בית המדרש

  • מדורים
  • קרוב אליך
לחץ להקדשת שיעור זה
מתוך העלון קרוב אליך גליון מס 73

טעם העץ כטעם הפרי

undefined

הרב עופר גיסין

אייר התשע"ה
השאלה הראשונה שנשאלה בעולם היא "אייכה?", אותה שאל הקדוש ברוך הוא את האדם. התשובה הנכונה על־פי מה שלמדנו מרבותינו היא: "הנני". הבורא מתעניין, חושק ודבק באדם, ולכן גם "יתחייב הנברא שיחפוץ דבקות בוראו" (רבינו בחיי). במסילת ישרים ביאר את ענין הדבקות כך: "שיהיה לבו של אדם מתדבק כל־כך בה' יתברך, עד שכבר יסור מלהיפנות ולהשגיח אל שום דבר זולתו". הדבקות היא ריכוז כל כוחות האכפתיות, השכל והרגש, ותשומת הלב הנכונה והמלאה אל האמת. זהו יסוד החסידות ועבודת ה', ומתכון לחיים משמעותיים ומלאים, נקיים מפיזור הנפש וסתמיות.
בספרי חסידות מובא שהבעל שם טוב הקדוש אמר שהמילה "מצוה" משמעותה "צוותא", דבקות וחיבור. כוונת הדברים היא: "כי המצוות נמשכות מעץ החיים, והן דבקות רוחנית בה' יתברך, כך שמי שעושה את המצווה דבק בו יתברך, וככל שיוסיף מצות - יוסיף דבקות" (ראשית חכמה). על־ידי מעשה המצוות שהאדם עושה בגופו, מתאחד ומתחבר חלק הנשמה השוכן בו לקדוש ברוך הוא, מקור החיים.
יוצא מכאן – שהמטרה היא הדבקות בבורא, והאמצעי הוא המצוות. אולם מפני שהמצוות עצמן הן רוחניות אלוקית שהתלבשה בציוויים לסור מן הרע ולעשות את הטוב, ובכל המשמעות הפנימית עד אינסוף שיש בפרטיהן ודקדוקיהן, הרי המצוות ועשייתן – הן בעצמן הדבקות.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il