^ 1.ראה סוטה יב ע"א.
^ 2.שמות א, כב.
^ 3.פסיקתא רבתי מג ד"ה כי פקד ה'.
^ 4.ראה סוטה שם.
^ 5.לפי רשב"ם במסכת בבא בתרא (קכא ע"ב ד"ה עמרם ראה את יעקב) עמרם נולד בשבע עשרה השנים בהם ישב יעקב במצרים. לפי זה כשהוליד עמרם את משה היה לכל היותר בן מאה ושלוש עשרה שנים.
^ 6.שמות א, כב.
^ 7.שמות ב, ב.
^ 8.ראה רש"י שמות א, כב.
^ 9.ראה שמות רבה א, כד.
^ 10.בראשית רבה ב, ג.
^ 11.רמב"ם עבודה זרה א, ב.
^ 12.מגילה יד ע"א.
^ 13.שמות ב, ד.
^ 14.רש"ר הירש שמות ו, יד-ל.
^ 15.רבי יהודה ליווא בן בצלאל (המהר"ל מפראג) (פולין, צ'כיה), הר"פ-השס"ט - מגדולי ישראל הבולטים של תחילת תקופת האחרונים. תלמיד המהרש"ל ורבם של בעל ה"תוספות יום טוב" ורבי דוד גאנז בעל "צמח דוד". מעבר לבקיאותו הרבה בתלמוד, בספרות האגדה ובקבלה, היה גם בקי בפילוסופיה, באסטרונומיה ובשאר המדעים של תקופתו‏‏. תורתו השפיעה רבות הן על תנועת החסידות הן על תנועת ההתנגדות, שקמו למעלה ממאה שנים לאחר מותו. חיבר ספרים רבים בהם הוא פותח צוהר להבנה עמוקה ושיטתית של עולם האגדה והסוד. על מצבתו נכתב: "כל פרד"ס נכנס שלום ועבר, ויחכם מכל דגמר וסבר, ולא הניח דבר...".
^ 16.גור אריה בראשית א, א.
^ 17.בראשית לו, כב.
^ 18.ראה רמב"ם תשובה פ"ג, ה"ח.
^ 19.תנא דבי אליהו זוטא פרשה ב.
^ 20.ביאור הגר"א לספרא דצניעותא פרקא חמישאה ד"ה והכלל.
^ 21.סיפורים אלה וסיפרים רבים נוספים מובאים בספרו של רבי בצלאל לנדוי "הגאון החסיד מוילנא" עמ' תד ואילך.
^ 22. רבי ישראל מאיר הכהן כגן (ראדין), התקצ"ח-התרצ"ג - מחשובי הרבנים בתקופה שלפני השואה, מגדולי הפוסקים ובעלי המוסר בעת החדשה, נמנה עם מנהיגי הדור במזרח אירופה, אף על פי שלא כיהן ברבנות או בכל משרה רשמית אחרת. נודע בכינויו "החפץ חיים" - כשם ספרו הראשון העוסק בהלכות לשון הרע. הקים בראדין ישיבה קטנה אשר בראשה עמד עד יום מותו, והיא הייתה לאחר זמן אחת הישיבות הגדולות בליטא. כתב ופרסם ספרים רבים בנושאי הלכה ומוסר, ולכתביו היתה השפעה רבה על אורח החיים היהודי בפולין ובליטא בימיו וגם בחוגים רחבים של היהדות בימינו. חיבורו החשוב ביותר הוא "משנה ברורה" שכתב על חלק "אורח חיים" של ה"שולחן ערוך". חיבור זה הוא החיבור ההלכתי היסודי ביותר שנכתב בדור האחרון וקנה לעצמו מעמד מכריע ביחס לספרי הלכה אחרים.
^ 23. רבי אריה לוין (אורלא, פולין-ירושלים), התרמ"ה-התשכ"ט - הצדיק הירושלמי, "אבי האסירים". בצעירותו למד בסלוצק ובסלונים, ונחשב כמתמיד וכעילוי. לאחר מכן למד בישיבת וולוז'ין אצל הרב רפאל שפירא. עלה לארץ ישראל בשנת התרס"ה, ולמד בישיבת "תורת חיים" בירושלים. הוסמך לרבנות על ידי הרב חיים ברלין, הרב שמואל סלנט והגרא"י קוק. כיהן כמשגיח בישיבת "עץ חיים" בירושלים. התפרסם כבעל חסד מופלא, נודע בכינויו "אבי האסירים" מפני שהיה נוהג במשך כעשרים וחמש שנה, ללכת לבקר אסירים בבתי הכלא, לעודד את רוחם ולכתוב להם מכתבים. בפרט נודעו ביקוריו אצל אסירי המחתרות ועולי הגרדום. ביקר בקביעות גם בבית החולים למצורעים על מנת לעודד את יושביו. חיבורו על מסכת אבות נקרא "ר' אריה היה אומר".
^ 24.איש צדיק היה עמ' 111, שמחה רז הוצאת לינא תשל"ג.
^ 25. הרב צבי פסח פראנק (קובנה, ליטא-ירושלים), התרל"ג-התשכ"א - אב בית דין, פוסק, ממייסדי הרבנות הראשית, רבה הראשי האשכנזי של ירושלים בין השנים תרצ"ו-תשכ"א. בילדותו עמד בקשר עם הרב יצחק אלחנן ספקטור, רבה של קובנה. למד בישיבת סלובודקה ובישיבת טלז, בה זכה ליחס מיוחד מצד ראש הישיבה הרב אליעזר גורדון. עלה לארץ בשנת התרנ"ג, התיישב בירושלים ולמד בישיבות תורת חיים ועץ חיים. בתקופה זו התקרב לרב שמואל סלנט, רבה האשכנזי של ירושלים. בשנת התרס"א התקבל כר"מ בישיבת עץ חיים. באייר התרס"ד החליט לעבור בהסתר ליפו כדי ללמוד תורה ללא הפרעות. במשך כשנתיים בהן שהה שם התקרב לרב המקום, מרן הראי"ה קוק. בהיותו בן שלושים וארבע בלבד התמנה כדיין נספח בבית הדין האשכנזי פרושי ושימש כמורה הוראה בירושלים. לאחר פטירת הרב שמואל סלנט, יזם הרב פראנק את מינויו של מרן הראי"ה קוק, ששהה אז בלונדון, לתפקיד רבה האשכנזי של ירושלים. היה שותף בייסודה של הרבנות הראשית ושימש בה כחבר מועצה וכאב בית הדין שלה. לאחר מאורעות התרפ"ט עבר לגור בשכונת אחווה בה שימש כרב. במשך כעשרים וחמש שנה עמד בראש מכון "מדרש בני ציון" בירושלים, שהוקם לשם עיסוק תורני בהלכות התלויות בארץ. לאחר פטירתו של מרן הראי"ה קוק נבחר הרב פראנק לכהן כרבה של ירושלים. את רבנותו הנהיג ביד רמה ומתוקף תפקידו נדרש להכריע בשאלות ציבוריות קשות שעמדו על הפרק. חיבר מספר ספרים, בהם: שו"ת "הר צבי" (ח' חלקים), חידושים על הש"ס, הגהות על ה"שולחן ערוך", הגהות על "משנה תורה" לרמב"ם וחידושים על התורה, "שביבי אור", "מקראי קדש" - על המועדים, "הדרת קודש" - על מעגל החיים ו"מקדש מלך" - על הלכות בית המקדש והר הבית.
^ 26.ראה אור החיים בראשית מט, ט ומהרח"ו (שער הפסוקים דרוש ג ד"ה ונבאר מה).
^ 27.ראה מנחות כט ע"ב.
^ 28.ויקרא רבה כב, א.
^ 29.במדבר יא, יז.
^ 30. רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק (ליטא), התר"ג-התרפ"ו - מגדולי רבני מזרח אירופה בתקופה שקדמה לשואה. מחבר "אור שמח" על משנה תורה לרמב"ם. אחרי פטירתו פורסמו חידושיו לתורה בספר "משך חכמה" ("משך" הם ראשי התיבות של שמו), וחידושיו על התלמוד.
^ 31.משך חכמה שם.
^ 32.פסחים סו ע"א.
^ 33.אבות פ"א, מי"א.
^ 34. רבי אהרן הכהן, תרכ"ג-תרצ"ו - בשנת תרמ"ב נישא לבתו של מרן ה"חפץ חיים", ומאז ישב בבית חותנו שנים רבות, וקיבל ממנו תורה ויראת שמים ומידות טובות. זמנים הרבה למד עמו, וצירפו לסייעו לו בסידור חיבוריו. היה רב מובהק ורב פעלים. שימש ברבנות במספר קהילות וחיבר כמה חיבורים. הראשון והחשוב שבהם הוא "עבודת הקרבנות", בו סידר את כל עניני הקרבנות. לאחר עלייתו לארץ ישראל בשנת תרפ"ו חיבר חיבורים נוספים בעניני דרוש וביאורי מקראות, כולם מלאים בתורתו של מרן ה"חפץ חיים" והליכותיו בקודש.
^ 35.ראה מדרש תנחומא משפטים י, י.
^ 36.(בשדה הראי"ה עמ' 125-126. וראה אורות התפילה עמ' 27.