בית המדרש
  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • חומש דברים
  • כי תבוא
קטגוריה משנית
undefined
3 דק' קריאה
הארכיאולוג, פרופסור אדם זרטל, היה בצעירותו רחוק מאוד מהכרה דתית ומחיי תורה ומצוות. לאחר שחרור השומרון במלחמת ששת הימים, הוא ערך סקר ארכיאולוגי מקיף באיזור, ואיתר אתרים רבים שנוסדו בימי יהושע בן נון. הקמתם של ישובים רבים בזמן קצר הוכיחה שבאותם ימים הגיעו מהגרים חדשים רבים לאיזור, והיוותה עדות אילמת לסיפור התנ"כי על התנחלותם של בני ישראל באיזור.
גולת הכותרת בממצאיו של אדם זרטל היה מזבח יהושע בהר עיבל. הוא זיהה במרומי ההר אתר בולט בהיר, וכשהחל לחפור במקום גילה שהצבע הבהיר נבע מכך שהאתר ניטש מרצון וכוסה בכוונה בעפר שנחפר מאדמת הסביבה, ולא נהרס בחורבן כזה או אחר כמו אתרים ארכיאולוגים רבים.
הארכיאולוגים המשיכו לחשוף את האתר וממצאיו, ותדהמתו של אדם זרטל הלכה וגברה. התברר שמדובר במזבח שמבנהו מתאים למצוות התורה, והוא עשוי מאבנים שלמות שלא סותתו בברזל. הממצאים תוארכו לתקופת יהושע בן נון, ובמקום היה אפר רב ושרידי עצמות בעלי חיים. העצמות והאפר נשלחו לבדיקת מעבדה, והתברר שמדובר בשרידי בעלי חיים טהורים בלבד, שמאפייניהם תואמים לדיני הקרבנות בתורה.
לפתע, קמו וניצבו באופן ממשי דבריו של ספר יהושע (ח, ל-לא): "אז יבנה יהושע מזבח לה'... בהר עיבל... כאשר ציווה משה עבד ה'... ככתוב בספר תורת משה מזבח אבנים שלמות אשר לא הניף עליהן ברזל, ויעלו עליו עולות לה' ויזבחו שלמים".
הממצאים הללו חוללו מהפך אצל אדם זרטל. עד אז, הארכיאולוגים טענו שסיפורי התנ"ך הם המצאה מאוחרת, וחוקי התורה נאספו אט אט מכלל חוקי הדתות של כל העמים בסביבה, וגובשו לחוקה מסודרת רק בימי יאשיהו.
לתדהמתו התברר לו שסיפורי ספר יהושע הם מציאות ממשית המתוארכת בממצאים לתקופת יהושע, ובני ישראל נהגו כבר אז להקריב קרבנות לפי מצוות התורה, והוא החל להאמין שאכן האנשים שהקריבו את הקרבנות במזבח בהר עיבל קיבלו בעצמם את התורה בהר סיני.
ובאמת, יש בממצאים הללו דבר עוד יותר מדהים. יהושע מוסיף שם ומספר שהוא עשה במזבח מעשה ייחודי נוסף - "ויכתב שם על האבנים את משנה תורת משה...".
בכך קיים יהושע את ציווי משה בתורה, בפרשת כי תבוא (כז, א-ח) "והיה ביום אשר תעברו את הירדן... והקמות לך אבנים גדולות... וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת... והיה בעברכם את הירדן תקימו את האבנים האלה... בהר עיבל ושדת אותם בשיד. ובנית שם מזבח לה' אלוקיך, מזבח אבנים... אבנים שלמות תבנה את מזבח ה'... והעלית עליו עולות... וזבחת שלמים... וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת...".
המילה 'אבנים' חוזרת בפרשייה זו פעמים רבות, וגם הציווי על כתיבת התורה על האבנים חוזר על עצמו. ומכאן מביא רש"י בשם חז"ל "נמצאת אתה אומר: ג' מיני אבנים היו – שנים עשר בירדן, וכנגדן בגלגל, וכנגדן בהר עיבל". ובאמת בספר יהושע (ד) מתואר כיצד חוץ ממזבח האבנים בהר עיבל, הקימו בני ישראל גם גלי אבנים בירדן ובגלגל, שיהיו זיכרון ועדות לבני ישראל על הניסים שהתחוללו בכניסתנו לארץ.
וכאן צפות שתי שאלות – א. מה ההדגשה המיוחדת הזו על ה'אבנים', הן בלשון הציווי בתורה והן בכך שמיד עם כניסתנו לארץ הקמנו שלוש מיני אבנים? ב. כל המזבחות עניינם הקרבת קרבנות, מה השתנה מזבח יהושע בהר עיבל שחלק מעניינו הוא גם כתיבת התורה על האבנים?
נראה שיש כאן לימוד גדול לכניסתם של ישראל לארץ. עד שנכנסנו לארץ, זכינו שדבר ה' הופיע אלינו בתורה הניתנת במדבר דרך משה רבינו. משנכנסנו לארץ, מלמדת אותנו התורה, שמעכשיו נלמד את התורה ואת דברי ה' דרך אבני הארץ. התורה כתובה מעכשיו על אבני הארץ, ומעכשיו מי שיסתכל עליהם יראה את התורה וגם את ניסי והשגחת ה', כפי שנכתב על אבני הר עיבל וכפי שמזכירות האבנים שהוקמו בירדן ובגלגל.
המדהים הוא, שהסוד העתיק שנכתב על האבנים הקדומות, שב ובקע בימינו מתוך האבנים, ולימד יהודים רחוקים שסלעי הארץ מלמדים שתורת משה אמת!

התורה שצומחת מתוך סלעי הארץ ועד כמה זה נוכח בספר יהושע



סרטונים קצרים מיוחדים
שיעורים פופולריים
שיעורים פופולריים
שיעורים חדשים
שיעורים חדשים
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il