(ד. 7+ עד ד: 2-)

חלק א – המשך – מת אב החתן או אם הכלה יומיים לפני החתונה

ראינו לעיל שכיון שאח"כ לא יוכלו לסדר לבד את החתונה, מקדימים החתונה לאותו הלילה ודוחים את השבעה.

א. אמוראים + ברייתא – אם יכול למכור את הבשר ימכור וידחו את החתונה

בכפר – אכן יקדימו את החתונה, אחרת יפסידו את האוכל.

בעיר גדולה – יכולים למכור את הבשר, וידחו החתונה לאחרי השבעה,

בעיר בינונית (כמו מתא מחסיא) – אם עוד לא נתן מים על הבשר יכולים למכור, אם נתן – אז יקדימו החתונה.

(ד. 9-)

ב. התנהגותם בזמן שבעת ימי המשתה – ישנים בנפרד

A. בברייתות - הוא ישן בין האנשים והיא בין הנשים

1. הסבר לגבי אבלות - כרי"ח – שאבלות שבצנעא נוהגת גם במועד (ולכן גם בשבעת ימי המשתה),

2. הברייתא – "וכן לגבי כלה נידה".

3. אם כבר בעל –

            לגבי אבל רגיל (בברייתא) – עדיין אסור,

            לגבי נידה – רבא מתיר.

            יוצא לכאורה: אבלות > נידה (אבלות חמורה מנידה).

                        (ד: 4+)

קשה – לגבי מזיגת הכוס והצעת המיטה – נידה > אבלות!

תשובה –

1. במקרה שלנו נעמיד באבלות שלו – והחמירו,

(ויוצא שישנים בנפרד רק במת אביו ולא במתה אימה).
במזיגת הכוס זה אבלות שלה – הקלו (היא תסרב לו).

קשה:

ברייתא שמדברת על אבילות שלו ושלה, ולגבי שניהם אומרת שכופין את המיטה אך לגבי שניהם לא מוזכר שצריכים לא להתייחד, ומשמע שבשניהם הם כן זה עם זה (נוהג עמו/עמה באבילות).

תשובה – יש הבדל, והברייתא לא התכוונה להשוות ביניהם לגבי הכל,

ומה שכתוב שם שהיא "עמו" באבילותו, הכוונה רק שהיא נוהגת באבילות רק כשהיא בפניו.

(ד: 12-)

1. רב אשי – אין הבדל בין האיש לאישה,
   ומותרים בשינה בייחוד באבילות בשניהם, וגם בנידה (אם בעל),
   אלא שבמקרה שלנו יש חשש מיוחד – כיון שמקלים על חתן שמת אביו לדחות את האבלות, אולי יזלזל באיסור, לכן מחמירים.