ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- בראשית
- שבת ומועדים
- שבת
- התבוננות אמונית
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
ויכל אלוקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה
"ויכל אלוקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה", וכי ביום השביעי כלה מלאכתו, הלא ביום השביעי שבת מכל מלאכתו?
תירץ רש"י (בראשית ב,ב):
"ויכל אלוקים ביום השביעי - רבי שמעון אומר בשר ודם שאינו יודע עתיו ורגעיו צריך להוסיף מחול על הקודש, הקב"ה שיודע עתיו ורגעיו נכנס בו כחוט השערה ונראה כאלו כלה בו ביום".
לכאורה אינו מובן מדוע התורה צריכה לכתוב שהקב"ה כילה מלאכתו ביום השביעי לפי הנראה לבני אדם אם אין הדבר כן?
במדרש (בראשית רבה (וילנא) פרשה י) הוסיפו משל להסביר זאת:
"רבי שאליה לרבי ישמעאל ב"ר יוסי א"ל שמעת מאביך, מהו ויכל אלוקים ביום השביעי, אתמהא, אלא כזה שהוא מכה בקורנוס על גבי הסדן, הגביהה מבעוד יום והורידה משתחשך, אר"ש בן יוחאי בשר ודם שאינו יודע לא עתיו ולא רגעיו ולא שעותיו, הוא מוסיף מחול על הקודש, אבל הקב"ה שהוא יודע רגעיו ועתיו ושעותיו, נכנס בו כחוט השערה".
המשל לקורנוס קשה עוד יותר, הרי ההכאה בו היא מלאכת מכה בפטיש, נמצא שהקב"ה באמת גמר מלאכתו בשבת עצמה, ואיך נאמר ששבת בשבת? נעיין תחילה בתרוצו השני של רש"י "דבר אחר מה היה העולם חסר, מנוחה, באת שבת באת מנוחה, כלתה ונגמרה המלאכה".
גם פרוש שני טעון הסבר הרי המנוחה היא שלילת המלאכה ואיך יתורץ הלשון "מלאכתו אשר עשה"?
במדרש הוסיפו משל לבאר זאת, וז"ל (בראשית רבה (וילנא) פרשה י)
"גניבא ורבנן, גניבא אמר משל למלך שעשה לו חופה וציירה וכיירה, ומה היתה חסרה כלה שתכנס לתוכה, כך מה (כלה מלשון "ויכולו") היה העולם חסר שבת, רבנן אמרי משל למלך שעשו לו טבעת מה היתה חסירה חותם, כך מה היה העולם חסר שבת".
חז"ל ביארו לנו במשל זה שהמנוחה אינה דבר שלילי אלא ברייה חיובית, כחותמת של צורה לעולם, וככלה שבשבילה נבנה בית חתנות, כך השבת היא תוכן שלמענו נברא העולם.
ולפי זה מובן גם המשל של הכאה בקורנס, היינו שהשבת היא כעין ה"מכה בפטיש", של הבריאה כולה, כמו החותמת שמשלימה את הטבעת. ולא שייך להקשות איך הקב"ה עשה מלאכת "מכה בפטיש" בשבת, שכן מלאכה זו היא יצירת מנוחת השבת, והיא מהות השבת, ובודאי שמלאכה כעין זו מותרת היא בשבת אלא שלאדם אסור לעשות בשבת גם מלאכת מכה בפטיש משום שאדם לא יודע עתיו ורגעיו ויש חשש שגם מלאכה זו תחרוג מעבר לכך ותהיה לו מלאכה גמורה!
וכמה יפה תארו זאת חז"ל דוקא במשל זה של "מכה בפטיש", שהגדרתו מלאכה שבאה לאחר כל המלאכות, ולדעת הפני יהושע אי אפשר שמכה בפטיש יצורף לעוד מלאכה (עיין תחילת פרק הבונה, רב אמר משום בונה ושמואל אמר משום מכה בפטיש, דאם חייב משום בונה אין בו משום מכה בפטיש), ועוד דימו חז"ל את יצירת השבת להורדת הקורנס, שהיא מלאכה שנעשית ממילא ובלא טרחה. ולפי זה מבואר להפליא המדרש ריש עקב "מנורה של פרקים".
מהי מהות המנוחה הזאת שהיא מצד אחד כעין מלאכה ואינה מלאכה אלא מנוחה?
מובא במדרש (בראשית רבה (וילנא) פרשה כב ד"ה יג):
"ויצא קין מלפני ה', רבי חמא בשם רבי חנינא בר רבי יצחק אמר יצא שמח, היך מה דאת אמר (שמות ד) הנה הוא יוצא לקראתך וגו', פגע בו אדם הראשון א"ל מה נעשה בדינך, א"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי, התחיל אדה"ר אדם הראשון מטפח על פניו, אמר כך היא כחה של תשובה ואני לא הייתי יודע מיד עמד אדה"ר ואמר (תהלים צב) מזמור שיר ליום השבת וגו'".
מדרש זה טעון הסבר. מדוע שר אדה"ר לכבודה של שבת ולא לכבודה של התשובה? וא"ת שתשובתו הייתה בשבת מנין לחז"ל זאת? ועוד איזה תוכן של שבת אנו מוצאים במזמור זה? נראה לומר שהתשובה היא ממהות השבת. ורמוזה באותיותיה תשב- שבת, הכיצד מפרש דוד המלך במזמור שיר ליום השבת בו הוא מראה איך הרשעים מצליחים בעוה"ז שבו שולט הסתר פנים אבל לעתיד צדיק כתמר יפרח ויתפרדו כל פועלי און, ובשבת מתגלת הארה מעין עולם הבא לראות זאת, ולכן בשבת טוב להודות לה'. נמצא ששבת הוא הזמן להכיר בחטא ולעוזבו בתשובה.
ואפשר לומר שהכרה זו היא שמביאה את המנוחה לעולם שכן העמל שאדם מרגיש בעבודתו נובע מחמת הדאגה שיש לו אם יצליח וחוסר בטחונו בה', אבל בשבת כאשר מתחזקת הכרתו בה' ופורש מכל מלאכה כדי להעיד שהקב"ה בורא שמים וארץ נחה דעתו מעמלו ומעצבון טרדת פרנסתו. אמרו חז"ל שצריך אדם לחשוב בשבת כאילו כל מלאכתו כבר עשויה, אע"פ שבדרך הטבע א"א למלאכת שבעה ימים להעשות בששה ימים וממילא מורגש החסרון, ואעפ"כ קובע בדעתו לנוח בשבת ולא לדאוג דאגת חולין בשבת, ועי"ז הוא נותן לכל מעשיו בימות השבוע משמעות של בטחון בה', ובזה הוא מדמה לקונו שעשה את יום השבת חותמת כעין "מכה בפטיש" לכל ימות השבוע, זו היא מנוחה חיובית שהיא מלאכת מנוחה שבה נוצרה השבת. ובזכות זה זוכה לכך שבאמת מלאכתו נעשת מושלמת מחוץ לדרך הטבע.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
