ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
עוֹד, הַדָּת הַנִּמּוּסִית לֹא תוּכַל לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו שָׁוֶה בְשָׁוֶה, וּלְשַׁעֵר הָעֳנָשִׁים בְּמִדָּה-בְמִשְׁקָל — שֶׁיִּהְיֶה הָאֶחָד לוֹקֶה, וְהָאֶחָד נִסְקָל, וְהָאֶחָד נֶחֱנָק, וְאֶחָד מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֵפֶל, וְאֶחָד מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה-וַחֲמִשָּׁה — כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הָעֳנָשִׁים הַמַּגִּיעִים לַחוֹטֵא אֲמִתִּיִּים כְּפִי שִׁעוּר הַחֵטְא. אֲבָל הַדָּת הָאֱלֹהִית תָּשִׁיב גְּמוּל* לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי רִשְׁעָתוֹ — לֹא פָחוֹת וְלֹא יוֹתֵר. וְאַף אִם יִמָּצֵא בַנִּרְאֶה* צַדִּיק אוֹבֵד בְּצִדְקוֹ וְרָשָׁע מַאֲרִיךְ בְּרִשְׁעָתוֹ, הִנֵּה זֶה הוּא כְּשֶׁיִּבָּחֲנוּ הָעֳנָשִׁים בִּבְחִינַת טוֹבוֹת הָעוֹלָם-הַזֶּה בִּלְבָד; אֲבָל כְּשֶׁיְּעֹרְבוּ יַחַד טוֹבוֹת הָעוֹלָם-הַזֶּה הַמַּגִּיעוֹת לָרָשָׁע עִם הָרָעוֹת וְהָעֳנָשִׁים הַמַּגִּיעִים לוֹ בָּעוֹלָם-הַבָּא, וְכֵן הָרָעוֹת הַמַּגִּיעוֹת לַצַּדִּיק בָּעוֹלָם-הַזֶּה עִם הַטּוֹבוֹת הַמַּגִּיעוֹת לוֹ בָּעוֹלָם-הַבָּא, נִמְצָא שְׁנֵי הַגְּמוּלִים צוֹדְקִים יַחַד, אַף-עַל-פִּי שֶׁלֹּא יִצְדַּק כָּל אֶחָד מֵהֶם נִפְרָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַמְשׁוֹרֵר [שם]: "מִשְׁפְּטֵי-יְיָ אֱמֶת, צָדְקוּ יַחְדָּו" — אָמַר "אֱמֶת" עַל שִׁעוּר* הָעֳנָשִׁים, וְאָמַר "צָדְקוּ יַחְדָּו" עַל עָנְשֵׁי הָעוֹלָם-הַזֶּה עִם טוֹבוֹת הָעוֹלָם-הַבָּא אוֹ הַהֶפֶךְ.
דחיית הפירוש ש"יַחְדָּו" זה ההתר והאיסור
וְרָאִיתִי מִי שֶׁפֵּרַשׁ כִּי לְפִי שֶׁנִּמְצָא בַתּוֹרָה הַדָּבָר הָאֶחָד אָסוּר וּמֻתָּר — כְּאֵשֶׁת-אָח שֶׁהִיא אֲסוּרָה וְהַיְבָמָה מֻתֶּרֶת, וַחֲלֵב-הַבְּהֵמָה אָסוּר וַחֲלֵב-חַיָּה מֻתָּר, וּבָשָׂר-בֶּחָלָב אָסוּר וְהַכְּחָל מֻתָּר*, וְכַיּוֹצֵא-בָזֶה, מִמַּה שֶּׁיָּבִיא הָאָדָם לַחְשֹׁב שֶׁאִי-אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי חֶלְקֵי הַסּוֹתֵר צוֹדְקִים — אָמַר שֶׁמִּשְׁפְּטֵי ה' אֱמֶת וְהֵם צוֹדְקִים יָחַד: הַהֶתֵּר וְהָאִסּוּר. וּלְשׁוֹן "אֱמֶת" אֵינוֹ מַסְכִּים* לְזֶה-הַפֵּרוּשׁ, כִּי לֹא יִפֹּל לְשׁוֹן "אֱמֶת" עַל הַנָּחַת הַמִּשְׁפָּטִים*, אֶלָּא לְשׁוֹן "נָאֶה" אוֹ "נָכוֹן" אוֹ "מִשְׁפָּטִים יְשָׁרִים"; אֲבָל עַל הַגְּמוּלִים נוֹפֵל לְשׁוֹן "אֱמֶת" — אָמַר הַכָּתוּב [זכריה ז, ט]: "מִשְׁפַּט אֱמֶת שְׁפֹטוּ", כִּי עִקַּר הַגְּמוּל יְכֻנֶּה בִלְשׁוֹן "מִשְׁפָּט" תָּמִיד: "נוֹדַע יְיָ מִשְׁפָּט עָשָׂה, בְּפֹעַל כַּפָּיו נוֹקֵשׁ רָשָׁע" [תהלים ט, יז]; "כִּי אִם-עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט" [מיכה ו, ח]. וְכֵן לְשׁוֹן "יַחְדָּו" אֵינוֹ מִתְפָּרֵשׁ יָפֶה לְזֶה-הַפֵּרוּשׁ.
____________________________________
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
23 - מאמר ראשון פרק ח' חלק ד'
24 - מאמר ראשון פרק ח' חלק ה'
25 - מאמר ראשון פרק ח' חלק ו'
טען עוד
ביאורים
רבי יוסף אלבו ממשיך למנות את היתרונות של מצוות התורה לעומת מצוות האדם:
ו. ענישה
המוסר לא יכול להסתפק במתן הוראות והדרכות, ולצפות שכל בני האדם ללא יוצא מן הכלל יעמדו בכל דרישותיו. המוסר חייב לתת מענה, לא רק למצב של לכתחילה, אלא גם למצב של דיעבד – לאחר מעשה. בכל דור נמצאים בשולי החברה אנשים שלא מקבלים עליהם את מרות המוסר. בכל דור נמצאים אנשים רבים שרוצים להתנהג על פי אמות מידה מוסריות, אך נכשלים בכך לא מעט. כדי להתמודד עם הבעיות הללו, המוסר צריך לקבוע עונש לחוטא. העונש מרתיע מחד את פורקי העול, וממריץ מאידך את ההמון לעמוד בנסיונות ולא להיכנע לחולשות.
המוסר האנושי אמנם קובע עונשים לעוברים על החוק, אך איננו יכול להבטיח שעונשו מדויק ומידתי. יש הבדל בחומרת העבֵרה בין המעשים השונים, ומידת הנזק שהם גורמים. ייתכן והוא קובע עונש קל מדי, מתוך רצון להקל על החוטא וחשש מלהכביד עליו. ייתכן והוא קובע עונש חמור מדי, מתוך רצון לחנך את החוטא ולהרתיע אותו כהוגן. המוסר האנושי לוקה בעצמו בחוסר מוסריות, בכך שהעונשים אותם הוא מעניק אינם עומדים למבחן.
המוסר האלוהי לעומתו, קובע עונשים בהתאמה מדויקת לחוטא. יוצר האדם והעולם יודע בדיוק נמרץ לשער את הנזק של החוטא לנפשו, ולחברה. הוא מבחין בדקדוק רב גם בכוונת החוטא, והמניעים לעבֵרה. כל עונש תפור בדיוק לפי מידתו של החטא והחוטא.
הרחבות
• העונש כתיקון החטא
אֲבָל הַדָּת הָאֱלֹהִית תָּשִׁיב גְּמוּל לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי רִשְׁעָתוֹ — לֹא פָחוֹת וְלֹא יוֹתֵר. אפשר להסביר שרבי יוסף אלבו מתיחס לעונש כתיקון החטא, וזו הסיבה שעליו להיות שקול במשקל הסברה האלהית. לפי זה, העונש על החוטא אינו אינטרס חברתי בלבד, אלא אינטרס של החוטא עצמו.
במדרש רבה אנו מוצאים סיפור שמאשש טענה זו. שם מסופר על אחיינו של רבי יוסי בן יועזר שרכב על סוס בשבת, ורבי יוסי הוכיחו – "נכנס בו הדבר כארס של עכנא (נחש). הלך וקיים בעצמו ארבע מיתות בית דין – סקילה, שריפה, הרג, וחנק. מה עשה? הביא קורה, נעצה בארץ וקשר בה נימא (חבל) וערך העצים והקיפן גדר של אבנים, ועשה מדורה לפניה ונעץ את החרב באמצע, והצית הַאוּר (האש) תחת העצים מתחת האבנים, ונתלה בקורה ונחנק. קִדַמְתוֹ האש, נפסקה הנימה, נפל לאש. קִדַמְתוֹ חרב, ונפל עליו גדר ונשרף, נתנמנם יוסי בן יועזר איש צרידה וראה מיטתו פרחה באוויר. אמר: בשעה קלה קדמני זה לגן עדן" [בראשית רבה, תולדות סה]. (ראוי לציין שמבחינה הלכתית אין אדם נענש בשתי מיתות בית דין, קל וחומר בארבע).
בשו"ת מהרלב"ח מסופר שאחרי גירוש ספרד, כשהגיעו חלק מהאנוסים לארץ ישראל, הם רצו לקבל עונש מלקות כדי לכפר על עצמם! לשם כך הם ביקשו לחדש את הסמיכה, מכיוון שרק בית דין סָמוּךְ יכול לחייב מלקות [שו"ת מהרלב"ח, קונטרס הסמיכה]. גם מכאן ניתן ללמוד שיש לחוטא עניין בכפרת החטא, מכיוון שכך הוא מתנקה ממנו ויכול להמשיך ולהתעלות.
לעילוי נשמת פרידה אספיס בת דב יששכר הלוי ע"ה
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
אם יש הבטחה, למה יעקב ירא?
אנחנו קודש למענך
איך עושים קידוש?
מדוע ראש השנה זכה להיות שני ימים וכיצד מתנהלים בחג כזה?
מדוע קוראים את מגילת רות בשבועות?
סודה של ברכה
איך ללמוד אמונה?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
