ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מסילת ישרים
וְאַתָּה קוֹרֵא נָעִים, יָדַעְתִּי שֶׁכָּמוֹנִי תֵדַע אֲשֶׁר לֹא כִּלִּיתִי בְּסִפְרִי זֶה אֶת כָּל חֻקֵּי הַחֲסִידוּת, וְלֹא אָמַרְתִּי כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹמַר בְּעִנְיָן זֶה, כִּי אֵין לַדָּבָר סוֹף, וְאֵין לַהִתְבּוֹנֵן תַּכְלִית, אֲבָל אָמַרְתִּי קְצָת מִכָּל פְּרָט שֶׁבִּפְרָטֵי הַבָּרַיְתָא, אֲשֶׁר עָלֶיהָ יָסַדְתִּי חִבּוּרִי זֶה, וְהוּא מַה שֶּׁיָּכוֹל לִהְיוֹת הַתְחָלָה וְרֵאשִׁית לְהַרְחִיב הָעִיּוּן בָּעִנְיָנִים הָהֵם, כֵּיוָן שֶׁנִּגְלָה דַרְכָּם וְנִפְתַּח אָרְחָם* לְעֵינֵינוּ לָלֶכֶת בָּם בְּדֶרֶךְ מִישׁוֹר, וְעַל כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה נֶאֱמַר (משלי א, ה), "יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח וְנָבוֹן תַּחְבֻּלוֹת יִקְנֶה", וְהַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִים אוֹתוֹ, "כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה, מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה" (שם ב, ו) לְהַיְשִׁיר אִישׁ אִישׁ אֶת דַּרְכּוֹ לִפְנֵי בוֹרְאוֹ.
החסידות - אחת, אך גילוייה משתנים לפי מהות כל אדם
וְזֶה פָשׁוּט, כִּי כָל אָדָם לְפִי הָאֻמָּנוּת אֲשֶׁר בְּיָדוֹ, וְהָעֵסֶק אֲשֶׁר הוּא עוֹסֵק, כָּךְ צָרִיךְ לוֹ הַיְשָׁרָה וְהַדְרָכָה. כִּי דֶרֶךְ הַחֲסִידוּת הָרָאוּי לְמִי שֶׁתּוֹרָתוֹ אֻמָּנוּתוֹ, אֵינוֹ דֶּרֶךְ הַחֲסִידוּת הָרָאוּי לְמִי שֶׁצָּרִיךְ לְהַשְׂכִּיר עַצְמוֹ לִמְלֶאכֶת חֲבֵרוֹ, וְלֹא זֶה וָזֶה דֶרֶךְ הַחֲסִידוּת הָרָאוּי לְמִי שֶׁעוֹסֵק בִּסְחוֹרָתוֹ, וְכֵן כָּל שְׁאָר הַפְּרָטִים אֲשֶׁר בְּעִסְקֵי הָאָדָם בָּעוֹלָם – כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי מַה שֶּׁהוּא, רְאוּיִים לוֹ דַרְכֵי הַחֲסִידוּת. לֹא לְפִי שֶׁהַחֲסִידוּת מִשְׁתַּנָּה, כִּי הִנֵּה הוּא שָׁוֶה לְכָל נֶפֶשׁ וַדַּאי, הוֹאִיל וְאֵינֶנּוּ אֶלָּא לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁיֵּשׁ נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרוֹ בוֹ. אֲבָל הוֹאִיל וְהַנּוֹשְׂאִים* מִשְׁתַּנִּים אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִשְׁתַּנּוּ הָאֶמְצָעִים הַמַּגִּיעִים אוֹתָם אֶל הַתַּכְלִית – כָּל אֶחָד לְפִי עִנְיָנוֹ. וּכְבָר יָכוֹל לִהְיוֹת חָסִיד גָּמוּר אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִפְסֹק מִפִּיו הַלִּמּוּד כְּמוֹ מִי שֶׁמִּפְּנֵי צָרְכּוֹ הוּא בַּעַל מְלָאכָה פְּחוּתָה. וְכָתוּב (שם טז, ד), "כֹּל פָּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ". וְאוֹמֵר (שם ג, ו), "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ".
תפילת הרמח"ל להצלחה בעבודת ה'
הוּא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ בְרַחֲמָיו יִפְקַח עֵינֵינוּ בְתוֹרָתוֹ, וְיוֹרֵנוּ דְרָכָיו, וְיוֹלִיכֵנוּ בְאוֹרְחוֹתָיו, וְנִזְכֶּה לָתֵת כָּבוֹד לִשְׁמוֹ וְלַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו
"יְהִי כְבוֹד ה' לְעוֹלָם יִשְׂמַח ה' בְּמַעֲשָׂיו" (תהלים קד, לא).
"יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעֹשָׂיו, בְּנֵי צִיּוֹן יָגִילוּ בְמַלְכָּם" (שם קמט, ב).
אָמֵן אָמֵן אָמֵן:
ת ו ש ל ב " ע*
חֲתִימָה
אָמַר הַמְחַבֵּר, הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה' אָשִׁירָה וַאֲזַמֵּרָה, אֲשֶׁר עַד הֵנָּה עֲזָרוּנִי רַחֲמָיו לְהוֹצִיא לָאוֹר סִפְרִי זֶה 'מְסִלַּת יְשָׁרִים', אֲשֶׁר לְהִתְלַמֵּד בּוֹ חִבַּרְתִּיו, וּלְהוֹעִיל לְשֶׁכְּמוֹתִי – לָרַבִּים נְתַתִּיו, אוּלַי אֶזְכֶּה שֶׁיִּזְכּוּ אֲחֵרִים עַל יָדִי, וְיִיטַב לָהֶם בַּעֲבוּרִי וְאֶעֱשֶׂה נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרִי. וּתְהִי זֹאת נֶחָמָתִי בְּאֶרֶץ תַּלְאוּבוֹת, וְאֶקְרָא שְׁמָהּ רְחוֹבוֹת כֵּן יֹאמַר ה' לָתֵת חֶלְקִי בְתוֹרָתוֹ – לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וְחֶפְצוֹ בְיָדִי יִצְלַח. אָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן:
וּתְשׁוּאוֹת חֵן חֵן מִמֶּנִּי יִשָּׂא
אִישׁ אֲשֶׁר כִּלְבָבִי,
מְדוּשָׁתִי וּבֶן גָּרְנִי,
עֲטָרָה לְרֹאשִׁי
וְחוֹתָם עַל יַד יְמִינִי,
זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי,
רַבִּי אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי,
הֲלֹא הוּא הֶחָכָם הַנַּעֲלֶה כְּבוֹד מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי יַעֲקֹב
בֶּן כְּבוֹד רַבִּי אַבְרָהָם בָּשָׂן נַטְרֵיהּ רַחֲמָנָא וּפַרְקֵיהּ,
אֲשֶׁר נִכְנַס בְּעָבְיָהּ שֶׁל קוֹרָה
לְזַכּוֹתֵנִי בַּדָּבָר הַזֶּה
מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף,
לְהַדְפִּיס וּלְהַגִּיהַּ וּלְהַשְׁלִים
כָּל הַמְּלָאכָה בְּשָׁלֵם שֶׁבַּפָּנִים.
וּמִשְׁנֵהוּ נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים שְׁמוֹ,
מְהֻלָּל בְּתִשְׁבְּחוֹתָיו וְנִמּוּקוֹ עִמּוֹ,
זָרִיז וְנִזְכָּר לְטוֹבָה
עַל כָּל מַגִּיהֵי סְפָרִים,
אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ
בֵּין הַחֲכָמִים מְרוֹם שִׁבְתּוֹ,
הֲלֹא הוּא הֶחָכָם הַנַּעֲלֶה כְּבוֹד מוֹרֵנו הָרַב רַבִּי דָּוִד
בֵּן לְהָרַב הַגָּדוֹל הַמֻּפְלָא וְהַמֻּבְהָק כְּבוֹד מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי רְפָאֵל מֵילְדוֹלָה נַטְרֵיהּ רַחֲמָנָא וּפַרְקֵיהּ.
יְבָרֵךְ ה' חֵילָם וּפֹעַל יְדֵיהֶם,
בְּכָל אֲשֶׁר יִפְנוּ יַשְׂכִּילוּ,
שִׂמְחַת עוֹלָם תִּהְיֶה לָהֶם,
יִשְׂבְּעוּ בָנִים
וְהִנִּיחוּ יִתְרָם לְעוֹלְלֵיהֶם:
כֹּה דִבְרֵי הַצָּעִיר
מֹשֶׁה בֶּן כְּבוֹד רַבִּי יַעֲקֹב חַי לוּצָאטוֹ ס"ט:
___________________________________
אָרְחָם – שביל צר. וְהַנּוֹשְׂאִים – האנשים ההולכים בדרך החסידות. תושלב"ע – תם ונשלם, שבח לבורא עולם.
ביאורים
בחתימת הספר חוזר הרמח"ל ומלמדנו את אחד היסודות הבסיסיים ביותר שעומדים מאחורי הספר. הספר לא בא לכלול ולהקיף בתוכו את כל מעשי החסידות והנהגותיה, אלא לתת קריאת כיוון ברורה, מובנת ומסודרת לדרך שבה צריכים להתנהל חיינו.
מה הסיבה לכך? האם לא היה עדיף לתת לנו הדרכות מסודרות ומקיפות בכל עניין ועניין, מה לעשות, איך וכמה?
אם מגמתו של הספר הייתה ללמד את האדם להיכנס לתוך שבלונה מסוימת, בעלת גוון אחד המתאים לכולם, אזי הספר היה נכתב בצורה שונה. במקרה כזה הספר היה עוסק בכל דבר ועניין, מציג את פרטי המעשים השונים, וקובע צורת מעשה אחת באופן חד וברור.
אבל זו אינה מגמתו של הספר. מגמתו של הספר היא ליצור באדם את הדרך והמסילה שבה הוא יוכל להידבק בה' ולבסס אותה בקרבו. דרך זו משתנה מאדם לאדם, אינה דומה עבודתו של תלמיד חכם היושב כל היום מול הספר, לעבודתם של הנפח והסנדלר העוסקים בעמל כפיהם. אך המשותף לכולם זו המסגרת של הבניין – הזהירות, הזריזות ושאר המידות שלמדנו.
כאשר האדם פועל על פי המסגרת, וממלא אותה בתוכן המתאים לו לפי המצב בו הוא נמצא, הוא בונה את אישיותו באמת, וכך הוא מוצא את הדרך האמיתית לדבוק בה'.
זוהי מסילתם של הישרים, מסילה רחבה העולה מעלה מעלה, ואוספת איתה את כולם, כל אחד כפי מקומו, אופיו ותפקידו.
וכאשר כולנו מצטרפים, בעזרת ה', אל המשימה הגדולה, לדבוק בה' ולתקן את העולם, ומוסיפים בתוכנו עוד ועוד אמונה, מתקדם כל העולם כולו, ובכך אנו מביאים אותו אל תיקונו השלם, במהרה בימינו אמן.
הרחבות
•שמחת ה'
יִשְׂמַח ה' בְּמַעֲשָׂיו. ספר מסילת ישרים מסתיים בשני פסוקים של שמחה: שמחת ה' בישראל ושמחת ישראל בה'. הרב קוק מבאר את משמעות שמחת ה': "ואמר עוד "חכם בני" (בלשון ציווי), כלומר לך בדרך חכמה זו של הרחבת המעשים בעיון דיוקי תורה ושמירת גדריה, "ושמח לבי", מזה יתגדלו אצלך הטובות הרוחניות שהן שמחת לבי. "ואשיבה חורפי", הטוענים שאין יתרון לעבודה מעשית, וקל וחומר המחרפים ואומרים שהיא מזקת את התרוממות הרוח והגיון הלב, אשיבה אותם "דבר". הנה לכם משל חי, "בני בכורי ישראל", השומר את הצד המעשי שבתורה ומדקדק בהרחבתו, וראו כמה נאים דרכיו וכמה נעלות הנה תכונותיו, עד שהוא משמח את לבי, כלומר נטיותיו הפנימיות הן הולכות לדרך העולה לתיקון היותר שלם לעולם כולו , עד שיביאו את המצב הנעלה של שמחת ה' במעשיו, מצד גודל ההשרשה המוסרית שפועלים דקדוקי תורה הרבים והרחבים, מה שלא יוכלו להביא לזה המון הגיונות מופשטים, "חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר" [משלי כז, יא]" [עין איה, שבת א, עג]. שמחת ה' במעשיו באה לידי ביטוי בכך שישראל מסוגלים לתקן ולרומם את העולם כולו להיות ישר ומוסרי.
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
הלכות שטיפת כלים בשבת
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
אנחנו קודש למענך
אכילת חמץ בשבת הצמודה לשביעי של פסח
איך עושים קידוש?
האם מותר לפנות למקובלים?
איך מותר להכין קפה בשבת?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה המשמעות הנחת תפילין?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
