- הלכה מחשבה ומוסר
- סדר התפילות
[התפילה] | |
טז נֹסַח בִּרְכוֹת הַתְּפִלָּה וְסִדּוּרָן: | |
אבות | |
א) בָּרוּךְ אַתָּה יי, אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, אֵל עֶלְיוֹן, גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים וְקוֹנֵה הַכֹּל, וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת, וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם. מֶלֶךְ רַחֲמָן מוֹשִׁיעַ וּמָגֵן. בָּרוּךְ אַתָּה יי, מָגֵן אַבְרָהָם. | טז א] הַגָּדוֹל - שאין נמצא שווה לו (ספורנו דברים י,יז). הַגִּבּוֹר - במעשיו. וְהַנּוֹרָא - שאנחנו יראים ממנו. קוֹנֵה הַכֹּל - ראה לעיל ח: 'מלאה הארץ קנייניך'. וּמֵבִיא גוֹאֵל - בזכות חסדי אבות עתיד להביא את הגואל. |
גבורות | |
ב) אַתָּה גִּבּוֹר לְעוֹלָם יי, מְחַיֶּה מֵתִים אַתָּה, רַב לְהוֹשִׁיעַ, מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם, מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶסֶד, מְחַיֶּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים, רוֹפֵא חוֹלִים וְסוֹמֵךְ נוֹפְלִים וּמַתִּיר אֲסוּרִים וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר. מִי כָמֹכָה בַּעַל גְּבוּרוֹת וּמִי דוֹמֶה לָךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה, וְנֶאֱמָן אַתָּה לְהַחֲיוֹת מֵתִים. בָּרוּךְ אַתָּה יי, מְחַיֶּה הַמֵּתִים. | ב] מְכַלְכֵּל חַיִּים - מפרנס את הברואים החיים. וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ - נאמן לקיים את הבטחתו למתים המכונים "ישני עפר", שהבטיח להחיותם (שם). |
קדושת ה' | |
ג) אַתָּה קָדוֹשׁ וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ, וּקְדוֹשִׁים בְּכָל יוֹם יְהַלְלוּךָ סֶלָה. בָּרוּךְ אַתָּה יי, הָאֵל הַקָּדוֹשׁ. | ג] קְדוֹשִׁים - כינוי לצדיקים ולמלאכים (ראה לעיל ז; ח: 'קדושים'). |
אתה חונן | |
ד) אַתָּה חוֹנֵן לְאָדָם דַּעַת, וּמְלַמֵּד לֶאֱנוֹשׁ בִּינָה. חָנֵּנוּ מֵאִתְּךָ דֵּעָה וּבִינָה וְהַשְׂכֵּל. בָּרוּךְ אַתָּה יי, חוֹנֵן הַדָּעַת. | ד] הנוסח המקביל בברכת הביננו: 'הביננו יי אלהינו לדעת דרכיך' (תפילה ב,ג). נותן בטובך ולא מתוך חובה (מו"נ א,נד). דֵּעָה וּבִינָה וְהַשְׂכֵּל - "לדעת דרכיך" (תפילה ב,ג). |
תשובה | |
ה) הֲשִׁיבֵנוּ אָבִינוּ לְתוֹרָתֶךָ, וְקָרְבֵנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ, וְהַחֲזִירֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ. בָּרוּךְ אַתָּה יי, הָרוֹצֶה בַּתְּשׁוּבָה. | ה] לְתוֹרָתֶךָ - לדרך התורה (ראה נחמיה ט,כט; מעילה ח,ח). |
סליחה | |
ו) סְלַח לָנוּ אָבִינוּ כִּי חָטָאנוּ, וּמְחֹל לָנוּ מַלְכֵּנוּ כִּי פָשַׁעְנוּ, כִּי אֵל טוֹב וְסַלָּח אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יי, חַנּוּן וּמַרְבֶּה לִסְלֹחַ. | ו] כִּי חָטָאנוּ - על אשר חטאנו. |
גאולה | |
ז) רְאֵה בְעָנְיֵנוּ וְרִיבָה רִיבֵנוּ וּמַהֵר לְגָאֳלֵנוּ, כִּי אֵל מֶלֶךְ גּוֹאֵל חָזָק אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יי, גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל. | ז] וְרִיבָה רִיבֵנוּ - דון את דיננו להושיענו. |
רפואה | |
ח) רְפָאֵנוּ יי אֱלֹהֵינוּ וְנֵרָפֵא, הוֹשִׁיעֵנוּ וְנִוָּשֵׁעָה, וְהַעֲלֵה רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְכָל תַּחֲלוּאֵינוּ, כִּי אֵל רוֹפֵא רַחֲמָן אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יי, רוֹפֵא חוֹלֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. | |
ברכת השנים | |
ט) בָּרְכֵנוּ יי אֱלֹהֵינוּ בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ וּבָרֵךְ אֶת שְׁנָתֵנוּ, וְתֵן טַל וּמָטָר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וְשַׂבַּע אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִטּוּבָךְ, וְרַוֵּה פְּנֵי תֵבֵל מֵעֹשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶיךָ, וְשָׁמְרָה וְהַצִּילָה יי אֱלֹהֵינוּ אֶת הַשָּׁנָה הַזֹּאת וְאֶת כָּל מִינֵי תְּבוּאָתָהּ מִכָּל מִינֵי מַשְׁחִית וּמִכָּל מִינֵי פֻּרְעָנוּת, וְתֶן לָהּ אַחֲרִית וְתִקְוָה, שֹׂבַע וְשָׁלוֹם וּבְרָכָה כַּשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת. בָּרוּךְ אַתָּה יי, מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים. | ט] הנוסח המקביל בברכת הביננו: "ודשננו ושכננו בנאות ארצך [=ארץ ישראל]" (תפילה ב,ג). מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ - עסקי הפרנסה, כמו שנאמר: "כי יברכך ה' אלהיך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך" (דברים טז,טו; תפילה ו,ג). אַחֲרִית וְתִקְוָה - אחרית טובה, כמו שאנו מקווים (רד"ק ירמיה כט,יא). |
קיבוץ גלויות | |
י) תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ, וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ אֶת כָּל גָּלִיוֹתֵינוּ מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ לְאַרְצֵנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יי, מְקַבֵּץ נִדְחֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. | י] תְּקַע בְּשׁוֹפָר... וְשָׂא נֵס - בקשה מה' לקבץ את נדחי ישראל. הבקשה מנוסחת בדרך משל, על פי המנהג בימי קדם לקבץ את העם על ידי תקיעה בשופר והנפת דגל גבוה. כַּנְפוֹת הָאָרֶץ - רוחות העולם. נִדְחֵי - הגלויות (ע"פ ת"א דברים ל,ד). |
השבת המשפט | |
יא) הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה וְיוֹעֲצֵינוּ כְּבַתְּחִלָּה, וְהָסֵר מִמֶּנּוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה, וּמְלֹךְ עָלֵינוּ אַתָּה לְבַדְּךָ בְּרַחֲמִים בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט. בָּרוּךְ אַתָּה יי, אוֹהֵב* צְדָקָה וּמִשְׁפָּט. | יא] וְיוֹעֲצֵינוּ - (ע"פ ישעיה א,כו), דיינינו (רס"ג). וְהָסֵר מִמֶּנּוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה - כשישפטו שופטי צדק את הרשעים, יסורו מאתנו היגון והאנחה (ראה משלי כט,ב; בבלי מגילה יז,ב; תפילה ב,ג). בְּצֶדֶק - לתת טובה לכל נברא כפי הראוי לו (מו"נ ג,נג). מִשְׁפָּט - ההנהגה עם הבריות כפי הראוי להם, בין בטובה בין ברעה (שם). צְדָקָה - כמשמעות 'צדק' (שם). אוֹהֵב* צְדָקָה וּמִשְׁפָּט - בכ"י א' היה כתוב "מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" תחילה, ונמחקה מילת "מלך", וכן מעיד ר"י הנגיד, שהיה בידיו טופס משנה תורה בכתב ידו של הרמב"ם (שו"ת ר"י הנגיד, סימן ז. וראה תפילה ב,יח שהנוסח הוא בתוספת "מלך". אך שם י,יג בכל כתה"י לא נזכר "מלך" וכן בשו"ת קפב נאמר שחייב לומר מילת "מלך" רק בעשרת ימי תשובה. ראה שו"ת ר"י מיגאש קפב). |
ברכת המינים | |
יב) לַמְשֻׁמָּדִים אַל תְּהִי תִּקְוָה, כָּל הַמִּינִים כְּרֶגַע יֹאבֵדוּ, וּמַלְכוּת זָדוֹן תַּעֲקֹר וְתִשְׁבֹּר מְהֵרָה בְּיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יי, שׁוֹבֵר אוֹיְבִים וּמַכְנִיעַ זֵדִים. | יב] מְשֻׁמָּדִים - מושג זה כולל הן את מי שנשתמד לעברה אחת, כלומר מי שהורגל ונתפרסם לעבור על דברי תורה בקביעות להכעיס, ואפילו על עברה אחת קלה; הן את מי שנשתמד מכל התורה, שעבר לדתי הגויים (בדרך כלל בשעת השמד) והתרחק מעמו מתוך רצון לחיות כגוי (תשובה ג,ט). הַמִּינִים - יהודים שנמשכו בדעתם מתוך סכלותם ותאוותם לכפור באחד מעיקרי התורה, כגון בייחוד הבורא או בנבואה או בתורה שבעל פה או בתורה שבכתב, שסופם להיות משומדים בפועל ואף עובדי עבודה זרה (עבודה זרה ב,א ה; תשובה ג,ז; רוצח ד,י; ממרים ג,א-ג; פה"מ חולין א,ב). כְּרֶגַע יֹאבֵדוּ - מהרה יאבדו (עבודת יום הכיפורים א,ז). אוֹיְבִים - אויבי ה' ועמו, ה"מצירין לישראל ומסירין את העם לשוב מאחרי ה'" (עבודה זרה י,א; תפילה ב,א). זֵדִים - רשעים, והוא גם כינוי למינים (פרה אדומה א,יד; מעילה ח,ח). |
המבטח לצדיקים | |
יג) עַל הַצַּדִּיקִים וְעַל הַחֲסִידִים וְעַל גֵּרֵי הַצֶּדֶק וְעַל שְׁאֵרִית עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל יֶהֱמוּ רַחֲמֶיךָ יי אֱלֹהֵינוּ, וְתֵן שָׂכָר טוֹב לְכָל הַבּוֹטְחִים בְּשִׁמְךָ בֶּאֱמֶת וְשִׂים חֶלְקֵנוּ עִמָּהֶם, לְעוֹלָם לֹא נֵבוֹשׁ, כִּי בְשִׁמְךָ בָּטַחְנוּ וְלִישׁוּעָתְךָ נִשְׁעַנּוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יי, מִשְׁעָן וּמִבְטָח לַצַּדִּיקִים. | יג] שָׂכָר טוֹב - שיזכו לראות "בבניין עירך [=ירושלים] ובתיקון היכלך [=המקדש]" (תפילה ב,ג). |
בונה ירושלים | |
יד) תִּשְׁכֹּן בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, וּבְנֵה אוֹתָהּ בִּנְיַן עוֹלָם בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יי, בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם. | |
מלכות דוד | |
טו) אֶת צֶמַח דָּוִד מְהֵרָה תַצְמִיחַ, וְקַרְנוֹ תָּרוּם בִּישׁוּעָתֶךָ. בָּרוּךְ אַתָּה יי, מַצְמִיחַ קֶרֶן יְשׁוּעָה. | טו] צֶמַח דָּוִד - כינוי למלך המשיח (ע"פ ת"י ירמיה כג,ה ועוד). וְקַרְנוֹ תָּרוּם - ראה לעיל ביאור ב: 'קרננו'. |
שומע תפילה | |
יו*) שְׁמַע קוֹלֵנוּ יי אֱלֹהֵינוּ וְחוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ. מִלְּפָנֶיךָ מַלְכֵּנוּ רֵיקָם אַל תְּשִׁיבֵנוּ, כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל פֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה יי, שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. | יו*] - כן הוא בכתבי היד. שְׁמַע - קבל ברצון (מו"נ א,מה). |
עבודה | |
יז) רְצֵה יי אֱלֹהֵינוּ בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְלִתְפִלָּתָם שְׁעֵה, וְהָשֵׁב הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶךָ, וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם מְהֵרָה בְּאַהֲבָה תְּקַבֵּל בְּרָצוֹן, וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ. וְתִרְצֵנוּ, וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְנָוְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים כְּמֵאָז. בָּרוּךְ אַתָּה יי, הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן. | יז] הָעֲבוֹדָה - עבודת הקרבנות בפרט ועבודת המקדש בכלל. לִדְבִיר בֵּיתֶךָ - בית המקדש. אִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל - קרבנות ישראל הנשרפים באש על המזבח (ע"פ ת"א שמות כט,יח). לְנָוְךָ - לבית המקדש (ת"י, מלכים א טו,כה). לְצִיּוֹן - לירושלים. |
הודיה | |
יח) מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ שֶׁאַתָּה הוּא יי אֱלֹהֵינוּ צוּר חַיֵּינוּ מָגֵן יִשְׁעֵנוּ אַתָּה הוּא לְדוֹר וָדוֹר נוֹדֶה לָךְ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתָךְ עַל חַיֵּינוּ הַמְסוּרִין בְּיָדֶיךָ, עַל נִשְׁמוֹתֵינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ, עַל נִסֶּיךָ וְנִפְלְאוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת וָעֵת, עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרָיִם. הַטּוֹב כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶיךָ, הַמְרַחֵם כִּי לֹא תַּמּוּ חֲסָדֶיךָ, כָּל הַחַיִּים יְהַלְלוּ אֶת שְׁמָךְ הַגָּדוֹל כִּי טוֹב הָאֵל הַטּוֹב. בָּרוּךְ אַתָּה יי, הַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת. | יח] צוּר חַיֵּינוּ - מקור וסיבת חיינו (ע"פ מו"נ א,טז). |
שים שלום | |
יט) שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה, חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים עָלֵינוּ וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ, וּבָרְכֵנוּ כֻּלָּנוּ מִמְּאוֹר פָּנֶיךָ, כִּי מִמְּאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּנוּ יי אֱלֹהֵינוּ תּוֹרָה וְחַיִּים, אַהֲבָה וָחֶסֶד, צְדָקָה וְשָׁלוֹם. וְטוֹב בְּעֵינֶיךָ לְבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּכָל עֵת בַּשָּׁלוֹם. בָּרוּךְ אַתָּה יי, הַמְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם. | יט] שָׁלוֹם - שלווה, ביטחון והשקט מן הצרות. מִמְּאוֹר פָּנֶיךָ - מהנהגתך והשגחתך (ע"פ מו"נ א,לז; המאירי תהלים פט,טז). |
יז בִּימוֹת הַחַמָּה אוֹמֵר בִּבְרָכָה שְׁנִיָּה: רַב לְהוֹשִׁיעַ, מוֹרִיד הַטַּל, מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶסֶד... | |
וּמְבָרֵךְ בְּרָכָה תְּשִׁיעִית בַּנֹּסַח הַזֶּה: בָּרְכֵנוּ יי אֱלֹהֵינוּ בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, וּבָרֵךְ אֶת שְׁנָתֵנוּ בְּטַלְלֵי רָצוֹן בְּרָכָה וּנְדָבָה כַּשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת. בָּרוּךְ אַתָּה יי, מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים. | |
יח בְּלֵילֵי מוֹצָאֵי שַׁבָּת וּמוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים וּמוֹצָאֵי יָמִים טוֹבִים מְבָרֵךְ בְּרָכָה רְבִיעִית בְּנֹסַח זֶה: | |
אַתָּה חוֹנֵן לְאָדָם דַּעַת וּמְלַמֵּד לֶאֱנוֹשׁ בִּינָה, וְאַתָּה הִבְדַּלְתָּ בֵּין קֹדֶשׁ לַחֹל וּבֵין אוֹר לַחֹשֶׁךְ וּבֵין יִשְׂרָאֵל לַגּוֹיִים וּבֵין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. כְּשֵׁם שֶׁהִבְדַּלְתָּ בֵּין קֹדֶשׁ לַחֹל, כָּךְ פְּדֵנוּ וְהַצִּילֵנוּ מִכָּל מִינֵי מַשְׁחִית וּמִכָּל מִינֵי פֻּרְעָנֻיוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת לָבוֹא בָּעוֹלָם, וְשָׁמְרֵנוּ מִן הַכֹּל, וְחָנֵּנוּ מֵאִתְּךָ דֵּעָה וּבִינָה וְהַשְׂכֵּל. בָּרוּךְ אַתָּה יי, חוֹנֵן הַדָּעַת. | יח הַמִּתְרַגְּשׁוֹת - המתעוררות והומות (ע"פ רד"א). |
יט בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים וּבְחֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד, מוֹסִיף בְּבִרְכַּת שְׁבַע עֶשְׂרֵה בְּעַרְבִית וְשַׁחֲרִית וּמִנְחָה, וּמְבָרֵךְ אוֹתָהּ בְּנֹסַח זֶה: | |
רְצֵה יי אֱלֹהֵינוּ בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְלִתְפִלָּתָם שְׁעֵה, וְהָשֵׁב הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶךָ, וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם מְהֵרָה בְּאַהֲבָה תְּקַבֵּל בְּרָצוֹן, וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ. אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, יַעֲלֶה וְיָבוֹא, יַגִּיעַ, יֵרָאֶה, יֵרָצֶה, יִשָּׁמַע, יִפָּקֵד, יִזָּכֵר לְפָנֶיךָ זִכְרוֹנֵנוּ, זִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ, זִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ, זִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדָּךְ, זִכְרוֹן כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶיךָ, לִפְלֵטָה לְטוֹבָה לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים, בְּיוֹם רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ הַזֶּה, לְרַחֵם בּוֹ עָלֵינוּ וּלְהוֹשִׁיעֵנוּ. זָכְרֵנוּ יי אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה, פָּקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה, הוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים, בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים חוּס וְחָנֵּנוּ וְרַחֵם עָלֵינוּ, וּמַלְּטֵנוּ בוֹ מִכָּל צָרָה וְיָגוֹן, וְשַׂמְּחֵנוּ בוֹ שִׂמְחָה שְׁלֵמָה. וְתִרְצֵנוּ, וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְנָוְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים כְּמֵאָז. בָּרוּךְ אַתָּה יי, הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן. | יט יִשָּׁמַע - יתקבל ברצון (מו"נ א,מה). מקביל אל יֵרָצֶה. יִפָּקֵד - מקביל אל יִזָּכֵר. לִפְלֵטָה - להצלה. |
כ וּבְחֻלּוֹ שֶׁלַּמּוֹעֵד אוֹמֵר: "בְּיוֹם מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, בְּיוֹם מוֹעֵד חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה" אוֹ "בְּיוֹם מוֹעֵד חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה", "לְרַחֵם בּוֹ עָלֵינוּ וּלְהוֹשִׁיעֵנוּ...". | כ מִקְרָא קֹדֶשׁ - "ורבותינו אמרו... שלא יהא חוקם אצלך כחוק שאר הימים, אבל תעשה להם מקרא של קודש לשנותם במאכל ובמלבוש מחול לקודש" (רמב"ן ויקרא כג,ב). |
כא בְּיוֹם תַּעֲנִית מְבָרֵךְ בִּרְכַּת שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה הַיָּחִיד בַּנֹּסַח הַזֶּה: | |
שְׁמַע קוֹלֵנוּ יי אֱלֹהֵינוּ וְחוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ, מִלְּפָנֶיךָ מַלְכֵּנוּ רֵיקָם אַל תְּשִׁיבֵנוּ. עֲנֵנוּ יי אֱלֹהֵינוּ עֲנֵנוּ בְּיוֹם צוֹם הַתַּעֲנִית הַזֶּה, כִּי בְּצָרָה גְּדוֹלָה אֲנָחְנוּ. אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנּוּ וְאַל תַּעְלֵם אָזְנְךָ מִשְּׁמֹעַ תְּפִלָּתֵנוּ וֶהֱיֵה קָרוֹב לְשַׁוְעֵנוּ. טֶרֶם נִקְרָא וְאַתָּה תַעֲנֶה, נְדַבֵּר וְאַתָּה תִשְׁמָע, כְּדָבָר שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה, עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע" (ישעיה סה,כד), כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל פֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה יי, שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה. | כא פָּנֶיךָ - השגחתך (מו"נ א,לז). אַל תַּעְלֵם אָזְנְךָ - אל תכסה את אוזנך כדי שלא לשמוע (ת"י איכה ג,נו), ביטוי ציורי להימנעות ה' מלקבל תפילה. טֶרֶם נִקְרָא - לפני שנסיים לקרוא אליך. נְדַבֵּר - בעוד אנחנו מדברים. |
כב וּשְׁלִיחַ צִבּוּר אוֹמֵר נֹסַח זֶה בְּרָכָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ; אַחַר בְּרָכָה שְׁבִיעִית אוֹמֵר: | |
עֲנֵנוּ יי אֱלֹהֵינוּ עֲנֵנוּ בְּיוֹם צוֹם הַתַּעֲנִית הַזֶּה, כִּי בְּצָרָה גְּדוֹלָה... עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע, כִּי אַתָּה עוֹנֶה בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה, פּוֹדֶה וּמַצִּיל. בָּרוּךְ אַתָּה יי, הָעוֹנֶה בְּעֵת צָרָה. | כב צוּקָה - מצוקה וצרה. |
כג בְּתִשְׁעָה בְּאָב מְבָרֵךְ בִּרְכַּת אַרְבַּע עֶשְׂרֵה בְּנֹסַח זֶה: | |
רַחֵם יי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ, הָעִיר הָאֲבֵלָה הַחֲרֵבָה הַשּׁוֹמֵמָה הַנְּתוּנָה בְּיַד זָרִים, הַיּוֹשֶׁבֶת וְרֹאשׁ לָהּ חָפוּי כְּאִשָּׁה עֲקָרָה שֶׁלֹּא יָלָדָה, וַיְבַלְּעוּהָ לִגְיוֹנִים, וַיִּירָשׁוּהָ עוֹבְדֵי פְסִילִים, וַיִּתְּנוּ נִבְלַת עֲבָדֶיךָ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ. עַל כֵּן צִיּוֹן בִּמְרָר תִּבְכֶּה וִירוּשָׁלַיִם תִּתֵּן קוֹלָהּ, לִבִּי לִבִּי עַל חַלְלֵיהֶם, מֵעַי מֵעַי עַל הֲרוּגֵיהֶם. רְאֵה יי וְהַבִּיטָה, וְרַחֵם שׁוֹמְמוֹתֶיהָ וְנַחֲמֶהָ, כִּי אַתָּה יי בָּאֵשׁ יִסַּדְתָּהּ* וּבָאֵשׁ אַתָּה עָתִיד לִבְנוֹתָהּ, כַּכָּתוּב: "וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם יי חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב, וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ" (זכריה ב,ט). בָּרוּךְ אַתָּה יי, בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם. | כג וְרֹאשׁ לָהּ חָפוּי - מכוסה, כביטוי לאבל. כְּאִשָּׁה עֲקָרָה - (ע"פ ישעיה נד,א) משום שגלו בניה ממנה. וַיְבַלְּעוּהָ - וישחיתו אותה. לִגְיוֹנִים - ליגיון היה היחידה הצבאית הגדולה ביותר בצבא הרומאי, והוא מנה בין שלושת אלפים לבין ששת אלפים חיילים (מילון אבן שושן). מֵעַי - כמשמעות 'לבי' (מו"נ א,מו). בָּאֵשׁ יִסַּדְתָּהּ* - נוסח קשה מעט. במקצת כתבי היד: 'הִצַּתָּהּ'. וייתכן כי משמעות המילה 'יסדתה' כאן היא: הרסת יסודותיה על ידי הצתתם באש; ככתוב: "ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה" (איכה ד,יא). וַאֲנִי אֶהְיֶה - לה למגן, כאילו יש סביבה חומת אש, וגם תשכון שכינתי בתוכה לכבודכם (רש"י). |
כד בְּפוּרִים מְבָרֵךְ בִּרְכַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּנֹסַח זֶה: | |
מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ שֶׁאַתָּה הוּא יי אֱלֹהֵינוּ, צוּר חַיֵּינוּ מָגֵן יִשְׁעֵנוּ אַתָּה הוּא לְדוֹר וָדוֹר נוֹדֶה לָךְ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתָךְ עַל חַיֵּינוּ הַמְסוּרִין בְּיָדֶיךָ וְעַל נִשְׁמוֹתֵינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ, עַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם, עַל נִפְלְאוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת וָעֵת, עַל הַנִּסִּים וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּנוּ וְעִם אֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה. בִּימֵי מָרְדֳּכַי וְאֶסְתֵּר, כְּשֶׁעָמַד הָמָן הָרַע עַל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וּבִקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים, מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד וּשְׁלָלָם לָבוֹז, וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם וְדַנְתָּ אֶת דִּינָם וְרַבְתָּ אֶת רִיבָם וְנָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם, וְהֵפַרְתָּ אֶת עֲצָתוֹ וְקִלְקַלְתָּ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ וַהֲשֵׁבוֹתָ לּוֹ גְּמוּלוֹ בְּרֹאשׁוֹ וְתָלוּ אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ, וְעָשִׂיתָ לְךָ שֵׁם גָּדוֹל בְּעוֹלָמֶךָ, וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ פֶּלֶא וְנִסִּים. כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּהֶן פֶּלֶא וְנִסִּים, כָּךְ עֲשֵׂה עִמָּנוּ נִסִּים וּגְבוּרוֹת בָּעֵת וּבָעוֹנָה הַזֹּאת. וְעַל כֻּלָּם יי אֱלֹהֵינוּ אָנוּ מוֹדִים לָךְ, הַטּוֹב כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶיךָ, הַמְרַחֵם כִּי לֹא תַמּוּ חֲסָדֶיךָ... | כד בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה - שחלו בתאריך הזה שאנו נמצאים בו היום. |
כה בַּחֲנֻכָּה מְבָרֵךְ בְּרָכָה זוֹ בַּנֹּסַח הַזֶּה: | |
מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ... עַל נִפְלְאוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל עֵת וָעֵת. עַל הַנִּסִּים וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַפְּדוּת וְעַל הַפֻּרְקָן שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּנוּ וְעִם אֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה, בִּימֵי מַתִּתְיָה בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנַאי וּבָנָיו, כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְבַטְּלָם מִתּוֹרָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶךָ. וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם וְדַנְתָּ אֶת דִּינָם וְרַבְתָּ אֶת רִיבָם וְנָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם, וּמָסַרְתָּ גִּבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים וּפוֹשְׁעִים בְּיַד עוֹשֵׂי תּוֹרָתֶךָ, וְעָשִׂיתָ לְךָ שֵׁם גָּדוֹל בְּעוֹלָמֶךָ, וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ פֶּלֶא וְנִסִּים. כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּהֶם נִסִּים וּגְבוּרוֹת, כָּךְ עֲשֵׂה עִמָּנוּ נִסִּים וּגְבוּרוֹת בָּעֵת וּבָעוֹנָה הַזֹּאת. וְעַל כֻּלָּם יי אֱלֹהֵינוּ אָנוּ מוֹדִים לָךְ, הַטּוֹב כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶיךָ... | כה פְּדוּת - הצלה. פֻּרְקָן - גאולה ותשועה. עוֹשֵׂי תּוֹרָתֶךָ - על שם "לעשות את כל דברי התורה הזאת" (דברים כט,כח ועוד). |
כו שְׁלִיחַ צִבּוּר מְבָרֵךְ לְעוֹלָם בְּרָכָה שְׁלִישִׁית בְּנֹסַח זֶה: | |
נַקְדִּישָׁךְ וְנַעֲרִיצָךְ וּנְשַׁלֵּשׁ לָךְ קְדֻשָּׁה מְשֻׁלֶּשֶׁת, כַּדָּבָר הָאָמוּר עַל יְדֵי נְבִיאָךְ: "וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר: קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יי צְבָאוֹת, מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" (ישעיה ו,ג). כְּבוֹדוֹ וְגָדְלוֹ מָלֵא עוֹלָם, וּמְשָׁרְתָיו שׁוֹאֲלִים: אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ? מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים: "בָּרוּךְ כְּבוֹד יי מִמְּקוֹמוֹ" (יחזקאל ג,יב). מִמְּקוֹמְךָ מַלְכֵּנוּ תּוֹפִיעַ וְתִמְלֹךְ עָלֵינוּ, כִּי מְחַכִּים אָנוּ לָךְ. מָתַי תִּמְלֹךְ בְּצִיּוֹן בְּחַיֵּינוּ וּבְיָמֵינוּ, תִּשְׁכֹּן תִּתְגַּדַּל וְתִתְקַדַּשׁ בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ, לְדוֹר וָדוֹר וּלְנֵצַח נְצָחִים. וְעֵינֵינוּ תִּרְאֶינָה בְּמַלְכוּת עֻזָּךְ, כַּדָּבָר הָאָמוּר בְּשִׁירֵי קָדְשָׁךְ עַל יְדֵי דָּוִד מְשִׁיחַ צִדְקָךְ: "יִמְלֹךְ יי לְעוֹלָם, אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר, הַלְלוּ יָהּ" (תהילים קמו,י). לְדוֹר וָדוֹר נַגִּיד גָּדְלָךְ, וּלְנֵצַח נְצָחִים קְדֻשָּׁתָךְ נַקְדִּישׁ, וּשְׁבָחָךְ אֱלֹהֵינוּ מִפִּינוּ לֹא יָמוּשׁ, כִּי אֵל מֶלֶךְ גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יי, הָאֵל הַקָּדוֹשׁ. | כו נַעֲרִיצָךְ - נירא ממך. מְשָׁרְתָיו - מלאכיו. לֹא יָמוּשׁ - לא יסור ולא ייפסק. וַיִּגְבַּהּ יי וכו' - ראה להלן מה. |
בְּעֵת שֶׁשְּׁלִיחַ צִבּוּר אוֹמֵר בִּבְרָכָה זוֹ "וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר", כָּל הָעָם עוֹנִין "קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יי צְבָאוֹת, מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ". וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר "אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ", כָּל הָעָם עוֹנִין "מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים: בָּרוּךְ כְּבוֹד יי מִמְּקוֹמוֹ". וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר "בְּחַיֵּינוּ וּבְיָמֵינוּ", כָּל הָעָם עוֹנִין "אָמֵן". וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר "עַל יְדֵי דָּוִד מְשִׁיחַ צִדְקָךְ", כָּל הָעָם עוֹנִין "יִמְלֹךְ יי לְעוֹלָם, אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדוֹר וָדוֹר, הַלְלוּ יָהּ". וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁעוֹנִין הַצִּבּוּר - הוּא קוֹרֵא עִמָּהֶן. וְלֹא יַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ בְּעֵת שֶׁהֵן עוֹנִין עִמּוֹ. | |
וְאֶחָד הַיָּחִיד וְאֶחָד הַצִּבּוּר, בַּעֲשֶׂרֶת יָמִים שֶׁמֵּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד יוֹם הַכִּפּוּרִים, אוֹמֵר בְּסוֹף בְּרָכָה זוֹ: כָּאָמוּר: "וַיִּגְבַּהּ יי צְבָאוֹת בַּמִּשְׁפָּט, וְהָאֵל הַקָּדוֹשׁ נִקְדָּשׁ בִּצְדָקָה" (ישעיה ה,טז). בָּרוּךְ אַתָּה יי, הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ. |
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה - ספר אהבה.
שיתוף פעולה בין אתר ישיבה ומפעל משנה תורה
מפעל משנה תורה
http://www.mishnetorah.co.il
[email protected]
077-4167003
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי
עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל, הרב רועי דובקין
(c) כל הזכויות שמורות.
סדר התפילות (12)
מפעל משנה תורה
1 - סדר התפילות א'
2 - סדר התפילות ב'
3 - סדר התפילות ג'
טען עוד
מפעל משנה תורה
מהדיר מבאר ועורך ראשי: הרב יוחאי מקבילי עורכי משנה: הלל גרשוני, ד"ר יחיאל קארה, הרב דביר טל. (c) כל הזכויות שמורות.
הלכות ציצית א'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
מהדורה מעודכנת לתשרי תשע"ד
הלכות תלמוד תורה ז'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
מהדורה מעודכנת לתשרי תשע"ד
הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ט'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
מהדורה מעודכנת לתשרי תשע"ד
הלכות מילה ב'
מתוך המהדורה המבוארת של מפעל משנה תורה
מהדורה מעודכנת לתשרי תשע"ד
איך ללמוד אמונה?
ראיית המבט השלם
מהו הדבר המרכזי של ארץ ישראל?
מה צריך לעשות בשביל לבנות את בית המקדש?
מה הייעוד של תורת הבנים?
איך נהנים כשעובדים קשה?
למה ספר דברים נקרא ''משנה תורה'' ?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
למה ללמוד גמרא?
איך עושים קידוש?
סוד ההתחדשות של יצחק