ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

פרק י' חלק ב'

דף הבית ראשי בית מדרש אמונה וחסידות לימוד יומי באמונה נצח ישראל למהר"ל Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר הורד דף מקורות

ז' אייר התשע"ה

פרק י' חלק ב'

ז' אייר התשע"ה



נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

ישראל ראשית הבריאה, והאומות תוספת לבריאה
וּמִפְּנֵי כִּי יִשְׂרָאֵל הֵם רֵאשִׁית הַמְּצִיאוּת, לְכָךְ הֵם עִקַּר הַמְּצִיאוּת, וְהָאֻמּוֹת שֶׁאֵינָם רֵאשִׁית אֵין לָהֶם 1 דָּבָר זֶה, לְכָךְ אֵינָם רַק תּוֹסֶפֶת, וְהַדָּבָר שֶׁהוּא תּוֹסֶפֶת אֵינוֹ עֶצֶם וְעִקַּר הַמְּצִיאוּת, וְדָבָר זֶה מְבֹאָר. וְאֵיךְ יִהְיֶה דָּבָר זֶה בָּטֵל, שֶׁיִּהְיוּ הָאֻמּוֹת עִקָּר וְיִשְׂרָאֵל יִהְיוּ טְפֵלִים אֶצְלָם, וְהֵם מְשֻׁעְבָּדִים לָהֶם! דָּבָר כְּמוֹ זֶה אִי אֶפְשָׁר, מֵאַחַר שֶׁכְּבָר בֵּאַרְנוּ לְמַעְלָה מֵעִנְיַן הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָרִבּוּי, וְהוֹכַחְנוּ בִּרְאָיוֹת מוֹפְתִיּוֹת שֶׁמְּחַיֵּב הַמּוֹפֵת שֶׁיִּהְיֶה כָּאן אֻמָּה אַחַת יְחִידָה, וְהִיא רֵאשִׁית לַבְּרִיאָה, וּבִשְׁבִיל זֹאת הַבְּרִיאָה נִבְרָא הַכֹּל, כְּדִכְתִיב (בראשית א, א): בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ, וּפֵרְשׁוּ בַּמִּדְרָשׁ (ב"ר פרשה א, ד): בִּשְׁבִיל רֵאשִׁית בָּרָא שָׁמַיִם וָאָרֶץ, וְהֵם יִשְׂרָאֵל, כְּדִכְתִיב: קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל {לַה'} רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה. כִּי 2 בִּשְׁבִיל רֵאשִׁית הַתְּבוּאָה אָדָם זוֹרֵעַ כָּל הַתְּבוּאָה, כָּךְ יִשְׂרָאֵל הֵם רֵאשִׁית תְּבוּאָתוֹ, וּבִשְׁבִילָם בָּרָא אֶת הַכֹּל, כִּי שְׁאָר אֻמּוֹת הֵם תּוֹסֶפֶת עַל זֶה.
________________________________
מפני שישראל הם ראשית המציאות, לכן הם עיקר המציאות, ואילו שאר האומות, שאינם ראשית המציאות, 1 אינם עיקר המציאות אלא תוספת לעיקר הבריאה, ותוספת אינה יכולה להיות העיקר, דבר זה ברור. כיצד יתכן אם כן, שהעיקר, שהם ישראל, יהיה בטל, והטפל, היינו אומות העולם, יהיה העיקר וישראל יהיו משועבדים להן?! דבר זה לא יתכן כלל, כמו שכבר הוכחנו בפרק ג בהוכחות חותכות, המחייבות מציאותה של אומה אחת יחידה שהיא ראשית הבריאה, ובשבילה נבראה כל המציאות, כמו שנאמר: בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ, ופירשו במדרש, בשביל ראשית ברא אלוקים שמים וארץ. הראשית הם ישראל, כמו שנאמר: קודש ישראל לה' ראשית תבואתו. 2 כמו שהאדם זורע את כל התבואה בשביל גרעיני התבואה, ולא לשם השיבולת והקש, כך ישראל הם ראשית תבואתו, ובשבילם ברא הכל, וכל שאר האומות הן רק כתוספת לעיקר.


ביאורים

כבר ראינו שעם ישראל הוא העיקר והמרכז של המציאות כולה. עניין זה מבהיר לנו גם את מעלתו הייחודית של עם ישראל, וגם את היחס שבין עם ישראל לבין שאר האומות. האומות השונות לא נבראו כעיקר ויסוד העולם, ולכן אינן מוגדרות כעיקר של המציאות, אלא כדבר שטפל אל העיקר.
כמובן, גם לדברים הטפלים ישנה הגדרה עצמית, אלא שהגדרתם העצמית היא להיות כפופים לעיקר, ולתת לעיקר את היכולת לשמש בתפקידו המשמעותי כעיקר.
בכדי לבאר את ענינו של הדבר הטפל, מעמיק המהר"ל בדרשת חז"ל על הפסוק הראשון בתורה, 'בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ'; העולם נברא בשביל הראשית, והראשית היא עם ישראל, כמו שכתוב בפסוק: 'קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה '.
המדרש מסביר שעם ישראל הוא ראשית ועיקר התבואה. ההמשלה לתבואה מאפשרת לנו להבין את היחס שבין עם ישראל לבין אומות העולם. כמו שעיקרה של התבואה הוא הגרעין, כך גם עיקרו של העולם הוא עם ישראל, שהוא העיקר והגרעין של כל העולם.
לתבואה ישנם חלקים שונים: שיבולת, קש, גרעינים ועוד, ולכל חלק תפקיד משלו. עם כל זה, כשהאדם זורע את התבואה הוא עושה זאת לשם הגרעינים בלבד. כך גם בבריאת העולם. גם במציאות ישנם חלקים ופרטים רבים, אבל בריאת העולם לא נעשתה אלא בשביל עם ישראל, וכל שאר הפרטים הם תוספת טפלה לבריאה של עם ישראל.
כשם שהגרעין הוא בעל התכונות הייחודיות, המגדירות אותו כגרעין וכעיקר התבואה, ולא ייתכן להחליפו בקש, כך לא ניתן להחליף את עם ישראל באומה אחרת ולומר שאומה זו היא העיקר.

הרחבות
* ישראל והעמים
וּמִפְּנֵי כִּי יִשְׂרָאֵל... הֵם עִקַּר הַמְּצִיאוּת, וְהָאֻמּוֹת שֶׁאֵינָם רֵאשִׁית אֵין לָהֶם דָּבָר זֶה. הבדל זה שבין ישראל לבין העמים ניכר בעיקר ביחס לאומות. אולם ישנם יחידי סגולה גם בין הגויים שמסוגלים להתרומם למדרגות עליונות כדבריו של הרב קוק : "מצדם של יחידי הסגולה אין אנחנו יודעים הבדל בין עם ולשון ו"נכרי שעוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול" [סנהדרין נט.], וכבר אמרו חכמינו הראשונים "נקבל פני פילוסופוס חברנו" [כלה רבתי ז, ד]. אבל מה שאנו דורשים בשבחה של כנסת ישראל בכלל, הוא על דבר הסגולה האלקית הנמצאת בנשמת האומה בכללה, וממילא היא מתגלה גם כן בכל יחיד באיזו צורה מיוחדת, ומקרא מלא הוא: "ונפלינו" [שמות לג, טז]" [אגרות הראיה א, סד]. עם ישראל הוא עם מיוחד. הרב קוק ממשיך ומבאר שעובדה זו היא נתון שעלינו להכיר בו ולשמוח בו ורק כך נושפע ממנו באור חיובי: "והחופש הגמור שלנו הוא, שנהיה מרימים ראש בגלוי להתפאר באהבת כנסת ישראל, החקוקה בנשמתנו פנימה, ואין לנו להכחיש אהבה טהורה זאת, לא מצד כל הגיון מדעי, ולא מצד כל חסידות קוסמופוליטית (אמון באחדות כלל האומות). כשנהיה יונקים מבארנו, באר ישראל, יהיה לנו כל, גם חסידות, גם דעה, ובהרחבת הדעת של עשירות פנימית נשקיף על כל הככר (העושר) האנושי, להתכבד בחיל של חלקנו באוצר הכלל ושל חלקנו המיוחד שאין לזרים" [שם]

לעילוי נשמת רבקה בת הרב יחזקאל שרגא ע"ה



חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il