן הַחֲטָאִים הַמְפֻרְסָמִים,
וְיַרְגִּיל עַצְמוֹ בָּעֲבוֹדָה וּבִזְרִיזוּתָהּ, וְתִגְבַּר בּוֹ הָאַהֲבָה אֶל בּוֹרְאוֹ וְהַחֶמְדָּה אֵלָיו,
הִנֵּה כֹּחַ הַהֶרְגֵּל הַזֶּה יַרְחִיק אוֹתוֹ מֵעִנְיְנֵי הַחֹמֶר וְיַדְבִּיק דַּעְתּוֹ אֶל הַשְּׁלֵמוּת הַנַּפְשִׁי עַד שֶׁסּוֹף סוֹף יוּכַל לְהַגִּיעַ אֶל הַנִּקָּיוֹן הַשָּׁלֵם, שֶׁכְּבָר יִכְבֶּה אֵשׁ הַתַּאֲוָה הַגּוּפִית מִלִּבּוֹ בְּהִתְגַּבֵּר בּוֹ הַחֶמְדָּה הָאֱלֹהִית וְאָז תִּשָּׁאֵר רְאִיָּיתוֹ זַכָּה וּבָרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי לְמַעְלָה, שֶׁלֹּא יְפֻתֶּה וְלֹא יַשְׁגֵּהוּ חֹשֶׁךְ חָמְרִיּוּתוֹ וְיִנָּקֶה בְמַעֲשָׂיו מִכֹּל וָכֹל.
_____________________________________
נִפְתֶּה - נמשך. נִדְנוּד – נטייה קלה.
ביאורים
לאחר שלמדנו על מידות הזהירות והזריזות, הגענו לעסוק עתה במידת הנקיות. הרמח"ל מגדיר מידה זו: "היות האדם נקי לגמרי מכל מידה רעה ומכל חטא, לא די ממה שהחטא בו מפורסם וגלוי, אלא גם כן ממה שהלב נפתה בו להורות התר בדבר".
הזהירות והזריזות מתייחסות אל מעשיו ופעולותיו של האדם. לעומתם, מידת הנקיות מתייחסת אל הלב . נקיות האדם והשמירה המרובה אינה רק 'מלמעלה', בדברים הפשוטים והידועים, אלא ניקיון פנימי ויסודי של הכול.
על דרך משל אפשר לדמות את העניין למפה לבנה. פעמים רבות משתמשים במפה, פורסים אותה לנוי, ולאחר תקופת מסוימת, כשהיא כבר ספגה לכלוך ואבק, מכבסים אותה. אמנם כאשר המפה מתלכלכת ונעשה בה כתם גדול ומשמעותי, מכבסים את המפה מיד, בלא להמתין. אבל תמיד היו במפה לכלוכים, לא? נכון, אבל לכלוכים אלו לא יצרו תחושה של לכלוך, אלא הוסיפו למפה מעט גוון אפרורי.
כך גם יחס הזהירות והנקיות. האדם הזהיר מקפיד, אמנם, על ניקיון מעשיו ונזהר שלא יהיו בהם כתמים, אבל הניקיון אינו יסודי כל כך. ניקיון זה מסיר את הלכלוכים הגסים, אבל אינו עוסק בלכלוכים הזעירים, אשר בשגרת היום יום אפילו לא ממש נחשבים כלכלוך.
אבל האדם הנקי הוא מצוחצח. כל רגע ורגע כאילו יצא ממכונת הכביסה. גם לכלוך קל אשר במבט רגיל ושטחי אינו נחשב כלכלוך זוכה לצחצוח. גם דברים שנובעים מתוך פיתוי זעיר של הלב הנוטה להקל ולהתיר – מתנקים.
הרחבות
•הישר והכובש
וְלֹא תַּטֵּהוּ הַחֶמְדָּה לְשׁוּם דָּבָר. הרמח"ל רואה פחיתות מעלה בכך שהאדם מתאווה לעשיית חטא כל שהוא. הרמב"ם מביא מחד דברי פילוסופים הרואים חיסרון במי שתאב לרע ומתגבר עליו (לעומת מי שכלל לא מתאוה לרע), ומאידך, מאמרי חז"ל שנראה מהם שהמושל – התאב לחטא ומתגבר הוא בעל מעלה גדולה יותר, כדוגמת "לפום צערא אגרא" [אבות ה, כג], "לא יאמר אדם אי אפשי (איני רוצה) לאכול בשר בחלב... אלא אפשי, ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי" [תורת כהנים, קדושים]. הרמב"ם כותב, שאין הדברים סותרים: "שהרעות אשר הן אצל הפילוסופים רעות... הם הדברים המפורסמים אצל בני האדם כולם שהם רעות, כשפיכות דמים... ואין ספק כי הנפש אשר תתאווה לדבר מהם ותשתוקק אליו היא נפש חסירה... אבל הדברים אשר אמרו החכמים שהמושל בנפשו מהם יותר טוב ושכרו יותר גדול הן המצוות השמעיות, וזה נכון, כי אלמלא התורה לא היו רעות כלל" [שמונה פרקים ו]. הרב חרל"פ מבאר את דברי הרמב"ם: "אין כוונתו שיהיה חס ושלום נכסף אחרי עבירות ויהיה מחשבות ליבו רק רע כל היום... אבל כוונת הרמב"ם, שכמו שצריך האדם למשול על מעשיו כן צריך לשלוט על רוחו ועל מחשבותיו, לתת שלטת (שליטה) להתורה לא רק על מעשים כי אם גם על המחשבות, שמתוך שאסרה תורה זה וזה אינו נכסף להם הגם שמצד טבעו היה נכסף להם" [מי מרום א עמ' קכא].
הלכות שטיפת כלים בשבת
איך מותר להכין קפה בשבת?
מה אכפת לך?
מה המשמעות הנחת תפילין?
החשיבות של לימוד אמונה
מדוע קוראים את מגילת רות בשבועות?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
