ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכות דעות
- רמב"ם יומי – הלכות דעות – מפעל משנה תורה
פֶּרֶק רְבִיעִיבריאות הגוף | הקדמה: בפרק זה מביא הרמב"ם את חזית הידע הרפואי בימיו (לפני כ-850 שנה) שנועד לשמירת הגוף, כמצוה של חיים בדרכי ה'. באופן כללי, הכללים שמביא הרמב"ם מתאימים לאדם שחי על פי התזונה הטבעית המתאימה לאדם. כיום, אנו חיים בעולם מזוהם הרבה יותר, התזונה שלנו שונה מהותית ומכילה מאות ואלפי חומרים מלאכותיים שלא היו קיימים בעבר, אנחנו אוכלים מזון מעובד ומשומר, נושמים אוויר מזוהם, לא שוהים די הצורך באוויר הצח תחת כיפת השמים ולא מפעילים את גופנו כבעבר. על אף זאת, רוב הלכות שמירת הבריאות שמביא הרמב"ם נכונות גם לימינו (ראה להלן כ). חלק מן התפיסות בהלכות אלו נחקרו ויש להן תימוכין מדעי, ורק בהלכות מעטות התפיסה הרפואית בימינו שונה מתפיסת הרמב"ם. בביאור הקצר שנביא להלן נתייחס גם לתקפותן של כמה מן ההלכות שבפרק זה מבחינת הרפואה המודרנית. מכל מקום, כיום ראוי שכל מי שמבקש ללכת בדרכי הבריאות ייוועץ ברופא הבקי הן בשיטות הטיפול המודרניות הן בתזונה ושיטות טיפול טבעיות, כיוון שהנהגת הרפואה אינה חוק לכל, אלא אישית ומותאמת לכל אדם כפי מזגו ומצבו הבריאותי (מו"נ ג,לד). |
פתיחה | |
א1 הוֹאִיל וַהֲוָיַת הַגּוּף בָּרִיא וְשָׁלֵם מִדַּרְכֵי יי הוּא, שֶׁהֲרֵי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיָּבִין אוֹ יֵדַע וְהוּא חוֹלֶה - צָרִיךְ אָדָם לְהַרְחִיק עַצְמוֹ מִדְּבָרִים הַמְּאַבְּדִין אֶת הַגּוּף, וּלְהַנְהִיג עַצְמוֹ בִּדְבָרִים הַמַּבְרִין הַמַּחֲלִימִין, וְאֵלּוּ הֵן: | א1 הַמַּבְרִין הַמַּחֲלִימִין - המבריאים את הגוף, מחזקים אותו ומרפאים אותו. |
אכילה והתעמלות | |
א2 לְעוֹלָם לֹא יֹאכַל אָדָם אֶלָּא כְּשֶׁהוּא רָעֵב, וְלֹא יִשְׁתֶּה אֶלָּא כְּשֶׁהוּא צָמֵא. וְאַל יַשְׁהֶה נְקָבָיו אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד, אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁצָּרִיךְ לְהַשְׁתִּין אוֹ לְהָסֵךְ אֶת רַגְלָיו - יַעֲמֹד מִיָּד. | א2 אֶלָּא כְּשֶׁהוּא רָעֵב - כשהקיבה ריקה, עיכול המזון יעיל יותר. וְלֹא יִשְׁתֶּה אֶלָּא כְּשֶׁהוּא צָמֵא - במצב הטבעי והמתוקן, כשהאדם אוכל אך ורק את המזון המתאים לו והבריא עבורו, כלל זה תקף. אך בימינו, כשרוב בני אדם אוכלים מזון עשיר במלח או בסוכר וממתיקים למיניהם, כמות רבה של מזון מן החי וכיוצא בזה, כמות המים שצריך האדם לשתות גדולה לא פעם מזו המתבקשת מן התחושה הטבעית, שהתנוונה עקב אכילה של מזון לא מתאים. על כן, רוב בני אדם בימינו צריכים לשתות גם אם אינם צמאים. והבחינה האמינה ביותר לכמות השתייה הראויה היא שתן בתדירות סבירה ובצבע בהיר יחסית. ולעולם כמות הנוזלים הדרושה לאדם משתנה בהתאם לפעילותו ותזונתו. יַשְׁהֶה - יתאפק. נְקָבָיו - לשון נקייה לעשיית צרכים. לְהָסֵךְ אֶת רַגְלָיו - לשון נקייה לצרכים גדולים, כיוון שמי שנפנה לעשות את צרכיו מכסה (=מסך) את רגליו בבגדו. יַעֲמֹד מִיָּד - יתפנה מיד ויסלק את הפסולת מגופו. "וכל המשהה נקביו, הרי זה בכלל משקץ נפשו [ממאיס עצמו], יתר על חולאים רעים שיביא על עצמו ויתחייב בנפשו. אלא ראוי לו להרגיל עצמו בעתים מזומנים [בזמנים קבועים], כדי שלא יתרחק בפני בני אדם [כי בעבר היה בית הכיסא מחוץ ליישוב, ואפשר שכוונתו לומר שיתרחק מן הסובבים אותו בגלל הריח הלא נעים העולה ממנו (ק')], ולא ישקץ נפשו" (מאכלות אסורות יז,לא. להלן ה,ו; וראה גם נזקי ממון ה,ג7). |
ב1 לֹא יֹאכַל אָדָם עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא כְּרֵסוֹ, אֶלָּא יִפְחֹת כְּמוֹ רְבִיעַ מִשָּׂבְעָתוֹ. וְלֹא יִשְׁתֶּה מַיִם בְּתוֹךְ הַמָּזוֹן, אֶלָּא מְעַט וּמָזוּג בַּיַּיִן, וּכְשֶׁיַּתְחִיל הַמָּזוֹן לְהִתְאַכֵּל בְּמֵעָיו, שׁוֹתֶה מַה שֶּׁהוּא צָרִיךְ לִשְׁתּוֹת, וְלֹא יַרְבֶּה לִשְׁתּוֹת מַיִם וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁיִּתְאַכֵּל הַמָּזוֹן. וְלֹא יֹאכַל עַד שֶׁיִּבְדֹּק עַצְמוֹ יָפֶה יָפֶה, שֶׁמָּא יִהְיֶה צָרִיךְ לִנְקָבָיו. | ב1 רְבִיעַ - רבע. וְלֹא יִשְׁתֶּה מַיִם בְּתוֹךְ הַמָּזוֹן אֶלָּא מְעַט - כדי להרטיב את מזונו, שיבלע אותו בקלות. שתיית מים תוך כדי אכילה מחלישה את יכולת העיכול, כיוון שהיא מדללת את מיצי הקיבה, ועיכול המזון וניצולו אינם יעילים. וּמָזוּג בַּיַּיִן - מהול ביין, מפני שהיין מסייע לפירוק המזון. לְהִתְאַכֵּל - להתעכל. |
ב2 לֹא יֹאכַל אָדָם עַד שֶׁיְּהַלֵּךְ קֹדֶם אֲכִילָה עַד שֶׁיַּתְחִיל גּוּפוֹ לָחֹם, אוֹ יַעֲשֶׂה מְלָאכָה אוֹ יִתְיַגֵּעַ בְּיֶגַע אַחֵר. כְּלָלוֹ שֶׁלַּדָּבָר: יְעַנֶּה גּוּפוֹ, וְיִיגַע בְּכָל יוֹם בַּבֹּקֶר עַד שֶׁיַּתְחִיל גּוּפוֹ לָחֹם, וְיִשְׁקֹט מְעַט עַד שֶׁתִּתְיַשֵּׁב נַפְשׁוֹ, וְאוֹכֵל. וְאִם רָחַץ בְּחַמִּין אַחַר שֶׁיָּגַע - הֲרֵי זֶה טוֹב, וְאַחַר כָּךְ שׁוֹהֶה מְעַט וְאוֹכֵל. | ב2 וְיִשְׁקֹט מְעַט עַד שֶׁתִּתְיַשֵּׁב נַפְשׁוֹ וְאוֹכֵל - כדי שיופנו משאבי גופו לעיכול המזון. |
ג לְעוֹלָם כְּשֶׁיֹּאכַל אָדָם יֵשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ אוֹ יַטֶּה עַל שְׂמֹאל, וְלֹא יְהַלֵּךְ וְלֹא יִרְכַּב וְלֹא יִיגַע וְלֹא יְזַעְזֵעַ גּוּפוֹ וְלֹא יְטַיֵּל עַד שֶׁיִּתְאַכֵּל הַמָּזוֹן שֶׁבְּמֵעָיו. וְכָל הַמְּטַיֵּל אַחַר אֲכִילָתוֹ אוֹ שֶׁיָּגַע - הֲרֵי זֶה מֵבִיא עַל עַצְמוֹ חֳלָאִים רָעִים וְקָשִׁים. | ג יַטֶּה עַל שְׂמֹאל - הקיבה בצד שמאל, ויש בשכיבה על צד שמאל כדי להקל על פינוי מזון מהקיבה והקלה למי שסובל מצרבת. |
שינה | |
ד הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה - אַרְבַּע וְעֶשְׂרִים שָׁעוֹת. דַּי לוֹ לָאָדָם לִישֹׁן שְׁלִישָׁן, שֶׁהוּא שְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת; וְיִהְיוּ בְּסוֹף הַלַּיְלָה, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא מִתְּחִלַּת שְׁנָתוֹ עַד שֶׁתַּעֲלֶה הַשֶּׁמֶשׁ שְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת, וְנִמְצָא עוֹמֵד מִמִּטָּתוֹ קֹדֶם שֶׁתַּעֲלֶה הַשֶּׁמֶשׁ. | ד דַּי לוֹ לָאָדָם - בוגר. מבחינה בריאותית, זהו הגבול העליון. ומבחינת לימוד התורה, אם האדם רוצה לזכות בכתרה של תורה, ימעט בשינה, מפני ש"אין אדם למד רוב חכמתו אלא בלילה" (תלמוד תורה ג,יג). קֹדֶם שֶׁתַּעֲלֶה הַשֶּׁמֶשׁ - ויוכל לקרוא את קריאת שמע ולהתפלל תפילת שחרית בזמנה, עם הנץ החמה (קריית שמע,יא; תפילה ג,א). |
ה לֹא יִישַׁן אָדָם לֹא עַל פָּנָיו וְלֹא עַל עָרְפּוֹ אֶלָּא עַל צִדּוֹ: בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה עַל צַד שְׂמֹאל, וּבְסוֹף הַלַּיְלָה עַל צַד יָמִין. וְלֹא יִישַׁן סָמוּךְ לָאֲכִילָה, אֶלָּא יַמְתִּין אַחַר אֲכִילָה כְּמוֹ שָׁלשׁ שָׁעוֹת אוֹ אַרְבַּע שָׁעוֹת. וְלֹא יִישַׁן בַּיּוֹם. | ה לֹא יִישַׁן אָדָם... אֶלָּא עַל צִדּוֹ - שהשינה על הצד מקלה את העומס על עמוד השדרה. ועוד, כדי שלא יבוא לידי קישוי האבר בשינה (איסורי ביאה כא,יט). וּבְסוֹף הַלַּיְלָה עַל צַד יָמִין - בסוף הלילה, כשהקיבה כבר התרוקנה, אין מניעה לשכב על צד ימין. וְלֹא יִישַׁן סָמוּךְ לָאֲכִילָה - מפני שאז הגוף משקיע אנרגיה בעיכול המזון ולא בפעילויות החשובות האמורות להתרחש בזמן השינה. וְלֹא יִישַׁן בַּיּוֹם - מפני שהיום נועד לעבודה ולא לבטלה, אלא אם כן האדם חלש או חולה. |
מאכלים | |
יב הַדְּבַשׁ וְהַיַּיִן - רַע לַקְּטַנִּים וְיָפֶה לַזְּקֵנִים, וְכָל שֶׁכֵּן בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. וְצָרִיךְ אָדָם לֶאֱכֹל בִּימוֹת הַחַמָּה שְׁנֵי שְׁלִישֵׁי מַה שֶּׁהוּא אוֹכֵל בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים. | יב וְהַיַּיִן - בכמות שאינה משכרת, ורק בזמן האוכל (להלן ה,ג). היין מסייע למבוגרים להרחיב את העורקים הכליליים של הלב, וגם יש בו נוגדי חמצון המונעים נזק לכלי הדם. רַע לַקְּטַנִּים וְיָפֶה לַזְּקֵנִים - מזיק לילדים ומועיל למבוגרים. הרופאים ממליצים בימינו שלא לתת דבש לתינוקות מתחת לגיל שנה וחצי, מפני שמערכת העיכול שלהם אינה מסוגלת להמית חיידקים המצויים בדבש, העשוי לגרום במקרים נדירים להרעלה ואף למוות. |
מניעת חולאים | |
יג1 לְעוֹלָם יִשְׁתַּדֵּל אָדָם שֶׁיִּהְיוּ מֵעָיו רָפִין כָּל יָמָיו, וְיִהְיֶה קָרוֹב לְשִׁלְשׁוּל מְעַט. וְזֶה כְּלָל גָּדוֹל בָּרְפוּאָה: שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָרְאִי נִמְנָע אוֹ יֵצֵא בְּקֹשִׁי - חֳלָאִים רָעִים בָּאִים. | יג1 רָפִין - רכים, ולא קשים ועצורים היוצאים בקושי רב. רְאִי - רעי, צואה. חֳלָאִים רָעִים בָּאִים - שהרי הגוף מבקש להפריש אותם ואינו יכול. |
יד וְעוֹד כְּלָל אַחֵר אָמְרוּ בִּבְרִיאוּת הַגּוּף: כָּל זְמַן שֶׁאָדָם מִתְעַמֵּל וְיָגֵעַ הַרְבֵּה, וְאֵינוֹ שָׂבֵעַ, וּמֵעָיו רָפִין - אֵין חֹלִי בָּא עָלָיו, וְכֹחוֹ מִתְחַזֵּק, וַאֲפִלּוּ אָכַל מַאֲכָלוֹת הָרָעִים. טו1 וְכָל מִי שֶׁהוּא יוֹשֵׁב לָבֶטַח וְאֵינוֹ מִתְעַמֵּל, אוֹ מִי שֶׁמַּשְׁהֶה נְקָבָיו, אוֹ מִי שֶׁמֵּעָיו קָשִׁין - אֲפִלּוּ אָכַל מַאֲכָלוֹת טוֹבִים וְשָׁמַר עַצְמוֹ עַל פִּי הָרְפוּאָה, כָּל יָמָיו יִהְיוּ מַכְאוֹבִים, וְכֹחוֹ תָּשֵׁשׁ. וַאֲכִילָה גַּסָּה לְגוּף כָּל אָדָם כְּמוֹ סַם הַמָּוֶת, וְהִיא עִקָּר לְכָל חֳלָאִים. | יד וְאֵינוֹ שָׂבֵעַ - ראה לעיל ב1. טו1 שֶׁמֵּעָיו קָשִׁין - שיש לו עצירות. אֲכִילָה גַּסָּה - יותר ממה שצריך. |
אחרית טובה | |
כ כָּל הַמַּנְהִיג עַצְמוֹ בִּדְרָכִים אֵלּוּ שֶׁהוֹרִינוּ - אֲנִי עָרֵב לוֹ שֶׁאֵינוֹ בָּא לִידֵי חֹלִי כָּל יָמָיו, עַד שֶׁיַּזְקִין הַרְבֵּה וְיָמוּת, וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְרוֹפֵא, וְשֶׁיִּהְיֶה גּוּפוֹ שָׁלֵם וְעוֹמֵד עַל בֻּרְיוֹ כָּל יָמָיו, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה גּוּפוֹ רַע מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ, אוֹ אִם הָיָה רָגִיל בְּמִנְהָג מִן הַמִּנְהָגוֹת הָרָעִים מִתְּחִלַּת מוֹלַדְתּוֹ, אוֹ אִם תָּבוֹא מַכַּת דֶּבֶר אוֹ מַכַּת בַּצֹּרֶת לָעוֹלָם. | כ שֶׁהוֹרִינוּ - כך הרמב"ם מורה לנקד מילה זו (שו"ת קס). מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ - בריאתו, כלומר שנולד בעל מום. מִתְּחִלַּת מוֹלַדְתּוֹ - מגיל קטן. דֶּבֶר - מגפת מוות (תעניות ב,ג). בַּצֹּרֶת - עצירת גשמים המונעת את גדילת הצמחים, ומתוך כך בא רעב לעולם. |
כא וְכָל הַמִּנְהָגוֹת הַטּוֹבִים הָאֵלּוּ שֶׁאָמַרְנוּ - אֵין רָאוּי לִנְהֹג בָּהֶם אֶלָּא הַבָּרִיא; אֲבָל הַחוֹלֶה אוֹ מִי שֶׁאֶחָד מֵאֵבָרָיו חוֹלֶה, אוֹ מִי שֶׁנָּהַג מִנְהָג רַע שָׁנִים רַבּוֹת - יֵשׁ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם דְּרָכִים אֲחֵרִים וּמִנְהָגוֹת כְּפִי חָלְיוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִפְרֵי הָרְפוּאוֹת. וְשִׁנּוּי וֶסֶת - תְּחִלַּת חֹלִי. | כא כְּפִי חָלְיוֹ - שהרי הרפואה צריכה להיות מותאמת לכל אדם באופן אישי, בניגוד לחוק ולמשפט, שהם מותאים לכל (מו"נ ג,לד). וְשִׁנּוּי וֶסֶת - שינוי הֶרְגֵל, כגון אכילת מאכלים חדשים או סדר יום חדש, "ואפילו נשתנה ההרגל ליותר טוב" (פה"מ כתובות יג,י). |
תנאי מגורים בעיר | |
כג כָּל עִיר שֶׁאֵין בָּהּ עֲשָׂרָה דְּבָרִים הָאֵלּוּ - אֵין תַּלְמִיד חֲכָמִים רַשַּׁאי לָדוּר בְּתוֹכָהּ, וְאֵלּוּ הֵן: רוֹפֵא, וְאֻמָּן, וּבֵית הַמֶּרְחָץ, וּבֵית הַכִּסֵּא, וּמַיִם מְצוּיִין כְּמוֹ נָהָר אוֹ מַעְיָן, וּבֵית הַכְּנֶסֶת, וּמְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת, וְלַבְלָר, וְגַבָּאֵי צְדָקָה, וּבֵית דִּין מַכִּין וְחוֹבְשִׁין. | כג הלכה זו עוסקת בבריאות הציבור, אם גופנית אם נפשית או חברתית. תַּלְמִיד חֲכָמִים - כן הוא הצירוף בכל מקום בחיבורי הרמב"ם, והוא מצוי בכתבי יד של ספרות חז"ל, והדגש בו הוא על החכמים שלמד מהם ועל מסורת התורה; ואילו הצירוף "תלמיד חכם" שבדפוסים הוא תוצאה של הבנה משובשת של הצירוף המקורי, המדגישה דווקא את חכמת התלמיד. ההקפדה אינה רק על תלמיד חכמים אלא על כל אדם. והקפידו חכמים יותר על תלמיד חכמים, כדי שלא יאבד את זמנו לטרוח באלה (רד"ע). אֻמָּן - אומן המקיז דם (רש"י סנהדרין יז,ב). וּמְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת - "שאין העולם מתקיים אלא בהבל פיהם שלתינוקות [ילדים קטנים] שלבית רבן" (תלמוד תורה ב,א). לַבְלָר - סופר הכותב שטרי מכירה, כתובות, גטין, ספרי תורה ומזוזות וכיוצא בזה. מַכִּין - שיש לו סמכות להעניש פושעים במלקות. חוֹבְשִׁין - אוסרים בבית הסוהר. |
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה - ספר המדע.
שיתוף פעולה בין אתר ישיבה ומפעל משנה תורה
מפעל משנה תורה
http://www.mishnetorah.co.il
[email protected]
077-4167003
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל, הרב רועי דובקין
(c) כל הזכויות שמורות.
רמב"ם יומי – הלכות דעות – מפעל משנה תורה (7)
מפעל משנה תורה
3 - הלכות דעות ג'
4 - הלכות דעות ד'
5 - הלכות דעות ה'
טען עוד
מפעל משנה תורה
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל.
(c) כל הזכויות שמורות.
רמב"ם יומי – הלכות עבודה זרה – מפעל משנה תורה הלכות עבודה זרה ח
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
הלכות תפילין, מזוזה וספר תורה הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה י'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
