ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

תפסיקו לרחם על הילדים!

בית מדרש פרשת השבוע חומש במדבר בהעלותך Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר


תפסיקו לרחם על הילדים!


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

משה התהפך במיטתו מצד לצד. בעוד שלושה ימים, הכול יהיה מאחוריו.
משימת חיים מורכבת נטל על עצמו. הוא עובד כמורה למתמטיקה בבי"ס לילדים הסובלים מקשיי קשב וריכוז. מדובר בילדים, שכולם התייאשו מהאפשרות שהם יוציאו בגרות.
אולם, לא איש כמשה יתייאש. משה אימץ קבוצת ילדים מבי"ס, ותגבר אותם במתמטיקה. הוא מלווה אותם כבר 6 שנים רצופות, מכיתה ז' עד כיתה יב'. משה רואה בהם ממש את פרויקט החיים שלו, וכולם מכנים אותם – 'הסיירת המתמטית של משה'. בעוד שלושה ימים, ייגשו נערי הקבוצה לבגרות במתמטיקה. הוא בטוח שרובם יצליחו במבחן, ויוכיחו לכל העולם, שגם ילדים כאלה מסוגלים להמריא לגדולות.
ובכל זאת, הוא לא נרדם בלילה מרוב דאגה. הוא קם ממיטתו, נטל את ידיו, והלך לפתוח ספר ולהירגע. להפתעתו הרבה, כעבור דקה, אשתו התיישבה לידו, ותמהה באוזניו – מה קרה? למה אתה כל כך מודאג? הרי אתה יודע שלימדת את החומר בצורה הטובה ביותר?
תראי, שפך לפניה את ליבו. אני יודע, שרוב הנערים יעברו את הבגרות בהצלחה, אבל אני דואג בגלל אחד התלמידים. יש תלמיד, שלמד היטיב מספר שנים, אך לאחרונה חלה אצלו התרופפות משמעותית. אם הוא לא יתפוס את עצמו בידיים, וישנן את החומר בימים הקרובים, הוא יכשל בבחינה. דיברתי איתו על כך מספר פעמים, אך הוא מזלזל ולא לומד. חבל! חבל על עתידו!
אשתו הביטה בו בהזדהות ובהערכה. ובכל זאת, אמרה לו רק משפט אחד: 'משה, אלו החיים שלו! אינך יכול להחליף את אותו תלמיד. אתה עשית את שלך, עכשיו תשאיר לו להחליט על חייו. ותתפלל...'
כהורים וכמחנכים, אנו עומסים פעמים רבות על שכמנו, את משא ילדינו ותלמידנו. לעיתים אנו דואגים במקומם. לעיתים, אנו מתערבים בשבילם באופן מעשי, ומנסים להחליף אותם, ולפתור את בעיותיהם במקומם.
אולם, בדרך זו איננו נותנים לילד ולחניך את האפשרות להתפתח בכוחות עצמו. כולנו מבינים, שאם ברצוננו שילדנו יצעד בכוחות עצמו, עלינו לאפשר לו ללכת, ואף – למעוד, כי רק כך ילמד ללכת בצורה יציבה. באותה מידה, עלינו לאפשר לילד לבנות את חייו... לטעות... ולצמוח. כמובן, עלינו לכוון, לעזור, לייעץ, ובעיקר... להתפלל, אך בסוף חשוב שנזכור – חייו של הילד בידיו.
כך גם בתחום הריגשי. לעיתים, אנו דואגים/ לוקחים אחריות במקומם. חשוב שנזכור, אנו יכולים לעזור עד מקום מסוים, אך בסוף יש תחומים שרק הילד יכול לבצע. לעיתים, אם אנו נוריד אחריות מליבנו, הילד ייקח את האחריות ויתקדם!
ואולי, זהו פן נוסף במסר שמעביר הקב"ה למשה בפרשתנו. בעקבות חטא המתאווים , מלין משה – "האנוכי הריתי את כל העם הזה, אם אנוכי ילידתיהו, כי תאמר אלי – שאהו בחיקך, כאשר ישא האומן את היונק?"
ותשובת ה', ופתרונו לבעיה – "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל... ונשאו איתך במשא העם, ולא תשא אתה לבדך".
במבט ראשוני – ה' פותר למשה את הבעיה, בדרך מעשית פשוטה, מעתה – יהיו לו 70 איש שיתחלקו עימו במשא. אולם במבט שני, אפשר גם להבין שה' מחדש למשה דרך חינוכית חדשה. באמת, המנהיג לא צריך לשאת את העם, כאשר ישא האומן את היונק. העם אינו תינוק, והוא זקוק למנהיגים שיתייחסו אליו כבוגר. בצילו הגדול של משה רבינו, אדון הנביאים, נשארים כולם תינוקות (דווקא מתוך גדלותו של משה). אך תחת המנהיגות של 70 הזקנים, הבאים מקרב העם, יהיה מוכרח העם להתבגר ולהתחיל ללכת בכוחות עצמו.
זו גם הסיבה, שבמקום זה מתנבאים אלדד ומידד – "משה מת, ויהושע מכניס את ישראל לארץ". בארץ ישראל, אין הנהגה ניסית גלויה, וההנהגה היא בדרך הטבע. לפיכך, בארץ זקוקים אנו למנהיגים שלא יפתרו לנו בעצמם את כל הבעיות, אלא ילמדונו לפתור את הבעיות בכוחות עצמנו. ויהי רצון, שנזכה כולנו לחנוך את הנער על פי דרכו, עד אשר "גם כי יזקין לא יסור ממנה".
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il