ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- בראשית
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
מדוע האדם נברא יחידי
אדם הראשון נברא יחידי, והמשנה במסכת סנהדרין בדף לז אומרת:
'לפיכך נברא האדם יחידי, ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא'. על מה הולך הלפיכך? המשנה מדברת איך מאיימים על העדים שבאים להעיד בדיני נפשות, ומזהירים אותם שהעדות שלהם תהיה עדות נכונה, וחלילה וחס לא יעידו עדות לא נכונה.
ולפני כן אומרת המשנה לגבי החומרה להעיד בדיני נפשות: 'דיני נפשות דמו ודם זרעיותיו תלוים בו עד סוף העולם שכן מצינו בקין שהרג את אחיו שנאמר "דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים" (בראשית ד, י) אינו אומר דם אחיך אלא דמי אחיך' - זאת אומרת לכל נפש יכולה להיות המשכיות עד סוף כל הדורות כולם, וחלילה וחס אם מישהו פוגע בנפש אחת מישראל, הוא פוגע לא רק בו אלא בכל צאצאיו וצאצאי צאצאיו עד סוף כל הדורות. וגם להיפך "כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא" כי הוא מקיים את הנפש הזאת ויהיה לה המשכיות של בנים ובני בנים עד סוף כל הדורות. אנחנו לומדים מכאן לא רק על החומרה שלא לפגוע באדם שהוא עולם מלא, ועל המעלה הגדולה בקיומו, אלא גם על המעלה הגדולה של מציאות האדם, שכיוון שיכול להימשך ממנו עולם שלם כמו אדם הראשון, יש בתוכו את הבכח של כל ההמשך. ומפני כך כל פעולה שהוא עושה, יש לה משקל כבד, גדול וענקי.
המשנה לומדת עוד סיבה מדוע האדם נברא יחידי:
"ומפני שלום הבריות שלא יאמר אדם לחברו אבא גדול מאביך" - כלומר שלא תבוא משפחה ותאמר אני מיוחסת ועולה עליכם, כי כולם בעצם באים ממקור אחד, אבא אחד לכולם. זו הסתכלות שכל העולם הוא בעצם מאוחד וזו מגמתו של העולם שיתאחד כולו, וזה מה שיהיה לעתיד לבוא שכל העולם כולו יכיר באחדותו ויכיר באחדות ה'.
תפקיד כל אדם לגלות את הייחודיות שלו
וממשיכה המשנה לעוד דבר שלומדים מבריאתו של האדם הראשון:
'ולהגיד גדולתו של הקב"ה, שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד, וכולם דומים זה לזה, ומלך מלכי המלכים הקב"ה טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון, ואין אחד מהם דומה לחברו, לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם'.
זאת אומרת, מצד אחד אמרה לנו המשנה שכולם מאוחדים ויש שורש אחד לכולם, כולנו בני אב אחד. ומצד שני אומרת המשנה, שלכל אחד ואחד יש ייחודיות מיוחדת והוא לא דומה לחברו, וכשם שפרצופיהם אינם שווים, כך דעותיהם אינם שוות. זו הגדולה האלוקית המופיעה בהופעת האדם, וכל אדם ואדם מופיע עוד איזה הופעה אלוקית, הופעה של צלם אלוקים. ויש רבבות, מיליונים, מיליארדים של הופעות אלוקיות, ואין אחד דומה לחברו. כל אחד בא לעולם כדי להופיע הופעה מיוחדת של ריבונו של עולם שמישהו אחר לא יכול להופיע אותה. רק הוא יכול להופיע את הצלם האלוקי המיוחד שלו, שזה מתבטא גם באיך שהוא נראה. הביטוי של השוני במראה זה ביטוי למשהו פנימי יותר, ביטוי לנשמה. לכל אחד יש נשמה אלוקית מיוחדת, צלם אלוקים מיוחד, ולייחודיות הזאת יש מגמה כדי להופיע. ובשביל כך אדם צריך להיות מה שהוא בעצמו, לא לחקות את השני. לשני יש תפקיד אחר. כל אחד צריך לגלות את העצמיות שלו, והקב"ה נתן לו תפקיד מיוחד שאף אחד אחר בעולם לא יכול למלא אותו. ולפיכך חייב כל אחד לומר בשבילי נברא העולם, כביכול בלעדי העולם יהיה חסר. כל העולם לא יהיה שלם אם הייחודיות שלי לא תופיע. אדם צריך להאמין בכוחות וביכולות שלו, כל אחד ואחד יש לו יכולות גדולות והוא צריך להוציא אותם מן הכח אל הפועל.
הכוח לחולל מהפכה – הקמת ישיבת כרם ביבנה
בראש חודש חשוון לפני שבעים שנה הוקמה ישיבת כרם ביבנה. ב"ה זכיתי להיות חלק מהחבורה שהתחילה את הישיבה. איך הוקמה הישיבה? החבורה שלנו למדה קודם בישיבת כפר הרואה. וכבר בסוף הכיתה החמישית החלטנו להקים גרעין לתקן את העולם.. בשנה השישית התגבשנו מאוד. הרעיון של בני עקיבא באותם ימים היה, שצריך ליישב את הארץ ולהקים קיבוצים, ולכן רצינו להקים קיבוץ אידיאלי. ותוך כדי שלמדנו יותר בישיבה, הבנו בהשפעתו של הרב נריה, שחייבים קודם להיות תלמידי חכמים. אז בכפר הרואה למדו שנתיים בלבד, ואחר כך התפזרו לתיכונים, ואנחנו ביקשנו מהרב נריה, להמשיך ללמוד תורה עוד שנה. אז הוא פתח שנה שלישית, שקרא לה 'בית המדרש'. חלק מאיתנו היו שמה בקבוצה הזאת, חלק לא כל כך האמינו שיהיה אפשר ללמוד טוב בכפר הרואה, והלכו למקום אחר ללמוד וחזרו. בסוף השנה השלישית, דרשנו להקים ישיבה גבוהה ציונית. אמרנו שאין ישיבה גבוהה ציונית, ואין לנו איפה ללכת ללמוד. אנחנו רוצים להקים תורה אבל להקים תורה ברוח הנכונה. ואז ב"ה הנהלת בני עקיבא הבינו שכדאי לעשות את הדבר הזה, גם שזה נכון, וגם שאחרת הבחורים ילכו לישיבות שלא בכיוון שלנו וחבל להפסיד אותם. וכך משיקולים שונים הלכו לחפש ראש ישיבה. לא מצאו ראש ישיבה ציוני. כל הציבור הציוני היה אז מרוכז בהקמת המדינה בבניין הארץ, ולא היו בני תורה תלמידי חכמים. לא היה מישהו שהיה ראוי ומתאים באופי וביכולות להיות ראש ישיבה, ומצאו ראש ישיבה מסלבודקה, אברך בשם הרב גולדויכט שהסכים לבוא בהסכמת החזון איש.
הלכנו לכרם ביבנה 12 תלמידים, זה היה הגרעין שהקים את כרם ביבנה. זה לא היה כל כך פשוט. ראש הישיבה היה ברוח אחרת, אשתו לא גרה שם, והוא היה נוסע הרבה פעמים לביתו בבני ברק, ואנחנו היינו צריכים להתקדם לבד בלימוד ולעלות במעלות הקודש. אבל המוטיבציה הייתה כל כך גדולה שאנחנו זוכים להקים ישיבה, והלימוד שם היה יוצא מן הכלל. זכינו שבזכות חבורה זו, בני עקיבא שינו את היחס ללימוד התורה. עד אז בבני עקיבא היה מקובל שאחרי שהיה מתארגן גרעין שלם, היו יוצאים לצבא לנח"ל, ואחר כך מקימים קיבוץ או יישוב. ואנחנו עוררנו את הכיוון הזה שצריך לפני כן להתחזק בלימוד התורה. בני עקיבא, מתוך הלחץ שלנו, חששו שהילדים בני השביעית והשמינית בגיל הזה ילכו למקומות אחרים, והחליטו לדחות את היציאה לנח"ל בשנה, כדי שכל הבנים ילכו ללמוד שנה בישיבה. זה היה מהפכה, מהפכה רוחנית, וזה נמשך כמה שנים. אחרינו גם השבט הבא הלך לשנת ישיבה, ועוד כמה וכמה שבטים. על כל פנים נעשה שינוי כיוון בחינוך של הנוער הדתי הציוני, בסייעתא דשמיא של הרב נריה והרב דרוקמן. לא נכנסתי עכשיו לפרטים, לא הזכרתי את השמות. לרב חיים דרוקמן הייתה זכות מרכזית בהקמת כרם ביבנה, יחד עם הרב יעקב דרורי שהיה בהנהלה הארצית, זכרונם לברכה.
אחרי שנה, זה סיפור שאני מספר בפורים, ולא כל כך נרחיב את הדיבור עליו, הכרנו את הרצי"ה ודבקנו בו, וזכינו להיות גם מהמסייעים להתפתחות של ישיבת מרכז הרב.
להאמין בכוחות הגדולים שיש לכל אחד
למה אני מספר לכם את הסיפור הזה? להגיד לכם שהיינו חבורה של 12 בחורים אולי קצת יותר. ומספר בחורים מצומצם הצליח לעשות שינוי כיוון. ומזה קמה אחר כך ישיבת ההסדר הראשונה, ואחר כך קמו עוד ישיבות הסדר ועוד ישיבות הסדר ואחר כך ישיבת מרכז הרב, שנהייתה המובילה את כל המהלך הרוחני של הציבור שלנו. וזה בא מתוך חבורה מצומצמת. אני לא חושב שאנחנו היינו יותר טובים מכם, אני חושב שגם לכם יש את אותם הכוחות. גם אתם יכולים לעשות דברים גדולים. צריכים להאמין. אני חוזר למשנה 'לפיכך נברא האדם יחידי', אדם יכול להמשיך מתוכו עולם שלם. צריך להאמין בכוחות, אדם צריך להאמין שיש לו הרבה כוחות ויש לו תפקידים גדולים, והוא יכול לעשות דברים גדולים. חבורה שמתגבשת, יכולה לעשות עוד יותר דברים גדולים. אדם נברא יחידי ללמדך שאדם שקול כנגד כל העולם. כל אחד יכול לעשות דברים גדולים. אני אמרתי אתם לא פחות, אני חושב שאתם אפילו יותר, אני לא רוצה לומר על חשבון אחרים שהיו אתי. אבל בוודאי אתם יכולים לעשות דברים גדולים ועצומים.
מעלת האדם והשפעתו בעולם
בפרשת בראשית אין מצוות רבות, יש בה את סיפור הבריאה, ומה עניינו של סיפור בראשית? בשביל מה הוא בא? רבי יצחק המובא ברש"י, אומר תשובה, להגיד לנו שהקב"ה ברא את עולמו, והוא בעל הבית עליו, והוא אמר לנו שארץ ישראל היא שלנו. אם הגויים יגידו אחרת, אנחנו שמענו מפי הקב"ה שזה שלו. אני לא יודע אם רבי יצחק התכוון שזה מה שנשיב לגויים, אלא זה מה שנדע לעצמנו. הם טוענים טענות, ואנחנו יודעים שהקב"ה ברא את העולם, והוא אמר לנו בתורה שאת ארץ ישראל הוא נותן לנו. ליסטים זה מי שלוקח מה שלא שלו, אבל מה שהקב"ה נותן, זה לא ליסטים, ואנחנו עושים את רצון ה'.
אך מה עוד אפשר ללמוד מהפרשה, מהתיאור של סיפור הבריאה? הקב"ה ברא את עולמו והקב"ה ברא את האדם, וברא אותו על מנת שיהיה בצלם אלוקים ושילך בדרכי ה'. כמו שהקב"ה יצר את העולם וברא את העולם, גם האדם צריך להיות שותף להקב"ה ולברוא. זאת אומרת, ליצור עולם, להיות שותף להקב"ה. יש באדם את היסוד הזה, את הצלם אלוקים שבו, שהוא יכול להיות שותף לא רק בשמירה על קיומו של העולם אלא גם ביצירתו של העולם. הקב"ה יצר את עולמו. יש יוצר ויש צייר.
בתחילת אורות הקודש, אומר הרב שכל החכמות העולמיות הן חכמות ציוריות, וחכמת התורה היא חכמה של יצירה. מה ההבדל בין ציור ובין יצירה? ציור, אתה רואה איזה נוף ומצייר אותו, אתה מצייר את הקיים. אתה לא יוצר אותו. כל הציורים, לא הציורים המודרניים, הציורים שהיו מקובלים תמיד, אדם ראה נוף יפה, התרשם מאד ממשהו והביע אותו בציור, אם היה לו כישרון גדול, הציור היה מאוד מתאים לטבע של המציאות. יכול להיות שהציור המודרני זה כבר יצירה. אבל על כל פנים רציתי להגדיר את הרעיון שכל החכמות הן לא יוצרות את המציאות, הן משתמשות במציאות שיש. יש מציאות, יש כל מיני כוחות וכלים, והם משתמשים בהם בצורה מורכבת ועל ידי זה מפתחים את כל המציאות אבל לא יוצרים אותה. ולעומת זאת, חכמת התורה היא חכמה יוצרת יש מאין.
באורות הקודש מוסר הקודש עמ' סז אומר הרב:
"השכל האלוקי הוא שכל יוצר שיש לו פועל בכל מילואיו'. ריבונו של עולם הוא יוצר יש מאין. "ושכל הברואים הוא שכל מצייר, שאיננו יכול כי אם להציג לפניו את מה שישנו" - זה ההבדל בין ריבונו של עולם ובין הברואים. אבל "הקירבה האלוקית, מקנה לנבראים את סגולתו של השכל האלוקי" - אם אדם מתקרב לריבונו של עולם, הוא נהיה יותר אלוקי כביכול, והוא מקבל שכל אלוקי, "ולפי ערך קרבתו האלוקית, כך גדל כח יצירתו" - ככל מה שהוא יותר קרוב לריבונו של עולם, קרוב בחכמה בהבנה ובדבקות אז הוא מקבל כביכול יכולת כזאת להיות גם כן יוצר.
ומוסיף הרב:
"ההבדל העצמי שבין ישראל לעמים, בשורש נשמתם, הוא ששכל האדם בכללו, שאיננו כי אם שכל מצייר, מציג ברוחו את המצוי, ומגלם אותו במעשיו, באומנות לכל פרטיה.. אבל הסגולה האלוקית של שכל יוצר, זאת היא הפליאה של סגולת ישראל" – כלומר, ישראל יש להם את הסגולה שהם אלוקיים במובן מסוים, ועל כן השכל שלהם הוא שכל יוצר. עניינו של האדם כביכול להידמות לקב"ה ולהיות שכל יוצר. "זאת היא הפליאה של סגולת ישראל שהיא מבדלת אותו מהעמים כולם בעליוניות כזאת שכל הבדל סוגי לא ידמה לו". זה לא הבדל בדרגות, זה מציאות אחרת לגמרי.
כך אומר הרב לגבי השכל. ולגבי הרצון אומר הרב במוסר הקודש עמו' מב:
"היכולת האלוקית בחפצו קשורה" - מה שהקב"ה רוצה הוא יכול. בן אדם רוצה אבל לא כל מה שהוא רוצה הוא יכול לעשות. הוא היה רוצה ללמוד את המסכת בבת אחת, אבל זה נשאר ברצון, הוא לא יכול, אין לו את הכוחות, אין לו את היכולת, אבל אצל ריבונו של עולם הכל אחד, מה שהוא רוצה הוא יכול. היכולת האלוקית בחפצו קשורה, מה שהקב"ה חפץ הוא יכול. "היכולת האנושית נועדה היא לבוא למידה האלוקית הזאת" - כלומר, האדם נועד לבוא למצב כזה שהחפץ שלו הוא פועל ויכול, "אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם" (תהילים פב, ו) על כן לא נשלל לגמרי רושם זה של יכולת החפץ של האדם" - כלומר מה שהוא חפץ שהרצון שלו ייצור מה שהוא רוצה זה נעשה בפועל, "והוא הולך ומוכר עד כדי המידה של "וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָך" (איוב כב, כח).
"זוהי מידת צדיקים ולפי צדקו של האדם הוא מידמה ליוצרו, יוצר כל באומר" - כלומר הרצון של הצדיק הוא פועל, צדיקים גוזרים והקב"ה מקיים. הקב"ה ברא את עולמו באומר, בעשר מאמרות נברא העולם. והאדם שהוא מתקרב מאוד לריבונו של עולם, ככל שהוא מתקרב יותר ודבק יותר בריבונו של עולם, כאילו נמשך מהיכולת האלוקית אל האדם, ומה שהוא מבקש, במובן מסוים, הבקשה שלו, הרצון שלו, נעשה רצון פועל וזה מידת צדיקים. הכל באופן יחסי. "ולפי צדקו של האדם הוא מידמה ליוצרו". ומוסיף הרב, "ואין אדם בעולם שלא יהיה בו קורטוב של צדקות". זאת אומרת, צדיק גוזר והקב"ה מקיים. ויש מדרגות בצדקות יש צדיק שבאמת גוזר שהחולה הזה יהיה בריא, ואתה רואה שהוא קם. אבל אומר הרב, מדרגות הצדקות, הן מדרגות רבות מאוד, וכל צדיק הוא גוזר, אז אם אדם צדיק קטן, קצת צדיק, אפילו קצת מאוד צדיק, אז בהתאם לכך הוא קצת פועל בעולם. ואין אדם בעולם שלא יהיה בו קורטוב של צדקות "והמיעוט הכמותי הזה הוא היסוד האיכותי שלו", כמובן זה הנקודה הכי מרכזית שלו, שהוא צדיק ומחובר לריבונו של עולם. וכיוון שיש לו קצת נקודה כזו, אז קצת הוא פועל על כל היקום במובן מסוים. וככל מה שהצדקות מתגברת, החיבור לריבונו של עולם מתגבר, 'עשה רצונך כרצונו', אתה יותר מתאים את הרצון שלך לרצון ה', הרצון שלך נהפך לרצון ה', והרצון של ה' מה שרוצה הוא יכול, אז ככל מה שאתה מתאים את עצמך לרצון ה' ויותר ממשיך את רצון ה' על ידי שאתה עושה את רצונו, ורצונו מופיע בך, גם אתה מתקרב למדרגה של מה שהוא רוצה הוא יכול, ואתה ברצונך יכול לשנות את העולם. קודם דיברנו על השכל, ועכשיו אנחנו מדברים על הרצון. שתי הכוחות האלה ביחד שהם משולבים זה בזה, צדיק גוזר והקב"ה מקיים.
במקום אחר במוסר הקודש עמוד מז, אומר הרב שהרצון של האדם מופיע בעיקר בתפילה:
"החפץ האישי בהיותו מבוטא במהלך עילויו למקורו, התפילה, זהו הגילוי האיתן של גודל הרוח' - כשהחפץ של האדם פונה אל ריבונו של עולם אל המקור, מתי זה? כשהוא מתפלל. התפילה, הפניה לריבונו של עולם, זה גילוי היותר גדול של הרוח. אומר לנו הרב, העולם מתפתח, המדע מתפתח, הרגש, הגאונות, האומנות, הגבורה הממשלתית, יחד עם כל ההתפתחות הזאת, תבוא התפילה, ו"זה יהיה ראש מגדלי התרבות העתידה שתתנוסס בתפארה, מידי עם עולם בשביל העולם כולו, וביתי בית תפילה יקרא לכל העמים". זאת אומרת, זה עניינם של ישראל לבוא למצב כזה של רוממות ודבקות בריבונו של עולם, שהרצון כל כך מותאם לרצון ה', והתפילה מבטאה את הפנייה אל רצון ה', אנחנו מבקשים מהקב"ה בקשות, פונים אליו, וזה כח עצום, כח גדול מאוד. במדע אנחנו מכירים הרבה מכשירים והרבה שכלולים של כוחות הנפש והמציאות והאומנות והגבורה הממשלתית וכו' אבל התפילה היא ראש מגדלי התרבות העתידה. צריך לדעת את עניינו של האדם.
ועוד ביטוי אחר של הרב במוסר הקודש עמו' פ:
"עוד יתגלה בעולם, גודל ערך הכח של רצון האדם ומדרגתו במציאות, כמה היא מכרעת", וזה יתגלה "על ידי רזי תורה, וגילוי זה יהיה הכתר של כל המדע כולו ויבוקש מכל העולם מישראל". ישראל צריכים ללמד את הדבר הזה, שהרצון של האדם הוא רצון פועל, לא רק המעשה. כאשר רצון האדם בטל כלפי רצון ה', רצונו נעשה רצון פועל, וזה יהיה הכתר של כל המדע כולו, וזה יבוקש מישראל. הרחבנו בנקודה הזאת, שעניינו של עם ישראל, ועניינו של האדם, להידמות לריבונו של עולם וליצור מציאות, ליצור חיים.
חז"ל דורשים (ויקרא רבה לה, ז) על הפסוק: "וְאֶת מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" (ויקרא כב, לא), אמר רבי חנינא בר פפי אם שמרתם את התורה הריני מעלה עליכם כאילו עשיתם את עצמיכם". כתוב אתם בלי ו' ועשיתם אתם. כשאתה הולך ומקיים ושומר את מצוות ה', אתה עושה את עצמך, אתה נהיה אדם אחר, אדם חדש, זה יצירה. זה לא רק שעשית עוד מצווה, עשית שינוי במהות העצמית שלך, נהיית מישהו אחר, 'ועשיתם אתם', אתם עושים את עצמכם.
למדנו על גדלותו של האדם וכוחו של האדם גם ברצון וגם בשכל, וצריך להוציא את הדברים כמובן מן הכח אל הפועל.
התבוננות במאורעות
נדבר על ענייני דיומא
שמחת תורה נוראה, שבוע נורא עבר עלינו. לא היינו מודעים למה שקורה בדיוק אבל לאט לאט הלכה התמונה והתבררה, איזה שבר גדול, איזו התנהגות מרושעת. למדנו את רשעת הגויים והאכזריות שלהם שאין לה גבולות. ואנחנו קיבלנו מכה חזקה מאוד, כואבת מאוד, מעליבה מאוד, מביישת מאוד. ואנחנו יודעים שכל מה שנעשה בעולם, הקב"ה עושה. זה לא נעשה לבד, ריבונו של עולם עושה הכל. יש חכמים שתמיד יודעים לפרש בכל פעם שקורה אירוע, בגלל מה זה קרה, הם יודעים לומר שזה בגלל חילול שבת, שזה בגלל ההתנהגות של חוסר צניעות ועריות, יש מומחים לזה. אבל אנחנו לא מומחים, אנחנו לא יודעים להסביר למה קורים כל מיני מאורעות. אנחנו יודעים שריבונו של עולם עושה אותם, והכל לטובה. אנחנו כן יכולים להסתכל על המציאות וללמוד ממנה. זה התפקיד שלנו, להתבונן מה קורה. מה שהקב"ה עושה זה "וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע" (ירמיהו כג, כט) כלומר כל אירוע שקורה יש לו הרבה משמעויות. כל מעשה ה', וכל פסוק שבתורה, "וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע" אפשר ללמוד ממנו המון צדדים של לימודים, וזה הכל נכון.
הקרע בעם הוביל למכה הקשה
אנחנו יודעים שמקודם לפני שמחת תורה, המצב ביחס בין החלקים בעם ישראל היה מצב של שנאה. הבעה של שנאה קשה וחריפה מאוד. ובן יום בין יומיים הכל השתנה, ופתאום יש אחדות, ואחד מוסר את הנפש על השני, על אותו אחד שהוא אמר שהוא רחוק ממנו. זה מה שקרה, זה עובדות. מקודם היה מצב אחד ואחר כך התהפך המצב לחלוטין, ובהתבוננות הזאת אנחנו צריכים להתבונן, אולי כאילו מתבקש הפירוש הזה, שהקב"ה לא יכול היה לסבול את המצב הזה של הקרע בתוך ישראל. עם ישראל בנים כולם לה' אלוקיכם, רבים זה עם זה, ולא היה הכרחי כל צורת המריבה הזאת.
התיקון – מחלוקת עניינית ללא שנאה
אפשר להתווכח על השקפות עולם, אבל אם כולם רוצים טוב, אפשר להתווכח בצורה טובה, לא בשנאה. לא להכניס לוויכוח כל מיני גורמים אישיים. כשאתה מתווכח על הנושא אתה מתווכח בצורה אחרת. אם אתה פוסל, זה פוסל את זה, וזה פוסל את זה, וזה מתפתח לקנאה שנאה וריחוק. כשאתה חלוק אפילו כשהדעות הן חלוקות לחלוטין, אבל אתה יודע שהוא מחפש לעשות טוב, ואתה מחפש לעשות טוב, ולכולם יש כוונות טובות, אז הוויכוח הוא אחרת. אין לחשוב שלאחד יש כוונות טובות ולאחד כוונות רעות, כולם רוצים טוב, רק זה חושב שכך טוב, וזה חושב שכך טוב, אז למה צריכים להכניס בתוך מחלוקת זו שנאה? מה זה קשור לשנאה? צריך לברר את הנושא לגופו של העניין.
מחלוקת ביסודה זה דבר טוב, כל אחד נברא יחידי, כל אחד יש לו פנים אחרות, מחשבות אחרות, כל אחד בא עם נקודת מוצא אחרת. הקב"ה ברא את כולם, ולכל אחד יש אישיות אחרת, ולכן גם הוא רואה את המציאות אחרת. כל המחלוקות שבתורה הן נובעות מזה שיש מקום לחילוקי דעות, אפילו רבים ועצומים, בלי גבול חילוקי דעות. אין הלכה בתורה שאין עליה חילוקי דעות, אין דבר מוסכם אבסולוטי, חוץ מזה שיש ריבונו של עולם. זה מוסכם, אבל יש מחלוקת על העיקרים, כמה עיקרים יש בעיקרי האמונה, עיקר אחד? שלושה עיקרים? שלוש עשרה? אין מחלוקת שצריך לקרוא קריאת שמע, אבל יש מחלוקת האם זה דאורייתא אם דרבנן? ואם מהתורה האם מספיק לקרוא פסוק אחד, או פרשה? האם להשמיע לאוזניו או שלא צריך להשמיע לאזניו? על כל דבר יש המון מחלוקות, אבל הכלל מוסכם, כולם מבינים שצריך לקרוא קריאת שמע ולקבל עול מלכות שמיים.
כך גם בענייננו, במחלוקת בתוך עם ישראל. כולם רוצים לעשות טוב, אלה חושבים שזה טוב, ואלה חושבים שזה טוב. הויכוח צריך להיות בנושא שמתווכחים, בלי להכניס שנאה וקנאה ותחרות. והקב"ה נתן שיעור, והכל התהפך. בשיעור הזה אנחנו צריכים להתבונן. ואנחנו חייבים שהשיעור הזה יהיה שיעור עמוק.
כל צד יעסוק בתיקון עצמו
כל אחד מהמתווכחים, חשב שהמחלוקת נובעת בגלל הצד השני, הם עושים מחלוקת. זה חושב שאלה עושים מחלוקת, וזה חושב שאלה עושים מחלוקת, לא הוא הגורם למחלוקת, רק השני עושה מחלוקת. ואם כל אחד חושב שהשני עשה מחלוקת אז אין לו מה לתקן. הוא חושב שהשני עשה מחלוקת ודווקא הוא צריך לתקן ולהפסיק את המחלוקת. והצד השני חושב שהצד הראשון עשה את המחלוקת, והוא צריך להפסיק את המחלוקת. באופן הזה אי אפשר לתקן שום דבר. כל אחד חושב שלא הוא צריך לתקן, ורק השני צריך לתקן.
איך בכל זאת תתוקן המחלוקת? כשכל צד יחשוב איך הוא מתקן את עצמו, אז יבוא התיקון באמת, ולא שכל אחד יאשים את האחר. אם אדם מאשים את הצד השני, אין שום התקדמות. אם הוא מאשים את עצמו, הוא יכול להתקדם.
המחלוקת שהייתה – הזדמנות לתיקון שנאת חינם
בשעתו כשהתחילה המחלוקת הזאת (על הרפורמה המשפטית), הזכרנו שכתוב על בעל תשובה, כיצד הוא שב בתשובה שלמה? אם הוא נפגש עם אותו מצב והוא התגבר (רמב"ם הלכות תשובה פרק ב הלכה א). קודם הוא נכשל באישה פלונית ועכשיו עוד פעם הוא נפגש איתה יחד באותו מצב, ויכול היה עוד פעם לחטוא והוא התגבר ולא חטא, זה בעל תשובה אמיתי שהוא הוכיח בפועל שבאמת שב בתשובה. והזכרנו שהחורבן היה בגלל שנאת חינם. אז איך שבים בתשובה על שנאת חינם? כשעוד פעם נמצאים באותו מצב ויש סיבות אמיתיות למחלוקת, ויכולה להיות מזה שנאת חינם, ומתגברים ואין מזה שנאת חינם, זה תיקון שלם של השנאה, ואז מביאים את הגאולה. כי החורבן היה בגלל שנאת חינם, והתיקון יהיה בהיפך באהבת חינם. יש מחלוקות ענייניות והן יכולות להתפתח לשנאת חינם ומתגברים ולא נכשלים ונשארים במחלוקת עניינית בלי השנאה, זה התיקון של החטא של שנאת חינם שעליו חרב הבית. וזה בדיוק התפקיד שלנו עכשיו. יש מחלוקת קשה מאוד בין חלקי הציבור, מחלוקת עמוקה מאוד, אבל אין מקום לשנאת חינם. יש חילוקי דעות, כל אחד משוכנע שהצדק איתו, ועליו לנסות לשכנע את הצד השני. זה מה שצריך להיות. לברר היטב ולשכנע, ויכול להיות שבדיון הזה, באמת כל אחד יקשיב לשני, ורוצה לדעת למה השני חושב אחרת? כמו בית הלל שהיו מקשיבים לדברי בית שמאי וחושבים אולי הם צודקים? אני לא צריך להתעקש, אני רוצה להבין אותם, וחושב על דעתם, ואם בכל זאת בית הלל חשבו אחרת, אז הלכה כמותם. כי כשאתה נכנס לדעתו של השני ורוצה להבין אותו, ולדעת מה הוא אומר והבנת בדיוק את דעתו, ובכל זאת נשארת בדעתך, אז יש סבירות גדולה יותר שאתה צודק. אבל אם לא הקשבת לשני ונשארת בדעתך, יכול להיות שאם היית מקשיב, היית משנה את דעתך, אז לא כל כך בטוח שאתה צודק. כשיש מחלוקת צריך להקשיב אחד לשני, ולברר אולי גם לשני יש איזו נקודה נכונה, שאותה אולי כן אפשר לקבל, אולי שאר נקודות לא. מחלוקת צריכה להיות בצורה עניינית.
הלואי שעכשיו אנחנו נתגבר על כל ההרגשות האלה שכאילו לשם שמיים, אבל כשמתפתחות לשנאה, זה וודאי לא מה שהקב"ה רוצה. הקב"ה לא אוהב את הצדיקות הזאת, הוא לא אוהב את מה שהיה. והיה צריך לתת לנו מכה כדי שנפסיק, יש גבול לאיפה אתם מידרדרים? חייבים לעצור את זה. זה בוודאי הלימוד שאנחנו צריכים ללמוד, וזה בוודאי חלק מהשיעור שהקב"ה נתן.
מלחמה למען השלום
ומה אנחנו צריכים לעשות? אני חושב שמה שאומר, מבטא את רחשי הלב של חלק גדול מאוד מהציבור. המלחמה צריכה להימשך עד רדתה, עד שיהיה שלום. לא לעצור לפני שיהיה שלום. מי שרוצה להמשיך במלחמה ולהרוג אותנו, הקם להורגך השכם להורגו. לא להשאיר אנשים שרוצים להרוג אותנו, אנשים שלא רוצים לחיות איתנו בשלום. צריך להילחם עד שיהיה הסכם שלום, אבל לא שלום קר, לא שלום לא מושלם, שלום אמיתי. אני חושב שאם אנחנו נכריז את הדבר הזה, שאנחנו רוצים שלום, הכרזה מאוד טובה, יפה מאוד. אם יש חלקים באוכלוסייה בעזה אנשים שרוצים להיות אתנו בשלום, אנחנו נהיה איתם בשלום. אבל אם לא רוצים שלום, אנחנו נמשיך במלחמה עד שיהיה שלום, אז יהיה שקט מכל הצד הזה. וצריכים להקדים רפואה למכה, לפני שהחיזבאללה מתחילים, צריכים גם שם לעשות שלום עם לבנון, ומי שלא רוצה לעשות שלום, אין לו זכות קיום. מי שרוצה להשמיד את ישראל, אין לו שום זכות קיום. אנחנו רוצים שלום עם לבנון, ואחר כך גם את המקור שלהם איראן צריכים לסלק אותם. ואז יהיה מזרח תיכון יפה. צריך לסלק את הרוע, לא לעצור, לא לחכות להתגרות. כשאנחנו מחכים ואחר כך אנחנו מחזירים תשובה, אנחנו פוגעים בהם פי כמה, ואילו היינו מקדימים רפואה למכה אפילו הם היו פחות נפגעים. אנחנו צריכים להכריז, אנחנו אנשי שלום, והמלחמה הזאת היא מלחמה למען השלום. מלחמה כדי שיהיה שלום בכל האזור שלנו, בלי מריבות. מי שרוצה להשמיד להרוג ולאבד, אין לו זכות קיום. העולם לא מסכים שיהיה איזה קבוצת אנשים, איזה מדינה שמכריזה שהיא רוצה להרוס מדינה אחרת. אין מקום לדבר כזה. התרגלנו כאילו יש מקום לזה, כאילו אנחנו צריכים לחיות עם המציאות הזאת. זו מציאות לא נורמלית. אין דבר כזה לחיות במציאות כזאת שיש קבוצת אנשים שרוצה להחריב את מדינת ישראל בצורה זוועתית כמו שאנחנו פגשנו עכשיו.
אנחנו צריכים להתפלל לריבונו של עולם, שהקב"ה ייתן בראש המנהיגים את העוז, את העוצמה, את השכל, את ההבנה, שצריך הפעם להגיע למצב כזה שמגיעים לשלום וחותרים אל המגמה הזאת בכל הכוחות. "ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם" (תהילים כט, יא). בשביל לעשות שלום צריכים לעשות בכח, כמו שהיה עם הנאצים יימח שמם וזכרם, שהכריעו אותם והכריחו אותם בכח לעשות שלום. מי שלא רוצה לעשות שלום אין לו זכות קיום. רוצה לחיות את חייו בלי שלום אבל לא לפגוע זה דבר אחר. אבל אם מטרתו לפגוע להרוס ולאבד, אין זכות קיום לאדם כזה בעולם.
במבט ארוך יהיה אפשר לראות איך הכל מכוון לטובה
אנחנו צריכים להתבונן מתוך מבט עמוק של אמונה שהכל מאת ה' והכל לטובה, אבל באמצע הפעולה אף פעם לא רואים איך זה לטובה. אבל אחר כך כשמתבוננים במבט ארוך טווח, מבט מרחוק אז רואים שזה הכל לטובה. במבט הראשוני, כשרואים את הזוועות הנוראות האלה, איך יכול להיות שזה לטובה, זה לא יכול להיות דבר כזה, זה נראה רק רע. איך קרה לאנשים מה שקרה שם? זה הרי נורא ואיום. אי אפשר לראות את הטוב שבדבר. אבל במבט ארוך, במבט של אמונה, יודעים שכל מאי דעביד רחמנא, לטב עביד. ואם בע"ה הקב"ה ייתן כח וגבורה בלב המנהיגים לעשות את המהלכים הגדולים הללו, אז נראה את זה מהר, לזה אנחנו מצפים ומקווים.
אנשים מלאי אמונה וגבורה
אני רוצה שנתבונן בדבר כאנשי אמונה, במבט של אמונה לא מפחדים ויודעים שריבונו של עולם הוא עושה את כל המאורעות. ואנחנו יודעים שהכל שקול, הכל מחושב, והכל הכל לטובה. אני הייתי אצל כמה אנשים אבלים, כולם מלאי אמונה מלאי ביטחון. אנשים מהציבור שלנו, מלאי אמונה, מלאי ביטחון ויודעים שהקריבו קרבן קדוש. וזאת הסתכלות אמונית נכונה לדעת שהכל מאת ה' והכל לטובה, ולא ליפול ברוחנו. הכאב חייב להימשך. לא יכול להיות שאדם לא יכאב את מה שקרה, אבל כאב לחוד וייאוש לחוד. ייאוש ועצבות זה לא טוב, אמונה וביטחון עם צער כן, אבל לא עם עצבות לא עם ייאוש לא עם תחושה של חידלון, זה ההיפך מאמונה. המאמין הוא לא מפחד. האדם המאמין, מאמין שהכל יהיה לטובה.
גילויי ההתנדבות מגלים את עומק האחדות
והפלאי פלאים האלה של התנדבות והרצון לעזור מעבר למה שצריך וההשתדלות. וכל אחד רוצה להתנדב, הגילויים הנפלאים האלה של האחדות, מבטאים שבעצם כל מה שהיה מקודם, זה היה שטחי, זה לא היה אמיתי, זה היה דיבורים חיצוניים. כבר אמרתי מקודם, אדם אומר אני לא אח שלך, הוא לא מתכוון. אי אפשר לא להיות אח לאח, אי אפשר להגיד לאח, אתה לא אח שלי. זה לא עובד, זה לא נכון. האם יכול להיות שאבא יאמר לבן שלו שלא מתנהג כמו שהוא רוצה, אתה לא הבן שלי, מה הוא לא הבן שלו? הוא התכוון במובן מסוים אתה לא מתנהג כמו בן. אז גם שמישהו אומר 'אתה לא אח', הוא התכוון במובן מסוים אתה לא מתנהג כמו אח, אבל אתה אח. וזה מתגלה עכשיו שכולם אחים, אחים לנשק, כולם אחים, כולם מרגישים אחדות מלאה, לא משנה מי, זה העומק של הביטוי של האחדות. כשיש איזו צרה, מתברר כמה עם ישראל הוא עם אחד. אז אנחנו פוגשים גדלות. יחד עם הקושי אנחנו פוגשים תופעות של גדלות נפלאה, של אנשים שמוסרים את הנפש, של אנשים שמרגישים אחדות מאוד גדולה. וכמובן שכל זה עולה לשמיים, וזה מרבה את הזכויות, ואני מקווה שזה אחד מהשלבים של המהלך של הגאולה, שנצא מהקושי הזה ומהצרה הזאת וממנה ניוושע ישועה גדולה בע"ה.
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
איך עושים קידוש?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
שימוש נכון בתנור הביתי
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האור החיים הקדוש מלחמת מדין- סוד טהרת הכוונה
הרב מסביר את מלחמת מדין בפרשת מטות ומסביר כיצד הניצחון בה התבסס לחלוטין על טהרה אישית וכוונת הלב לשם שמיים, כפי שבא לידי ביטוי בציץ הקדוש שלקחו הלוחמים למערכה. מתוך סיפור המלחמה ובחירת השבטים היוצאים לקרב, אנו לומדים מסר עמוק לחיים על החשיבות העצומה של עשיית מצוות ומעשים מתוך כוונה טהורה ומסירות נפש.
מטות פרשת מטות – נקמה ותקומה
נקמה בישראל אינה עניין של שנאה ומשטמה ו"נחזיר להם" אלא דבר קדוש ונעלה של תיקון עולם רפואת האומה והנפגעים המושפלים
יסודות הש"ס פשט ודרש בפרשת נדרים
ביאור פרשת נדרים על דרך הפשט, וביאור הפרשה על דרך הדרש ואיך הוא מתבקש.
אורות התשובה - הרב הראל כהן יראת חטא- חזרה אל הטבע
אורות התשובה פרק ו פסקה ג'
הרב מסביר שיראת החטא היא טבעית לכל אדם בעולם כלפי המוסר הכללי, ואצל ישראל זה גם כלפי התורה והמצוות, וכדי שזה יחזור להופיע באומה צריך לחזק את הקביעת עיתים לתורה אצל ההמון ולימוד במרה גבוה אצל התלמידי חכמים שיחזירו את הטבע הרוחני לאומה.
אחדות ומחלוקות אלו ואלו דברי א־לוהים חיים, והלכה
האם המחלוקות הן תוצאה של לימוד מרושל או אבן יסוד בבניין העולם? עיון בתורתם של רבים מגדולי ישראל מלמד אותנו על הדרך שבה עלינו להתייחס לדעות מנוגדות לשלנו
רביבים לייקר את ערכם של המורים והמורות
עלינו לייקר את מעמדם של המורים והמורות בישראל, שכן החינוך הוא הבסיס לכל הדברים הטובים | מלמדי התינוקות הם השומרים על ערי ישראל, שבזכות תורתם ולימודם ישראל מתקיימים על אדמתם | גם אם פרנסתם אינה מרווחת לכאורה כמו מקצועות אחרים, תנאיהם נוחים יחסית, קביעותם מובטחת, והם זוכים לסיפוק במעשיהם ובזמן להשקיע במשפחתם
אור החיים על הפרשה תשובת משה לטענות בני גד ובני ראובן
אור החיים על פרשת מטות חלק א'
הסיבה שבני גד ובני ראובן הזכירו את שמות הערים בבקשה שלהם. בקשת בני גד ובני ראובן לנחול בעבר הירדן המזרחי ותשובת משה.
כשרות מעמדו ההלכתי של בשר מתורבת
הרב בוחן את כשרותו של בשר מתורבת המופק מתאים מן החי, תוך השוואה לסוגיות תלמודיות ממסכת נדרים העוסקות ביחס שבין "עיקר איסור" ל"תוספת", ובשאלת ביטול איסור על ידי גידולי היתר. דרך ניתוח שיטות הראשונים (כגון הרא"ש, הר"ן והרמב"ם) בדיני גידולי איסור, מציג הרב כיוונים הלכתיים אפשריים להיתר, כדוגמת הסתמכות על התפתחות רב-שלבית ("גידולי גידולים") המבטלת לחלוטין את התא המקורי.
אור החיים על הפרשה בקשת בני גד ובני ראובן
אור החיים על פרשת מטות חלק א'
טעם הזכרת הכתוב בנוסף למשה גם את אלעזר הכהן ונישאי העדה כשבני גד ובני ראובן באו לבקש לנחול בעבר הירדן המזרחי. בני גד ובני ראובן הזכירו את המקומות בתור סתירות לטענות שאפשר לטעון נגד בקשתם.
אורות התשובה - הרב הראל כהן בטחון התשובה אפילו בזמן החטא
אורות התשובה פרק ו פסקה ב'
הרב מסביר שהתשובה תמיד שרויה בלב האדם אפילו בשעת החטא, רק שכח זה לא מופיע כעת אלא גנוז הוא ומחכה לשעה שבא האדם יחזור בתשובה. דבר זה נותן לאדם ביטחון לחזור בתשובה כי הוא מבין שבעצמותו הוא טוב והחטא הוא רק חיצוני לו.
אור החיים על הפרשה דרכים לקניין תורה ע"פ שמות בני יששכר
אור החיים על פרשת פנחס חלק ב'
חזרת ישראל מהגלות, האור החיים לומד את השמות של בני יששכר בתור משל ללומדי התורה.
וירא הייחודיות שברות המואביה
הקשר בין ישראל לעמון ומואב - ג'
ישנו עניין פנימי וחיובי בעמון ומואב שקיים רק אצל הנקבות שבהם, ובזכותו אנו מקבלים אותן לבוא בקהל. מהו אותו הדבר? כיצד זה מתבטא ברות המואביה ובנעמה העמונית? וכיצד עניין זה מייחד את מלכות בית דוד?
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מקור החול בקודש הקודשים
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ו'
יש מקור אלוקי אחד שמתגלה בקודש וחול, והחינוך צריך לתת מקום לשניהם מתוך הדגשה לחיבור של זה אל האמונה.
תורה והלכות ציבור גואל הדם
ציון במשפט תפדה - הלכות שופטים בזמן הזה
דין גואל הדם. רוצח במזיד נהרג. רוצח באונס פטור. רוצח בשוגג. גלות לעיר מקלט. גלתה סנהדרין וביטול עונש מוות. חוק לביטול עונש מוות. אחריות גואל הדם להעמדה לדין את הרוצח במזיד. חוק זכויות נפגעי עבירה. גואל הדם בזמן הזה. מצווה או היתר לגואל הדם להרוג את הרוצח בשגגה.
מידות הראי"ה השקפת עולם ואמונה
אמונה י"א - י"ב
השיעור עוסק בהשקפת העולם הישראלית, הרואה בעולם החומרי הנוכחי מצב זמני, חסר ומקולל מימי חטא אדם הראשון, שעתיד להגיע לתיקון ולגאולה שלמה. בנוסף, השיעור מנתח את התפתחות האמונה בעם ומסביר כיצד האדם נדרש לזקק את תפיסת האלוהות מתיאורים גשמיים וילדותיים כדי להגיע להבנה רוחנית, עמוקה וטהורה יותר.
