בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • הקדמה
לחץ להקדשת שיעור זה
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה

מניין המצוות לרמב"ם - מצוות עשה (א - פג)

undefined

מפעל משנה תורה

מהדורה מעודכנת לתשרי תשע"ד
8 דק' קריאה






א מִצְוָה רִאשׁוֹנָה מִמִּצְווֹת עֲשֵׂה - לֵידַע שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֱלוֹהַּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אָנֹכִי יי אֱלֹהֶיךָ" (שמות כ,ב; דברים ה,ו).

א לֵידַע - להבין ולהשכיל עד שיתברר הדבר. שֶׁיֵּשׁ שָׁם - שיש. המילה 'שם' היא מילת קישור שתורגמה מן הסגנון הערבי, ואין משמעותה ציון מקום.

ב לְיַחֲדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "יי אֱלֹהֵינוּ יי אֶחָד" (דברים ו,ד).

ב לְיַחֲדוֹ - לדעת שהוא אחד במובן העמוק והמיוחד של המושג (ראה יסודי התורה פרק א).

ג לְאָהֳבוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאָהַבְתָּ אֵת יי אֱלֹהֶיךָ" (דברים ו,ה; יא,א).


ד לְיִרְאָה מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶת יי אֱלֹהֶיךָ תִּירָא" (דברים ו,יג; י,כ).


ה לְהִתְפַּלֵּל לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַעֲבַדְתֶּם אֵת יי אֱלֹהֵיכֶם" (שמות כג,כה). עֲבוֹדָה זוֹ - הִיא תְּפִלָּה.


ו לְדָבְקָה בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבוֹ תִדְבָּק" (דברים י,כ).

ו לְדָבְקָה בּוֹ - על ידי התחברות לחכמים היודעים את ה' כדי ללמוד ממעשיהם (דעות ו,ב).

ז לְהִשָּׁבַע בִּשְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ" (דברים ו,יג; י,כ).

ז לְהִשָּׁבַע בִּשְׁמוֹ - "שיישבע מי שנתחייב שבועה בבית דין בַּשֵּׁם... שהשבועה בשמו הגדול והקדוש מדרכי העבודה היא, והידור וקידוש גדול הוא להישבע בשמו" (שבועות יא,א).

ח לְהִדַּמּוֹת בִּדְרָכָיו הַטּוֹבִים וְהַיְּשָׁרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו" (דברים כח,ט).

ח לְהִדַּמּוֹת בִּדְרָכָיו - לסגל דעות טובות (מעשים ותפיסות חיים) על פי הדרך שה' מנהל בה את העולם (דעות פרקים א-ג).

ט לְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא כב,לב).

ט לְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ - להבדיל את ה' ולרומם אותו בלא מורא בכל היבטי החיים, אף אם הדבר כרוך בוויתור על החיים (סה"מ עשה ט; יסודי התורה פרק ה).

י לִקְרוֹת קְרִיַּת שְׁמַע פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְדִבַּרְתָּ בָּם... וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ" (דברים ו,ז).

י קְרִיַּת - קריאת. פַּעֲמַיִם - בערב ובבוקר (קריית שמע א,א).

יא לִלְמֹד תּוֹרָה וּלְלַמְּדָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ" (שם).


יב לִקְשֹׁר תְּפִלִּין בָּרֹאשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ" (דברים ו,ח).

יב לִקְשֹׁר תְּפִלִּין - הכוונה להידוק רצועות התפילין (תפילין ד,ז). ותפילין בלשון חכמים (רבים של תפילה), הן הטוטפות הנזכרות בתורה.

יג לִקְשֹׁר תְּפִלִּין בַּיָּד, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ" (שם).


יד לַעֲשׂוֹת צִיצִית, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת" (במדבר טו,לח).

יד לַעֲשׂוֹת צִיצִית - לקשור ציציות (קבוצת חוטים) בקצה הבגד שאחת מהן צבועה תכלת (ציצית א,א-ג).

טו לִקְבֹּעַ מְזוּזָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ" (דברים ו,ט; יא,כ).


יו לְהַקְהִיל אֶת הָעָם לִשְׁמֹעַ תּוֹרָה בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, שֶׁנֶּאֱמַר: "הַקְהֵל אֶת הָעָם..." (דברים לא,יב).

יו*) - כן הוא בכתבי היד. וכן נהגו הקדמונים. היום מקובל לכתוב 'ט"ז' ולא 'י"ו'. מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית - בתחילת השנה השמינית שלאחר שנת השמיטה.

יז לִכְתֹּב כָּל אִישׁ סֵפֶר תּוֹרָה לְעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת" (דברים לא,יט).

יז הַשִּׁירָה - ופירושו: התורה, הכוללת את שירת האזינו (ספר תורה ז,א).

יח לִכְתֹּב הַמֶּלֶךְ סֵפֶר תּוֹרָה לְעַצְמוֹ יָתֵר עַל הָאֶחָד שֶׁלְּכָל אָדָם, עַד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ שְׁתֵּי תּוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת" (דברים יז,יח).


יט לְבָרֵךְ אַחַר הַמָּזוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ, וּבֵרַכְתָּ אֶת יי אֱלֹהֶיךָ" (דברים ח,י).

יט מָזוֹן - לחם העשוי מאחד מחמשת מיני דגן (ברכות ג,א).

כ לִבְנוֹת בֵּית הַבְּחִירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ" (שמות כה,ח).

כ בֵּית הַבְּחִירָה - בית המקדש.

כא לְיִרְאָה מִבַּיִת זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ" (ויקרא יט,ל; כו,ב).

כא לְיִרְאָה מִבַּיִת זֶה - לכבד את המקדש ולירא ממי שציווה על יראת המקדש (בית הבחירה ז,א).

כב לִשְׁמֹר בַּיִת זֶה תָּמִיד, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ לִפְנֵי אֹהֶל הָעֵדֻת" (במדבר יח,ב).

כב לִשְׁמֹר - שמירה של כבוד. "אינו דומה פלטורין [ארמון] שיש עליו שומרין לפלטורין שאין עליו שומרין" (שם ח,א).

כג לִהְיוֹת הַלֵּוִי עוֹבֵד בַּמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא" (במדבר יח,כג).

כג הַלֵּוִי עוֹבֵד בַּמִּקְדָּשׁ - בשמירה, בפתיחת שערי המקדש ובשירה על הקרבנות (כלי המקדש ג,ב).

כד לְקַדֵּשׁ הַכֹּהֵן יָדָיו וְרַגְלָיו בִּשְׁעַת הָעֲבוֹדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו..." (שמות ל,יט).

כד לְקַדֵּשׁ - לרחוץ.

כה לַעֲרֹךְ נֵרוֹת בַּמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו" (שמות כז,כא).

כה לַעֲרֹךְ נֵרוֹת - לסלק את הפתילות שכבו, לנקות את השמן שנותר בנר, לשים פתילות חדשות, להשלים את השמן החסר ולהדליק את הנרות (תמידין ומוספין ג,י-יז).

כו לְבָרֵךְ הַכֹּהֲנִים אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר ו,כג).


כז לְהַסְדִּיר לֶחֶם וּלְבוֹנָה לִפְנֵי יי בְּכָל שַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנָתַתָּ עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים" (שמות כה,ל).

כז לְהַסְדִּיר - להניחם על השולחן בהיכל שבמקדש. לְבוֹנָה - אחד הבשמים שהיו במקדש. אחד ממיני השרף של עצי בשמים (Boswellia) הגדלים במזרח אפריקה, בחצי האי ערב ובהודו.

כח לְהַקְטִיר קְטֹרֶת פַּעֲמַיִם בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים" (שמות ל,ז).

כח קְטֹרֶת סַמִּים - תערובת של בשמים להקטרה על גחלים בבית המקדש.

כט לַעֲרֹךְ אֵשׁ בְּמִזְבַּח הָעוֹלָה תָּמִיד, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ" (ויקרא ו,ו).

כט תּוּקַד - תבער.

ל לְהָרִים אֶת הַדֶּשֶׁן מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ בְּכָל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן" (ויקרא ו,ג).

ל לְהָרִים אֶת הַדֶּשֶׁן - לסלק את האפר מעל המזבח.

לא לְשַׁלֵּחַ טְמֵאִים מִמַּחֲנֵה שְׁכִינָה, שֶׁהוּא הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ" (במדבר ה,ב).

לא לְשַׁלֵּחַ טְמֵאִים - שלא להתיר את כניסתם. זָב - מי שהפרשה חולנית של זרע פגום יוצאת מאברו בלא תאווה או הנאה. טָמֵא לָנָפֶשׁ - מי שנטמא טומאת מת (כגון בנגיעה במת).

לב לַחֲלֹק כָּבוֹד לְזַרְעוֹ שֶׁלְּאַהֲרֹן וּלְהַקְדִּימוֹ לְכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְקִדַּשְׁתּוֹ" (ויקרא כא,ח).

לב לְהַקְדִּימוֹ - לתת לו זכות קדימה, כגון בקריאת התורה.

לג לִהְיוֹת הַכֹּהֲנִים לוֹבְשִׁים לָעֲבוֹדָה בִּגְדֵי כְּהֻנָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ..." (שמות כח,ב).


לד לָשֵׂאת אֶת הָאָרוֹן עַל הַכָּתֵף כְּשֶׁנּוֹשְׂאִים אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ" (במדבר ז,ט).

לד הָאָרוֹן - ארון הברית.

לה לִמְשֹׁחַ כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים וּמְלָכִים בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה" (שמות ל,לא).

לה שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה - שמן המעורב בבשמים.

לו לִהְיוֹת הַכֹּהֲנִים עוֹבְדִים בַּמִּקְדָּשׁ מִשְׁמָרוֹת מִשְׁמָרוֹת, וּבַמּוֹעֲדִים עוֹבְדִים כְּאֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכִי יָבֹא הַלֵּוִי... לְבַד מִמְכָּרָיו עַל הָאָבוֹת" (דברים יח,ו-ח).

לו עוֹבְדִים כְּאֶחָד - כל הכהנים עובדים יחד בלא קשר למשמרות הקבועים. לְבַד מִמְכָּרָיו עַל הָאָבוֹת - מלבד המשמרות הקבועים שמכרו זה לזה אבותיהם של הכהנים בזמן משה, ואין כהן אחד יכול לעבוד במשמר של חברו.

לז לִהְיוֹת הַכֹּהֲנִים מִטַּמְּאִים לִקְרוֹבֵיהֶן וּמִתְאַבְּלִין עֲלֵיהֶן כִּשְׁאָר יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵן מְצֻוִּין לְהִתְאַבֵּל עַל מֵתֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: "לָהּ יִטַּמָּא" (ויקרא כא,ג).

לז לִקְרוֹבֵיהֶן - אמו ואביו, אחיו ואחותו, בנו ובתו, וכן אשתו (אבל ב,א).

לח לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל נוֹשֵׂא בְּתוּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח" (ויקרא כא,יג).


לט לְהַקְרִיב תְּמִידִין בְּכָל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "שְׁנַיִם לַיּוֹם עֹלָה תָמִיד" (במדבר כח,ג).

לט תְּמִידִין - שני כבשים לקרבן עולה.

מ לְהַקְרִיב כֹּהֵן גָּדוֹל מִנְחָה בְּכָל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו" (ויקרא ו,יג).


מא לְהוֹסִיף קָרְבָּן אַחֵר בְּכָל שַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְבָשִׂים" (במדבר כח,ט).


מב לְהוֹסִיף קָרְבָּן בְּכָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ וְחֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם תַּקְרִיבוּ..." (במדבר כח,יא).


מג לְהוֹסִיף קָרְבָּן בְּחַג הַפֶּסַח, שֶׁנֶּאֱמַר: "שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַיי" (ויקרא כג,לו).


מד לְהַקְרִיב מִנְחַת הָעֹמֶר מִמָּחֳרַת רִאשׁוֹן שֶׁלַּפֶּסַח עִם כֶּבֶשׂ אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר" (ויקרא כג,י).

מד מִנְחַת הָעֹמֶר - קרבן מנחה הבא ביום ט"ז בניסן מן התבואה החדשה של השעורים.

מה לְהוֹסִיף קָרְבָּן בְּיוֹם עֲצֶרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים... וְהִקְרַבְתֶּם עוֹלָה" (במדבר כח,כו-כז).

מה עֲצֶרֶת - חג השבועות.

מו לְהָבִיא שְׁתֵּי הַלֶּחֶם עִם הַקָּרְבָּנוֹת הַקְּרֵבִים בִּגְלַל הַלֶּחֶם בְּיוֹם עֲצֶרֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה [...] וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם" (ויקרא כג,יז-יח).

מו שְׁתֵּי הַלֶּחֶם - קרבן מנחת ציבור העשוי באופן חריג משני לחמים חמץ. לֶחֶם תְּנוּפָה - הלחם שהיה הכהן מניף במקדש.

מז לְהוֹסִיף קָרְבָּן בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ וַעֲשִׂיתֶם..." (במדבר כט,א).


מח לְהוֹסִיף קָרְבָּן בְּיוֹם הַצּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי..." (במדבר כט,ז).

מח יוֹם הַצּוֹם - יום הכיפורים.

מט לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדַת הַיּוֹם בְּיוֹם הַצּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן... וּמֵאֵת עֲדַת..." (ויקרא טז,ג-ז), וְכָל הָעֲבוֹדָה הַכְּתוּבָה בְּפָרָשַׁת 'אַחֲרֵי מוֹת' (ויקרא טז).

מט עֲבוֹדַת הַיּוֹם - העבודה הנעשית על ידי כהן גדול במקדש ביום הכיפורים.

נ לְהוֹסִיף קָרְבָּן בְּיוֹם חַג הַסֻּכּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ" (במדבר כט,יג).


נא לְהוֹסִיף קָרְבָּן בְּיוֹם שְׁמִינִי עֲצֶרֶת, שֶׁיּוֹם זֶה רֶגֶל בִּפְנֵי עַצְמוֹ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת" (במדבר כט,לה).

נא שְׁמִינִי עֲצֶרֶת - יום טוב לאחר שבעת ימי סוכות.

נב לָחֹג בָּרְגָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "שָׁלשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי" (שמות כג,יד).

נב לָחֹג בָּרְגָלִים - להקריב קרבן חגיגה בפסח ובשבועות ובסוכות.

נג לְהֵרָאוֹת בָּרְגָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ" (שמות כג,יז; לד,כג; דברים טז,טז).

נג לְהֵרָאוֹת - לעלות לרגל לבית המקדש ולהקריב קרבן ראייה. זְכוּרְךָ - הזכרים (חגיגה ב,א3).

נד לִשְׂמֹחַ בָּרְגָלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ" (דברים טז,יד).

נד לִשְׂמֹחַ - להקריב קרבן שלמי שמחה במקדש, ובכלל המצוה שישמחו האדם ובני ביתו יחד עם העניים והלוויים.

נה לִשְׁחֹט כֶּבֶשׂ הַפֶּסַח, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל" (שמות יב,ו).


נו לֶאֱכֹל בְּשַׂר הַפֶּסַח בְּלֵילֵי חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר בַּלַּיְלָה הַזֶּה" (שמות יב,ח).


נז לַעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי, שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר..." (במדבר ט,יא).

נז לַעֲשׂוֹת פֶּסַח שֵׁנִי - ביום י"ד באייר, למי שלא עשה פסח ראשון (קרבן פסח ה,א).

נח לֶאֱכֹל פֶּסַח בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ" (שם).

נח פֶּסַח - קרבן פסח.

נט לִתְקֹעַ בַּחֲצוֹצְרוֹת עַל הַקָּרְבָּנוֹת וּבִשְׁעַת הַצָּרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת" (במדבר י,י).

נט בִּשְׁעַת הַצָּרוֹת - של הציבור.

ס לִהְיוֹת כָּל קָרְבְּנוֹת בְּהֵמָה מִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה" (ויקרא כב,כז).


סא לִהְיוֹת כָּל קָרְבַּן בְּהֵמָה תָּמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "תָּמִים יִהְיֶה לְרָצוֹן" (ויקרא כב,כא).

סא תָּמִים - שאין בו מום.

סב לִמְלֹחַ כָּל קָרְבָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: "עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח" (ויקרא ב,יג).


סג מַעֲשֵׂה הָעוֹלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ" (ויקרא א,ג).

סג מַעֲשֵׂה הָעוֹלָה - להקריב את קרבן העולה ככתוב בתורה.

סד מַעֲשֵׂה הַחַטָּאת, שֶׁנֶּאֱמַר: "זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת" (ויקרא ו,יח).


סה מַעֲשֵׂה הָאָשָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: "זֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם" (ויקרא ז,א).


סו מַעֲשֵׂה זֶבַח הַשְּׁלָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים" (ויקרא ז,יא).


סז מַעֲשֵׂה הַמִּנְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה" (ויקרא ב,א).


סח לְהַקְרִיב בֵּית דִּין קָרְבָּן אִם טָעוּ בְּהוֹרָאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ" (ויקרא ד,יג).

סח בֵּית דִּין - הגדול, הסנהדרין. טָעוּ בְּהוֹרָאָה - שהורו לעם ישראל שלא כהלכה בעברה חמורה.

סט לְהַקְרִיב הַיָּחִיד קָרְבַּן חַטָּאת אִם שָׁגַג בְּמִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁחַיָּבִים עָלֶיהָ כָּרֵת, שֶׁנֶּאֱמַר: "נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה" (ויקרא ד,ב).

סט שָׁגַג - שלא ידע את המציאות לאשורה, כגון ששתה דם בלא שידע שהוא דם, או שבא על אישה ולא ידע על האיסור בקרבה המשפחתית ביניהם, או שלא ידע מהו העונש על העברה שעושה, אם כרת או סקילה וכדומה (שגגות ז,ב-ג). כָּרֵת - עונש נצחי לנפש האדם, אם לא עשה תשובה, בו נמנע מן האדם עולם הבא, והוא נידון לעולמים על עברותיו החמורות (תשובה ח,א; ג,ו).

ע לְהַקְרִיב הַיָּחִיד קָרְבָּן אִם נִסְתַּפֵּק לוֹ אִם חָטָא חֵטְא שֶׁחַיָּבִים עָלָיו חַטָּאת אוֹ לֹא חָטָא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם... וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ" (ויקרא ה,יז-יח; ושם בלא 'אֶת אֲשָׁמוֹ'), וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא 'אָשָׁם תָּלוּי'.

ע נִסְתַּפֵּק - נולד ספק בלבו.

עא לְהַקְרִיב הַשּׁוֹגֵג בִּמְעִילָה אוֹ הַחוֹטֵא בִּגְזֵלָה אוֹ בְּשִׁפְחָה חֲרוּפָה אוֹ שֶׁכָּפַר בְּפִקָּדוֹן וְנִשְׁבַּע, קָרְבַּן אָשָׁם, וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא 'אָשָׁם וַדַּאי'.

עא מְעִילָה - שימוש אסור בנכסי בית המקדש, בין שהוקדשו לקרבן בין שהוקדשו למקדש (מעילה א,א). שִׁפְחָה חֲרוּפָה - ש"חציה שפחה וחציה בת חורין ומקודשת לעבד עברי" (איסורי ביאה ג,יג). שֶׁכָּפַר בְּפִקָּדוֹן - כגון שטען שהחפץ לא נמסר לו לשמור עליו.

עב לְהַקְרִיב קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאִם לֹא תַגִּיעַ יָדוֹ" (ויקרא ה,ז), "וְאִם לֹא תַשִּׂיג" (שם ה,יא).

עב קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד - קרבן על עברות מסוימות התלוי במצבו הכלכלי של החוטא: אם היה עשיר, בהמה; ואם היה עני, עוף או עשירית האיפה. ומשמעו "עולה עם העשיר ויורד עם העני" (פה"מ כרתות ב,ה. ראה שגגות י,א).

עג לְהִתְוַדּוֹת לִפְנֵי יי מִכָּל חֵטְא שֶׁיַּעֲשֶׂה הָאָדָם, בִּשְׁעַת הַקָּרְבָּן וְשֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַקָּרְבָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ" (במדבר ה,ז).

עג וְשֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַקָּרְבָּן - כששב מחטאו.

עד לְהַקְרִיב הַזָּב קָרְבָּן אַחַר שֶׁיִּטְהַר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכִי יִטְהַר הַזָּב..." (ויקרא טו,יג).


עה לְהַקְרִיב הַזָּבָה קָרְבָּן אַחַר שֶׁתִּטְהַר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאִם טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ" (ויקרא טו,כח).

עה זָבָה - אישה שזב דם מרחמה שלא בימי נידותה.

עו לְהַקְרִיב הַיּוֹלֶדֶת קָרְבָּן אַחַר שֶׁתִּטְהַר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ..." (ויקרא יב,ו).


עז לְהַקְרִיב הַמְּצֹרָע קָרְבָּן אַחַר שֶׁיִּטְהַר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי..." (ויקרא יד,י).


עח לְעַשֵּׂר הַבְּהֵמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן" (ויקרא כז,לב).

עח לְעַשֵּׂר הַבְּהֵמָה - להפריש בכל שנה כל בהמה עשירית מן הבהמות הנולדות בעדר באותה שנה.

עט לְקַדֵּשׁ בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּלְהַקְרִיבוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כָּל הַבְּכוֹר אֲשֶׁר יִוָּלֵד" (דברים טו,יט).


פ לִפְדּוֹת בְּכוֹר אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם" (במדבר יח,טו).

פ לִפְדּוֹת - להעביר את 'קדושת' הבכור לכסף ולתת את הכסף לכהן.

פא לִפְדּוֹת פֶּטֶר חֲמוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה" (שמות לד,כ).

פא פֶּטֶר חֲמוֹר - עַיִר בכור לאמו, שמצוה לפדות אותו במתן שה או ערכו של שה לכהן, ולאחר פדייתו הוא חוזר לבעליו (ביכורים פרק יב).

פב לַעֲרֹף פֶּטֶר חֲמוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ" (שמות יג,יג; לד,כ).

פב לַעֲרֹף - לחתוך את הראש מן העורף, אם לא רצה לפדותו.

פג לְהָבִיא כָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁיֵּשׁ עַל הָאָדָם בְּחוֹבָה אוֹ בִּנְדָבָה בְּרֶגֶל רִאשׁוֹן שֶׁפָּגַע בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבָאתָ שָּׁמָּה, וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה" (דברים יב,ה-ו).

פג בְּרֶגֶל רִאשׁוֹן שֶׁפָּגַע בּוֹ - ברגל הראשון שחל לאחר שנתחייב להביא קרבן.

מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה - ספר המדע.
שיתוף פעולה בין אתר ישיבה ומפעל משנה תורה

מפעל משנה תורה
http://www.mishnetorah.co.il
rambam4u@gmail.com
077-4167003
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל, הרב רועי דובקין
(c) כל הזכויות שמורות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il