ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מסילת ישרים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רחל בת יקוט
וְהִנֵּה גְמִילוּת חֲסָדִים הוּא עִקָּר גָּדוֹל לֶחָסִיד, כִּי חֲסִידוּת עַצְמוֹ נִגְזָר מֵחֶסֶד,* וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות א, ב), "עַל שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד", וְאֶחָד מֵהֶם – גְּמִילוּת חֲסָדִים. וְכֵן מָנוּהוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פאה א, א) עִם הַדְּבָרִים שֶׁאוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶן בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, וְאָמְרוּ עוֹד (סוטה יד ע"א), "דָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלָאִי, תּוֹרָה – תְּחִלָּתָהּ גְמִילוּת חֲסָדִים, וְסוֹפָהּ גְּמִילוּת חֲסָדִים", וְאָמְרוּ עוֹד (כלה רבתי י), "דָּרַשׁ רָבָא, כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שָׁלֹשׁ מִדּוֹת הַלָּלוּ, בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא מִזַּרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, רַחֲמָן וּבַיְּשָׁן וְגוֹמֵל חֲסָדִים", וְאָמְרוּ (סוכה מט ע"ב), "אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, גְּדוֹלָה גְּמִילוּת חֲסָדִים יוֹתֵר מִן הַצְּדָקָה, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע י, יב) "זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה קִצְרוּ לְפִי חֶסֶד". וְאָמְרוּ עוֹד (שם), "בִּשְׁלֹשָׁה דְבָרִים גְּדוֹלָה גְמִילוּת חֲסָדִים מִן הַצְּדָקָה, שֶׁהַצְּדָקָה בְּמָמוֹנוֹ, וּגְמִילוּת חֲסָדִים בְּגוּפוֹ. צְדָקָה לַעֲנִיִּים, גְּמִילוּת חֲסָדִים לַעֲנִיִּים וְלַעֲשִׁירִים. צְדָקָה לַחַיִּים, גְּמִילוּת חֲסָדִים בֵּין לַחַיִּים בֵּין לַמֵּתִים".
וְאָמְרוּ עוֹד (שבת קנא ע"ב), "וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ" (דברים יג, יח) – "כָּל הַמְרַחֵם עַל הַבְּרִיּוֹת מְרַחֲמִים עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם". וְזֶה פָּשׁוּט, כִּי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מוֹדֵד מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה (סנהדרין צ ע"א), וּמִי שֶׁמְּרַחֵם וְעוֹשֶׂה חֶסֶד עִם הַבְּרִיּוֹת גַּם הוּא בְּדִינוֹ יְרַחֲמוּהוּ וְיִמְחֲלוּ לוֹ עֲווֹנוֹתָיו בְּחֶסֶד, שֶׁהֲרֵי מְחִילָה זוֹ דִין הוּא, כֵּיוָן שֶׁהִיא מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּתוֹ, וְהוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ראש השנה יז ע"א), "לְמִי נוֹשֵׂא עָווֹן? לְמִי שֶׁעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע", וּמִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְהַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו, אוֹ אֵינוֹ רוֹצֶה לִגְמֹל חֶסֶד, הִנֵּה הַדִּין נוֹתֵן שֶׁגַּם עִמּוֹ לֹא יַעֲשׂוּ אֶלָּא שׁוּרַת הַדִּין. רְאֵה עַתָּה מִי הוּא זֶה וְאֵיזֶה הוּא שֶׁיּוּכַל לַעֲמֹד אִם הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא עוֹשֶׂה עִמּוֹ שׁוּרַת הַדִּין? וְדָוִד הַמֶּלֶךְ מִתְפַּלֵּל וְאוֹמֵר (תהלים קמג, ב), "וְאַל תָּבוֹא בְמִשְׁפָּט אֶת עַבְדֶּךָ, כִּי לֹא יִצְדַּק לְפָנֶיךָ כָל חָי". אָמְנָם הָעוֹשֶׂה חֶסֶד יְקַבֵּל חֶסֶד, וּכְכָל מַה שֶׁיַּרְבֶּה לַעֲשׂוֹת כָּךְ יַרְבֶּה לְקַבֵּל, וְדָוִד הָיָה מִתְהַלֵל בְּמִדָּתוֹ זֹאת הַטּוֹבָה, שֶּׁאֲפִלּוּ לְשׂוֹנְאָיו הָיָה מִשְׁתַּדֵּל לְהֵיטִיב. זֶהוּ מַה שֶּׁאָמַר (שם לה, יג), "וַאֲנִי בַּחֲלוֹתָם* לְבוּשִׁי שָׂק, עִנֵּיתִי בַצּוֹם נַפְשִׁי" וְכוּ', וְאוֹמֵר (שם ז, ה), "אִם* גָּמַלְתִּי שׁוֹלְמִי רָע" וְגוֹ'.
וּבִכְלַל הָעִנְיָן הַזֶּה, שֶׁלֹּא לְצַעֵר לְשׁוּם בְּרִיָּה, אֲפִלּוּ בַּעֲלֵי חַיִּים, וּלְרַחֵם וְלָחוּס עֲלֵיהֶם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי יב, י), "יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ". וּכְבָר יֵשׁ שֶׁסּוֹבְרִים (בבא מציעא לב ע"ב) "צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים דְּאוֹרַיְתָא" וְעַל כָּל פָּנִים דְּרַבָּנָן.
כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, הָרַחֲמָנוּת וְהַהֲטָבָה צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה תְּקוּעָה בְּלֵב הֶחָסִיד לְעוֹלָם, וְתִהְיֶה מְגַמָּתוֹ תָּמִיד לַעֲשׂוֹת קֹרַת רוּחַ לַבְּרִיּוֹת וְלֹא לִגְרֹם לָהֶם שׁוּם צַעַר וכו'.
___________________________________
נִגְזָר מֵחֶסֶד – שורש המילה חסידות הוא ח.ס.ד. בַּחֲלוֹתָם – כשחלו רודפי דוד, התענה דוד לרפואתם. אִם – האם.
ביאורים
ישנה בעייתיות בצורת הגמול והענישה בעולמנו בעולם האנושי. בעולם הזה, אדם שעובד או עושה מעשה טוב לא בהכרח יקבל משכורת והערכה ביחס שווה להשקעתו או לחשיבות המעשה שלו, ובודאי שלא בהתאם למחשבותיו בעת המעשה, או לאופן הביצוע. לדוגמה, שני אנשים שהגיעו לאותה תוצאה אך אחד מהם פחות מוכשר ועמל קשה יותר מחברו יקבלו, בדרך כלל, אותו שכר ממעסיקם. דוגמה נוספת: פסיכולוג מקבל מאות שקלים על שיחה קצובה, ואילו רב לא מקבל שום שכר על שיחות ייעוץ ארוכות.
בדומה לכך, גם מערכת המשפט נתקלת באותו קושי. שני גנבים יכולים לקבל אותו עונש על פי הקבוע בחוק, בלי להתייחס לרמת הנזק שעשו לנגנב. כמו כן השופט לא יכול "להיכנס לראשו" של העבריין ולהעניש אותו על פי כוונותיו להרשיע.
לא כן היא מידת מלך מלכי המלכים אשר בפניו גלויים כל המעשים, הרצונות, התכונות המולדות וכוונות המעשים. הקב"ה דן את האדם במידה כנגד מידה ומתאים שכר על פי מעשיו, מאמציו וכוונותיו של האדם, ולהבדיל, נפרע ממנו כך על מעשיו הרעים. לפני הקב"ה אינו דומה מתן צדקה בפנים חמוצות למתן צדקה בפנים מאירות וכוונות טהורות. הקב"ה מתחשב במעשיו המהודרים של החסיד ומחשבותיו הישרות להידבק בה', ועל כן דן אותו בדין מיוחד "לפנים משורת הדין" כדוגמת מעשיו.
הרחבות
•התורה מלאה טוב
תּוֹרָה — תְּחִלָּתָהּ גְמִילוּת חֲסָדִים, וְסוֹפָהּ גְּמִילוּת חֲסָדִים. המהר"ל מבאר את פירוש המאמר: חסד הוא טוב מוחלט. התורה מתחילה בחסד וזה מורה על כך שגם התורה היא טוב גמור "שעיקר התורה הטוב, רק מצד האדם צריך דין ומשפט (בעקבות חטאיו)", והתורה מסיימת בחסד וזה מלמד על כך שהתורה טובה גם לנו – "כי אף אם נזכר בתורה מיתות ומלקות וכמה עונשים תכלית שלהם להעלות המציאות אל הטוב ולהסיר הרע". כל סוף מורה על מטרה, כל תכליתן של המצוות הוא להביא אותנו אל הטוב השלם [חידושי אגדות, סוטה יד.].
רבי ירוחם ממיר הרחיב את הדיבור על מעלת החסד: "ומזה יצא לנו הערה גדולה כשנתבונן בכל דיני התורה נראה וניכר שהיסוד הוא 'עולם חסד יבנה' [תהלים פט, ג] ומיסוד החסד נובעים כל דיני התורה. האדם והתורה המה רק חסד, תחילת היצירה היא חסד, מפני שרצה הקב"ה להיטיב עם ברואיו ולא אחרת... כל דמות האדם ותבניתו וכל הנהגתו ודיניו נובעים מהשורש של חסד. כל דיני בין אדם לחברו המה מהיסוד של קיום העולם, כמו גזל, וכל קיום העולם בנוי על חסד, נשמת התורה היסוד היא חסד תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים" [דעת חכמה ומוסר ג, צט]. לאור דברים אלו ניתן להבין כי החסד איננו תכונה אנושית אלא הוטבע בעולם מכוח התורה, האידיאל הרוחני שביסוד המציאות.
לעילוי נשמת משולם יהודה בן אברהם ז"ל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן לא ירחץ כל גופו במים חמים אפילו שהוחמו מלפני השבת והם בחום של שלשים ושבע מעלות
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן המצטער מחמת החום או שהיה איסטניס הרגיל לרחוץ בכל יום רשאי להתקלח במים פושרים
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן אישה בימי נידתה רשאית לרחוץ ביחד עם בעלה בבריכה ובים, ובתנאי שלא יבואו לקלות ראש
