ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
עוֹד, הַדָּת הַנִּמּוּסִית לֹא תוּכַל לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו שָׁוֶה בְשָׁוֶה, וּלְשַׁעֵר הָעֳנָשִׁים בְּמִדָּה-בְמִשְׁקָל — שֶׁיִּהְיֶה הָאֶחָד לוֹקֶה, וְהָאֶחָד נִסְקָל, וְהָאֶחָד נֶחֱנָק, וְאֶחָד מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֵפֶל, וְאֶחָד מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה-וַחֲמִשָּׁה — כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הָעֳנָשִׁים הַמַּגִּיעִים לַחוֹטֵא אֲמִתִּיִּים כְּפִי שִׁעוּר הַחֵטְא. אֲבָל הַדָּת הָאֱלֹהִית תָּשִׁיב גְּמוּל* לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי רִשְׁעָתוֹ — לֹא פָחוֹת וְלֹא יוֹתֵר. וְאַף אִם יִמָּצֵא בַנִּרְאֶה* צַדִּיק אוֹבֵד בְּצִדְקוֹ וְרָשָׁע מַאֲרִיךְ בְּרִשְׁעָתוֹ, הִנֵּה זֶה הוּא כְּשֶׁיִּבָּחֲנוּ הָעֳנָשִׁים בִּבְחִינַת טוֹבוֹת הָעוֹלָם-הַזֶּה בִּלְבָד; אֲבָל כְּשֶׁיְּעֹרְבוּ יַחַד טוֹבוֹת הָעוֹלָם-הַזֶּה הַמַּגִּיעוֹת לָרָשָׁע עִם הָרָעוֹת וְהָעֳנָשִׁים הַמַּגִּיעִים לוֹ בָּעוֹלָם-הַבָּא, וְכֵן הָרָעוֹת הַמַּגִּיעוֹת לַצַּדִּיק בָּעוֹלָם-הַזֶּה עִם הַטּוֹבוֹת הַמַּגִּיעוֹת לוֹ בָּעוֹלָם-הַבָּא, נִמְצָא שְׁנֵי הַגְּמוּלִים צוֹדְקִים יַחַד, אַף-עַל-פִּי שֶׁלֹּא יִצְדַּק כָּל אֶחָד מֵהֶם נִפְרָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַמְשׁוֹרֵר [שם]: "מִשְׁפְּטֵי-יְיָ אֱמֶת, צָדְקוּ יַחְדָּו" — אָמַר "אֱמֶת" עַל שִׁעוּר* הָעֳנָשִׁים, וְאָמַר "צָדְקוּ יַחְדָּו" עַל עָנְשֵׁי הָעוֹלָם-הַזֶּה עִם טוֹבוֹת הָעוֹלָם-הַבָּא אוֹ הַהֶפֶךְ.
דחיית הפירוש ש"יַחְדָּו" זה ההתר והאיסור
וְרָאִיתִי מִי שֶׁפֵּרַשׁ כִּי לְפִי שֶׁנִּמְצָא בַתּוֹרָה הַדָּבָר הָאֶחָד אָסוּר וּמֻתָּר — כְּאֵשֶׁת-אָח שֶׁהִיא אֲסוּרָה וְהַיְבָמָה מֻתֶּרֶת, וַחֲלֵב-הַבְּהֵמָה אָסוּר וַחֲלֵב-חַיָּה מֻתָּר, וּבָשָׂר-בֶּחָלָב אָסוּר וְהַכְּחָל מֻתָּר*, וְכַיּוֹצֵא-בָזֶה, מִמַּה שֶּׁיָּבִיא הָאָדָם לַחְשֹׁב שֶׁאִי-אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי חֶלְקֵי הַסּוֹתֵר צוֹדְקִים — אָמַר שֶׁמִּשְׁפְּטֵי ה' אֱמֶת וְהֵם צוֹדְקִים יָחַד: הַהֶתֵּר וְהָאִסּוּר. וּלְשׁוֹן "אֱמֶת" אֵינוֹ מַסְכִּים* לְזֶה-הַפֵּרוּשׁ, כִּי לֹא יִפֹּל לְשׁוֹן "אֱמֶת" עַל הַנָּחַת הַמִּשְׁפָּטִים*, אֶלָּא לְשׁוֹן "נָאֶה" אוֹ "נָכוֹן" אוֹ "מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים"; אֲבָל עַל הַגְּמוּלִים נוֹפֵל לְשׁוֹן "אֱמֶת" — אָמַר הַכָּתוּב [זכריה ז, ט]: "מִשְׁפַּט אֱמֶת שְׁפֹטוּ", כִּי עִקַּר הַגְּמוּל יְכֻנֶּה בִלְשׁוֹן "מִשְׁפָּט" תָּמִיד: "נוֹדַע יְיָ מִשְׁפָּט עָשָׂה, בְּפֹעַל כַּפָּיו נוֹקֵשׁ רָשָׁע" [תהלים ט, יז]; "כִּי אִם-עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט" [מיכה ו, ח]. וְכֵן לְשׁוֹן "יַחְדָּו" אֵינוֹ מִתְפָּרֵשׁ יָפֶה לְזֶה-הַפֵּרוּשׁ.
____________________________________
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
23 - מאמר ראשון פרק ח' חלק ד'
24 - מאמר ראשון פרק ח' חלק ה'
25 - מאמר ראשון פרק ח' חלק ו'
טען עוד
ביאורים
רבי יוסף אלבו ממשיך למנות את היתרונות של מצוות התורה לעומת מצוות האדם:
ו. ענישה
המוסר לא יכול להסתפק במתן הוראות והדרכות, ולצפות שכל בני האדם ללא יוצא מן הכלל יעמדו בכל דרישותיו. המוסר חייב לתת מענה, לא רק למצב של לכתחילה, אלא גם למצב של דיעבד – לאחר מעשה. בכל דור נמצאים בשולי החברה אנשים שלא מקבלים עליהם את מרות המוסר. בכל דור נמצאים אנשים רבים שרוצים להתנהג על פי אמות מידה מוסריות, אך נכשלים בכך לא מעט. כדי להתמודד עם הבעיות הללו, המוסר צריך לקבוע עונש לחוטא. העונש מרתיע מחד את פורקי העול, וממריץ מאידך את ההמון לעמוד בנסיונות ולא להיכנע לחולשות.
המוסר האנושי אמנם קובע עונשים לעוברים על החוק, אך איננו יכול להבטיח שעונשו מדויק ומידתי. יש הבדל בחומרת העבֵרה בין המעשים השונים, ומידת הנזק שהם גורמים. ייתכן והוא קובע עונש קל מדי, מתוך רצון להקל על החוטא וחשש מלהכביד עליו. ייתכן והוא קובע עונש חמור מדי, מתוך רצון לחנך את החוטא ולהרתיע אותו כהוגן. המוסר האנושי לוקה בעצמו בחוסר מוסריות, בכך שהעונשים אותם הוא מעניק אינם עומדים למבחן.
המוסר האלוהי לעומתו, קובע עונשים בהתאמה מדויקת לחוטא. יוצר האדם והעולם יודע בדיוק נמרץ לשער את הנזק של החוטא לנפשו, ולחברה. הוא מבחין בדקדוק רב גם בכוונת החוטא, והמניעים לעבֵרה. כל עונש תפור בדיוק לפי מידתו של החטא והחוטא.
הרחבות
• העונש כתיקון החטא
אֲבָל הַדָּת הָאֱלֹהִית תָּשִׁיב גְּמוּל לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי רִשְׁעָתוֹ — לֹא פָחוֹת וְלֹא יוֹתֵר. אפשר להסביר שרבי יוסף אלבו מתיחס לעונש כתיקון החטא, וזו הסיבה שעליו להיות שקול במשקל הסברה האלהית. לפי זה, העונש על החוטא אינו אינטרס חברתי בלבד, אלא אינטרס של החוטא עצמו.
במדרש רבה אנו מוצאים סיפור שמאשש טענה זו. שם מסופר על אחיינו של רבי יוסי בן יועזר שרכב על סוס בשבת, ורבי יוסי הוכיחו – "נכנס בו הדבר כארס של עכנא (נחש). הלך וקיים בעצמו ארבע מיתות בית דין – סקילה, שריפה, הרג, וחנק. מה עשה? הביא קורה, נעצה בארץ וקשר בה נימא (חבל) וערך העצים והקיפן גדר של אבנים, ועשה מדורה לפניה ונעץ את החרב באמצע, והצית הַאוּר (האש) תחת העצים מתחת האבנים, ונתלה בקורה ונחנק. קִדַמְתוֹ האש, נפסקה הנימה, נפל לאש. קִדַמְתוֹ חרב, ונפל עליו גדר ונשרף, נתנמנם יוסי בן יועזר איש צרידה וראה מיטתו פרחה באוויר. אמר: בשעה קלה קדמני זה לגן עדן" [בראשית רבה, תולדות סה]. (ראוי לציין שמבחינה הלכתית אין אדם נענש בשתי מיתות בית דין, קל וחומר בארבע).
בשו"ת מהרלב"ח מסופר שאחרי גירוש ספרד, כשהגיעו חלק מהאנוסים לארץ ישראל, הם רצו לקבל עונש מלקות כדי לכפר על עצמם! לשם כך הם ביקשו לחדש את הסמיכה, מכיוון שרק בית דין סָמוּךְ יכול לחייב מלקות [שו"ת מהרלב"ח, קונטרס הסמיכה]. גם מכאן ניתן ללמוד שיש לחוטא עניין בכפרת החטא, מכיוון שכך הוא מתנקה ממנו ויכול להמשיך ולהתעלות.
לעילוי נשמת פרידה אספיס בת דב יששכר הלוי ע"ה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
