ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכות ברכות
- רמב"ם יומי – הלכות שבת – מפעל משנה תורה
פֶּרֶק חֲמִישִׁיברכת הזימון | |
החייבים בברכת המזון | |
א נָשִׁים וַעֲבָדִים חַיָּבִין בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן. וְסָפֵק יֵשׁ בַּדָּבָר אִם הֵן חַיָּבִין מִן הַתּוֹרָה, לְפִי שֶׁאֵין קָבוּעַ לָהּ זְמַן, אוֹ אֵינָן חַיָּבִין מִן הַתּוֹרָה; לְפִיכָךְ אֵין מוֹצִיאִין אֶת הַגְּדוֹלִים יְדֵי חוֹבָתָן. אֲבָל הַקְּטַנִּים חַיָּבִין בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, כְּדֵי לְחַנְּכָן בַּמִּצְווֹת*. | א עֲבָדִים - עבדים כנעניים [=גויים] שהוטבלו לעבדות חייבים במצוות שהנשים חייבות בהן (חגיגה ב,א). לְפִי שֶׁאֵין קָבוּעַ לָהּ זְמַן - באופן כללי: כל מצוַת עשה שקבוע לה זמן - הנשים פטורות ממנה (עבודה זרה יב,ג). לְפִיכָךְ - ראה לעיל א,יא. בַּמִּצְווֹת* - בכ"י א' אין מילה זו. |
ברכת הזימון | |
ב שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ פַּת כְּאֶחָד - חַיָּבִין לְבָרֵךְ 'בִּרְכַּת הַזִּמּוּן' קֹדֶם בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. וְאֵי זוֹ הִיא בִּרְכַּת הַזִּמּוּן? אִם הָיוּ הָאוֹכְלִין מִשְּׁלשָׁה וְעַד עֲשָׂרָה - מְבָרֵךְ הָאֶחָד מֵהֶן, וְאוֹמֵר "נְבָרֵךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ", וְהַכֹּל עוֹנִין "בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ", וְהוּא חוֹזֵר וְאוֹמֵר "בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ", ג וְאַחַר כָּךְ מַתְחִיל וְאוֹמֵר "בָּרוּךְ אַתָּה יי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַזָּן...", עַד שֶׁגּוֹמֵר אַרְבַּע הַבְּרָכוֹת, וְהֵן עוֹנִין אָמֵן אַחַר כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה. | ב כְּאֶחָד - נאספו לאכול יחד (ראה לעיל א,יב). ג וְאַחַר כָּךְ מַתְחִיל וְאוֹמֵר - שברכת המזון היא התחלה חדשה, ואם הוצרך אחד מן הסועדים לצאת, יוצא לאחר ברכת הזימון, ויוכל לברך אחר כך לעצמו ברכת המזון (ראה להלן יג). וְהֵן עוֹנִין אָמֵן - גם מי שיצא ידי חובתו בשמיעת הברכה כולה, צריך לענות אמן (א,יג יד). |
ד הָיוּ הָאוֹכְלִין מֵעֲשָׂרָה וּלְמַעְלָה - מְזַמְּנִין בַּשֵּׁם. כֵּיצַד? הַמְּבָרֵךְ אוֹמֵר "נְבָרֵךְ לֵאלֹהֵינוּ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ", וְהֵן עוֹנִין "בָּרוּךְ אֱלֹהֵינוּ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ", וְהוּא חוֹזֵר וְאוֹמֵר "בָּרוּךְ אֱלֹהֵינוּ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ", וּמַתְחִיל בִּרְכַּת הַמָּזוֹן. | |
ה הַסּוֹעֵד בְּבֵית חֲתָנִים, מִשֶּׁיַּתְחִילוּ לְהִתְעַסֵּק בְּצָרְכֵי סְעוּדַת נִשּׂוּאִין וְלַהֲכִינָהּ וְעַד שְׁלשִׁים יוֹם אַחַר הַנִּשּׂוּאִין, מְבָרֵךְ "נְבָרֵךְ שֶׁהַשִּׂמְחָה בִּמְעוֹנוֹ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ", וְהֵן עוֹנִין "בָּרוּךְ שֶׁהַשִּׂמְחָה בִּמְעוֹנוֹ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ"*. וְאִם הָיוּ עֲשָׂרָה - מְבָרֵךְ "נְבָרֵךְ לֵאלֹהֵינוּ, שֶׁהַשִּׂמְחָה בִּמְעוֹנוֹ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ", וְהֵם עוֹנִין "בָּרוּךְ אֱלֹהֵינוּ שֶׁהַשִּׂמְחָה בִּמְעוֹנוֹ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ"*. וְכֵן סְעוּדָה שֶׁעוֹשִׂין אוֹתָהּ אַחַר הַנִּשּׂוּאִין מֵחֲמַת הַנִּשּׂוּאִין עַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ - מְבָרֵךְ 'שֶׁהַשִּׂמְחָה בִּמְעוֹנוֹ'. | ה בְּבֵית חֲתָנִים - ראה לעיל ביאור ב,ט. וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ* - בכ"י ק' בשני המקומות "וְהוּא חוֹזֵר וְאוֹמֵר... חָיִינוּ". מֵחֲמַת הַנִּשּׂוּאִין - שהסעודה היא לשמחת הנישואין. |
החייבים בברכת הזימון | |
ז נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים - אֵין מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶן, אֲבָל מְזַמְּנִין לְעַצְמָן. וְלֹא תְּהֵא חֲבוּרָה שֶׁלְּנָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים, מִפְּנֵי הַפְּרִיצוּת, אֶלָּא נָשִׁים לְעַצְמָן אוֹ עֲבָדִים לְעַצְמָן אוֹ קְטַנִּים לְעַצְמָן; וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְזַמְּנוּ בַּשֵּׁם. אַנְדְּרֹגִינֹס מְזַמֵּן לְמִינוֹ, וְאֵינוֹ מְזַמֵּן לֹא לַנָּשִׁים וְלֹא לָאֲנָשִׁים, מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק. וְהַטֻּמְטוּם אֵינוֹ מְזַמֵּן כְּלָל. קָטָן הַיּוֹדֵעַ לְמִי מְבָרְכִין - מְזַמְּנִין עָלָיו, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא כְּבֶן שֶׁבַע כְּבֶן שְׁמוֹנֶה, וּמִצְטָרֵף בֵּין לְמִנְיַן שְׁלשָׁה בֵּין לְמִנְיַן עֲשָׂרָה לְזַמֵּן עָלָיו. וְהַנָּכְרִי - אֵין מְזַמְּנִין עָלָיו. | ז מִפְּנֵי הַפְּרִיצוּת - בעריות. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְזַמְּנוּ בַּשֵּׁם - משום שכל דבר שבקדושה צריך להיעשות בעשרה גדולים בני חורין (תפילה ח,ו). אַנְדְּרֹגִינֹס - מי שנולד עם אברי זכרות ונקבות כאחת (אישות ב,כד). בכ"י הרמב"ם (על משנה ביכורים א,ה) מנוקד אנדרָגינָס. מְזַמֵּן לְמִינוֹ - כיוון שחיובם בזימון וברכת המזון שווה. טֻמְטוּם - מי שאברי המין שלו מחופים בקרום עור, ואין ידוע אם הוא זכר או נקבה, כל זמן שלא נקרע הקרום (אישות ב,כה). אֵינוֹ מְזַמֵּן כְּלָל - אף לבני מינו, משום שייתכן שייקרע בשר כל אחד מהם ויימצא שהשומע זכר והמברך נקבה, שאינה מוציאה אותו ידי חובה (שופר ב,ב). הטומטום - ספק במציאות, ואינו כמו האנדרוגינוס, שהספק בו הוא בדין ההתייחסות אליו. |
ח אֵין מְזַמְּנִין אֶלָּא עַל מִי שֶׁאָכַל מִכַּזַּיִת פַּת וָמַעְלָה. שִׁבְעָה שֶׁאָכְלוּ פַּת, וּשְׁלשָׁה אָכְלוּ עִמָּהֶן יָרָק אוֹ צִיר וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה - מִצְטָרְפִין לְזִמּוּן בַּשֵּׁם, וְהוּא שֶׁיְּהֵא הַמְּבָרֵךְ מֵאוֹכְלֵי הַפַּת. אֲבָל שִׁשָּׁה שֶׁאָכְלוּ פַּת וְאַרְבָּעָה יָרָק - אֵין מִצְטָרְפִין, עַד שֶׁיִּהְיוּ אוֹכְלֵי הַפַּת רֹב הַנִּכָּר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בַּעֲשָׂרָה. אֲבָל שְׁלשָׁה - צָרִיךְ שֶׁיֹּאכַל כָּל אֶחָד מֵהֶן כַּזַּיִת פַּת וְאַחַר כָּךְ מְזַמְּנִין. | ח כַּזַּיִת - מידת נפח של זית בינוני (ראה נספח מידות ומשקלות). צִיר - נוזל הכבישה של דגים והנוזל המתמצה מדגים כבושים או מלוחים (פה"מ: תרומות י,ח; כיפורים ח,ב). |
הצטרפות לזימון | |
ט שְׁנַיִם שֶׁאָכְלוּ וְגָמְרוּ מִלֶּאֱכֹל, וּבָא שְׁלִישִׁי וְאָכַל - אִם יְכוֹלִין לֶאֱכֹל עִמּוֹ כָּל שֶׁהוּא אֲפִלּוּ מִשְּׁאָר אֹכָלִין, מִצְטָרֵף עִמָּהֶן. וְחָכָם גָּדוֹל שֶׁבַּמְסֻבִּין - הוּא שֶׁמְּבָרֵךְ לְכֻלָּן, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא בָּא אֶלָּא בָּאַחֲרוֹנָה. | ט וְחָכָם גָּדוֹל - ואחריו במעלה: הכהן (כלי המקדש ד,ב; מתנות עניים ח,יח). שֶׁבַּמְּסֻבִּין - הסועדים. שֶׁמְּבָרֵךְ לְכֻלָּן - וגם מזמן. |
י שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְּאֶחָד - אֵינָן רַשָּׁאִין לֵחָלֵק, וְכֵן אַרְבָּעָה, וְכֵן חֲמִשָּׁה. שִׁשָּׁה - יֵשׁ לָהֶן לֵחָלֵק, עַד עֲשָׂרָה. עֲשָׂרָה - אֵינָן רַשָּׁאִין לֵחָלֵק, עַד שֶׁיְּהוּ עֶשְׂרִים. שֶׁכָּל זְמַן שֶׁיֵּחָלְקוּ וְתִהְיֶה בִּרְכַּת הַזִּמּוּן לְכָל חֵלֶק וָחֵלֶק כְּזִמּוּן הַכֹּל - יֵשׁ לָהֶם לֵחָלֵק. | י כְּאֶחָד - ביחד. אֵינָן רַשָּׁאִין לֵחָלֵק - כדי שלא יפסידו את הזימון. יֵשׁ לָהֶן - מותר להם. |
השומע זימון ולא אכל | |
יז הַנִּכְנָס אֵצֶל אֲחֵרִים וּמְצָאָן מְבָרְכִין בִּרְכַּת הַזִּמּוּן: אִם מָצָא הַמְּבָרֵךְ אוֹמֵר "נְבָרֵךְ..." - הוּא עוֹנֶה אַחֲרָיו "בָּרוּךְ וּמְבֹרָךְ"; וְאִם מָצָא הָאוֹכְלִים עוֹנִין "בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ..." - הוּא עוֹנֶה אַחֲרֵיהֶן "אָמֵן". | יז אֵצֶל אֲחֵרִים - שלא אכל עמהם. נְבָרֵךְ וכו' - 'נברך שאכלנו משלו'. |
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה - ספר אהבה.
שיתוף פעולה בין אתר ישיבה ומפעל משנה תורה
מפעל משנה תורה
http://www.mishnetorah.co.il
[email protected]
077-4167003
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל, הרב רועי דובקין
(c) כל הזכויות שמורות.
רמב"ם יומי – הלכות שבת – מפעל משנה תורה (11)
מפעל משנה תורה
4 - הלכות ברכות ד'
5 - הלכות ברכות ה'
6 - הלכות ברכות ו'
טען עוד

הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן רשאי בן לרחוץ עם אביו וחמיו בבריכה ובים ,אולם אין להתרחץ בבית המרחץ באותו הזמן

הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן הנמצא בים או בבריכה רשאי לברך ברכות בבגד ים אבל נכון ללבוש חולצה או לכסות עצמו

הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן לא ירחץ כל גופו במים חמים אפילו שהוחמו מלפני השבת והם בחום של שלשים ושבע מעלות

הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן המצטער מחמת החום או שהיה איסטניס הרגיל לרחוץ בכל יום רשאי להתקלח במים פושרים

הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן אישה בימי נידתה רשאית לרחוץ ביחד עם בעלה בבריכה ובים, ובתנאי שלא יבואו לקלות ראש










