ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מסילת ישרים
וְאַתָּה קוֹרֵא נָעִים, יָדַעְתִּי שֶׁכָּמוֹנִי תֵדַע אֲשֶׁר לֹא כִּלִּיתִי בְּסִפְרִי זֶה אֶת כָּל חֻקֵּי הַחֲסִידוּת, וְלֹא אָמַרְתִּי כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹמַר בְּעִנְיָן זֶה, כִּי אֵין לַדָּבָר סוֹף, וְאֵין לַהִתְבּוֹנֵן תַּכְלִית, אֲבָל אָמַרְתִּי קְצָת מִכָּל פְּרָט שֶׁבִּפְרָטֵי הַבָּרַיְתָא, אֲשֶׁר עָלֶיהָ יָסַדְתִּי חִבּוּרִי זֶה, וְהוּא מַה שֶּׁיָּכוֹל לִהְיוֹת הַתְחָלָה וְרֵאשִׁית לְהַרְחִיב הָעִיּוּן בָּעִנְיָנִים הָהֵם, כֵּיוָן שֶׁנִּגְלָה דַרְכָּם וְנִפְתַּח אָרְחָם* לְעֵינֵינוּ לָלֶכֶת בָּם בְּדֶרֶךְ מִישׁוֹר, וְעַל כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה נֶאֱמַר (משלי א, ה), "יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח וְנָבוֹן תַּחְבֻּלוֹת יִקְנֶה", וְהַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִים אוֹתוֹ, "כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה, מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה" (שם ב, ו) לְהַיְשִׁיר אִישׁ אִישׁ אֶת דַּרְכּוֹ לִפְנֵי בוֹרְאוֹ.
החסידות - אחת, אך גילוייה משתנים לפי מהות כל אדם
וְזֶה פָשׁוּט, כִּי כָל אָדָם לְפִי הָאֻמָּנוּת אֲשֶׁר בְּיָדוֹ, וְהָעֵסֶק אֲשֶׁר הוּא עוֹסֵק, כָּךְ צָרִיךְ לוֹ הַיְשָׁרָה וְהַדְרָכָה. כִּי דֶרֶךְ הַחֲסִידוּת הָרָאוּי לְמִי שֶׁתּוֹרָתוֹ אֻמָּנוּתוֹ, אֵינוֹ דֶּרֶךְ הַחֲסִידוּת הָרָאוּי לְמִי שֶׁצָּרִיךְ לְהַשְׂכִּיר עַצְמוֹ לִמְלֶאכֶת חֲבֵרוֹ, וְלֹא זֶה וָזֶה דֶרֶךְ הַחֲסִידוּת הָרָאוּי לְמִי שֶׁעוֹסֵק בִּסְחוֹרָתוֹ, וְכֵן כָּל שְׁאָר הַפְּרָטִים אֲשֶׁר בְּעִסְקֵי הָאָדָם בָּעוֹלָם – כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי מַה שֶּׁהוּא, רְאוּיִים לוֹ דַרְכֵי הַחֲסִידוּת. לֹא לְפִי שֶׁהַחֲסִידוּת מִשְׁתַּנָּה, כִּי הִנֵּה הוּא שָׁוֶה לְכָל נֶפֶשׁ וַדַּאי, הוֹאִיל וְאֵינֶנּוּ אֶלָּא לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁיֵּשׁ נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרוֹ בוֹ. אֲבָל הוֹאִיל וְהַנּוֹשְׂאִים* מִשְׁתַּנִּים אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִשְׁתַּנּוּ הָאֶמְצָעִים הַמַּגִּיעִים אוֹתָם אֶל הַתַּכְלִית – כָּל אֶחָד לְפִי עִנְיָנוֹ. וּכְבָר יָכוֹל לִהְיוֹת חָסִיד גָּמוּר אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִפְסֹק מִפִּיו הַלִּמּוּד כְּמוֹ מִי שֶׁמִּפְּנֵי צָרְכּוֹ הוּא בַּעַל מְלָאכָה פְּחוּתָה. וְכָתוּב (שם טז, ד), "כֹּל פָּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ". וְאוֹמֵר (שם ג, ו), "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ".
תפילת הרמח"ל להצלחה בעבודת ה'
הוּא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ בְרַחֲמָיו יִפְקַח עֵינֵינוּ בְתוֹרָתוֹ, וְיוֹרֵנוּ דְרָכָיו, וְיוֹלִיכֵנוּ בְאוֹרְחוֹתָיו, וְנִזְכֶּה לָתֵת כָּבוֹד לִשְׁמוֹ וְלַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו
"יְהִי כְבוֹד ה' לְעוֹלָם יִשְׂמַח ה' בְּמַעֲשָׂיו" (תהלים קד, לא).
"יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעֹשָׂיו, בְּנֵי צִיּוֹן יָגִילוּ בְמַלְכָּם" (שם קמט, ב).
אָמֵן אָמֵן אָמֵן:
ת ו ש ל ב " ע*
חֲתִימָה
אָמַר הַמְחַבֵּר, הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה' אָשִׁירָה וַאֲזַמֵּרָה, אֲשֶׁר עַד הֵנָּה עֲזָרוּנִי רַחֲמָיו לְהוֹצִיא לָאוֹר סִפְרִי זֶה 'מְסִלַּת יְשָׁרִים', אֲשֶׁר לְהִתְלַמֵּד בּוֹ חִבַּרְתִּיו, וּלְהוֹעִיל לְשֶׁכְּמוֹתִי – לָרַבִּים נְתַתִּיו, אוּלַי אֶזְכֶּה שֶׁיִּזְכּוּ אֲחֵרִים עַל יָדִי, וְיִיטַב לָהֶם בַּעֲבוּרִי וְאֶעֱשֶׂה נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרִי. וּתְהִי זֹאת נֶחָמָתִי בְּאֶרֶץ תַּלְאוּבוֹת, וְאֶקְרָא שְׁמָהּ רְחוֹבוֹת כֵּן יֹאמַר ה' לָתֵת חֶלְקִי בְתוֹרָתוֹ – לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וְחֶפְצוֹ בְיָדִי יִצְלַח. אָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן:
וּתְשׁוּאוֹת חֵן חֵן מִמֶּנִּי יִשָּׂא
אִישׁ אֲשֶׁר כִּלְבָבִי,
מְדוּשָׁתִי וּבֶן גָּרְנִי,
עֲטָרָה לְרֹאשִׁי
וְחוֹתָם עַל יַד יְמִינִי,
זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי,
רַבִּי אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי,
הֲלֹא הוּא הֶחָכָם הַנַּעֲלֶה כְּבוֹד מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי יַעֲקֹב
בֶּן כְּבוֹד רַבִּי אַבְרָהָם בָּשָׂן נַטְרֵיהּ רַחֲמָנָא וּפַרְקֵיהּ,
אֲשֶׁר נִכְנַס בְּעָבְיָהּ שֶׁל קוֹרָה
לְזַכּוֹתֵנִי בַּדָּבָר הַזֶּה
מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף,
לְהַדְפִּיס וּלְהַגִּיהַּ וּלְהַשְׁלִים
כָּל הַמְּלָאכָה בְּשָׁלֵם שֶׁבַּפָּנִים.
וּמִשְׁנֵהוּ נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים שְׁמוֹ,
מְהֻלָּל בְּתִשְׁבְּחוֹתָיו וְנִמּוּקוֹ עִמּוֹ,
זָרִיז וְנִזְכָּר לְטוֹבָה
עַל כָּל מַגִּיהֵי סְפָרִים,
אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ
בֵּין הַחֲכָמִים מְרוֹם שִׁבְתּוֹ,
הֲלֹא הוּא הֶחָכָם הַנַּעֲלֶה כְּבוֹד מוֹרֵנו הָרַב רַבִּי דָּוִד
בֵּן לְהָרַב הַגָּדוֹל הַמֻּפְלָא וְהַמֻּבְהָק כְּבוֹד מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי רְפָאֵל מֵילְדוֹלָה נַטְרֵיהּ רַחֲמָנָא וּפַרְקֵיהּ.
יְבָרֵךְ ה' חֵילָם וּפֹעַל יְדֵיהֶם,
בְּכָל אֲשֶׁר יִפְנוּ יַשְׂכִּילוּ,
שִׂמְחַת עוֹלָם תִּהְיֶה לָהֶם,
יִשְׂבְּעוּ בָנִים
וְהִנִּיחוּ יִתְרָם לְעוֹלְלֵיהֶם:
כֹּה דִבְרֵי הַצָּעִיר
מֹשֶׁה בֶּן כְּבוֹד רַבִּי יַעֲקֹב חַי לוּצָאטוֹ ס"ט:
___________________________________
אָרְחָם – שביל צר. וְהַנּוֹשְׂאִים – האנשים ההולכים בדרך החסידות. תושלב"ע – תם ונשלם, שבח לבורא עולם.
ביאורים
בחתימת הספר חוזר הרמח"ל ומלמדנו את אחד היסודות הבסיסיים ביותר שעומדים מאחורי הספר. הספר לא בא לכלול ולהקיף בתוכו את כל מעשי החסידות והנהגותיה, אלא לתת קריאת כיוון ברורה, מובנת ומסודרת לדרך שבה צריכים להתנהל חיינו.
מה הסיבה לכך? האם לא היה עדיף לתת לנו הדרכות מסודרות ומקיפות בכל עניין ועניין, מה לעשות, איך וכמה?
אם מגמתו של הספר הייתה ללמד את האדם להיכנס לתוך שבלונה מסוימת, בעלת גוון אחד המתאים לכולם, אזי הספר היה נכתב בצורה שונה. במקרה כזה הספר היה עוסק בכל דבר ועניין, מציג את פרטי המעשים השונים, וקובע צורת מעשה אחת באופן חד וברור.
אבל זו אינה מגמתו של הספר. מגמתו של הספר היא ליצור באדם את הדרך והמסילה שבה הוא יוכל להידבק בה' ולבסס אותה בקרבו. דרך זו משתנה מאדם לאדם, אינה דומה עבודתו של תלמיד חכם היושב כל היום מול הספר, לעבודתם של הנפח והסנדלר העוסקים בעמל כפיהם. אך המשותף לכולם זו המסגרת של הבניין – הזהירות, הזריזות ושאר המידות שלמדנו.
כאשר האדם פועל על פי המסגרת, וממלא אותה בתוכן המתאים לו לפי המצב בו הוא נמצא, הוא בונה את אישיותו באמת, וכך הוא מוצא את הדרך האמיתית לדבוק בה'.
זוהי מסילתם של הישרים, מסילה רחבה העולה מעלה מעלה, ואוספת איתה את כולם, כל אחד כפי מקומו, אופיו ותפקידו.
וכאשר כולנו מצטרפים, בעזרת ה', אל המשימה הגדולה, לדבוק בה' ולתקן את העולם, ומוסיפים בתוכנו עוד ועוד אמונה, מתקדם כל העולם כולו, ובכך אנו מביאים אותו אל תיקונו השלם, במהרה בימינו אמן.
הרחבות
•שמחת ה'
יִשְׂמַח ה' בְּמַעֲשָׂיו. ספר מסילת ישרים מסתיים בשני פסוקים של שמחה: שמחת ה' בישראל ושמחת ישראל בה'. הרב קוק מבאר את משמעות שמחת ה': "ואמר עוד "חכם בני" (בלשון ציווי), כלומר לך בדרך חכמה זו של הרחבת המעשים בעיון דיוקי תורה ושמירת גדריה, "ושמח לבי", מזה יתגדלו אצלך הטובות הרוחניות שהן שמחת לבי. "ואשיבה חורפי", הטוענים שאין יתרון לעבודה מעשית, וקל וחומר המחרפים ואומרים שהיא מזקת את התרוממות הרוח והגיון הלב, אשיבה אותם "דבר". הנה לכם משל חי, "בני בכורי ישראל", השומר את הצד המעשי שבתורה ומדקדק בהרחבתו, וראו כמה נאים דרכיו וכמה נעלות הנה תכונותיו, עד שהוא משמח את לבי, כלומר נטיותיו הפנימיות הן הולכות לדרך העולה לתיקון היותר שלם לעולם כולו , עד שיביאו את המצב הנעלה של שמחת ה' במעשיו, מצד גודל ההשרשה המוסרית שפועלים דקדוקי תורה הרבים והרחבים, מה שלא יוכלו להביא לזה המון הגיונות מופשטים, "חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר" [משלי כז, יא]" [עין איה, שבת א, עג]. שמחת ה' במעשיו באה לידי ביטוי בכך שישראל מסוגלים לתקן ולרומם את העולם כולו להיות ישר ומוסרי.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
