ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

בפתח הפתחים והשערים

בית מדרש סיפורים ותולדות צדיקים תולדותיהם של צדיקים הרב הנזיר Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

טבת תשע"ה

בפתח הפתחים והשערים

על קל"ח פתחי חכמה במשנת הרב הנזיר



נערך על ידי הרב

מוקדש להצלחת
עם ישראל

"על-ידי העסק התמידי [בחכמת האמת] יִגלו שערי אורה ופתחי חכמה לכל ההולך בתֹם בדרך ד', אשר חמדה נפשו לקרבה אל היכל מלך הכבוד חי העולמים ברוך הוא"
(אגרות הראי"ה, א, אגרת עו, עמ' פא)


מה גדול הוא היום בו הופיע חיבורו הנפלא של הרב הנזיר "פתחי הפרדס" - הלא הוא ספר ביאוריו לספר קל"ח פתחי חכמה לרבנו הרמח"ל זיע"א, "אחרון הפלֹסופים והמקובלים האיטלקים, משורר, פלוסוף ומקובל" (הרב הנזיר, פתיחה לספר הכוזרי) וכן הביאורים לשער הראשון מספר שערי אורה לרבנו יוסף בן אברהם ג'יקטיליא, "ספר יסוד וגם מבוא לחכמה הפנימית, לחפצים לבוא בסודה" (הרב הנזיר, מגילת סתרים א, נג) ששיעוריו של הרב הנזיר בו קדמו כשיעורי מבוא לבאים ללמוד אצלו את הספר קל"ח פתחי חכמה.
ביאורים אלו שכתב הרב הנזיר, הועתקו ממחברותיו העמוסים בכתי"ק אשר מהן היה מרצה את שיעוריו לאותם תלמידים, יחידי סגולה בני ישיבת מרכז הרב אשר נתכנסו בסוד שיח סביב שולחן רבם והאזינו בתומת ישרים לסודות הקדושים שיצאו מפי כהן גדול.
*
התקשרות עם משנת רמח"ל בעידוד "מורו הראשון בקבלה"
לימודו של הרב הנזיר בספר קדוש זה מאת קדוש ישראל רבנו הרמח"ל זיע"א החל לאחר שמילא כריסו ש"ס ופוסקים בישיבות החשובות בליטא וברוסיה. גם הספיק להשתלם במחקר התלמודים והמדרשים בבית-מדרש הברון ר' דוד גינצבורג (נפ' בכ"ח באב ה'תר"ע, תאריך משמעותי במהלך חייו של הרב הנזיר ובו גם נפטר) באקדמיה העברית בפטרבורג.
ערב מלחמת העולם הראשונה, והוא בן כ"ז שנים, כשלצד לימודו התלמודי השוטף (ב"ש"ס קטן, בכרך אחד, עם פירוש רש"י לבד... ליווני בכל דרכי, ובו הייתי הוגה לעת מצוא, הגיגי ומשושי תמיד"), הוא מבלה את רוב זמנו בפילוספיה יהודית ("מחשבת ישראל") וכללית. הוא מגיע לעיר החמה פרייבורג שבדרום מערב גרמניה שם הוא מבקש ומתקבל כסטודנט באוניברסיטה. אלא שבט' באב ה'תרע"ד פורצת מלחמת העולם הראשונה והוא נאסר כנתין מעצמת אויב (רוסיה). אחרי חג הסוכות הוא מועבר 300 ק"מ דרומה למחנה מעצר בעיירת הנופש "בד נויהיים" שליד פרנקפורט. שם הוא נמצא בחברת "רבנים ותלמידי חכמים רבים ביחוד מפולין וואלין", והקהילה המקומית מספקת להם צרכיהם.
בין הרבנים הוא פוגש את הרב מסנדומיר הלא היא צוזמיר (Sandomierz), הרב המקובל מנחם מענדל נאיי (Naj/Nai). זה האחרון שהה שם עם רבנים נוספים לחופשת הקיץ ונעצר כנתין רוסי. "התקרבתי אליו, וממנו קבלתי התחלת למודי הקבלה" – הוא כותב ביומנו. כעבור כמה חודשים (כ"ו באדר ה'תרע"ה) הוא כותב להוריו המודאגים ברוסיה, עדיין בהיותו עצור במחנה הפליטים באד-נוייהיים: "יש כאן אוצר בלום של תלמידי-חכמים, רבנים ובעלי-בתים יקרים, כּלם חסידים, וביניהם רב זקן אחד, גדול בנגלה ובנסתר האבד"ק סַנדומיר. והנה פתח לי פתח כחודו של מחט בחכמת האמת. אמנם לא יגלה לי כמעט כלום...".
השפעתו של הרב המקובל על הבחור הצעיר גדולה. לא רק שהוא מכניסו אל נבכי הקבלה ולימודה אלא אף מספק לו רשימת ספרי יסוד ומחנכו בסדר הלימוד בהם: "ועל-פי עצתו קבלתי על-ידי הדֹאר מבית-מסחר קופמן בפרנקפורט ספרי התחלה ומבוא לחכמה זו: שומר אמונים לר"י אירגס, חוקר ומקובל לרמח"ל, גם שערי קדושה לרח"ו, ואח"כ גם ס' הזוהר, שהגיתי בו בעומק רב, ע"פ דרך הסברה פלֹסופית, ביחוד הגיונית. ומעז יצא מתוק".
מאחורי שער הספר "שומר אמונים", וילנא ה'תרל"ו, אשר היה ברשות הרב הנזיר ושמור כיום בספרייתו, כתוב בכתי"ק של הרב הנזיר: "קניתיו מפ"פ (=פרנקפורט) בבאד נויהים בחורף ה'תרע"ה על-פי עצת הרב הגאון ר"מ נאי הגאבדק"ק סנדומיר שליט"א שהוא מורי ורבי הראשון, שגילה לי קצת מדרכי לימוד חכמת הקבלה".
ההתרשמות וההשפעה לא נמוגים גם בחלוף 50 שנה, בהיות התלמיד כבן 80 שנה: "ג' אדר תשכ"ו. אמר דוד: ואני קבלתי לראשונה מפתחות לספרי קבלה, שומר אמונים, וקל"ח פתחי חכמה , וחוקר ומקובל, גם שערי קדושה, לרח"ו, מאת הרב הגאון ר"מ ניי זצ"ל, בעת שפרצה מלחמת רוסיא וגרמניא, בשנת תרע"ד, בהיותו בבבד נויהיים, יחד עם רבני פולין" (מתוך שיעור בספר אורות הקודש שכתב).
ובקול הנבואה עמ' שיז: "וגם אנכי הקטן, קבלתי הראשונה בחכמה הפנימית היתה מספרי רמח"ל, ס' קל"ח פתחי חכמה , וס' חוקר ומקובל, על ידי מורי הראשון בחכמת הקבלה רב גאון וחסיד מעיירה סנדומיר בוואהלין, שנפגשתי אתו בבאד-נויהם אשר בגרמניה בשעת פריצת המלחמה העולמית הראשונה בשנת תרע"ה. אז באו כל הרבנים מרוסיא למקום מרפא אשר בבאד-נויהם, והממשלה הגרמנית ריכזה אותם, את כל נתיני רוסיא וגם אני הייתי עמהם. ולבסוף זכינו לראות את האור הגדול של הראי"ה ותחית הקודש, מראשית זריחתו בארץ הקודש, ובעז"ה נתפשט האור ע"י תנועת תחית הקודש עד שהאיר פני כל המזרח בירושלים השלמה ועד חברון".
הרב שאר ישוב כהן שליט"א מספר שאביו הרב הנזיר זיע"א היה מדגיש בעקבות הקשר שלו עם הרב מסנדומיר, שאי-אפשר להגיע למדרגה בחכמת הקבלה מבלי קבלה מפי הרב באופן אישי ולא מפי הכתב והספר.

עוד על הרב מסנדומיר

בע"ה, באחרונה חקרנו את תולדות חייו של צדיק זה שמסתבר שהשפעתו על הרב הנזיר היתה מכרעת. נמצאת בארכיון כתביו של הרב הנזיר העתקה (בתוך "פנקס המנהל") ממכתב התלמיד אל רבו משנת ה'תרע"ו, בעיצומה של מלחמת העולם, ושם נכתב בין היתר: "כוח"ט לאלה שלאלתר נכתבין ונחתמים, בברכת אֹשר וחיים טובים ונעימים לכבוד אדוני מו"ר שנפש עבדו דבוקה וחבוקה ביקרת אורו, והמתפללת לשלומו ולשלום כל ביתו הרם אכי"ר". בסיומה של מלחמת העולם הראשונה, בשנת ה'תרע"ט, הוא מספר לחברו הרצי"ה קוק זצ"ל כי הוא ממשיך להתכתב עם רבו. אך כפי הנראה, לאחר עלותו של הרב הנזיר ארצה בשנת ה'תרפ"ב לא ידע מה עלה בגורל רבו.
אנו מוצאים לנכון להביא כאן את אשר העלנו, בעיקר לאחר שבאוסטרליה הרחוקה איתרנו את בן-נינו מר נפתלי שטרום אשר הוסיף לנו פרטים אודות זקנו הגדול.
הרה"ג המקובל מוה"ר מנחם מענדל נאי זיע"א הרב גאב"ד ק"ק סנדומיר/סנדומיירז' [בפי היהודים: "צוזמיר"] אשר בדרום-מזרח פולין, בין לובלין לקראקא. הוא נולד בשנת ה'תרט"ו בעיירה טומשופ-לובלסקי, אף היא במחוז לובלין, כבן למשפחת חסידי קוצק אמידה. במרוצת חייו התקרב ביותר לחסידות גור. כילד כבר נחשב ל"עילוי" ולמד עם הרב ר' יעקב ליינר בן האדמו"ר מאיזביצא וכן עם בנו ר' גרשון העניך ליינר האדמו"ר מראדזין. לפי מסורת המשפחה, מאוחר יותר אף למד כימיה באוניבסיטה באיטליה.
בשנת ה'תרנ"ג החל הרב נאיי לכהן כרב בדוביינקה (Dubienka) שבאזור לובלין. שנה לאחר מכן בא לסנדומיירז'-צוזמיר, וכמעט עד החורבן בשואה כיהן שם כרב וראב"ד, למעט בשנות מלחמת העולם הראשונה כאמור, בה נכבשה העיירה סנדומיר בידי הרוסים תחת שלטון הקיסרות האוסטרו-הונגרית, אז נאלצו היהודים לברוח וכך הגיע הרב נאיי לגרמניה. כמי שהשפה הפולנית היתה שגורה על לשונו, היה מוזמן הרב נאיי לעיתים קרובות לייצג את הקהילה היהודית ואמונתה בפני שרים, רוזנים וכמרים. בבאד-נויהיים התיידד גם עם רב קהילת פרנקפורט ר' שלה זלמן ברויאר זצ"ל.
בספר "פנקס הקהילות, לובלין-קיילצה", עמ' 129, 366, מסופר שנספה בשואה. אמנם נינו מר שטרום הנ"ל מבהיר כי טעות היא זו ולמעשה נפטר בשנת ה'תרצ"ז, כשנתיים לפני המבול או לכל המאוחר בשנת ה'תרצ"ט.
*
וכה תיאורו של מו"ר הרב משה צבי נרי'ה זצ"ל בסגנונו הפיוטי: "והנה נתגלגלו הדברים שרבי דוד יצא מרוסיה לגרמניה, ועם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נעצר כנתין ארץ האויב ונשלח למחנה מיוחד, ודוקא באותו מחנה מצא את שאהבה נפשו. שם נפתחו שערי לבו בפני חכמת הנסתר. לאותו מחנה - באדנויהיים - הגיע רב גאון וחסיד מרוסיה, הרב ר' מנחם מענדל זצ"ל מסאנדומיר אשר בוואהלין, והוא הבחין ביקרת נפשו ומאויי לבו של הצעיר המופלא, ופתח לפניו את "קל"ח פתחי חכמה" של רבי משה חיים לוצאטו ז"ל, והדריך אותו בדרכי העיון של אותו מקובל איטלקי, שנעשה אח"כ לסולל מסילות הישרים של כל תנועת המוסר.
פגישה זו היא גם שהכשירה את הפגישה הגורלית בסט. גאלן אשר בשוויץ, עם מרן הגראי"ה קוק זצ"ל, עם המאור הגדול לממשלת הקודש אשר איחד את תורת הנגלה עם תורת הנסתר, איחוד מלא ושלם, אשר היה בשבילו ל"עמודא דנהורא" שלאורו הלך עד יומו האחרון" (מסכת הנזיר, נזיר אחיו א עמ' סה-סו). ובהקשר לספר קל"ח פתחי חכמה בפרט כותב שם הרב נרי'ה: "גם את סוד השתיקה קיבל רבי דוד מבית מדרשו של רמח"ל, מ"משפטי השתיקה" הכתובים על "ספר הברית" של חבורתו הקדושה, סגל חבורת תלמידיו הנבחרים-הנבררים של רמח"ל".
*
קדושת רמח"ל ומקורותיו
כאמור, בעקבות ההתיידדות הפנימית עם הרב נאיי, נדבק הרב הנזיר במשנתו של רמח"ל לה הקדיש את הפרקים האחרונים בכרך האחד מחיבורו "קול הנבואה" אשר זכה להביא לדפוס בשלהי ימיו (עמ' שו ואילך). בכל ימי מלחמת העולם הוא עסק במשנת רמח"ל ובסופה אף כתב למי שנהיה בינתיים רבו - מרן הראי"ה קוק זצ"ל – אודות הרצאתו בפני שומעי לקחו על "קדושת רמח"ל".
בהרצאה שמסר הרב הנזיר בחוג הראי"ה להילולא העשירית של מרן הרב זצ"ל, התבטא שעל אף שיתכן שרמח"ל " נסתייע במקצת פילוסוף" בן זמנו "שאחריו נמשך ", "ואולי קלט במקצת גם מדעת הפילוסוף בן זמנו וארצו", אבל [בפרפראזה על הדברים שנדפסו באגרות רמח"ל (שהיה לו מגיד, מובא במבוא של הרב הנזיר לספרו כאן), מסכם הרב הנזיר, ש]על אף כל האמור: " רמח"ל אחד קדוש מדבר ממקור החכמה הפנימית העברית..." 1 . "כל ספרי רמח"ל מקורם אחד , החכמה העברית המקורית, ממקור רוח הקודש , הרוח הנבואי" (קול הנבואה עמ' שטז). לרב הנזיר שקידש את חייו הפרטיים לפי מסילות החכמה שבמסילת הישרים תוך שאיפה תמידית לשיא - הקדושה והנבואה – וחיבר בין קדושת המשנה לקדושת החיים המעשיים, אך טיבעית ההגדרה של הרמח"ל כקדוש.

עיסוקו בספר קל"ח פתחי חכמה
בעלותו לארץ-ישראל מסר שיעורים לתלמידיו מקשיביו במשך עשרות שנים בכתבי רמח"ל, בעיקר בספר קל"ח פתחי חכמה. בנו הרב שאר ישוב כהן שליט"א ותלמידים נוספים המכהנים ברבנות היום יודעים לספר על מהלך השיעור המרתק בו היו נוטלים חלק בקריאה בתורם בקול רם מן הספר על-פי מינויו של הרב המלמד, ועל האופן בו היה הרב הנזיר מגלה טפח ומכסה טפחיים (ע' נזיר אחיו א, עמ' לז, קט).
אמנם, מסתבר שכבר בשנים המוקדמות יותר בארץ-ישראל, מסר שיעורים בספר קל"ח פתחי חכמה, כפי שנמצא בחלק העשירי והאחרון ב"רשימה לתוכנית הלימודים" שחיבר לישיבת "מרכז הרב" על דעת ולבקשת מרן הרב, בחנוכה התרפ"ג, עם ייסוד הישיבה, כשנה אחרי עלותו ארצה: "תולדות החכמה הפנימית העברית" בסעיף ד: "הקבלה האחרונה, הפרצופית, של האר"י ז"ל, עץ חיים, על-פי קל"ח פתחי חכמה לרמח"ל , וביאורי הגר"א לספרא דצניעותא" (נדפסה בספר משנת הנזיר עמ' נא).
מתאר הרב נרי'ה את ימיה הראשונים של הישיבה: "בהגיע [התלמידים] הראשונים לישיבה, טרם נקבע סדר לימוד קבוע עם נזיר-אלקים הרב ר' דוד הכהן ז"ל, אולם באי בית-המדרש ראוהו עוסק הרבה בשלֹש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן, והדבר עורר אצלם משאלה לקבל מפיו לקח במקצוע מיוחד זה, שרוב העוסקים ב'הויות אביי ורבא' אינם מגיעים אליו, ואכן העניק להם מדי פעם בפעם שיעור בנושאים אלה... עד מהרה גילו הקרובים אליו, כי לא זה עיקר עניינו, נתברר להם שגם אם באתגליא הוא עוסק בנגלה, הרי באתכסיא הוא נתון לנסתר, ושרשיו פתוחים אלי עולם-המחשבה, שתחילתו בפילוסופיא וסופו בקבלה, ובעלי-הנפש צמאי-הדעת שבתלמידי הישיבה הגיעו לסתר-אהלו, והוא קבע אתם לימוד ב"שערי אורה" לר"י גיקטיליא ["קבלה, נסתר, לצאת ידי חובת שיעור-לימוד אמר רבנו (הגר"ח מוולוז'ין ז"ל) ללמוד ספר הזוהר וספר "שערי אורה" - "ארחות חיים"] וב"קל"ח פתחי חכמה" של הרמח"ל וכו'" (ליקוטי הראי"ה ב, עמ' 170).
וכך הוא התיאור הנמצא ביומנו של הרב הנזיר שבכתי"ק (מגילת סתרים ד, לח): "לימוד עיוני בחכמה הפנימית, בספר קל"ח פתחי חכמה לרמח"ל , היה לנו בחבורה ממצויני בני הישיבה שלנו, בביתי, בערב. מהם החברים הקרובים, המסוגלים, היקרים, ר' נתן [רענן-קוק, לימים חתן הראי"ה], ר' משה [גורביץ' עורך "אורות האמונה"], ר' צמח [גרין] (עכשיו רבנים באמריקא 2 ). הכיוון היה כניסה לחכמה הפנימית בכלל, וביחוד בהארתו של רמח"ל, שמגמתה, תורת ההתפתחות והתעלות העולם, מיסודו הפנימי, בדורות. וכל אחד מהחברים, העובדים, הוא פועל, כחוליא בשלשלת הדורות, להתעלות העולם, מה שיוצר רוח חדש, נכון, לעובד, ונותן לו כנפים, למעוף במרחבים עליונים, כלבנֵי עליה".
זה הוא מפנקסו של הרב, וכעת מפנקס אחד התלמידים: "ה' אדר ב', [ה'תר]פ"ז - עם בואי לישיבה עליתי אל הרב [קוק] וסידרנו את השיעור...
יום השבת - - - סעודה שלישית אצל הרב [קוק]. הוא דיבר על תוכן השבת אצל ישראל. הערב למדנו את "קל"ח פתחי חכמה" [להרמח"ל] אצל ר' דוד הכהן , ורק צמח גרין השתתף אתי בלימוד. אני מוצא בלימוד הזה חשיבות מרובה, ואני מצטער על מה שאין עוד כחות שיתאימו ויסכימו להשתתף בזה" (מתוך רשימות יומנו של הרב רענן זצ"ל, מובא על-ידי הרב נריה, ליקוטי הראי"ה א, עמ' 500).
ומסתכמים הדברים בלשון קצרה במבואו של הרב הנזיר לספרו שלפנינו (עמ' נג): "ובדברי שניהם [רס"ג ורמח"ל] אנו עסוקים , ב"אמונות ודעות", וב" קל"ח פתחי חכמה ".
ואמנם, בכתבי-היד שבארכיון נזר-דוד, הן אלו של הביאורים על ספר אמונות ודעות, הן על אורות הקודש, בכולם מובאות לרוב מספר קל"ח פתחי חכמה וכשיצאו בע"ה לאור יהוו השלמה לספר קל"ח פתחי חכמה עם ביאורי הרב הנזיר "פתחי הפרדס".

משנת רמח"ל ומשנת הראי"ה קוק
כשם שהיתה שנת ה'תרע"ה שנה גורלית לעולם כולו כך היתה שנה זו גורלית במלחמת ד' הפנימית ("לכו לחמו בלחמי" ובחגיגה דף יד., "אלו בעלי התלמוד") של הרב הנזיר. אם בתחילת השנה הוא אימץ לו לרב את הרב מסנדומיר כמי שהכניסו אל עולם הנסתר, הרי שבסיומה של אותה שנה זכה להכיר את מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל אשר עליו אמר "מצאתי לי רב" והוא כבר ביסס לו את עולם הנסתר והפך את התלמיד להיות חלק מאותו עלמא דאתכסיא.
מרן הרב זצ"ל היה משחר ילדותו קשור במשנת רמח"ל ("קדוש עליון ואוצר המדע" - אגרות הראי"ה חלק א אגרת קה, עמ' קכט), הפנימית והמוסרית, וקישורו של הרב הנזיר עם "קדושת רמח"ל" היתה מובנת היטב בעיני מרן הרב. בלי ספק, הוא העצים עוד יותר את תעופת לימודו של הרב הנזיר במשנתו של רמח"ל: "המגע עם מרן הרב זצ"ל, פתח אופקים חדשים, אולם הלימוד של כתבי רמח"ל ז"ל, הטביע את חותמו על מהלך מחשבותיו של רבי דוד ז"ל" (הרב נרי'ה, מסכת הנזיר, נזיר אחיו א, עמ' סו).
הרב הנזיר עצמו נהג להביא בשיעוריו (וכן מביא בקול הנבואה עמ' שיז), את דברי מרן הראי"ה באגרותיו: "גם תנועת תחית הקודש למרן הרב זצ"ל נוקטת בשיטת רמח"ל, כאמור באגרות ראי"ה: 'גם אני הקטן הנני חפץ למנקט בשפולי גלימיה - של רמח"ל ז"ל - וללכת בעקבותיו'".
"גדול היה כבוד הרמח"ל בעיני הרב, והיה בקי בספרי הקבלה שלו, "קל"ח פתחי חכמה" ו"אדיר במרום" וכו', ולנבוני לחש אמר הרב שיש להבחין בכתבי רמח"ל בין דברים שהם השגות שכליות לבין דברים שהם גילויים עליונים. ובחוג המקובלים בירושלים מוסרים שהרב הוא ששיכנע את הגאון המקובל ר' שלמה עליאשאוו ז"ל, בעל "לשם שבו ואחלמה", שימתן את חריפות השגותיו על הרמח"ל" (הרב נרי'ה, חיי הראי"ה עמ' קסח-קסט).
ועוד: "בעולמו הרוחני העיוני של הרב, תפס מקום-כבוד מיוחד החסיד המקובל רבנו משה-חיים לוצטו ז"ל. ספרי הקבלה שלו המרחיבים-המסבירים, תאמו מאד את התעופה השכלית-המחשבתית של הרב, והוא ראה בו לא רק הוגה מעמיק, שבעמלו השכלי השיג גדולות ונצורות, אלא גם קדוש-עליון שזכה לגילויים מן השמים, כמובטח ל"עוסק בתורה לשמה" - ש"מגלין לו רזי תורה".
וכאשר ל"קל"ח פתחי החכמה" שנפתחו לו לרמח"ל, נצטרפה גם חסידותו המעשית בחיי יום יום, כפי שבאה לידי ביטוי בספר המוסר שלו - "מסילת ישרים" - הרי כאן הושלמה התמונה הכובשת של האישיות העילאית, בעיני איש-הרוח שתלמוד ומעשה מתאחדים אצלו "ברזא דאחד", וכמרחב המעוף הרוחני שלו כך גדול גם הדקדוק המעשי שלו בכל פרטי מצוות" (הרב נרי'ה, ט"ל הראי"ה פרק ז, עמ' קיח-קיט).
כמו הרב שאחזה בו "תחושה עמוקה של הזדהות, תחושה שנשמתו היא גלגול חדש של נשמת רמח"ל..." ואף הצהיר "סבורני שהנני גלגולו של רבי משה חיים לוצטו" (שם עמ' קכב 3 ), כן הרגיש התלמיד שמעוף נשמתו הינה גלגול מנשמת רמח"ל, כפי ששמעתי לא פעם מבנו הרב שאר ישוב כהן שליט"א, וכמובא בהקדמתו לספר קל"ח פתחי חכמה עם פתחי הפרדס ובהקדמתו לחוברת "אור הרזים" של אביו הרב הנזיר (עמ' 16 וכן להלן עמ' 39 הע' 39).
כמו רמח"ל בחיבורו "דרך עץ חיים" (שנכתב כהקדמה לקל"ח פתחי חכמה, ומובא במהדורה זו בסוף הספר), מלאים כתביו של מרן הראי"ה בקריאה לעסוק בעלמא דאתכסיא, בנשמת התורה.
בראש "מערכת התעלות העולם", החלק השני שבכרך ב של אורות הקודש, העמיד הרב הנזיר כדף מוטו ציטוטים מרכזיים מספר קל"ח פתחי חכמה, המהווים יסוד לדברי מרן הרב זצ"ל באותם פרקים העוסקים בהתפתחות, בהתעלות ובמגמות העולם. צעד זה מוסבר על-ידי הרב הנזיר: "וזה הועמד בראש מערכת 'התעלות העולם', בהסכמת הרב, הקרוב לרמח"ל , לפעמים גם בלשון".
כדי לבטא את זהות משנת הראי"ה עם משנת רמח"ל, סידר הרב הנזיר את דברי הרב, במערכת חכמת הקודש הפותחת ומהווה את יסוד הספר אורות הקודש, בקל"ח פרקים.

הרמח"ל לדורנו
תחת כותרת הפרק "בקשת השפעת הקבלה לגיורת", שביומנו, כותב הרב הנזיר (מגילת סתרים א, סט): "פעם בערב שבת ק', נכנסה לחדרי גברת צעירה, נוצרית, באמרה, כי הרב שלחה אלי. היא מעונינת בחכמת הקבלה, קראה את ס' הזהר, בתרגום צרפתי של פולי, ועוד ספרים בתרגום לטיני, ומבקשת לדעת אם השפעת חכמת הקבלה בישראל עוד נמשכת, רוצה לשמוע תשובה ממני דוקא.
אמרתי, כן. גדול המקובלים האחרונים היה רמ"ח לוצטו, והשפעתו עוד נמשכת בדורנו . שלשה זרמים היו בישראל, בדור האחרון, ההשכלה, החסידות, והמוסר, הם נלחמו זה בזה, וכולם שמו לראשם את רמח"ל. ההשכלה העריצה את מחזותיו, הסימבוליים, לישרים תהלה, ומגדל עז, ועוד. בעלי החסידות ספר לימודם העיקרי, קל"ח פתחי חכמה, ובעלי המוסר - ס' מסלת ישרים, הוא לימודם והגיגם. נשמתו הכוללת של רמח"ל מרחפת על פני כל הדור , רוחו חי הוא בישראל, ולתורתו פונים, וביחוד בחכמה הפנימית. שמעתי אח"כ, כי היא נתגיירה, ונישאה לרב בשטרסבורג".

הרבנית צפיה גורן ע"ה
לפני למעלה משנה, בכ"ה באייר ה'תשס"ח, נלקחה מעמנו הרבנית מרת צפיה גורן ע"ה, בתו הבכירה של הרב הנזיר ואשת חבר כחבר הרב הראשי לישראל הגאון ר' שלמה גורן זצ"ל.
בהולדתה ביטאו הוריה את כמיהתם הגדולה לצפייתם לגאולה בקביעת שמה המקורי והיחידני אז: צְפִיָּה. מרן הרב הנזיר ציפה כל ימיו לנבואה תוך התקדשות פרטית בכוונה כללית. מרן הראי"ה זצ"ל הקפיד להבליט בכתיבתו ובקריאתו (כמו גם בנו הרצי"ה בשיעוריו) בהגייתו את המילה " צפיית ישועה" בצ' שואית ופ' רפה 4 , לציין כי הציפייה לגאולה עליה דיברו חז"ל – אפשר כבר בדורותינו לצפות בה, כמו המושג "אורו של משיח" המאיר מן העתיד אל הימים המוקדמים, כאור הנראה ומאיר מקצה המנהרה אל תוכה.
בעת לידתה בירושלים, בד' באלול ה'תרפ"ה, שוהה מרן הרב קוק בחופשה במוצא והרב הנזיר משגר אליו מכתב ובו בקשה להסכים לשם צפיה. עליו השיב הרב מיד: "והנני גם אני מסכים על השם צפיה לטובה ולברכה, בצפיית ישועה וצפיית מרכבת כבוד ד' שיתגלה במהרה בימינו בקרוב במלא כל עולמים, לשמחת לב דורשי ד', מהר הקודש, מציון וירושלים, מכסא כבוד מרום מראשון, מקום מקדשנו שיבנה במהרה בימינו אמן".
אחת מ-5 מחברות יומנו האישי של הרב הנזיר "מגילת סתרים" נקראת בשם "צפיה". מחברת יומן זו נכתבה באותם ימים שבין שתי מלחמות העולם, ימי ביטוי חזון לרב הנזיר שהחל פועל את מפעליו הרוחניים באה"ק בימי ראשית תחייתם של ישראל עליה, ימי ראשית נישואיו ובניית משפחתו. וכמו שאצל הנביאים מצינו שקראו שמות ילדיהם על שם מאורעות תקופתם, כן עשה מי שציפה כל ימיו - הרב הנזיר זיע"א - שימי התחיה ימהרו לבשר על חידוש הנבואה שפסקה עם חורבן הבית (כמימרות דרב אבדימי מן חיפה ורב יוחנן, בבא-בתרא יב).
אעיז ואומר שהרב הנזיר ורעייתו הרבנית ע"ה היו למן הראשונים שהחלו קוראים בשמות ילדיהם על שם מהות ורוח ימי הגאולה ומאורעותיה בשוב ד' שבות עמו, מה שהפך לתופעה מצויה בקרב בית-מדרשו של מרן הרב זצ"ל מאז 5 . נושא הוא למחקר אם לא היו הרב הנזיר והרבנית הראשונים ממש שבישרו מגמה חדשה של ביטוי ממשי לראיית עין בעין בשוב ד' את שיבת ציון, בקוראם שמות שני ילידיהם צפיה ושאר-ישוב.
זכיתי לשוחח עם הרבנית צפיה ע"ה בשנותיה המאוחרות ואף לראיין אותה בתוכניות רדיו אודות בית הוריה אשר שודרו ב"ערוץ 7". שעות אלו כמו גם מאור הפנים וחום הלב שביטאה בכל מפגש, גם שנים אחר כך, זכורים עימי בנועם גדול.
כל ימיה של הרבנית גורן ע"ה, כאמור, אף בקריאת שמה, במפעליה הציבוריים בתנועת הנשים "אֹמן" אותה ייסדה (לימים "אמונה"), בנישואיה לרב הראשי הראשון לצה"ל ומייסד הרבנות הצבאית הראשית, מנהיגם הרוחני והמנצח על התפילה של חיילינו במעמד כיבוש ושיחרור ירושלים והר הבית במלחמת ששת-הימים והרב הראשי לישראל, היו קשורים עם תהליך התחייה של הכלל וגאולתו. גם פטירתה אור ליום הזיכרון של רבנו משה חיים לוצאטו זיע"א שמרן הרב זצ"ל ואביה העידו, כאמור, כי הם נמשך נשמתו, ודאי איננו מקרי. קישורה לאביה מתבטא כבר בצורה מרגשת ביותר במה שהשלימה רעייתו הרבנית שרה ע"ה (בראיון מוסרט) לפרקי מסע ההתבודדות במדבר יהודה (שנדפסו בספרים "בשמן רענן" ו"משנת הנזיר"), כי כה גברו עליו געגועיו לבתו התינוקת בעת שסבר כי מיתתו קרובה ולא יראנה עוד, עד שבשעה שהופיע רצוץ בביתו, רץ לחדרה, הרימה מן העריסה ואמר לה: "צפיה שלי, סברתי שלא אראך עוד".
*
הרב הנזיר הקדים כאמור, שיעורים בספר בספר "שערי אורה" טרם שמסר שיעורים בספר קל"ח פתחי חכמה עצמו. אף הוא מעיד ביומנו, בפרק שנכתב בשוויץ אחרי המלחמה: "בבית המדרש בבזל. הרב דבאזל, ר' אשר מיכאל ד"ר כהן, באישיותו הדגולה, עשה עלי רושם גדול. הוא יסד "בית המדרש" לשומרי תורה, ללמודי קודש, בין הערבים, ובשבתות וחגים. והייתי מגיד ג"כ שעור בגמרא שם לפני צעירי שומרי תורה בשבתות... שם היתה ספריה, גם ספרי קודש עתיקים, הייתי יושב שם והוגה באהלה של תורה, וביחוד בס' שערי אורה לר' יוסף גיקטליה , על עשרה שעריו לעשר ספירות וכנויהן ושמות הקודש שלהן, שהוא ספר יסוד וגם מבוא לחכמה הפנימית, לחפצים לבוא בסודה ".
ובימי ראשית ישיבת מרכז הרב בה לימד, הוא כותב: "לימוד יסודי בחכמת האמת, עם החברים (ר' נתן, ועוד), קבענו אחר כך, בספר שערי אורה, לר' יוסף גיקטיליא, שהוא מבוא וספר יסוד לחכמת הקבלה , הספירית, עשרה שערים, שער לכל אחד מעשר ספירות, על כינוייהן הרבים, ושמות הקודש שלהן. הלימוד היסודי הצליח מאד, והחברים קנו להם ידיעה יסודית בחכמת הספירות וכינוייהן".
זאת ועוד, הלימוד של הרב הנזיר עם ר' נתן היה כמוהר שמסר הרב הנזיר עם ר' נתן בהציעו לו לשאת את בת מרן הראי"ה זצ"ל: "כשנעשה ר' נתן חתנו של מרן הרב, אמרתי למרן עליו, כי הוא זכאי לכך, משום שהוא חד בדרא במדותיו, שגר בביתנו כמה שנים, והכרנוהו בסבלנותו ומדותיו למופת, לרבים. ועוד, משום שנכנס לחכמה הפנימית ב"שערי אורה" ולזה זכה להתקרב אל הקודש".



^ 1.. נדפס בסיני כרך יט, מובא ברובו במבואות הנמצאים כיום בראש כרך אורות הקודש א ובחלקו גם בקול הנבואה עמ' שז ועוד.
^ 2.. יחד עם 2 מחבריו כולם תלמידי ישיבת סלבודקה, ר' נתן רענן ור' יצחק ריף הי"ד (עליו מספר הרב שאר ישוב כהן שליט"א שנהג ללמוד עם הרב הנזיר בספר קל"ח פתחי חכמה לפני התפילה) עלו כחבורה ארצה בחורף ה'תרפ"ג והיו מעשרת התלמידים הראשונים בייסוד ישיבת מרכז הרב. עקב קשיים כלכליים ואחרי נטילת רשותו של מרן הרב זצ"ל, בחורף ה'תרצ"א היגר ר' צמח לאמריקה והיה לרב בית-הכנסת האורתודוכסי הגדול בוושינגטון הבירה "אוהב שלום". לאחר השואה היה מוטרד מאד מגורלם של ילדים פליטי השואה ולמענם גייס כספים רבים כדי לייסד את כפר הנוער גבעת וושינגטון שעל יד כרם ביבנה. כל כך התמסר למלאכתו זו עד שקהילתו הכריחה אותו לבחור בין המשך תפקידו כרב הקהילה לבין טיפולו המסור בכפר הנוער. נפ' ו' כסלו ה'תשי"ב. שניים מבניו עלו ארצה. ע' בשדה הראי"ה עמ' 451, ליקוטי הראי"ה א עמ' 495, 500; ב עמ' 165.
^ 3.. ע' זכרונות ר' צבי הירש מסלנסקי (כתבי מאסליאנסקי ז"ל, ניו-יורק ה'תרפ"ט), עמ' 168: "הרב קוק הוא מהיר-מחשבה. רעיונותיו מתרוצצים במוחו הגדול, רצים זה לפני זה ועוברים זה את זה. אתה רואה לפניך נשמתו של הגאון, החוקר והמקובל, את נִשמת רבי משה חיים לוצטו, שנתגלגלה בהרב הגדול קוק. נשמה שהיתה מסוגלת לחבר "מסלת ישרים" ו"לישרים תהלה", "מגדל עוז" ו"קל"ח פתחי חכמה". וכשם שהיה רבי משה חיים לוצטו נשגב מבינת בני-דורו, כך נשגב הרב קוק מבינת בני-דורו בירושלים" (מובא בליקוטי הראי"ה ב, עמ' 225).
^ 4.. ישעיה נב, ח "קול צופייך נשאו קול - יחדיו ירננו". וברד"ק שם, שהנביא נקרא צופה כצופה העתידות. הרי שבעברית המילה צופה היא גם על מה שלא בא לעולם. מכיון שמדובר בפסוק על צפיית הישועה אותה חוזה הניא (בזוהר בשלח נה: על פסוק זה: "אלין דמצפאן אימתי ירחם קב"ה למבניה ביתיה"), הרי שיש לשים לב לדגש על שנאמר "קול צופייך" ולא כל "מצפייך".
והנה מבחר הוכחות מתוך דברי עצמו, כי הניקוד הנכון למילה צפיה הוא במשמעות צופה ולא במשמעות מצפה, ואדרבה הגם שלפעמים ישנם בהם דו-משמעויות של ציפייה וצפיה כאחד, הניקוד היחיד הבא בחשבון הוא לשון צופה:
ע' ישראל ותחיתו פרק כ "הנבואה הצופיה צפית עולמים". עולת-ראיה א עמ' נה בביאור "צופה ויודע סתרינו...", שכותב שם הרב: "הצפיה באה על כל המפעלים...". וכן ע' אורות-הקודש ב, החיות העולמית פרק לג "ואין חיזיון זה... אלא צפית אמת". התעלות העולם פרק כד "ההבטה מרחוק... עין צופיה על כל... שאחרתיותה של המגמה, והצפיה המוקדמת שלה..., הכל נשקף בהשקפה אחת... יש צפיה ומגמה מובטחה, ככח הצפיה..." (כאן ה"צפיה" מצד שמיא על ארעא). שם פרק לב: "תיקון העולם דורש צפיית ישועה עמוקה, ממעיני הישועה העליונים, ותקותם הנצחית של ישראל לאורו-של-משיח, לאור ד' בעולמו, היא היא בסיסו של העולם. ...ומוכרח הדבר שימצאו אנשים צופים, שכל מעיינם יהיה שקוע באותן המגמות העליונות... של החיים הקדושים, השמימיים, חיי העדן של נועם-ד'". חלק ג, מוסר הקודש פרק קה: "צפיה נאמנה מסוף העולם ועד סופו". וע' שם חלק א, חכמת הקודש פרק קד ומוכח הדבר במקומות רבים שכך הגה מרן הראי"ה עצמו את המילה צפיה המופיעה בכתביו לרוב. אף בכותרות של פרקי אורות הקודש בהן מופיעה המילה "צפיה" (מוסר הקודש פרקים מז-מח) כך מנקדה שם העורך - הרב הנזיר.
למעשה, הדברים מוסברים ע"י הרב בעצמו במשא דבריו שנאם בחנוכה ה'תרצ"א: "ביחס לתקוה המפעמת בלב כל יהודי מדור דור לישועה ולגאולה, השתמשו חז"ל בבטוי 'צפיה'. שואלים לאדם 'צפית לישועה' ולא 'קוית'. צפיה היא מגזרת צפה. תפקיד הצופה להשתמש בכל מאורע שהוא להזהיר על תקלה ולעורר למפעל של ישועה. וכך עלינו להשתמש בכל המאורעות שבעולם, שעל ידם תוכל לבוא או לצמוח תשועה לישראל" ("קודש וחול בתחיית ישראל", מאמרי הראי"ה עמ' 257).
^ 5.. "ודורנו דור אתחלתא דגאולה ודאי, יוכיח, מחליפים השמות, ומבקשים תוכן חדש, ודרכים חדשות. הבקשה צודקת בהחלט, וצריך למלאותה ולכוונה בצדק ואמת, לאמתה של תורה", הרב הנזיר, "הקול ואור הישועה" (כתי"ק), כעבור ל"ח שנה, בשנת ה'תשי"ג.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il