- הלכה מחשבה ומוסר
- מסילת ישרים
ט"ו טבת התשע"ה
פרק כ"ו חלק נ"ה
הקדושה – דבקות מוחלטת בה' יתברך
כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, עִנְיַן הַקְּדֻשָּׁה הוּא שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם דָּבֵק כָּל כָּךְ בֵּאלֹהָיו עַד שֶׁבְּשׁוּם מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לֹא יִפָּרֵד וְלֹא יָזוּז מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁיּוֹתֵר יִתְעַלּוּ הַדְּבָרִים הַגַּשְׁמִיִּים אֲשֶׁר יְשַׁמְּשׁוּ לְאֶחָד מִתַּשְׁמִישָׁיו בְּמַה שֶּׁהוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם מִמַּה שֶּׁיֵרֵד הוּא מִדְּבֵקוּתוֹ וּמַעֲלָתוֹ בְּהִשְׁתַּמְּשׁוֹ מִדְּבָרִים גַּשְׁמִיִּים.
'קדושה' - רק אחר קניין כל המעלות הקודמות עם ההשתדלות בדרכי ה'קדושה'
וְאָמְנָם זֶה בִּהְיוֹת שִׂכְלוֹ וְדַעְתּוֹ קְבוּעִים תָּמִיד בִּגְדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ וְרוֹמְמוּתוֹ וּקְדֻשָּׁתוֹ, עַד שֶׁיִּמָּצֵא כְּאִלּוּ הוּא מִתְחַבֵּר לַמַּלְאָכִים הָעֶלְיוֹנִים מַמָּשׁ עוֹדֵהוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּכְבָר אָמַרְתִּי שֶׁאֵין הָאָדָם יָכוֹל לַעֲשׂוֹת בָּזֶה מִצִּדּוֹ, אֶלָּא לְהִתְעוֹרֵר בַּדָּבָר וּלְהִשְׁתַּדֵּל עָלָיו, וְזֶה אַחַר שֶׁכְּבָר יִמָּצְאוּ בוֹ כָּל הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁזָּכַרְנוּ עַד הֵנָּה מִתְּחִלַּת הַזְּהִירוּת וְעַד יִרְאַת הַחֵטְא, בְּזֹאת יָבֹא אֶל הַקֹּדֶשׁ וְיַצְלִיחַ, שֶׁהֲרֵי אִם הָרִאשׁוֹנוֹת חֲסֵרוֹת מִמֶּנּוּ הֲרֵי הוּא כְזָר וּבַעַל מוּם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (במדבר יח, ד), "וְזָר לֹא יִקְרַב", אַךְ אַחֲרֵי הֲכִינוֹ אֶת עַצְמוֹ בְּכָל הֲכָנוֹת אֵלֶּה, אִם יַרְבֶּה לִדָּבֵק בְּתֹקֶף הָאַהֲבָה וְעֹצֶם הַיִּרְאָה בְּהַשְׂכָּלַת גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ וְעֹצֶם רוֹמְמוּתוֹ, יַפְרִיד עַצְמוֹ מֵעִנְיְנֵי הַחֹמֶר מְעַט מְעַט וּבְכָל פְּעֻלּוֹתָיו וּבְכָל תְּנוּעוֹתָיו יְכַוֵּן לְבָבוֹ אֶל מַצְפּוּנֵי הַהִתְדַּבְּקוּת* הָאֲמִתִּי, עַד שֶׁיַּעֲרֶה עָלָיו רוּחַ מִמָּרוֹם, וְיַשְׁכִּין הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ אֶת שְׁמוֹ עָלָיו כְּמוֹ שֶׁעוֹשֶׂה לְכָל קְדוֹשָׁיו וְאָז יִהְיֶה כְּמַלְאַךְ ה' מַמָּשׁ וְכָל מַעֲשָׂיו, אֲפִלּוּ הַשְּׁפָלִים וְהַגַּשְׁמִיִּים, כְּקָרְבָּנוֹת וַעֲבוֹדוֹת.
דרכי קניית ה'קדושה': א. פרישות. ב. עיון בסתרי הבריאה. ג. כוונה. ד. התבודדות
וְהִנְּךָ רוֹאֶה שֶׁדֶּרֶךְ קְנִיַּת זֹאת הַמִּדָּה הוּא עַל יְדֵי רֹב הַפְּרִישָׁה וְהָעִיּוּן הֶעָצוּם בְּסִתְרֵי הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה וּמַצְפּוּנֵי הַבְּרִיאָה וִידִיעַת רוֹמְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ וּתְהִלּוֹתָיו,
עַד שֶׁיִּתְדַּבֵּק בּוֹ דְבֵקוּת גָּדוֹל וְיֵדַע לְכַוֵּן מַחֲשַׁבְתּוֹ בִהְיוֹתוֹ הוֹלֵךְ וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בַּדְּרָכִים הָאַרְצִיִּים כְּמוֹ שֶׁהָיָה רָאוּי לַכֹּהֵן שֶׁיִּתְכַּוֵּן בְּעוֹדוֹ שׁוֹחֵט הַזֶּבַח אוֹ מְקַבֵּל דָּמוֹ אוֹ זוֹרְקוֹ עַד שֶׁיַּמְשִׁיךְ בָּזֶה הַבְּרָכָה מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם,
וְזוּלַת זֶה אִי אֶפְשָׁר שֶׁיַּשִּׂיג מַעֲלָה זוֹ וְיִשָּׁאֵר עַל כָּל פָּנִים חָמְרִי וְגַשְׁמִי כְּכָל שְׁאָר בְּנֵי אָדָם. וְהִנֵּה מַה שֶּׁעוֹזֵר לְהַשָּׂגַת הַמִּדָּה הַזֹּאת הוּא הַהִתְבּוֹדְדוּת וְהַפְּרִישָׁה הָרַבָּה, כְּדֵי שֶׁבְּהֶעְדֵּר הַמַּטְרִידִים תּוּכַל נַפְשׁוֹ לְהִתְגַּבֵּר יוֹתֵר וּלְהִדָּבֵק בְּבוֹרְאָהּ.
מפסידי ה'קדושה', השלמת מעלת ה'קדושה' בעזר אלוהי
מַפְסִידֵי הַמִּדָּה הֵם, חֶסְרוֹן הַיְדִיעוֹת הָאֲמִתִּיּוֹת וְרֹב הַחֶבְרָה עִם בְּנֵי הָאָדָם, כִּי הַחָמְרִיּוּת מוֹצֵא אֶת מִינוֹ וְנֵעוֹר וּמִתְחַזֵּק וְנִשְׁאֶרֶת הַנֶּפֶשׁ לְכוּדָה בוֹ וְלֹא תֵצֵא מִמַּאֲסָרָהּ. אַךְ בְּהִפָּרְדוֹ מֵהֶם וְהִשָּׁאֲרוֹ לְבַד וְיָכִין עַצְמוֹ אֶל הַשְׁרָאַת קְדֻשָּׁתוֹ, הִנֵּה בַּדֶּרֶךְ שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ, בָּהּ יוֹלִיכוּהוּ, וּבָעֵזֶר הָאֱלֹהִי אֲשֶׁר יֻתַּן לוֹ תִּתְגַּבֵּר נַפְשׁוֹ בּוֹ וּתְנַצַּח אֶת הַגּוּפָנִיּוּת וְתִדְבַּק בִּקְדֻשָּׁתוֹ יִתְבָּרַךְ וְתֻשְׁלַם בּוֹ.
תוצאותיה של ה'קדושה' (רוח הקודש ותחיית המתים)
וּמִשָּׁם יַעֲלֶה אֶל מַעֲלָה גְבוֹהָה יוֹתֵר וְהוּא הָרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁכְּבָר תַּגִּיעַ הַשְׂכָּלָתוֹ לִהְיוֹת לְמַעְלָה מֵחֹק הָאֱנוֹשִׁי.
וְיָכוֹל לְהַגִּיעַ דְּבֵקוּתוֹ אֶל מַעֲלָה כָּל כָּךְ גְּדוֹלָה שֶׁכְּבָר יִמָּסֵר בְּיָדוֹ מַפְתֵּחַ שֶׁל תְּחִיַּת הַמֵּתִים, כְּמוֹ שֶׁנִּמְסַר לְאֵלִיָּהוּ וְלֶאֱלִישָׁע, שֶׁהוּא מַה שֶּׁמּוֹרֶה אֶל עֹצֶם הַהִתְדַּבְּקוּת בּוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁבִּהְיוֹת הוּא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ מְקוֹר הַחַיִּים, הַנּוֹתֵן חַיִּים לְכָל חַי, וּכְמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תענית ב ע"א), "שְׁלֹשָׁה מַפְתְּחוֹת לֹא נִמְסְרוּ בְיַד שָׁלִיחַ, מַפְתֵּחַ תְּחִיַּת הַמֵּתִים" וְכוּ'. הִנֵּה הַדָּבֵק בּוֹ יִתְבָּרַךְ דְּבֵקוּת גָּמוּר, יוּכַל לִמְשֹׁךְ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ אֲפִלּוּ מֶשֶׁךְ הַחַיִּים עַצְמָם, שֶׁהוּא מַה שֶּׁמִּתְיַחֵס לוֹ בִּפְרָט יוֹתֵר מִן הַכֹּל, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי. וְהוּא מַה שֶּׁסִּיֵּם הַבָּרַיְתָא, "וּקְדֻשָּׁה מְבִיאָה לִידֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מֵבִיא לִידֵי תְּחִיַּת הַמֵּתִים".
___________________________________
מַצְפּוּנֵי הַהִתְדַּבְּקוּת – התדבקות פנימית.
ביאורים
הרמח"ל מלמד אותנו יסוד עמוק שאותו אנו יכולים ללמוד גם מדברי חז"ל במשנה "לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה". מוטלת עלינו חובה לשאוף להיות טובים יותר ולהשתדל בכל יכולתנו לעשות זאת ולעמול על כך. להתעלות בעבודת ה' – בלימוד התורה, בתפילה, בקיום המצוות, בתיקון המידות ובכל מחשבה, דיבור ומעשה. זו דרישה אדירה, והיא מפחידה במיוחד כשנמצאים בשלבים הראשונים יחסית של הסולם הגבוה כל כך, כשמסתכלים למעלה ולא רואים את הסוף. לכן חשוב מאוד שנזכור שהחובה שלנו היא בעבודה עצמה, איננו צריכים לעסוק בתוצאות. חיפוש התוצאות יכול להסיט אותנו מהמחשבה על השלב הבא בסולם, הוא יכול לגרום לנו 'לפספס' שלב בדרך למעלה ולגרום לנו ליפול כמה שלבים למטה. הרמח"ל מלמד אותנו שהתוצאה הסופית היא בכלל לא באחריותנו. המשימה שלנו היא לעבוד, להשתדל ולהתאמץ ככל יכולתנו, וכל זאת מתוך מחשבה ולימוד דברי התורה ודברי חז"ל.
אדם שיתמיד בעבודתו – ירומם את הרצון שלו שיהיה חזק יותר, ישתוקק יותר לקדושה, וישתדל בכל כוחו להתעלות מעלה בעבודת ה', בסופו של דבר יכול לזכות אף לרוח הקודש. אמנם מאז שחרב בית המקדש, בעוונותינו, אין נבואה בישראל, אך רוח הקודש יכולה להופיע בקרב מי שמכשיר את עצמו כראוי. אמנם לא כל מי שהכין את עצמו כראוי זוכה לרוח הקודש, כי רוח הקודש שורה ברצונו של הקב"ה על פי שיקולים שאיננו יודעים. מכל מקום, כיוון שזו מדרגה כה עליונה קשה לאדם לדעת אם הוא באמת הגיע אליה, וכפי שלמדנו קודם לכן מדברי הרמח"ל – אין זה התפקיד שלנו לחפש את התוצאה. המשימה שלנו היא לעבוד את ה' ולהכשיר את עצמנו להיות כלים להופעת שכינתו.
הרחבות
• מהי קדושה
עִנְיַן הַקְּדֻשָּׁה הוּא שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם דָּבֵק כָּל כָּךְ בֵּאלֹהָיו. את הפסוק "קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם" [ויקרא יט, ב] הסביר רש"י כציווי המתמקד בעניין העריות: "הוו פרושים מן העריות ומן העבירה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערווה – אתה מוצא קדושה". הרמב"ן , לעומתו, הרחיב את היריעה והסביר שמדובר כאן בהדרכה כללית: "התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים... אם כן, ימצא בעל התאווה מקום... להיות בסובאי יין בזוללי בשר למו, וידבר כרצונו בכל הנבלות, שלא הוזכר איסור זה בתורה, והנה יהיה נבל ברשות התורה. לפיכך בא הכתוב, אחרי שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי, וצווה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות... באלו ובכיוצא בהן באה המצוה הזאת הכללית, אחרי שפרט כל העבירות שהן אסורות לגמרי... וטעם הכתוב שאמר 'כי קדוש אני ה' אלהיכם' – לומר שאנחנו נזכה לדבקה בו בהיותנו קדושים".
•מהי דבקות
בִּהְיוֹת שִׂכְלוֹ וְדַעְתּוֹ קְבוּעִים תָּמִיד בִּגְדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ וְרוֹמְמוּתוֹ וּקְדֻשָּׁתוֹ. הרמח"ל אומר שהדבקות תלויה במחשבתו של האדם. אולם, כבר בפרק א הגדיר הרמח"ל את הדבקות כביטחון בקב"ה, כפי שעולה מהפסוקים שהוא מביא מתהלים. בתהלים אומר דוד המלך "ה' אורי וישעי ממי אירא... בזאת אני בוטח" וביטחון זה נובע מבקשתו של דוד "שבתי בבית ה' כל ימי חיי" [כז, א-ד]. למעשה, ביטחון שלם נובע מהידיעה שכל מאורעותיו של האדם מגיעים מהקב"ה.
לעילוי נשמת אסתר בת ר' ישראל שור ע"ה
כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, עִנְיַן הַקְּדֻשָּׁה הוּא שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם דָּבֵק כָּל כָּךְ בֵּאלֹהָיו עַד שֶׁבְּשׁוּם מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לֹא יִפָּרֵד וְלֹא יָזוּז מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, עַד שֶׁיּוֹתֵר יִתְעַלּוּ הַדְּבָרִים הַגַּשְׁמִיִּים אֲשֶׁר יְשַׁמְּשׁוּ לְאֶחָד מִתַּשְׁמִישָׁיו בְּמַה שֶּׁהוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם מִמַּה שֶּׁיֵרֵד הוּא מִדְּבֵקוּתוֹ וּמַעֲלָתוֹ בְּהִשְׁתַּמְּשׁוֹ מִדְּבָרִים גַּשְׁמִיִּים.
'קדושה' - רק אחר קניין כל המעלות הקודמות עם ההשתדלות בדרכי ה'קדושה'
וְאָמְנָם זֶה בִּהְיוֹת שִׂכְלוֹ וְדַעְתּוֹ קְבוּעִים תָּמִיד בִּגְדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ וְרוֹמְמוּתוֹ וּקְדֻשָּׁתוֹ, עַד שֶׁיִּמָּצֵא כְּאִלּוּ הוּא מִתְחַבֵּר לַמַּלְאָכִים הָעֶלְיוֹנִים מַמָּשׁ עוֹדֵהוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּכְבָר אָמַרְתִּי שֶׁאֵין הָאָדָם יָכוֹל לַעֲשׂוֹת בָּזֶה מִצִּדּוֹ, אֶלָּא לְהִתְעוֹרֵר בַּדָּבָר וּלְהִשְׁתַּדֵּל עָלָיו, וְזֶה אַחַר שֶׁכְּבָר יִמָּצְאוּ בוֹ כָּל הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת שֶׁזָּכַרְנוּ עַד הֵנָּה מִתְּחִלַּת הַזְּהִירוּת וְעַד יִרְאַת הַחֵטְא, בְּזֹאת יָבֹא אֶל הַקֹּדֶשׁ וְיַצְלִיחַ, שֶׁהֲרֵי אִם הָרִאשׁוֹנוֹת חֲסֵרוֹת מִמֶּנּוּ הֲרֵי הוּא כְזָר וּבַעַל מוּם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (במדבר יח, ד), "וְזָר לֹא יִקְרַב", אַךְ אַחֲרֵי הֲכִינוֹ אֶת עַצְמוֹ בְּכָל הֲכָנוֹת אֵלֶּה, אִם יַרְבֶּה לִדָּבֵק בְּתֹקֶף הָאַהֲבָה וְעֹצֶם הַיִּרְאָה בְּהַשְׂכָּלַת גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ וְעֹצֶם רוֹמְמוּתוֹ, יַפְרִיד עַצְמוֹ מֵעִנְיְנֵי הַחֹמֶר מְעַט מְעַט וּבְכָל פְּעֻלּוֹתָיו וּבְכָל תְּנוּעוֹתָיו יְכַוֵּן לְבָבוֹ אֶל מַצְפּוּנֵי הַהִתְדַּבְּקוּת* הָאֲמִתִּי, עַד שֶׁיַּעֲרֶה עָלָיו רוּחַ מִמָּרוֹם, וְיַשְׁכִּין הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ אֶת שְׁמוֹ עָלָיו כְּמוֹ שֶׁעוֹשֶׂה לְכָל קְדוֹשָׁיו וְאָז יִהְיֶה כְּמַלְאַךְ ה' מַמָּשׁ וְכָל מַעֲשָׂיו, אֲפִלּוּ הַשְּׁפָלִים וְהַגַּשְׁמִיִּים, כְּקָרְבָּנוֹת וַעֲבוֹדוֹת.
דרכי קניית ה'קדושה': א. פרישות. ב. עיון בסתרי הבריאה. ג. כוונה. ד. התבודדות
וְהִנְּךָ רוֹאֶה שֶׁדֶּרֶךְ קְנִיַּת זֹאת הַמִּדָּה הוּא עַל יְדֵי רֹב הַפְּרִישָׁה וְהָעִיּוּן הֶעָצוּם בְּסִתְרֵי הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה וּמַצְפּוּנֵי הַבְּרִיאָה וִידִיעַת רוֹמְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ וּתְהִלּוֹתָיו,
עַד שֶׁיִּתְדַּבֵּק בּוֹ דְבֵקוּת גָּדוֹל וְיֵדַע לְכַוֵּן מַחֲשַׁבְתּוֹ בִהְיוֹתוֹ הוֹלֵךְ וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בַּדְּרָכִים הָאַרְצִיִּים כְּמוֹ שֶׁהָיָה רָאוּי לַכֹּהֵן שֶׁיִּתְכַּוֵּן בְּעוֹדוֹ שׁוֹחֵט הַזֶּבַח אוֹ מְקַבֵּל דָּמוֹ אוֹ זוֹרְקוֹ עַד שֶׁיַּמְשִׁיךְ בָּזֶה הַבְּרָכָה מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם,
וְזוּלַת זֶה אִי אֶפְשָׁר שֶׁיַּשִּׂיג מַעֲלָה זוֹ וְיִשָּׁאֵר עַל כָּל פָּנִים חָמְרִי וְגַשְׁמִי כְּכָל שְׁאָר בְּנֵי אָדָם. וְהִנֵּה מַה שֶּׁעוֹזֵר לְהַשָּׂגַת הַמִּדָּה הַזֹּאת הוּא הַהִתְבּוֹדְדוּת וְהַפְּרִישָׁה הָרַבָּה, כְּדֵי שֶׁבְּהֶעְדֵּר הַמַּטְרִידִים תּוּכַל נַפְשׁוֹ לְהִתְגַּבֵּר יוֹתֵר וּלְהִדָּבֵק בְּבוֹרְאָהּ.
מפסידי ה'קדושה', השלמת מעלת ה'קדושה' בעזר אלוהי
מַפְסִידֵי הַמִּדָּה הֵם, חֶסְרוֹן הַיְדִיעוֹת הָאֲמִתִּיּוֹת וְרֹב הַחֶבְרָה עִם בְּנֵי הָאָדָם, כִּי הַחָמְרִיּוּת מוֹצֵא אֶת מִינוֹ וְנֵעוֹר וּמִתְחַזֵּק וְנִשְׁאֶרֶת הַנֶּפֶשׁ לְכוּדָה בוֹ וְלֹא תֵצֵא מִמַּאֲסָרָהּ. אַךְ בְּהִפָּרְדוֹ מֵהֶם וְהִשָּׁאֲרוֹ לְבַד וְיָכִין עַצְמוֹ אֶל הַשְׁרָאַת קְדֻשָּׁתוֹ, הִנֵּה בַּדֶּרֶךְ שֶׁרוֹצֶה לֵילֵךְ, בָּהּ יוֹלִיכוּהוּ, וּבָעֵזֶר הָאֱלֹהִי אֲשֶׁר יֻתַּן לוֹ תִּתְגַּבֵּר נַפְשׁוֹ בּוֹ וּתְנַצַּח אֶת הַגּוּפָנִיּוּת וְתִדְבַּק בִּקְדֻשָּׁתוֹ יִתְבָּרַךְ וְתֻשְׁלַם בּוֹ.
תוצאותיה של ה'קדושה' (רוח הקודש ותחיית המתים)
וּמִשָּׁם יַעֲלֶה אֶל מַעֲלָה גְבוֹהָה יוֹתֵר וְהוּא הָרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁכְּבָר תַּגִּיעַ הַשְׂכָּלָתוֹ לִהְיוֹת לְמַעְלָה מֵחֹק הָאֱנוֹשִׁי.
וְיָכוֹל לְהַגִּיעַ דְּבֵקוּתוֹ אֶל מַעֲלָה כָּל כָּךְ גְּדוֹלָה שֶׁכְּבָר יִמָּסֵר בְּיָדוֹ מַפְתֵּחַ שֶׁל תְּחִיַּת הַמֵּתִים, כְּמוֹ שֶׁנִּמְסַר לְאֵלִיָּהוּ וְלֶאֱלִישָׁע, שֶׁהוּא מַה שֶּׁמּוֹרֶה אֶל עֹצֶם הַהִתְדַּבְּקוּת בּוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁבִּהְיוֹת הוּא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ מְקוֹר הַחַיִּים, הַנּוֹתֵן חַיִּים לְכָל חַי, וּכְמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תענית ב ע"א), "שְׁלֹשָׁה מַפְתְּחוֹת לֹא נִמְסְרוּ בְיַד שָׁלִיחַ, מַפְתֵּחַ תְּחִיַּת הַמֵּתִים" וְכוּ'. הִנֵּה הַדָּבֵק בּוֹ יִתְבָּרַךְ דְּבֵקוּת גָּמוּר, יוּכַל לִמְשֹׁךְ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ אֲפִלּוּ מֶשֶׁךְ הַחַיִּים עַצְמָם, שֶׁהוּא מַה שֶּׁמִּתְיַחֵס לוֹ בִּפְרָט יוֹתֵר מִן הַכֹּל, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַבְתִּי. וְהוּא מַה שֶּׁסִּיֵּם הַבָּרַיְתָא, "וּקְדֻשָּׁה מְבִיאָה לִידֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מֵבִיא לִידֵי תְּחִיַּת הַמֵּתִים".
___________________________________
מַצְפּוּנֵי הַהִתְדַּבְּקוּת – התדבקות פנימית.
ביאורים
הרמח"ל מלמד אותנו יסוד עמוק שאותו אנו יכולים ללמוד גם מדברי חז"ל במשנה "לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה". מוטלת עלינו חובה לשאוף להיות טובים יותר ולהשתדל בכל יכולתנו לעשות זאת ולעמול על כך. להתעלות בעבודת ה' – בלימוד התורה, בתפילה, בקיום המצוות, בתיקון המידות ובכל מחשבה, דיבור ומעשה. זו דרישה אדירה, והיא מפחידה במיוחד כשנמצאים בשלבים הראשונים יחסית של הסולם הגבוה כל כך, כשמסתכלים למעלה ולא רואים את הסוף. לכן חשוב מאוד שנזכור שהחובה שלנו היא בעבודה עצמה, איננו צריכים לעסוק בתוצאות. חיפוש התוצאות יכול להסיט אותנו מהמחשבה על השלב הבא בסולם, הוא יכול לגרום לנו 'לפספס' שלב בדרך למעלה ולגרום לנו ליפול כמה שלבים למטה. הרמח"ל מלמד אותנו שהתוצאה הסופית היא בכלל לא באחריותנו. המשימה שלנו היא לעבוד, להשתדל ולהתאמץ ככל יכולתנו, וכל זאת מתוך מחשבה ולימוד דברי התורה ודברי חז"ל.
אדם שיתמיד בעבודתו – ירומם את הרצון שלו שיהיה חזק יותר, ישתוקק יותר לקדושה, וישתדל בכל כוחו להתעלות מעלה בעבודת ה', בסופו של דבר יכול לזכות אף לרוח הקודש. אמנם מאז שחרב בית המקדש, בעוונותינו, אין נבואה בישראל, אך רוח הקודש יכולה להופיע בקרב מי שמכשיר את עצמו כראוי. אמנם לא כל מי שהכין את עצמו כראוי זוכה לרוח הקודש, כי רוח הקודש שורה ברצונו של הקב"ה על פי שיקולים שאיננו יודעים. מכל מקום, כיוון שזו מדרגה כה עליונה קשה לאדם לדעת אם הוא באמת הגיע אליה, וכפי שלמדנו קודם לכן מדברי הרמח"ל – אין זה התפקיד שלנו לחפש את התוצאה. המשימה שלנו היא לעבוד את ה' ולהכשיר את עצמנו להיות כלים להופעת שכינתו.
הרחבות
• מהי קדושה
עִנְיַן הַקְּדֻשָּׁה הוּא שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם דָּבֵק כָּל כָּךְ בֵּאלֹהָיו. את הפסוק "קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם" [ויקרא יט, ב] הסביר רש"י כציווי המתמקד בעניין העריות: "הוו פרושים מן העריות ומן העבירה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערווה – אתה מוצא קדושה". הרמב"ן , לעומתו, הרחיב את היריעה והסביר שמדובר כאן בהדרכה כללית: "התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים... אם כן, ימצא בעל התאווה מקום... להיות בסובאי יין בזוללי בשר למו, וידבר כרצונו בכל הנבלות, שלא הוזכר איסור זה בתורה, והנה יהיה נבל ברשות התורה. לפיכך בא הכתוב, אחרי שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי, וצווה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות... באלו ובכיוצא בהן באה המצוה הזאת הכללית, אחרי שפרט כל העבירות שהן אסורות לגמרי... וטעם הכתוב שאמר 'כי קדוש אני ה' אלהיכם' – לומר שאנחנו נזכה לדבקה בו בהיותנו קדושים".
•מהי דבקות
בִּהְיוֹת שִׂכְלוֹ וְדַעְתּוֹ קְבוּעִים תָּמִיד בִּגְדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ וְרוֹמְמוּתוֹ וּקְדֻשָּׁתוֹ. הרמח"ל אומר שהדבקות תלויה במחשבתו של האדם. אולם, כבר בפרק א הגדיר הרמח"ל את הדבקות כביטחון בקב"ה, כפי שעולה מהפסוקים שהוא מביא מתהלים. בתהלים אומר דוד המלך "ה' אורי וישעי ממי אירא... בזאת אני בוטח" וביטחון זה נובע מבקשתו של דוד "שבתי בבית ה' כל ימי חיי" [כז, א-ד]. למעשה, ביטחון שלם נובע מהידיעה שכל מאורעותיו של האדם מגיעים מהקב"ה.
לעילוי נשמת אסתר בת ר' ישראל שור ע"ה

מסילת ישרים פרק ד'– חלק א'
ט"ז כסלו תשע"ג
בשביל הנשמה | כסלו תשע"ג

לימוד שבועי באמונה ב ניסן - ח ניסן תשע"ה
ב ניסן - ח ניסן תשע"ה
בשביל הנשמה | ב ניסן - ח ניסן תשע"ה

לימוד שבועי מסילת ישרים כה כסלו - ב טבת
כ"ה כסלו - ב טבת תשע"ג
בשביל הנשמה | כסלו תשע"ג

פרק ז' חלק ב'
י"ג חשוון התשע"ה
בשביל הנשמה | י"ג חשוון התשע"ה

בשביל הנשמה
לימוד יומי באמונה - לימוד יומי קצר שמטרתו להקיף ספרי ראשונים ואחרונים העוסקים בנושאי אמונה ולהעמיק בעיקרי אמונת ישראל. הלימוד מבואר בביאור בהיר ותמציתי המאפשר לכל אחד ואחת להצטרף ללימוד.

לימוד שבועי באמונה כ"ז טבת- ד שבט
כ"ז טבת- ד שבט
כ"ז טבת- ד שבט

הלכות יסודי התורה פרק ז' הלכה ז'
כ"ז טבת התשע"ה
כ"ז טבת התשע"ה

לימוד שבועי באמונה טז - כב ניסן תשע"ו
טז - כב ניסן תשע"ו
טז - כב ניסן תשע"ו

הלכות יסודי התורה פרק י' הלכות ד'-ה'
ד' שבט התשע"ה
ד' שבט התשע"ה
למה צריך את ארץ ישראל?
האם עדיין צריך לצום בעשרה בטבת?
איך מתכוננים לקבלת התורה?
האם מותר לפנות למקובלים?
סוכת עראי דיגיטלית
דיני קדימה בברכות
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
למה תוקעים בשופר בראש השנה?
מהו החידוש הכי גדול שיש בתורה?
איך זוכים לראות את אליהו הנביא?
הלכות טבילת כלים
הרב אליעזר מלמד | כח אדר א תשס"ח

על יציאת מצרים וקריעת ים סוף
מתוך" קול צופייך" גיליון 391
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | שבט תשס"ז

רעיונות לפרשת בשלח
הרב עזריאל אריאל | תשנ"ו-תשס"א
