ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- בא
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
רוני תחיה בת טובה
"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות י"ב ב).
בלי להיכנס למחלוקת הרמב"ם והרמב"ן בנושא, הרי שקידוש החודש ועיבור השנה הם שני נושאים שניתנו בידי בית הדין הגדול. כל החלטה של בית הדין מחייבת, אפילו ניתנה בטעות, אף על פי שיש לה השפעה על דיני ממונות רבים ואפילו על דיני נפשות. כמאמר חז"ל:
"לא היתה השנה צריכה לעבר ועיברוה אנוסים או שוגגים או מוטעים, מנין שהיא מעוברת שנאמר: "אשר תקראו אותם מועדי" -"אתם" - אפילו שוגגים, "אתם" - אפילו מוטעים, "אתם" - אפילו אנוסים. אם קראתם אתם - מועדיי, ואם לאו - אינן מועדיי" (ספרא אמור פרשה ט ג).
קדושת הזמן נחלקת לשתי קבוצות:
א. הזמנים המקודשים ועומדים מששת ימי בראשית, בידי בורא עולם. קדושתם מכונה "קביעא וקיימא".
ב. הזמנים שמתקדשים על ידי נציגי עם ישראל וקדושתם תלויה בהחלטת בית הדין הגדול.
השבת קבועה ועומדת. ראשי החודשים, החגים והמועדים תלויים ועומדים בהחלטת עם ישראל באמצעות נציגיו. השמיטה קבועה מצד אחד והיא תמיד חלה בכל שנה שביעית. מצד שני המצווה חלה מדאורייתא רק אם בית הדין מונה את השנים.
נשאלת השאלה מה יקרה אם בית הדין יחליט לעבר את שנת השמיטה? האם בחודש הנוסף על השנה יחולו דיני השביעית? האם האיסורים לעבד את הקרקע יחולו עוד חודש? האם מה שיגדל בחודש העיבור יהיה פטור מתרומות ומעשרות, כדין מה שגדל בשנת השבע?
לכאורה, יש כאן התנגשות בין מערכת הזמנים המקודשים בידי שמים, כמו השבת , ומערכת הזמנים שקדושתם תלויה בידי אדם, כמו החגים המושפעים מההחלטה על עיבור השנה.
בסוגיא במסכת סנהדרין מובא:
"תנו רבנן: אין מעברין את השנה לא בשביעית, ולא במוצאי שביעית, אימתי רגילין לעבר - ערב שביעית" (דף יב ע"א).
נחלקו רש"י והרמב"ם בטעם ההימנעות מעיבור שנת השבע. רש"י הסביר "שמאריכין עליהן איסור עבודת קרקע ". כלומר, בית הדין מתחשב בצרכי עם ישראל וכדי לא להכביד עליהם כלכלית, אין מאריכים את השנה באמצעות העיבור ואין מאריכים את התקופה בה אסור לעבד את השדות. הרמב"ם נימק: "ואין מעברין בשביעית שיד הכל שולטת על הספיחין ולא ימצאו לקרבן העומר ושתי הלחם" (הלכות קידוש החודש פרק ד הלכה טו). הדאגה לפי הרמב"ם היא לצרכי שמים, כדי שאפשר יהיה למצא שעורים וחיטים עבור העומר ושתי הלחם.
בירושלמי מובא דיון בשאלה מה המקור לכך שיש לבית הדין (נציגי עם ישראל) את הכח להפקיר רכוש ומובאת הראיה הבאה: "ר' יונתן ברי' דר' יצחק בר אחא שמע לה מן הדא אין מעברין את השנה לא בשביעית ולא במוצאי שביעית ואם עברוה הרי זו מעוברת, וחודש אחד שהוא מוסיף- לא פטור ממעשרות היא?!" (מסכת פאה פרק ה ה"א).
נחלקו גדולי עולם בשאלה מי מפקיר את השדות בשנת השבע? האם הם מופקרים ועומדים בידי שמים או שהבעלים הם אלה המפקירים? שני ענקים, מרן הראי"ה קוק והרידב"ז (הרב יעקב דוד וילובסקי מצפת) שהתייצבו משני צדי המתרס ההלכתי (וחלקו גם בשאלה אם להשתמש ב"היתר המכירה" אם לאו) ניסו להביא ראיה לשיטתם בשאלה על הגורם להפקר מדברי הירושלמי הנ"ל. להרחבה, ניתן לעיין בשיעור מס' 6 בנושא השמיטה, באתר 'ארץ חמדה'.
במאמר מוסגר נציין כי למרות המחלוקות ההלכתיות הקשות, שמרו גדולי עולם אלה על יחסי ידידות וכבוד הדדים, דבר שיש ללמוד מהם גם בדורנו.
חכמי כל הדורות הוטרדו בשאלה: מה מרכזי יותר מבחינה רוחנית, "כלל ישראל" או ה"שכינה"? האם לתבוע את כבוד האב (בין אדם למקום) או לתבוע את כבוד הבן (צרכי עם ישראל ובן אדם לחברו)?
הבה נתפלל ששתי השאלות תהיינה מעשיות מן התורה, בקרוב בימינו אמן.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
