ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- נצח ישראל למהר"ל
וְאָמַר, שֶׁאִם יִהְיֶה מַנִּיחַ יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁהֵם, יִהְיוּ נֶאֱבָדִים בֵּין הָאֻמּוֹת. כִּי יִשְׂרָאֵל הֵם אֻמָּה נִבְדֶּלֶת מִכָּל הָאֻמּוֹת, וְהִיא אֻמָּה לְעַצְמָהּ מְיֻחֶדֶת כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר. וְאֵין סָפֵק שֶׁהָאֻמָּה הַיִּשְׂרְאֵלִית כָּל הָאֻמּוֹת מִתְנַגְּדִים לָהּ, וְהָיוּ הַמִּתְנַגְּדִים גּוֹבְרִין עָלֶיהָ וּמְבַטְּלִין אוֹתָהּ, כַּאֲשֶׁר הֵם בַּגָּלוּת וְהֵם תַּחְתֵּיהֶם. לְכָךְ שִׁתֵּף שְׁמוֹ בָּהֶם, כְּלוֹמַר, שֶׁהֵם דְּבֵקִים אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּבָזֶה אֵין הָאֻמּוֹת יְכוֹלִים לָהֶם, כַּאֲשֶׁר שִׁתֵּף הַשֵּׁם בִּשְׁמָם. וְדָבָר זֶה נִקְרָא שַׁלְשֶׁלֶת, כִּי הַשַּׁלְשֶׁלֶת מְשַׁלְשֵׁל וּמְחַבֵּר הַמַּפְתֵּחַ שֶׁלֹּא יִהְיֶה נֶאֱבָד מִמֶּנּוּ. לְכָךְ מַה שֶּׁשִּׁתֵּף הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ בָּהֶם, הוּא הַשַּׁלְשֶׁלֶת הַמְחַבֵּר אוֹתָם אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁלֹּא יִהְיוּ נֶאֱבָדִים בֵּין הָאֻמּוֹת, וְהֵם דְּבֵקִים בּוֹ, כְּדִכְתִיב (דברים ד, ד): וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם וגו'.
וְאֵינוֹ דּוֹמֶה לְיִשְׁמָעֵאל, שֶׁאַף כִּי גַּם אֶצְלוֹ שֵׁם אֵל, אֵינוֹ דּוֹמֶה לְשֵׁם יִשְׂרָאֵל, כִּי נִקְרָא יִשְׁמָעֵאל שֶׁהַשֵּׁם שָׁמַע תְּפִלַּת הָגָר (בראשית טז, יא), אֲבָל אֵצֶל יִשְׂרָאֵל, לְשׁוֹן אֵל מוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם עִנְיָן אֱלֹהִי, שֶׁהֲרֵי בִּשְׁבִיל זֶה נִקְרָא יַעֲקֹב בְּשֵׁם יִשְׂרָאֵל: שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים (בראשית לב, כט). וְאִם כֵּן שֵׁם יִשְׂרָאֵל רוֹצֶה לוֹמַר, שֶׁהָיָה בְּיַעֲקֹב עִנְיָן אֱלֹהִי, עַל שֵׁם שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וַתּוּכָל, וּלְפִיכָךְ נִקְרָא זֶהוּ שִׁתּוּף שְׁמוֹ בִּשְׁמָם. וּלְכָךְ אָמַר הַכָּתוּב: וְהִכְרִיתוּ אֶת שְׁמֵנוּ מִן הָאָרֶץ וּמַה תַּעֲשֵׂה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל? כִּי מֵאַחַר שֶׁשִּׁתֵּף הַשֵּׁם בִּשְׁמָם, אִם כֵּן אִם יַכְרִיתוּ אוֹתָם מִן הָאָרֶץ, וּמַה תַּעֲשֵׂה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל? שֶׁדָּבָר זֶה מַגִּיעַ אֶל שְׁמוֹ.
אָמְנָם נִרְאֶה לִי, כִּי מַה שֶּׁאָמְרוּ כָּאן שֶׁשִּׁתֵּף שְׁמוֹ בִּשְׁמָם שֶׁלֹּא יִהְיוּ נֶאֱבָדִים בֵּין הָאֻמּוֹת, שֶׁאֵין פֵּרוּשׁוֹ שֶׁלֹּא יִהְיוּ נֶאֱבָדִים כַּאֲשֶׁר הֵם בְּגָלוּתָם בֵּין הָאֻמּוֹת, שֶׁאַף אִם אֵינָם בַּגָּלוּת צְרִיכִים יִשְׂרָאֵל לְשִׁתּוּף שְׁמוֹ בִּשְׁמָם, שֶׁלֹּא יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל בְּטֵלִים בֵּין הָאֻמּוֹת, כִּי הָאֻמּוֹת מְרֻבִּים, וְיִהְיוּ יִשְׂרָאֵל חַס וְשָׁלוֹם 1 בְּטֵלִים בָּהֶם, וְאָז לֹא יִהְיֶה כָּאן מַפְתֵּחַ לַפַּלְטְרִין הַגְּדוֹלָה, כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר לְמַעְלָה. וּלְכָךְ קָבַע בְּיִשְׂרָאֵל שַׁלְשֶׁלֶת הַמְחַבֵּר אוֹתָם אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּבָזֶה הֵם נִמְצָאִים וְנִבְדָּלִים בִּפְנֵי עַצְמָם, שֶׁהֵם חֵלֶק ה' (דברים לב, ט), וְאֵינָם בְּטֵלִים 2 אֵצֶל הָרֹב.
________________________________
ומה שאמר, שאם מניח את ישראל כמות שהם בין האומות הרי הם אבודים, כי עם ישראל שונה משאר העמים, והם אומה מיוחדת, כמו שבארנו. אין ספק, שכל האומות מנוגדות באופן מהותי לייחודו של עם ישראל, לכן כשישראל נמצאים בגלות תחת שלטונם, יתגברו האומות עליהם ויאבדום, מפני שהם מנוגדים להם. לכן שתף הקב"ה שמו עימהם, דבר המורה על דבקותם בו, ומחמת דבקות זו אין האומות יכולים לאבדם. שם הקב"ה הקבוע בשמם הוא השרשרת, כמו שהשרשרת מחברת את המפתח אל בעל ההיכל שלא יאבד המפתח, כך גם שיתוף שם הקב"ה בהם הוא השמירה עליהם שלא יאבדו בין האומות, ויהיו דבקים בו, כמו שנאמר: ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום.
נצח ישראל למהר"ל (120)
בשביל הנשמה
53 - פרק י' חלק ט'
54 - פרק י' חלק י'
55 - פרק י' חלק י"ב
טען עוד
נראה לי, שמה שאמרו שתף הקב"ה שמו בשם ישראל, אין הכוונה רק כדי שלא יאבדו בין האומות כאשר הם בגלות, אלא גם כאשר הם בארצם צריכים הם לשיתוף שמו בהם, כדי שלא יהיו ישראל בטלים בין האומות, 1 שהרי ישראל הם מיעוט והאומות רבים. אם יתבטלו ישראל בין האומות חלילה, לא יהיה המפתח של ההיכל קיים. לכן הטביע הקב"ה שמו בשמם, כדי שיהיו נבדלים בפני עצמם ולא יהיו מכלל האומות, אלא הם חלקו של הקב"ה, ולא בטלים 2 בקרב העמים שהם רוב.
ביאורים
המציאות של עם ישראל בעולם הזה, נתקלת אינספור פעמים בהתנגדות חריפה מצד אומות העולם. עם ישראל חי במדרגה גבוהה ונבדלת מאומות העולם, ולכן לעיתים רבות האומות, שחשות בפער העצום בין המדרגה שלהם למדרגתם של ישראל, מנסות להתנגד לעם ישראל ולהלחם בו, אלא שהקב"ה, בורא העולם, רוצה שעם ישראל יגלה בעולם את המדרגה המיוחדת שלו, ובכך יביא את העולם כולו לידי מימוש. כמו שחדר ללא מפתח אינו שימושי כלל, כך העולם ללא ישראל לא יהיה שימושי, ולא יגיע למילוי מטרתו. מה עשה הקב"ה כדי שאותה התנגדות של האומות לא תצלח ולא תנטרל את עם ישראל? הקב"ה כביכול השתתף איתם, גרם להם לדבוק בו, ובכך נתן להם קיום שאין בכוחם של אומות העולם לבטלו.
אותו שיתוף מתבטא בשם 'ישראל '. שם זה אינו רק נושא בתוכו את שמו של הבורא, אלא גם מבטא סוג של שותפות. בניגוד לישמעאל שכל הזכרת שם הבורא בשמו באה לבטא את העובדה שהבורא שהוא חיצוני לו שמע את תפילת אמו, אצל עם ישראל הוא מבטא שותפות. שם זה ניתן לאחר מאבקו של אבי האומה הישראלית, יעקב אבינו, לאחר שניצח את המלאך, על אף היותו כוח רוחני אלוהי. יכולת זו ניתנת רק למי שיש לו כביכול שותפות עם הקב"ה בעצמו, והיא שנותנת לעם ישראל קיום.
המהר"ל מוסיף עומק נוסף לדברים בהסבירו שאותו קיום של עם ישראל, שעליו דיברו חז"ל, אינו רק יכולת לשרוד כנגד הלוחמה הרוחנית והגשמית שמנהלים כלפינו כשאנו נתונים בידי אומות העולם בגלות, אלא יכולת לשמור על אופיינו הייחודי גם בזמנים שאיננו בגלות, וזאת על אף היותנו אומה קטנה שעלולה להתבטל ולהיטמע בתוך כל האומות הרבות. שם ה' הנקרא על עם ישראל, החיבור עם הבורא והשותפות שלנו איתו, מקנים לעם ישראל את ייחודו. ניתן היה להתייחס אלינו כאל עם קטן ושולי, אלולא שם ה' שנקרא עלינו המעמיד אותנו בראש הפירמידה, כאלה שאמורים להיות אור לגויים ולגלות את שם ה' בעולם.
הרחבות
* שם א-ל שאצל ישמעאל
וְאֵינוֹ דּוֹמֶה לְיִשְׁמָעֵאל, שֶׁאַף כִּי גַּם אֶצְלוֹ שֵׁם אֵל, אֵינוֹ דּוֹמֶה לְשֵׁם יִשְׂרָאֵל. המהר"ל עונה כאן על שאלה סמויה: מהו ייחודם של ישראל בזה ששם ה' משותף בשמם? הרי גם בישמעאל משותף שם ה'!
נשים לרגע בצד את תשובתו של המהר"ל לשאלה זו וננסה לחפש בכל זאת משמעות לעובדה ששם ה' נמצא גם בשמו של ישמעאל. המדרש, המיוחס לתנא רבי אליעזר , מתמקד בעובדה זו: "אמר בלעם: משבעים לשונות שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו, לא שָׂם שמו לאחד מהם אלא לישראל, הואיל והשוה הקדוש ברוך הוא שמו של ישמעאל לשמו של ישראל, אוי מי יחיה בימיו, שנאמר: "אוי מי יחיה משמו א-ל" [במדבר כד, כג]" [פרקי דרבי אליעזר ל]. כלומר, הימצאות שם השם בשמו של ישמעאל נותנת לאומה היוצאת מזרעו עוצמה שקשה להתמודד איתה.
אולם, גם מדברי המדרש עצמו עולה שאין כאן השוואה גמורה לישראל, שהרי דבריו פותחים בזה שמכל האומות "לא שם שמו לאחד מהם אלא לישראל" – ישנה ייחודיות לישראל בעניין זה. ואכן מצאנו בהמשך המדרש פירוש נוסף לשם ישמעאל: "ולמה נקרא שמו ישמעאל, שעתיד הקדוש ברוך הוא לשמוע בקול נאקת העם (עם ישראל) ממה שעתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים, ולפיכך נקרא שמו ישמעאל, שנאמר "ישמע א-ל ויענם" [תהלים נה, כ]" [שם לב] ואם-כן, שם א-ל גם בשם ישמעאל מכוון כנגד עם ישראל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
