ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכות תפילה ונשיאת כפיים
- רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה
פֶּרֶק רְבִיעִימעכבי התפילה | |
הכלל | |
א חֲמִשָּׁה דְּבָרִים מְעַכְּבִין אֶת הַתְּפִלָּה, אַף עַל פִּי שֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּהּ: טַהֲרַת הַיָּדַיִם, וְכִסּוּי הָעֶרְוָה, וְטַהֲרַת מְקוֹם הַתְּפִלָּה, וּדְבָרִים הַחוֹפְזִין אוֹתוֹ, וְכַוָּנַת הַלֵּב. | א מְעַכְּבִין - מונעים את האפשרות לצאת ידי חובה. הַחוֹפְזִין אוֹתוֹ - המבלבלים את דעתו ומונעים אותה מלהיות מיושבת ומרוכזת. |
טהרת הידיים | |
ב טַהֲרַת הַיָּדַיִם כֵּיצַד? רוֹחֵץ יָדָיו בַּמַּיִם עַד הַפֶּרֶק וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל. הָיָה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְהִגִּיעַ זְמַן תְּפִלָּה וְלֹא הָיָה לוֹ מַיִם: אִם הָיָה בֵּינוֹ וּבֵין הַמַּיִם אַרְבַּעַת מִילִין, שֶׁהֵם שְׁמוֹנַת אֲלָפִים אַמָּה - הוֹלֵךְ עַד מְקוֹם הַמַּיִם וְרוֹחֵץ וְאַחַר כָּךְ מִתְפַּלֵּל; הָיָה בֵּינוֹ וּבֵין הַמַּיִם יָתֵר מִכָּאן - מְקַנֵּחַ יָדָיו בִּצְרוֹר אוֹ בְּעָפָר אוֹ בְּקוֹרָה וּמִתְפַּלֵּל. | ב רוֹחֵץ - נראה שמדובר בנטילת ידיים לכל דיניה (ברכות ו,ב). הנקראת רחיצה (מלכים ו,יב). נטילת ידיים בבוקר משמשת לקריאת שמע ולתפילת שחרית. הַפֶּרֶק - המִפרק המחבר את כף היד לאמה. מִילִין - כל מיל הוא אלפיים אמה, כקילומטר. מְקַנֵּח - מנגב. צְרוֹר - אבן קטנה (פה"מ כלים ה,ח) או גוש עפר. |
ג בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? לְפָנָיו. אֲבָל אִם הָיָה מְקוֹם הַמַּיִם לְאַחֲרָיו - אֵין מְחַיְּבִין אוֹתוֹ לַחֲזֹר לְאַחֲרָיו אֶלָּא עַד מִיל; אֲבָל אִם עָבַר מִן הַמַּיִם יָתֵר מִמִּיל אֵינוֹ חַיָּב לַחֲזֹר, אֶלָּא מְקַנֵּחַ יָדָיו וּמִתְפַּלֵּל. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁאֵינוֹ מְטַהֵר לַתְּפִלָּה אֶלָּא יָדָיו בִּלְבַד? בִּשְׁאָר תְּפִלּוֹת חוּץ מִתְּפִלַּת שַׁחֲרִית. אֲבָל בַּשַּׁחֲרִית - רוֹחֵץ פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל; וְאִם הָיָה רָחוֹק מִן הַמַּיִם, מְקַנֵּחַ יָדָיו בִּלְבַד וּמִתְפַּלֵּל. | ג לְפָנָיו - לכיוון מחוז חפצו, שהוא ממשיך ממילא ללכת לשם. |
כיסוי הערווה | |
ז כִּסּוּי הָעֶרְוָה כֵּיצַד? אַף עַל פִּי שֶׁכִּסָּה עֶרְוָתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּכַסֶּה לִקְרִיַּת שְׁמַע, לֹא יִתְפַּלֵּל עַד שֶׁיְּכַסֶּה אֶת לִבּוֹ. וְאִם לֹא כִּסָּה לִבּוֹ, אוֹ שֶׁנֶּאֱנַס וְאֵין לוֹ בַּמֶּה יְכַסֶּה - הוֹאִיל וְכִסָּה עֶרְוָתוֹ וְהִתְפַּלֵּל, יָצָא; וּלְכַתְּחִלָּה לֹא יַעֲשֶׂה. | ז כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּכַסֶּה לִקְרִיַּת שְׁמַע - ראה קריית שמע ג,יז. לִבּוֹ - חזהו. |
טהרת מקום התפילה | |
ח טַהֲרַת מְקוֹם הַתְּפִלָּה כֵּיצַד? לֹא יִתְפַּלֵּל בִּמְקוֹם הַטִּנֹּפֶת וְלֹא בַּמֶּרְחָץ וְלֹא בְּבֵית הַכִּסֵּא וְלֹא בָּאַשְׁפָּה אוֹ בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ בְּחֶזְקַת טַהֲרָה עַד שֶׁיִּבְדְּקֶנּוּ. כְּלָלוֹ שֶׁלַּדָּבָר: כָּל מָקוֹם שֶׁאֵין קוֹרִין בּוֹ קְרִיַּת שְׁמַע - אֵין מִתְפַּלְּלִין בּוֹ. וּכְשֵׁם שֶׁמַּרְחִיקִין מִצּוֹאָה וּמֵי רַגְלַיִם וְרֵיחַ רַע וּמִן הַמֵּת וּמֵרְאִיַּת הָעֶרְוָה לִקְרִיַּת שְׁמַע, כָּךְ מַרְחִיקִין לַתְּפִלָּה. | ח מְקוֹם הַטִּנֹּפֶת - "המקום שיש בו צואה או מי רגליים" (קריית שמע ג,ד). אַשְׁפָּה - אתר לפינוי פסולת, ו"חזקת האשפה שהיא מקום הטינופות"' (שם,טו). טַהֲרָה - כאן משמעו ניקיון (ראה מו"נ ג,מז שאחת ממשמעויות 'טומאה' - לכלוך). מָקוֹם שֶׁאֵין קוֹרִין בּוֹ קְרִיַּת שְׁמַע - ראה קריית שמע ג,ב ואילך. |
דברים החופזים אותו | |
י דְּבָרִים הַחוֹפְזִין אוֹתוֹ כֵּיצַד? שֶׁאִם הָיָה צָרִיךְ לִנְקָבָיו - לֹא יִתְפַּלֵּל. וְכָל הַצָּרִיךְ לִנְקָבָיו וְהִתְפַּלֵּל - תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה, וְחוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל אַחַר שֶׁיַּעֲשֶׂה צְרָכָיו. וְאִם יָכוֹל לְהַעֲמִיד עַצְמוֹ כְּדֵי פַּרְסָה - תְּפִלָּתוֹ תְּפִלָּה; וְאַף עַל פִּי כֵן, לְכַתְּחִלָּה לֹא יִתְפַּלֵּל עַד שֶׁיִּבְדֹּק עַצְמוֹ יָפֶה יָפֶה, וְיִפְקֹד נְקָבָיו וְיָסִיר כֵּחוֹ וְנֵעוֹ וְכָל דָּבָר הַטּוֹרְדוֹ, וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל. | י לִנְקָבָיו - להתפנות בבית הכיסא. תּוֹעֵבָה - מרוחקת (ת"א). לְהַעֲמִיד עַצְמוֹ - להתאפק. כְּדֵי פַּרְסָה - שיעור זמן הילוך פרסה, כלומר ארבעה מילין, שהוא 96 דקות בערך. יִפְקֹד נְקָבָיו - יבדוק אם הוא צריך להתפנות. כֵּחוֹ וְנֵעוֹ - הפרשות היוצאות מן הפה: הכיח הוא הפרשה היוצאת בכוח; והניע הוא הפרשה סמיכה הנעה בפה. |
יא מִי שֶׁגִּהֵק וּפִהֵק וְנִתְעַטֵּשׁ בִּתְפִלָּתוֹ: אִם לִרְצוֹנוֹ - הֲרֵי זֶה מְגֻנֶּה; וְאִם בָּדַק גּוּפוֹ קֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל, וּבָאוּ לְאָנְסוֹ - אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. נִזְדַּמֵּן לוֹ רֹק בִּתְפִלָּתוֹ - מַבְלִיעוֹ בְּטַלִּיתוֹ אוֹ בְּבִגְדוֹ. וְאִם הָיָה מִצְטַעֵר מִכָּךְ - זוֹרְקוֹ בְּיָדוֹ לַאֲחוֹרָיו, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִצְטַעֵר בַּתְּפִלָּה וְנִמְצָא טָרוּד. יָצָא מִמֶּנּוּ רוּחַ מִלְּמַטָּה כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד בַּתְּפִלָּה שֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ - שׁוֹתֵק עַד שֶׁתִּכְלֶה הָרוּחַ, וְחוֹזֵר לִתְפִלָּתוֹ. | יא גִּהֵק - מתח את גופו (לדעת ר' תנחום ור' מנוח הוא קיצור של 'גֵו הקים'). ויש מי שפירש שהכוונה למי שמוציא מפיו אוויר מתוך שובע, שריחה כריח המאכל שאכל (רש"י ברכות כד,א). פִּהֵק - פער את פיו כאדם המבקש לישון או הקם מן השינה (ע"פ פה"מ נידה ט,ח). נִתְעַטֵּשׁ - פרץ אוויר בכוח מפיו ומאפו בלוויית קול (שם). לְאָנְסוֹ - בעל כורחו. מִצְטַעֵר מִכָּךְ - שייטנפו בגדיו. |
כוונת הלב | |
טו כַּוָּנַת הַלֵּב כֵּיצַד? כָּל תְּפִלָּה שֶׁאֵינָהּ בְּכַוָּנָה - אֵינָהּ תְּפִלָּה; וְאִם הִתְפַּלֵּל בְּלֹא כַּוָּנָה - חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה. מָצָא דַּעְתּוֹ מְשֻׁבֶּשֶׁת וְלִבּוֹ טָרוּד - אָסוּר לוֹ לְהִתְפַּלֵּל עַד שֶׁתִּתְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ. לְפִיכָךְ, הַבָּא מִן הַדֶּרֶךְ וְהוּא עָיֵף אוֹ מֵצֵר - אָסוּר לוֹ לְהִתְפַּלֵּל עַד שֶׁתִּתְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ; אָמְרוּ חֲכָמִים: שְׁלשָׁה יָמִים עַד שֶׁיָּנוּחַ וְתִתְקָרֵר דַּעְתּוֹ, וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל. | טו וְאִם הִתְפַּלֵּל בְּלֹא כַּוָּנָה - אבל "אם כיוון את לבו בברכה ראשונה, שוב אינו צריך" (להלן י,א). מֵצֵר - שרוי בצער עמוק. שְׁלשָׁה יָמִים - אפילו עד שלושה ימים. |
טז כֵּיצַד הִיא הַכַּוָּנָה? שֶׁיְּפַנֶּה לִבּוֹ מִכָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת, וְיִרְאֶה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא עוֹמֵד לִפְנֵי הַשְּׁכִינָה; לְפִיכָךְ צָרִיךְ לֵישֵׁב מְעַט קֹדֶם הַתְּפִלָּה כְּדֵי לְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ, וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל בְּנַחַת וְתַחֲנוּנִים. וְלֹא יַעֲשֶׂה תְּפִלָּתוֹ כְּמִי שֶׁהָיָה נוֹשֵׂא מַשּׂוֹי, מַשְׁלִיכוֹ וְהוֹלֵךְ לוֹ; לְפִיכָךְ צָרִיךְ לֵישֵׁב מְעַט אַחַר הַתְּפִלָּה וְאַחַר כָּךְ יִפָּטֵר. חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹהִין שָׁעָה קֹדֶם הַתְּפִלָּה וְשָׁעָה אַחַר הַתְּפִלָּה, וּמַאֲרִיכִין בַּתְּפִלָּה שָׁעָה. | טז הַכַּוָּנָה - ומתוך שיפנה את לבו, יתבונן במחשבתו במשמעות הדברים הנאמרים (ראה גם ביאור קריית שמע ב,א), "שכל העבודות האלו שהן בדיבור, אין המטרה בהן אלא להתבונן בהן בעת אמירתן, ויכוון אומרם את מחשבתו, וידע שהוא מדבר בהן עם אדון כל העולם" (שו"ת רסא). ולא יהיה "דינו בתפילתו דין התוכי והשוטה, החוזרים על המילים שבני האדם לימדום" (שם). הָיוּ שׁוֹהִין - ממתינים לפני התפילה שעה שמפסיקים בה כל שיחה ומחשבה אחרת (פה"מ ברכות ה,א). שהייה זו אפשרית גם בקריאת מזמורים או תפילות שעניינם תוכחה ומוסר, שהם טובים ורצויים לריכוז המחשבה, אך אין להטריח את הציבור בגללם (שו"ת רסא). וּמַאֲרִיכִין בַּתְּפִלָּה שָׁעָה - בתפילה אטית. לכן, "אמירת ברכות או קריאת זמירות בחיפזון ובמהירות, הרי זה טעות בהחלט. ומי שאינו מוחה בכך בחזנים, חוטא... כי כיוון שהכל דיבור לפניו יתעלה, היאך מותר למהר בהן ולהסיח את הדעת ממה שהוא אומר?" (שם). |
יח וְכֵן אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל לֹא מִתּוֹךְ שְׂחוֹק וְלֹא מִתּוֹךְ קַלּוּת רֹאשׁ וְלֹא מִתּוֹךְ שִׂיחָה וְלֹא מִתּוֹךְ מְרִיבָה וְלֹא מִתּוֹךְ כַּעַס, אֶלָּא מִתּוֹךְ דִּבְרֵי תּוֹרָה; וְלֹא מִתּוֹךְ דִּין הֲלָכָה, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם דִּבְרֵי תּוֹרָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא לִבּוֹ טָרוּד בַּהֲלָכָה; אֶלָּא מִתּוֹךְ דִּבְרֵי תּוֹרָה שֶׁאֵין בָּהֶן עִיּוּן, כְּגוֹן הֲלָכוֹת פְּסוּקוֹת. | יח שִׂיחָה - שיחה בטלה וסתמית, כסיפורי ההמון: היאך נבנה הארמון וכיוצא בזה. דִּין הֲלָכָה - דיון, משא ומתן בהלכה. טָרוּד בַּהֲלָכָה - בהכרעת פסק ההלכה. הֲלָכוֹת פְּסוּקוֹת - כגון הספר שלפנינו, ספר "משנה תורה". |
יט2 הָיָה מְהַלֵּךְ בִּמְקוֹם סַכָּנָה, בִּמְקוֹם גְּדוּדֵי חַיָּה וְלִסְטִים, וְהִגִּיעַ זְמַן הַתְּפִלָּה - מִתְפַּלֵּל בְּרָכָה אַחַת, וְהִיא זוֹ: "צָרְכֵי עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל מְרֻבִּין וְדַעְתָּם קְצָרָה. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יי אֱלֹהֵינוּ, שֶׁתִּתֵּן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּדֵי פַּרְנָסָתוֹ, וּלְכָל גְּוִיָּה וּגְוִיָּה דֵּי מַחֲסוֹרָהּ, וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה. בָּרוּךְ אַתָּה יי, שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה". וּמִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ; וְאִם יָכוֹל לַעֲמֹד - עוֹמֵד. וּכְשֶׁהוּא מַגִּיעַ לַיִּשּׁוּב וְתִתְקָרֵר דַּעְתּוֹ - חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה כְּתִקְנָהּ, תְּשַׁע עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת. | יט2 גְּדוּדֵי חַיָּה - להקות חיות טרף. לִסְטִים - שודדים מצוידים בנשק. דַּעְתָּם קְצָרָה - קשה להם לכוון את דעתם. גְּוִיָּה - גוף, בעל חיים. לַעֲמֹד - לעצור מהילוכו. וּכְשֶׁהוּא מַגִּיעַ לַיִּשּׁוּב - ועדיין הוא זמן אותה תפילה. ואם עבר זמנה, אבל עדיין הוא זמן התשלום שלה, מתפלל תשלומין (פה"מ ברכות ד,ד). וְתִתְקָרֵר דַּעְתּוֹ - ויירגע. כְּתִקְנָהּ - כצורתה הרגילה. |
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה - ספר אהבה.
שיתוף פעולה בין אתר ישיבה ומפעל משנה תורה
מפעל משנה תורה
http://www.mishnetorah.co.il
[email protected]
077-4167003
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל, הרב רועי דובקין
(c) כל הזכויות שמורות.
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה (15)
מפעל משנה תורה
3 - הלכות תפילה ונשיאת כפיים ג'
4 - הלכות תפילה ונשיאת כפיים ד'
5 - הלכות תפילה ונשיאת כפיים ה'
טען עוד
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים י'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים ט'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים ה'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רמב"ם יומי – הלכות תפילה ונשיאת כפיים – מפעל משנה תורה הלכות תפילה ונשיאת כפיים י"ג
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
