ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- נצח ישראל למהר"ל
וְיוֹתֵר מִזֶּה שֶׁמֵּעִיד עַל זֶה הַמּוּחָשׁ, כִּי כַּאֲשֶׁר נִגְלֶה וְנִרְאֶה לְפָנֶיךָ שִׁפְלוּת יִשְׂרָאֵל וִירִידָתָם בֵּין הָאֻמּוֹת, עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה שִׁפְלוּת יוֹתֵר מִזֶּה, וְאֵיךְ יֵשׁ לָהֶם קִיּוּם בֵּין הָאֲרָיוֹת וְהַנְּמֵרִים, אִם לֹא כִּי גָּדוֹל הָרוֹעֶה אֲשֶׁר שׁוֹמְרָם! וְאִם לֹא כִּי מֵאֵת ה' הָיְתָה זֹאת וְהִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵי כָּל בָּאֵי עוֹלָם, אִי אֶפְשָׁר לָאֻמָּה שֶׁיְּהֵא לָהּ קִיּוּם כְּלָל. וּבְפֶרֶק קַמָּא דִּמְגִלָּה (יא, א): אָמַר שְׁמוּאֵל: לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם (ויקרא כו, מד). לֹא מְאַסְתִּים בִּימֵי יְוָנִים, וְלֹא גְעַלְתִּים בִּימֵי אַסְפַּסְיָאנוּס קֵיסָר, לְכַלֹּתָם בִּימֵי הָמָן, לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם בִּימֵי מַלְכוּת רְבִיעִית, כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם לִימוֹת גּוֹג וּמָגוֹג. 1 בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: לֹא מְאַסְתִּים, בִּימֵי כַּשְׁדִּים, שֶׁהֶעֱמַדְתִּי לָהֶם דָּנִיֵּאל, חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה. וְלֹא גְעַלְתִּים, בִּימֵי הָמָן, שֶׁהֶעֱמַדְתִּי לָהֶם מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר. לְכַלֹּתָם, בִּימֵי יְוָנִים, שֶׁהֶעֱמַדְתִּי לָהֶם שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק וּמַתִּתְיָהוּ בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל וְחַשְׁמוֹנַאי. לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם, בִּימֵי מַלְכוּת רְבִיעִית, שֶׁהֶעֱמַדְתִּי לָהֶם שֶׁל בֵּית רַבִּי וְחַכְמֵי הַדּוֹרוֹת. כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם, לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁאֵין כָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם, עַד כָּאן.
הִנֵּה דַּעַת שְׁמוּאֵל בְּפֵרוּשׁ הַפָּסוּק הַזֶּה, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁתָּבוֹא צָרָה עַל יִשְׂרָאֵל, הוּא יִתְבָּרַךְ מַצִּיל אוֹתָם וְאֵינוֹ מַנִּיחַ לְכַלּוֹתָם, וּמַעֲמִיד לָהֶם מַצִּילִים, שֶׁיִּהְיוּ נוֹשָׁעִים עַל יָדָם. וּבָזֶה נִרְאֶה בְּגָלוּתָם יוֹתֵר שֶׁלֹּא מָאַס בָּהֶם. וְאִלּוּ הִצִּיל אוֹתָם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁנָּתַן בְּלֵב הַמּוֹשְׁלִים עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא יַעֲשׂוּ לָהֶם דָּבָר, בָּזֶה לֹא נִרְאֶה שֶׁלֹּא מָאַס בָּהֶם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲבָל כַּאֲשֶׁר הֶעֱמִיד מֵהֶם אֲנָשִׁים, שֶׁהָיוּ קְרוֹבִים אֶל הַמַּלְכוּת, וְהָיוּ נִצּוֹלִים עַל יְדֵיהֶם, בָּזֶה נִרְאָה כִּי לֹא מָאַס בָּהֶם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי בָּזֶה נוֹדַע כִּי הַהַצָּלָה הִיא בְּעַצְמָם, וְזֶהוּ מַעֲלָתָם הָעֶלְיוֹנָה. וְהַבָּרַיְתָא מְפָרֵשׁ, שֶׁמַּעֲמִיד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לָהֶם בְּנֵי אָדָם בְּכָל מַלְכוּת וּמַלְכוּת מַצִּילִים מְיֻחָדִים, כִּי כֹּחַ שֶׁל מַלְכוּת וּמַלְכוּת מְיֻחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וּלְכָךְ מַעֲמִיד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לָהֶם בְּכָל מַלְכוּת וּמַלְכוּת בִּפְנֵי עַצְמוֹ פַּרְנָסִים, כְּפִי מַה שֶּׁרָאוּי לְאוֹתוֹ מַלְכוּת וּכְפִי עִנְיַן הַמַּלְכוּת.
________________________________
גם המוחש מעיד, שלא עזב ה' את ישראל. מצבם השפל של ישראל בין האומות הוא דבר גלוי וידוע. שפלותם מגיעה עד לדיוטה התחתונה, שאין למטה ממנה, אם כן איך בכל זאת יש קיום לישראל בין האומות המשולות לאריות ונמרים, אם לא שגדול הוא הרועה השומרם?! קיום ישראל בין האומות הוא דבר פלא בעיני כל באי עולם, ואם לא מאת ה' הייתה זאת, לא הייתה להם תקומה בין האומות. בפרק ראשון של מסכת מגילה, על הפסוק: לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלוקיהם, דרש שמואל, לא מאסתים בימי יוונים, ולא געלתים בימי אספסיינוס קיסר, לכלותם בימי המן, להפר בריתי איתם בימי מלכות רביעית, כי אני ה' אלוקיהם לימות גוג ומגוג. 1 בברייתא שנינו, לא מאסתים, בימי כשדים, שהעמדתי להם דניאל חנניה מישאל ועזריה. ולא געלתים, בימי המן, שהעמדתי להם את מרדכי ואסתר. לכלותם, בימי יוונים, שהעמדתי להם שמעון הצדיק ומתתיהו בן יוחנן כהן גדול ובניו החשמונאים. להפר בריתי איתם, בימי מלכות רביעית, שהעמדתי להם של בית רבי וחכמי הדורות. כי אני ה' אלוקיהם, לעתיד לבא, שאין כל אומה ולשון שולטת בהם.
שמואל פרש בפסוק זה, שבכל עת שתבוא צרה על עם ישראל, הקב"ה מציל אותם ואינו מניח לאומות לכלותם, אלא מעמיד להם מצילים, שיהיו נושעים על ידם. מציאות מוחשית זו מוכיחה באופן ברור, שהקב"ה לא מאס בישראל בשעת גלותם. אילו הצלת ישראל בגלות הייתה בכך שהקב"ה היה נותן בלב המושלים עליהם שלא יעשו להם רע, לא היה ניכר מזה שהקב"ה לא מאס בישראל, אבל כאשר המלכות גוזרת עליהם גזירות קשות, ואנשים הקרובים למלכות פועלים ומצילים אותם, זוהי הוכחה שלא מאס בהם הקב"ה, כי בזה ההצלה מוכחת, כיוון שהיא באה להם על ידי גדוליהם. מכאן שאפילו בשפלותם נמצאה בהם גדולה, וזוהי מעלתם העליונה. לפי הברייתא הקב"ה מעמיד להם בני אדם שמצילים אותם. אותם בני אדם מיוחדים בהתאם למלכות בה הם נמצאים, מכיוון שלכל מלכות יש את הכוחות המיוחדים לה, לכן צריך הקב"ה להעמיד מצילים בכל מלכות ומלכות המתאימים לאותה מלכות.
נצח ישראל למהר"ל (120)
בשביל הנשמה
41 - פרק נ' חלק ה'
42 - פרק נ' חלק ד'
43 - פרק נ' חלק ג'
טען עוד
ביאורים
ניתן להתבונן על מצבם הקשה של עם ישראל בימי הגלות בשני אופנים. אפשר להבליט את הקושי הגדול שבו הם נתונים, וממילא את הטיעון שטענו כלפינו הגויים, ששפלותם של ישראל מבטאת את העובדה, שהקב"ה עזב אותם. אולם ישנה התבוננות אחרת. העובדה שעם ישראל מפוזר בין העמים בכל העולם, וסובל מגזירות נוראיות, ובכל זאת מצליח 'לשרוד' ולהחזיק מעמד, מעידה על כך שהקב"ה שומר על עם ישראל ששונאיהם לא יוכלו להם. הוכחה זו שעם ישראל ומעלתו הגדולה לא יעברו מן העולם, היא הוכחה נוספת שמביא המהר"ל ממציאות חיינו, והיא נוספת על ההוכחות השכליות ועל דברי הנבואה.
המהר"ל מוסיף נדבך נוסף. הוא מתייחס לדברי הגמרא שמפרטת איך הקב"ה הציל את עם ישראל מצרות רבות על ידי אנשים שקמו מתוך העם והושיעו את ישראל. המהר"ל מלמד אותנו שמציאות של נס רגיל המתבטא בכך שהקב"ה גורם לאויבינו לבטל את גזרותיהם, אינו מבטא באופן מלא את גודל מעלתם של עם ישראל, לעומת זאת, העובדה שאנשים מתוך עם ישראל עשו זאת מצביעה על כך שהקב"ה נתן להם את הכוח הפנימי להתגבר על אויביהם ומעידה על גודל מעלתם.
הרחבות
* מלחמות ישראל והצלתם
שֶׁכָּל זְמַן שֶׁתָּבוֹא צָרָה עַל יִשְׂרָאֵל, הוּא יִתְבָּרַךְ מַצִּיל אוֹתָם וְאֵינוֹ מַנִּיחַ לְכַלּוֹתָם. "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם" [הגדה של פסח]. הקב"ה מושיע את ישראל, אך ישועה זו נעשית על ידי גיבורי ישראל לדורותיהם, כדברי המהר"ל כאן: "מעמיד להם מצילים, שיהיו נושעים על ידם". בילקוט שמעוני מתבאר שיש דרגות בישועה וככל שהמאמץ המלחמתי גדול יותר כך גדלה מעלת הניצחון והחיבור לה': "ארבעה מלכים מה שתבע זה לא תבע זה... דוד אמר "ארדוף אויבי ואשיגם" [תהילים יח, לח], אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני עושה כן... עמד אסא ואמר: אין בי כח להרוג אלא אני רודף ואתה עושה. אמר הקב"ה: אני עושה כן... עמד יהושפט ואמר: אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף אלא הריני אומר שירה ואתה עושה. אמר ליה הקב"ה: אני עושה כן... עמד חזקיה ואמר: אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף ולא לומר שירה אלא הריני ישן במטתי ואתה עושה. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אני עושה כן שנאמר "ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור" [מלכים ב, יט, לה]" [שמואל ב, קסג]. מהמדרש עולה שדוד שבחר להילחם היה בעל המעלה הגדולה ביותר, ואילו המלכים שבאו אחריו, היו פחותים ממנו הואיל וביקשו שיעשה להם הקב"ה נס גדול יותר רק מפני שלא היה בכוחם לגלות את אותה גבורה.
לרתום את כל כוחות החיים למען עם ישראל, מתוך ידיעה והכרה ברורה שהכל מהקדוש ברוך הוא, זהו קשר אמיתי ועמוק בין ישראל לאביהם שבשמיים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
