ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- פנחס
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי אליהו זצ"ל
לא היו כוהנים גדולים אלא מצאצאי פינחס
בספר דברי הימים (א ה) מובא כי צאצאי פינחס היו הכוהנים הגדולים בבית המקדש הראשון. ובתוס' (זבחים קא ע"ב) כתוב שלא היו כוהנים גדולים אלא מצאצאי פינחס. במדרש למדו חכמים מהמילים "וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם" שהכהונה הגדולה היא לצאצאיו לעולם. "מלמד שעמדו ממנו בבנין ראשון שמונה עשר כהנים גדולים, אבל בבנין אחרון עמדו ממנו שמנים כהנים" (ספרי במדבר בלק קלא).
וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל
ולמה זכה פינחס שצאצאיו יהיו כוהנים גדולים? בזכות מסירות הנפש שלו למען עם ישראל, בזכות התפילה שהתפלל על עם ישראל ובזכות שהוא מסיר מעליהם קטרוגים. שנאמר "וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה" (תהלים קו). חכמינו אמרו: "וַיְפַלֵּל – זו תפילה" (ברכות ו ע"ב; כו ע"ב). "בָּא וַחֲבָטָן לִפְנֵי הַמָּקוֹם, אָמַר לְפָנָיו, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עַל אֵלּוּ יִפְּלוּ עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף מִיִּשְׂרָאֵל?" (סנהדרין מד ע"ב).
הסניגוריה של פינחס התקבלה, והקב"ה השיב את חמתו מעל בני ישראל והסיר מהם את גזירת הכיליון שהייתה תלויה ועומדת על ראשם. לכן זכה פינחס שכל הכוהנים הגדולים יעמדו מזרעו, כי תפקיד הכוהנים הגדולים הוא להתפלל וללמד זכות על בני ישראל "וַתֵּחָשֶׁב לוֹ לִצְדָקָה לְדֹר וָדֹר עַד עוֹלָם" (תהלים קו).
מסירות נפש למען הכלל
כדי שפינחס יוכל להגיע אל זמרי בלי להילחם ב-24,000 תומכיו, הוא נאלץ להתחפש לאוהד של זמרי. על כן שלף פינחס את ה"שְׁנָנָה" – ראש הברזל הקבוע בראש הרומח – והחביאו בבגדיו. נשען פינחס על העץ של הרומח כשם שנשענים על מטה, נכנס לאוהל של זמרי, חיבר את ה"שְׁנָנָה" לעץ הרומח והרג את כזבי ואת זמרי.
גם מסירות הנפש של פינחס למען ישראל עברה לכל צאצאיו הכוהנים הגדולים. היא מתגלה אצל מתתיהו בן יוחנן כוהן גדול, שסיכן את חייו למען קדושת עם ישראל וחירותו. היא מתגלה אצל שמעון הצדיק הכוהן הגדול, שסיכן את חייו כשהלך לעצור את אלכסנדרוס מוקדון, ואצל כל כוהן גדול שנכנס לקודש הקדשים ומסכן את חייו כדי לכפר על כלל ישראל.
מקימי כבוד ישראל
"אור החיים" הקדוש (במדבר כו א) מביא את דברי "ילקוט שמעוני" (פינחס תשעג) שאומר: "בשעה שקבלו ישראל את התורה נתקנאו אומות העולם אמרו מה ראו להתקרב מכל האומות? סתם פיהן הקדוש ברוך הוא. אמר להם: הביאו לי יוחסין שלכם. 'הבו לה' משפחות עמים הבו לה' כבוד ועוז' כשם שבָּני מביאין, 'ויתילדו על משפחותם'."
ממשיך המדרש: "כשבאו לשטים 'ויחל העם לזנות' שמחו האומות ואמרו: אותה העטרה שהיה בידן - כבר היא בטלה. אותו השבח שהיו משתבחין - הרי בטל. שווים הן לנו". הקב"ה לא הסכים לירידת קרנם של ישראל ועל כן: "כשבאו לידי נפילה - זקפן המקום, שנאמר: 'אם אמרתי מטה רגלי – חסדך ה' יסעדני'. נַגַף המקום את כל מי שנתקלקל והעמידן על טהרתן".
אומר "אור החיים" הקדוש, כי הזלזול של אומות העולם לא פסק מעם ישראל עד שספרם הקב"ה וחיבר לכל אחד ואחד ממשפחות ישראל את אותיות שם הויה. ל"חֲנוֹךְ מִשְׁפַּחַת הַחֲנֹכִי לְפַלּוּא מִשְׁפַּחַת הַפַּלֻּאִי". וברש"י מסתבר כי בעקבות חטא בנות מדיין ערערו הגויים לא רק על הסיפור הזה, אלא על עיקר יסודם של ישראל: "לפי שהיו האומות מבזין אותם מה אלו מתיחסין על שבטיהם, סבורין הם שלא שלטו המצריים באמותיהם. אם בגופם היו מושלים קל וחומר בנשותיהם. לפיכך הטיל הקב"ה שמו עליהם ה"א מצד זה ויו"ד מצד זה. לומר: מעיד אני עליהם שהם בני אבותיהם. וזהו הוא שמפורש ע"י דוד (תהלים קכב) 'שבטי י-ה עדות לישראל'. השם הזה מעיד עליהם לשבטיהם וכו'".
כִּי תִפְאֶרֶת עֻזָּמוֹ אָתָּה
תפקיד זה שעשהו פינחס, לשמור על כבודם של ישראל, עובר בירושה לכל הכוהנים הגדולים. לפאר את העם שה' שוכן בתוכן. "וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת" (שמות כח ב). ואומר על כך הרמב"ן (שם) שלבשו בגדים אלו: "לכבוד השם השוכן בתוכם ולתפארת עזם, כדכתיב (תהלים פט יח) 'כי תפארת עזמו אתה'. וכתיב (ישעיה סד י) 'בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבותינו'. וכו'".
קידוש השם מתוך חילול השם
הגמרא (סנהדרין פב ע"א) מספרת כי כשראה פינחס כי זמרי תוקף את משה אישית – "בַּת יִתְרוֹ, מִי הִתִּירָהּ לְךָ?", ומשה נאלם דום וכולם בוכים – מיד קם ועשה מעשה. על זה כתיב: "וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר" – "מָה רָאָה?" לדברי שמואל "רָאָה שֶׁאֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה נֶגֶד ה'. כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חִלּוּל הַשֵּׁם אֵין חוֹלְקִין כָּבוֹד לָרַב". הסביר רש"י: "לפיכך הורה פנחס הלכה בפני רבו, ולא המתין ליטול רשות ממשה, שלא יראו הרואים וילמדו להתיר את הנכרית". מתוך חילול השם הזה – קם פינחס ועשה קידוש השם.
אין תורת חכמה וכבוד ותבונה ויועץ עומדת כנגד חילול השם
אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד ה'
מכאן למדה הגמרא שבמקרים שיש חילול השם, מותר להורות הלכה בפני רבו (שו"ע יו"ד רמב). בין חילול השם כשאנשים רואים (עירובין סג ע"א), ובין חילול השם כשאנשים לא רואים (ברכות יט ע"ב). כך אומרת הגמרא: "אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, הַמּוֹצֵא כִּלְאַיִם בְּבִגְדוֹ, פּוֹשְׁטָן אֲפִלּוּ בַּשּׁוּק" – גם אם מדובר באדם חשוב שהולך ברחוב הומה אדם ומוצא כלאיים בבגדו, וגם אם אין מי שיודע על הדבר חוץ ממנו, צריך לפשוט את בגדיו, אפילו הפנימיים ואפילו באמצע השוק,
"מַאי טַעְמָא? (משלי כא) אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד ה' - כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חִלּוּל הַשֵׁם אֵין חוֹלְקִין כָּבוֹד לָרַב". וה"שולחן ערוך" (יו"ד סימן שג) מסביר כי משמעות דברי הגמרא היא שאפילו אם רב חשוב לובש כלאיים דאורייתא – גם אז מוריד את הבגדים שלו ועומד ערום אפילו באמצע הרחוב. למה? כי "אין תורת חכמה וכבוד ותבונה ויועץ עומדת כנגד חילול השם" (רש"י עירובין סג ע"א).
וְהוֹקַע אוֹתָם לה' נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ
הלכה זו מגדירה מחדש את המושג של "חילול השם". אנו חושבים לפעמים שחילול השם הוא מה שחושבים האנשים. חכמינו מלמדים אותנו שעצם החטא הוא חילול השם גדול יותר. לכן גם בסיפור של הריגת זמרי על-ידי פינחס, אומר ה': "קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם וְהוֹקַע אוֹתָם לה' נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ, וְיָשֹׁב חֲרוֹן אַף ה' מִיִּשְׂרָאֵל" (במדבר כה ד). לכאורה היינו אומרים כי ההוקעה של ראשי העם נגד השמש היא חילול השם בפרסום. אבל התורה מלמדת שדווקא החשיפה היא התיקון. דווקא החשיפה משיבה את חרון האף מישראל.
כל זאת בגלל שעצם החטא הוא חילול השם היותר גדול. כך אומרת התורה: "וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוֹתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי ה': וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם" (ויקרא כב). אי שמירת המצוות היא חילול השם. קיומן הוא קידוש השם הגדול. כשהדבר הזה נעשה בקהל רב, חילול השם וקידוש השם מתעצמים. אבל עיקר חילול השם הוא עצם העבירה.
איסורי עריות, גם בצנעה – ייהרג ובל יעבור
הגמרא (סנהדרין עד ע"א) אומרת שכדי למנוע חילול השם אדם צריך לפעמים למסור את נפשו. הגמרא דנה בשאלה מתי עבירה היא חילול השם מצד עצמה, ומתי היא חילול השם רק כשהיא נעשית בפני רבים. וב"שולחן ערוך" (יו"ד קנז) מובאת המסקנה ההלכתית: "כל העבירות שבתורה, חוץ מעבודת כוכבים וגלוי עריות ושפיכות דמים, אם אומרים לו לאדם שיעבור עליהם או יהרג - אם הוא בצנעה יעבור ואל יהרג" (אמנם צריך לשלם כל מה שיש לו על מנת שלא יעבור על דברי תורה). ואם הנוכרים מבקשים ממנו לעבור על כל אחת ממצוות "לא תעשה" שבתורה "בפרהסיא, דהיינו בפני עשרה מישראל" בכדי להעבירו על דתו – חייב להיהרג ולא לעבור.
בשעת שמד – תמיד קידוש השם
בכל העבירות בשעת שמד, אם הגויים רוצים להעביר אותו על כל אחד מאיסורי התורה – ייהרג ולא יעבור, כי זה חילול השם אפילו אם זה בצנעה ולא בפרהסיה. "אפילו אערקתא דמסאנא יהרג ואל יעבור". דהיינו אפילו על החלפת צבע השרוך ייהרג ולא יעבור, כיוון שהיא שעת שמד. וצריך לברך לפני שנהרג: "בא"י אמ"ה אקב"ו לקדש שמו ברבים" (השל"ה, פ"ת יו"ד קנז ס"ק ו. ולא "על קידוש שמו ברבים").
ובכל זמן ובכל שעה, אפילו לא בפרהסיה ואפילו לא בשעת שמד, אם מבקשים ממנו לעבור על איסורי עריות, או להרוג מישהו או לעבוד עבודה זרה – ייהרג ואל יעבור. ואע"פ שלגוי אין עניין להעביר את היהודי על דתו אלא עושה כן להנאתו בלבד, אעפ"כ ייהרג ולא יעבור. כי עצם העבירה היא חילול השם.
גדול קידוש השם מחילול השם
ובגמרא (ירושלמי קדושין מב ע"ב): "ר' אבא בר זימנא בשם ר' הושעיה גדול הוא קידש השם מחילול השם". על כן לקח פינחס את הרומח והוקיע את זמרי בן סלוא וכזבי בת צור נגד השמש. היה בזה חילול השם מסוים, כאשר כולם רואים את נשיא שבט שמעון, שהוא ראש בית אב, מוקע על הרומח עם כזבי. אבל חילול השם הזה מנע את חילול השם הגדול של עצם העבירה. ולכן הוקיעו פינחס וקידש את השם.
גם המגיפה שהכתה בישראל גבתה מחיר כבד של 24,000 נפשות וחיללה את שמם של ישראל בין האומות. חילול השם זה מנע את חילול השם האמיתי שנעשה על-ידי החטא של זמרי בן סלוא עם כזבי בת צור. אפילו כשזה נעשה בסתר. "וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה (אל האהל – רש"י) וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". וזה קידוש השם.
נידוי ברבים למחלל שם ה' בסתר
הגמרא (מועד יז ע"א) מספרת על תלמיד חכם שהיה מגלה עריות בסתר. הולך לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ, לובש שְׁחוֹרִים, ומתעטף שְׁחוֹרִים, ועושה מַה שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ. והיו אנשים מרננים עליו והגיעה השמועה לרב יהודה. שאל רב יהודה את רבה בר בר חנה: האם שמעת מרבי יוחנן איך נוהגים במקרים כאלה? מצד אחד מדובר בתלמיד חכם שכולם צריכים את תורתו, מצד שני עצם העבירה היא חילול השם, תלמיד חכם עובר על איסורי עריות.
ענה לו רַבָּה בַר בַּר חָנָה: "כך אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי דִּכְתִיב: 'כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַּעַת, וְתוֹרָה יְבַקְּשׁוּ מִפִּיהוּ, כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא'? אִם הָרַב דּוֹמֶה לְמַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת - יְבַקְּשׁוּ תוֹרָה מִפִּיהוּ. וְאִם לָאו - אַל יְבַקְּשׁוּ תוֹרָה מִפִּיהוּ". וכיוון שהחכם הזה עובר על איסורי עריות, אסור ללמוד ממנו תורה.
נידה אותו רב יהודה (וכל נידוי הוא שאסור להתקרב לארבע אמות שלו. חוץ מאשתו ובניו. ואין אוכלין ושותין עמו. ואין מזמנין עליו. ואין כוללין אותו לכל דבר שצריך עשרה. ונהגו לגרשו מבית הכנסת. ואסור בתכבוסת ובתספורת ובנעילת הסנדל וכו' - שו"ע יו"ד שלד). גם אחרי שנפטר רב יהודה לא התירו לו את נידויו. גם רַבִּי יְהוּדָה נְשִׂיאָה שרצה להתיר לו את נידויו חזר בו כשראה כי משמים לא רוצים להתיר לו את נידויו, עד שבאה דבורה ועקצה את החכם שסרח במקום שחטא ומת תוך כדי נידוי.
הנידוי בוודאי יתפרסם ברבים. עכשיו אנשים רבים ידעו כי התלמיד החכם הזה חטא. בכל זאת הפרסום עדיף על המציאות שבה אותו תלמיד חכם ממשיך לחטוא בסתר ויוצאות שמועות בין אנשים שכביכול מה שאסור לאנשים רגילים מותר לתלמידי חכמים.
אב בית-דין שסרח
וב"שולחן ערוך" (יורה דעה סימן שלד סעיף מב) מובא על "חכם, זקן בחכמה, או אב בית דין שסרח" שמנדים אותו בתחילה בצנעה, ומלקין אותו. ומשתדלים לא לבא כלל לידי נידוי, אלא מזהירים אותו שישב בביתו. "אומר לו: הכבד ושב בביתך" (מו"ק יז. רמב"ם ת"ת פ"ז ה"א). אלא אם כן עשה כירבעם בן נבט וחבריו שחטאו והחטיאו את הרבים. וכן אם התפרסם חטאו והיה שם שמים מתחלל על ידו, וחבריו מתביישים בו (יומא פו ע"א), שאז מנדים ומשמטים אותו אפילו ברבים.
חרם לעובר על מיתות בית-דין
חרם הנו חמור מן הנידוי. ההחרמה נעשית עם ספר תורה ושופרות. למי מחרימים? לאדם שעובר עבירה שחייבים עליה מיתת בית-דין. המוחרם לא מצטרף למניין עשרה לתפילה ולכל דבר שבקדושה, אין מזמנים עליו בברכת המזון, אסור לו להסתפר ולכבס את בגדיו, אין אוכלים ושותים עמו, אין יושבים בתוך ארבע אמותיו, אינו שונה לאחרים ואין אחרים שונים לו, אינו נשכר למלאכת אחרים ואין אחרים נשכרים לו, אין נושאים ונותנים עמו, והוא אסור במלאכה. ויש אומרים כי אסור לדבר עם המוחרם.
מפרסמים את החנפים מפני חילול השם
ביחזקאל (ג כ) כתוב: "וּבְשׁוּב צַדִּיק מִצִדְקוֹ וְעָשָׂה עָוֶל, וְנָתַתִּי מִכְשׁוֹל לְפָנָיו. הוּא יָמוּת כִּי לֹא הִזְהַרְתּוֹ. בְּחַטָּאתוֹ יָמוּת. וְלֹא תִזָּכַרְןָ צִדְקֹתָו אֲשֶׁר עָשָׂה". אם לא הזהרת אותו ולא הזהרת את העם מפניו, "וְדָמוֹ מִיָּדְךָ אֲבַקֵּשׁ".
חכמינו בגמרא (יומא פו ע"ב) למדו מכאן הלכה: "מפרסמין את החנפין מפני חילול השם". והסביר רש"י (שם) כי החנפים הם: "רשעים, ומראין עצמן כצדיקים". ומפרסמים את רשעתם, "אם יש מכיר במעשיו - מצוה לפרסמו מפני חילול השם, שבני אדם למידין ממעשיו, שסבורין עליו שהוא צדיק". סיבה נוספת לפרסם מעשי הרשע שנראה כצדיק: "כשבא עליו פורענות - בני אדם אומרים: מה הועיל לו זכותו?". הם לא יודעים כי הוא רק נראה כמו צדיק. ואם ידעו את חטאו, ימעט חילול השם.
פעם הייתי נוכח כשסיפרו למו"ר הרב אליהו זצוק"ל על תלמיד חכם שסרח בענייני עריות בסתר, והדבר גרם לרב עוגמת נפש גדולה. ואמר באותה שעה: כשיש אנשים שחוטאים בסתר בעריות ומתראים כצדיקים – מתעכבת הגאולה. על כן מפרסמים את החנפים משום חילול השם. שכאשר הם נידונים – ידעו האנשים שיש דין ויש דיין, וכדין הם נידונים.
אבדת גוי מותרת. ובמקום שיש חילול השם - אסורה
יש דברים שהם מותרים מצד עצמם אבל אסורים רק מצד הפרסום. הגמרא (בבא קמא קיג ע"ב) אומרת: "אמר רבי שמעון חסידא: גזל כנעני – אסור, אבידתו – מותרת. גזילו – אסור. דאמר רב הונא מנין לגזל הכנעני שהוא אסור? שנאמר: 'ואכלת את כל העמים אשר ה' אלקיך נותן לך' בזמן (מלחמה וכיבוש אתה יכול לאוכלם) שהן מסורים בידך, ולא בזמן שאינם מסורין בידך. אבידתו מותרת - דאמר רב חמא בר גוריא אמר רב: מנין לאבידת הכנעני שהיא מותרת, שנאמר 'לכל אבדת אחיך'. לאחיך אתה מחזיר ואי אתה מחזיר לכנעני". ואע"פ שאבדת גוי מצד עצמה מותרת, אם יש בזה חילול השם – יחזירה. "תניא ר' פנחס בן יאיר אומר: במקום שיש חילול השם - אפילו אבידתו אסורה".
במקרים אלו חילול השם הוא מצד הפרסום שבדבר. לכן פסק ב"שולחן ערוך" (חושן משפט רסו א): "ואם החזירה לקדש את השם כדי שיפארו את ישראל וידעו שהם בעלי אמונה, הרי זה משובח. ובמקום שיש חילול השם, אבידתו אסורה וחייב להחזירה". כן הדין בטעותו של גוי, כשיש חילול השם (שו"ע חושן משפט שמח ב) וכן בשבועה לגוי כשיש חילול השם (שו"ע יורה דעה - סימן רלב, רלט).
מִי שֶׁיֵּשׁ חִלּוּל הַשֵּׁם בְּיָדוֹ – כֻלָּן תּוֹלִין, וּמִיתָה מְמָרֶקֶת
ובגמרא (יומא פו ע"א) יש אַרְבָּעָה חִלּוּקֵי כַפָּרָה למי שחטא. אם עָבַר אָדָם עַל מִצְוַת עֲשֵׂה, וְעָשָׂה תְשׁוּבָה - אֵינוֹ זָז מִשָּׁם עַד שֶׁמּוֹחֲלִין לוֹ. אם עָבַר אָדָם עַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה, וְעָשָׂה תְשׁוּבָה - תְּשׁוּבָה תוֹלָה, וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. אם עָבַר אָדָם עַל כְּרֵיתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין, וְעָשָׂה תְשׁוּבָה - תְּשׁוּבָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלִין וְיִסּוּרִים מְמָרְקִין. החמור מכל הוא חילול השם: "מִי שֶׁיֵּשׁ חִלּוּל הַשֵּׁם בְּיָדוֹ - אֵין כֹּחַ לֹא בִתְשׁוּבָה לִתְלוֹת, וְלֹא בְיוֹם הַכִּפּוּרִים לְכַפֵּר, וְלֹא בְּיִסּוּרִין לְמָרֵק, אֶלָּא כֻלָּן תּוֹלִין, וּמִיתָה מְמָרֶקֶת, שֶׁנֶּאֱמַר, (ישעיה כב) 'וְנִגְלָה בְאָזְנָי ה' צְבָאוֹת, אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמֻתוּן'".
הֵיכִי דָמֵי חִלּוּל הַשֵּׁם?
הגמרא מביאה דוגמאות לחילול השם בדברים שנראים לכאורה קלים והם נחשבים כך רק מצד הנראות שלהם. וכגון תלמיד חכם שלוקח אוכל מהחנות במקום שלא רגילים לשלם בהקפה – הווי חילול השם כיוון שאנשים עלולים לחשוב שהחכם מנצל את מעמדו לקבל טובות הנאה כלכליות.
אביי מספר כי כשהיה משלם למוכר בחנות של שני שותפים, היה מביא את שניהם ומשלם להם ביחד, שלא ישלם לשותף אחד ויחשוב השותף השני שאביי לקח סחורה בלי לשלם. "רַבִּי יוֹחָנָן אֲמַר, כְּגוֹן אֲנָא דְאָזִלְינָא אַרְבַּע אַמּוֹת בְּלֹא תְפִלִּין וּבְלֹא תוֹרָה. דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי אָמַר: כָּל שֶׁחֲבֵרָיו בּוֹשִׁין מִשְּׁמוּעָתוֹ. הֵיכִי דָמֵי? אֲמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, כְּגוֹן דְּאָמְרֵי אֱינָשֵׁי, שָׁרָא לֵיהּ מָרֵיהּ לִפְלַנְיָא".
חילול השם בגלות
לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם
הגלות היא חילול השם. כשעם ישראל חוטא ואין טענות אחרות, משה משתמש בטענה זו. אחרי חטא העגל, שהיה ראוי לכלות את ישראל, אומר משה: "לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה?". אע"פ שמצד חטאם היה ראוי לכלותם, מצד חילול השם אין הדבר ראוי.
בטענות אלו משתמשים הנביא יואל ודוד המלך. יואל (ב) מספר: "בֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ יִבְכּוּ הַכֹּהֲנִים מְשָׁרְתֵי ה' וְיֹאמְרוּ: חוּסָה ה' עַל עַמֶּךָ וְאַל תִּתֵּן נַחֲלָתְךָ לְחֶרְפָּה לִמְשָׁל בָּם גּוֹיִם. לָמָּה יֹאמְרוּ בָעַמִּים אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם?". כעין זה נמצא בספר תהילים (עט י). במקום אחר אומר דוד המלך: "לֹא לָנוּ ה', לֹא לָנוּ. כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד עַל חַסְדְּךָ עַל אֲמִתֶּךָ: לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם". כי חילול שמו של ישראל הוא חילול שמו של ה'. "וְהִכְרִיתוּ אֶת שְׁמֵנוּ מִן הָאָרֶץ, וּמַה תַּעֲשֵׂה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל" (יהושע ז).
תענית על חילול השם
כיוון ששם השם נקרא עלינו, וכשמבזים אותנו מבזים את שמו של הקב"ה, כתוב בהלכה (טור אורח חיים תכ"ט, ושו"ע תק"פ) "ותלמידים מתענין בו שני וחמישי ושני מפני חילול השם". והסביר בית יוסף: "מפני חילול השם בין הגויים. בהיות ישראל בגלות".
קידוש השם בגאולה
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ – וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ
גם הגאולה באה מצד קידוש השם בפני אומות העולם. "ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה". "ומהר לגאלנו גאולה שלמה למען שמך". על מנת לזכור כי גאולה היא בעיקרה קידוש השם, אנו מזכירים לעצמינו בכל קדיש וקדיש כי יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שמו של הקב"ה בעולם בשעת גאולתם של ישראל. "בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִּרְעוּתֵיהּ. וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵיהּ. וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵיהּ. וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ". כל זאת הוא בגלל שאנו קשורים אליו ושמו נקרא עלינו, וגאולתנו היא גאולת השכינה.
והיה אומר הרה"ג צבי יהודה הכהן קוק זצוק"ל, כי מי שפוגע בארץ ישראל או במהלך גאולתם של ישראל – מעכב את קידוש השם בעולם. עליו חלים דברי הגמרא (קידושין מ ע"א) שאומרת כי בגלל החומרה הגדולה של חילול השם "אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא, שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי (שמוכר בהקפה). אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא, לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה – מַכְרַעַת". ולכן מי שפוגע בארץ ישראל או בגאולתם של ישראל – נענש מיד. ולצערנו ראינו כמה וכמה פעמים איך נענשים אלה שחטאו בחילול השם זה, במיוחד בעניין של גירוש התושבים מיישובי גוש קטיף, שהיום אנו מונים עשר שנים לגירושם.
שכרם של מקדשי שם שמים
כיוון שמידה טובה מרובה על מידת פורענות, מי שעוסק בקידוש השם, מי שעוסק בגאולתם של ישראל – שכרו גדול עד לשמים ומעלתו גדולה עד בלי די. מקדש שמו של השם הוא מקדש שם השם בעולם הזה ובכל העולמות.
על כן "כֹּל הָעוֹנֶה 'אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרֵךְ', בְּכֹל כֹּחוֹ, קוֹרְעִים לוֹ גְּזַר דִּינוֹ". אפילו "יֵשׁ בּוֹ שֶׁמֶץ שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, מוֹחֲלִים לוֹ". ו"כֹּל הָעוֹנֶה 'אָמֵן' בְּכֹל כּחוֹ, פּוֹתְחִין לוֹ שַׁעֲרֵי גַּן עֶדֶן. שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כו) פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גּוֹי צַדִּיק שׁוֹמֵר אֱמוּנִים". ויהי רצון שיתקדש על ידינו שמו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. אמן ואמן.
קידוש השם. עובדה
סיפר הרב אלי מימון: אדם בשם משה סלומון קנה מכונית מיד שנייה, וכעבור שבוע הוא ראה מכונית עם מספר כמו שלו נוסעת לפניו. הוא הבין שמכרו לו מכונית גנובה, שמספר הרישוי שלה הועתק מרכב חוקי אחר. היצר הרע אמר לו: אתה לא אמור לדעת שרימו אותך. שילמת כסף ויש לך מכונית – שתוק. אף אחד לא יתפוס אותך לעולם. מצד שני, הוא הבין שהוא נוסע ברכב גנוב. הוא נסע לתחנת המשטרה, אך השוטרים לא הבינו מנין לו שהרכב גנוב. מספר הרכב הוא חוקי לחלוטין. רק אחרי שהוא התעקש אמרו לו להשאיר שם את הרכב וללכת.
מכיוון שהשוטרים לא עשו מאומה על מנת למצוא את הבעלים החוקיים, פנה משה סלומון לסוכן הביטוח והצליח למצוא את בעליו של הרכב, שגר בצפון תל-אביב. בעל הרכב שמח על השבת האבדה ורצה להודות למחזיר האבדה, במיוחד כאשר הבין שהוא התאמץ בעבור זה והפסיד שמונים אלף שקלים – מחיר הרכב הגנוב.
בעל הרכב הגנוב גר, כאמור, בצפון תל-אביב. המוצא, משה סלומון, גר ביצהר. השבת אבדה זו ערערה לבעל הרכב הנגנב את כל מה שהוא "ידע" על אנשי ההתנחלויות. הוא ניצל את קשריו, הביא את צוות הטלוויזיה של אילנה דיין מהתוכנית "עובדה" לצלם את האיש במקום מגוריו ביצהר ולספר את הסיפור המיוחד.
יום אחד בא משה סלומון אל הרב מרדכי אליהו זצ"ל וביקש ברכה. הוא סיפר לו כי נקלע לקשיים כלכליים. גם פוטר מהעבודה. גם שילם שמונים אלף שקל על רכב וגם הפסיד את כספו. בנוסף, הוא רוצה לבנות דירה ולא יודע האם לעשות זאת או לא. הוא גם סיפר על תוכנית הטלוויזיה שצולמה ונדחית כבר כמה חודשים, ואמר שכמו שזה נראה עכשיו – לא נראה שהם ישדרו אותה.
הרב חייך אליו ואמר לו פעמיים: "תמשיך ותצליח!", בליווי תנועת ידו המעודדת.
מספר משה סלומון: מיד אחרי שיצאתי מבית הרב קיבלתי טלפון שהסיפור הולך להתפרסם בתוכנית הבאה, תוך כמה ימים. אבל זה לא נגמר בכך. הסיפור הזה ריגש הרבה אנשים, ביניהם את היבואן של מכוניות "מיצובישי" בישראל, שהחליט להעניק לי מכונית חדשה. נסעתי מיד לבית הרב אליהו, שהיה בדרכו מהבית לבית הכנסת, וסיפרתי לו כי הברכה שלו התממשה מעל ומעבר. הרב עצר את החסידים שליוו אותו, הניח את ידיו על ראשי, בירך אותי ואמר: "אשריך שזכית לקדש שם שמים ברבים".
לכאורה היינו אומרים כי ההוקעה של ראשי העם נגד השמש היא חילול השם בפרסום. אבל התורה מלמדת שדווקא החשיפה היא התיקון. דווקא החשיפה משיבה את חרון האף מישראל
כשיש אנשים שחוטאים בסתר בעריות ומתראים כצדיקים – מתעכבת הגאולה. על כן מפרסמים את החנפים משום חילול השם. שכאשר הם נידונים – ידעו האנשים שיש דין ויש דיין, וכדין הם נידונים
מי שמאמין לו מפחד . הרבה אנשים פורקים באוזניי את צרותיהם, וזה כולל הרבה מאוד לשון הרע. מה אני צריכה לעשות? הם לא במצב שאני יכולה לעצור בעדם.
לשמוע ולעזור להם, אבל לא להאמין לסיפורים שלהם לגמרי כאילו הם אמת מסיני.
בנייה מרצון . מה דעת הרב על עלייה להר הבית? אם לא לעלות, כיצד ניתן להתקדם על מנת שנזכה למקדש?
לצערי הגדול והנורא אני לא עולה להר בית ה'. מה שניתן לעשות הוא ללמוד על חשיבותו ועל ערכו הגדול של בית המקדש עוד ועוד, ולהתפלל עליו. להסביר לאחינו בית ישראל על חשיבות בית המקדש ולרצות אותו. זה מה שבונה אותו.
קול הזכויות שמורות . האם מותר להוריד או לצרוב שיר שכבר מצוי באינטרנט?
אם בעל זכויות היוצרים העלה – מותר. אם מישהו פיראטי העלה – אסור.
הרב שמואל אליהו
רב העיר צפת.
בנו של הראשון לציון הרה"ג מרדכי אליהו זצ"ל.
קול צופיך - הרב שמואל אליהו האור גדול של ל"ג בעומר
עוּלוּ וְאָתוּ, וְאִתְכְּנָשׁוּ לְהִילּוּלָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן
זמן הדלקת נרות חנוכה
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך עושים קידוש?
האם מותר לפנות למקובלים?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
מה צריך לעשות בשביל לבנות את בית המקדש?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
אנחנו קודש למענך
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
