ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
עוֹד הַדָּת הַנִּמּוּסִית תִּקְצַר* מִן הָאֱלֹהִית, כִּי הִיא לֹא תוּכַל לְשַׂמֵּחַ לֵב הַמִּתְנַהֲגִים עַל-פִּיהָ. לְפִי שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא מְסֻפָּק בַּדָּבָר שֶׁהוּא פוֹעֵל אִם הוּא מַסְפִּיק לְהַגִּיעַ אֶל הַתַּכְלִית הַמְכֻוָּן, אֵינֶנּוּ שָׂמֵחַ בִּפְעֻלָּתוֹ. וְהַמִּתְנַהֵג עַל-פִּי הַנִּמּוּס, לִהְיוֹתוֹ מְסֻפָּק אִם הַיֹּשֶׁר הַמֻּגְבָּל בּוֹ* הוּא יֹשֶׁר בֶּאֱמֶת אוֹ אֵינוֹ יֹשֶׁר אֶלָּא כְפִי הַנִּרְאֶה*, אֵינֶנּוּ שָׂמֵחַ בִּפְעֻלָּתוֹ. אֲבָל הַמִּתְנַהֵג עַל-פִּי הַדָּת הָאֱלֹהִית, לִהְיוֹתוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהַיֹּשֶׁר הַהוּא הַמֻּגְבָּל בָּהּ הוּא יֹשֶׁר בֶּאֱמֶת, הוּא שָׂמֵחַ בִּפְעֻלָּתוֹ. וְלָזֶה יִהְיוּ "פִּקּוּדֵי יְיָ יְשָׁרִים, מְשַׂמְּחֵי-לֵב" [שם, ט].
אין דיוק בפרטים
עוֹד הַדָּת הַנִּמּוּסִית תִּקְצַר מִן הָאֱלֹהִית, כִּי הִיא לֹא תוּכַל לְהַגְבִּיל* פְּרָטֵי הַפְּעֻלּוֹת שֶׁרָאוּי שֶׁיִּפָּעֲלוּ בְּכָל מַעֲלָה וּמַעֲלָה. לְפִי שֶׁהִיא לֹא תוֹדִיעַ אֶלָּא הַכּוֹלְלִים, כְּמוֹ שֶׁהַגְּדָרִים אֵינָם אֶלָּא לַדְּבָרִים הַכּוֹלְלִים, כִּי הַפְּרָטִי אֵין לוֹ גָדֵר. כֵּן הַפְּעֻלּוֹת הַפְּרָטִיּוֹת, אִי-אֶפְשָׁר שֶׁתַּגְבִּיל אוֹתָן הַדָּת הַנִּמּוּסִית.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
20 - מאמר ראשון פרק ח' חלק א'
21 - מאמר ראשון פרק ח' חלק ב'
22 - מאמר ראשון פרק ח' חלק ג'
טען עוד
וְזֶה, כִּי אֲרִיסְטוֹ, בְּסֵפֶר הַמִּדּוֹת, יַזְכִּיר תָּמִיד בְּכָל הַמַּעֲלוֹת שֶׁרָאוּי שֶׁיִּפָּעֲלוּ כְּמוֹ שֶׁרָאוּי וּבָעֵת הָרָאוּי וּבַמָּקוֹם הָרָאוּי, וְלֹא יְבָאֵר אֵיזֶה הוּא הָעֵת הָרָאוּי וְלֹא הַמָּקוֹם הָרָאוּי. וְהַהַשְׁעָרָה הַזֹּאת*, אֵין סָפֵק שֶׁאֵינָהּ מְסוּרָה לְכָל אָדָם. וְנִמְצָא אוֹתוֹ אוֹמֵר בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים מִסֵּפֶר הַמִּדּוֹת שֶׁהַפְּעֻלּוֹת הַפְּרָטִיּוֹת רָאוּי שֶׁיְּשֹׁעֲרוּ, וְהוּא לֹא בֵאֵר הַהַשְׁעָרָה בָהֶן. נִרְאֶה שֶׁדַּעְתּוֹ לוֹמַר שֶׁהַהַשְׁעָרָה הַזֹּאת הִיא לְזוּלָתוֹ*.
אין מטבע האדם לעמוד על הפרטים
וְאֵין סָפֵק שֶׁאִם הָיָה מֵחָק-הָאָדָם, מִצַּד שֶׁהוּא אָדָם, לָדַעַת הַהַשְׁעָרָה הַזֹּאת, הָיָה אֲרִיסְטוֹ מְדַבֵּר בָּהּ, בְּלִי-סָפֵק. אֲבָל בַּעֲבוּר שֶׁאֵין מִטֶּבַע הָאָדָם לַעֲמֹד עַל-זֶה מֵעַצְמוֹ, הִנִּיחַ אוֹתָהּ לְזוּלָתוֹ — וְהִיא הַהַשְׁעָרָה הָאֱלֹהִית. וְעַל-כֵּן נִמְצָא אוֹתוֹ מְדַבֵּר בַּמַּעֲלוֹת דֶּרֶךְ-כְּלָל*; כִּי הוּא יֹאמַר בְּיִרְאַת-חֵטְא שֶׁהִיא מִדָּה אֶמְצָעִית*, בֵּין הַתַּעֲנוּג בַּמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה וְהַמִּשְׁגָּל וּשְׁאָר הַתַּעֲנוּגִים, וּבֵין הַפְּרִישׁוּת יוֹתֵר מִדָּי.
____________________________________
תִּקְצַר – חסרה. הַמֻּגְבָּל בּוֹ – המוגדר בו. הַנִּרְאֶה – בראיה שטחית וחלקית (מוטעת). לְהַגְבִּיל – לתת גבול, להגדיר בדיוק לפרטי פרטים. וְהַהַשְׁעָרָה – השיעור והמינון המדויק. לְזוּלָתוֹ – למישהו אחר. דֶּרֶךְ-כְּלָל – בכלליות. אֶמְצָעִית – ממוצעת.
ביאורים
רבי יוסף אלבו ממשיך למנות את היתרונות של מצוות התורה ('הדת האלוהית') לעומת מצוות האדם ('הדת הנימוסית'):
ג. ביטחון בצדקת הדרך : המוסר האנושי מנסה לשער את המעשים הטובים ביותר הראויים לאדם. הוא לא בהכרח צודק, אך בהכרח טועה בחלק מהמקרים. האדם המצווה לנהוג באופן מסוים, לעולם לא יוכל לסמוך על המחוקק, שהוא 'קלע למטרה', וגם למחוקק אין יומרה כזו. המצב הזה מביא את האדם לחוסר סיפוק. הוא לעולם לא יהיה בטוח, שאכן המוסר שהוא הולך לאורו, מייצג את הטוב באמת. נפש האדם נשארת חצויה ומבולבלת.
המוסר האלוהי, לעומת זאת, לא משער אלא יודע ומכיר בביטחון רב את ה'טוב' וה'רע'. לאדם המצווה אין התלבטות אם מצוות התורה מביאות אותו אל המעשה הנכון. יש לו אמון ביוצר נפש האדם, שהוא מעניק לו הדרכה מדויקת ומאוזנת שמשקפת נאמנה את הטוב המוחלט. הוא לא רק עושה, הוא גם יציב, רגוע וחש ביטחון שהוא עושה את הדבר הנכון ביותר. לכן רק "פיקודי ה'", הדת האלוהית, הם "משמחי לב".
ד. פרטי המוסר : המוסר האנושי יודע להצביע על הגדרות ומושגים, אבל איננו יודע כיצד הם אמורים לבוא לידי ביטוי מעשי. הוא יודע שאסור לגנוב, אבל לא ברור לו איזה מעשה ייחשב לגניבה בכל מצב. הוא מבין שצריך לרסן את תאוות האדם, אבל לא יודע היכן להציב את הגבולות.
לעומתו, המוסר האלוהי נותן הדרכה רחבה ומפורטת בכל תחום. הוא קובע בדיוק נמרץ מה על האדם לעשות בכל מצב, בכל זמן, ובכל תנאי. הוא נכנס לכל הפינות וההתלבטויות, ונותן מענה ברור שלא משאיר שאלות פתוחות.
הרחבות
• מקומה של השמחה בעבודת ה'
אֲבָל הַמִּתְנַהֵג עַל־פִּי הַדָּת הָאֱלֹהִית... הוּא שָׂמֵחַ בִּפְעֻלָּתוֹ. לפי רבי יוסף אלבו הדת האלוהית עדיפה על זו הנימוסית, מכיוון שהיא יכולה להביא את האדם לשמחה.
השמחה תופסת מקום חשוב ביהדות. היא אינה מותרות, אלא חלק מעבודת ה' של האדם. בפרשת כי תבוא, לאחר רשימת הקללות הארוכה, מסבירה לנו התורה מדוע הן יבואו עלינו: "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל" [דברים כח, מז]. השמחה היא חלק מרכזי בעבודת ה', ובלעדיה אין עבודת ה' שלמה.
הכוזרי במאמר שני כותב: "וכללו של דבר, כי תורתנו נחלקת בין היראה והאהבה והשמחה, תתקרב אל אלהיך בכל אחת מהנה , ואין כניעתך בימי התענית יותר קרובה אל האלהים משמחתך בימי השבתות והמועדים, כשתהיה שמחתך בכונה ולב שלם. וכמו שהתחנונים צריכים מחשבה וכוונה, כן השמחה במצוותו ובתורתו צריכים מחשבה וכוונה, שתשמח במצוה עצמה מאהבתך את המצוה בה ותכיר מה שהטיב לך בה , וכאילו אתה בא באכסנייתו קָרוּא אל שולחנו וטובו, ותוֹדֶה על זה במצפון ובגלוי, ואם תעבור בך השמחה אל הניגון והריקוד היא עבודה וּדְבֵקָה בעניין האלהי" [כוזרי ב, נ]. כשהשמחה באה ממקום מכוון, היא יכולה לגרום לאדם לרצות להידבק בה', ובכך היא מביאה אל תכלית המצוות. אדם העובד את ה' ללא שמחה – הוא חסר חלק מרכזי בעבודת ה'.
גם הרמב"ם מבאר את מקומה של השמחה באותה הדרך: "השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת האל שצווה בהן, עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחה זו – ראוי להיפרע ממנו שנאמר [דברים כח, מז] תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב" [הלכות שופר סוכה ולולב, ח, טו].
לעילוי נשמת הרב משה ישועה בן שלמה זצ"ל
הלכות קבלת שבת מוקדמת
איך מותר להכין קפה בשבת?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
לו הייתי רוטשילד
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
שבירת 7 המיתוסים של ליל הסדר
מהי המצווה "והלכת בדרכיו"?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
