ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ לְהַקְשׁוֹת עַל-זֶה מִמַּה שֶּׁנִּמְצָא שָׁם בִּבְרֵאשִׁית-רַבָּה [ח, ז]: בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הקב"ה לְמֹשֶׁה: "נַעֲשֶׂה אָדָם", אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ-שֶׁל-עוֹלָם, מִפְּנֵי מָה אַתָּה נוֹתֵן פִּתְחוֹן-פֶּה לַמִּינִים* לִטְעוֹת*? אָמַר לוֹ הקב"ה: כְּתֹב, וְהָרוֹצֶה לִטְעוֹת — יִטְעֶה. עַד כָּאן. וְהוּא מְבֹאָר שֶׁהַדָּבָר שֶׁמְּצִיאוּתוֹ טוֹב — רָאוּי שֶׁיִּמָּצֵא; וְהַדָּבָר שֶׁמְּצִיאוּתוֹ רָע — אֵין רָאוּי שֶׁיִּמָּצֵא. וּמַה שֶׁמְּצִיאוּתוֹ מְעֹרָב מִן הַטּוֹב וְהָרָע, אִם הַטּוֹב הוּא הַגּוֹבֵר — רָאוּי שֶׁיִּמָּצֵא; וְאִם הָרַע הוּא הַגּוֹבֵר — אֵין רָאוּי שֶׁיִּמָּצֵא. וְזֶה-הַלָּשׁוֹן שֶׁאָמְרוּ, שֶׁאָמַר לוֹ הקב"ה לְמֹשֶׁה: כְּתֹב, וְהָרוֹצֶה לִטְעוֹת יִטְעֶה — יֵרָאֶה מִמֶּנּוּ כְּמִי שֶׁרוֹצֶה לִסְבֹּל נֵזֶק מֻעָט בַּעֲבוּר הַתּוֹעֶלֶת הַמְרֻבָּה הַמַּגִּיעַ מִזֶּה-הַלָּשׁוֹן. וּמִי יִתֵּן וְאֵדַע: מָה הַטּוֹב הַמְרֻבֶּה הַמַּגִּיעַ מִלְּשׁוֹן "נַעֲשֶׂה אָדָם"? אִם כְּדֵי לְלַמֵּד לַגָּדוֹל שֶׁיִּקַּח עֵצָה מִן הַקָּטָן, כְּמוֹ שֶׁהוּא, יִתְבָּרַךְ, נִמְלַךְ בִּמְלֶאכֶת שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁהֵם נִבְרָאָיו, אַף-עַל-פִּי שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ — אֵין זֶה-הַתּוֹעֶלֶת כָּל-כָּךְ גָּדוֹל כְּדֵי שֶׁיִּסְבֹּל בַּעֲדוֹ הַנֵּזֶק הַמַּגִּיעַ מִנְּתִינַת פִּתְחוֹן-פֶּה לַמִּינִים לִטְעוֹת. וְאַף אִם נֹאמַר שֶׁהַתּוֹעֶלֶת הַמַּגִּיעַ מִזֶּה הוּא מַה שֶּׁאָמַרְנוּ בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן-לֵוִי — כְּדֵי שֶׁנֵּדַע שֶׁהָאָדָם יֵשׁ בּוֹ כֹחַ שִׂכְלִי כָּעֶלְיוֹנִים וְכֹחַ חָמְרִי כַּנִּמְצָאִים הַשְּׁפָלִים, שֶׁזֶּה-הַכֹּחַ הַשִּׂכְלִי נוֹתֵן לוֹ קִיּוּם-בָּאִישׁ*, רְצוֹנִי לוֹמַר: הִשָּׁאֲרוּת אֶל הַנֶּפֶשׁ הָאֱנוֹשִׁית הַפְּרָטִית, וְזֶה דָבָר הֶכְרֵחִי אֶל הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ — כִּי הִנֵּה זֶה, אַף אִם בְּלִי-סָפֵק הוּא תוֹעֶלֶת גָּדוֹל שֶׁרָאוּי לִסְבֹּל בַּעֲדוֹ נֵזֶק טָעוּת הַמִּינִים, הִנֵּה עֲדַיִן רָאוּי לִשְאֹל: מָה הַהֶכְרֵחַ הַמֵּבִיא לִכְתֹּב "נַעֲשֶׂה" בִּלְשׁוֹן רַבִּים? הָיָה לוֹ לוֹמַר כָּךְ: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לָעֶלְיוֹנִים וְלַתַּחְתּוֹנִים: אֶעֱשֶׂה אָדָם בְּצַלְמְכֶם — וְהָיוּ מַגִּיעִים מִזֶּה הַתּוֹעָלוֹת הַנִּזְכָּרִים, וְלֹא הָיָה מָקוֹם לַמִּינִים לִטְעוֹת.
____________________________________
לַמִּינִים – לכופרים. לִטְעוֹת – מלשון "נעשה" עשויים לטעות ולחשוב שיש כוחות אלוהיים רבים. קִיּוּם-בָּאִישׁ – נצחיות פרטית כדלעיל.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
34 - לימוד שבועי באמונה יז-כג אב תשע"ה
35 - מאמר ראשון פרק י"א חלק ה'
36 - מאמר ראשון פרק י"א חלק ו'
טען עוד
תיאור שני הצדדים הקיימים בבריאת האדם, מעורר בעיה הנזכרת במדרש אותה מחדד רבי יוסף אלבו. במדרש מתואר דו-שיח בין משה לבין ריבונו של עולם בו קובל משה על כך שמן המילים "נַעֲשֶׂה אָדָם" עלולים לטעות מי שירצו להוכיח שאלוהים כביכול מתייעץ עם גורמים נוספים. כמענה לטענת משה עונה הקב"ה: "כְּתֹב, וְהָרוֹצֶה לִטְעוֹת — יִטְעֶה". מתוך המענה מובן שעל אף הנזק שקיים בניסוח זה, התועלת רבה מן הנזק ולכן אין לשנות את נוסח הדברים. כעת נותר לנו לברר מהי אותה תועלת רבה השווה את הנזק האמור? רבי יוסף אלבו דוחה את דברי רש"י המסביר כי התייעצותו של ה' יתברך, על אף שלא היה מחויב לכך, מלמדת על מידת הענווה, וזו התועלת העולה מכך. לדבריו, הנזק רב מן הרווח במקרה זה. לגבי האפשרות שהעלה בעצמו, שיש בנוסח זה ציון ייחוד דמות האדם כבריאה בעלת שני צדדים – רוחני-שכלי וגשמי-טבעי, הרי שהיה ניתן לקבל תועלת זו גם מבלי להיכנס לניסוח כה טעון ומטעה; למשל בנוסח: אֶעֱשֶׂה אָדָם בְּצַלְמְכֶם. לכן שאלה זו דורשת מענה עמוק יותר, אותו יבאר רבי יוסף אלבו בהמשך דבריו.
הרחבות
• טעות מרצון
וְהָרוֹצֶה לִטְעוֹת יִטְעֶה. את לשון המדרש "והרוצה לטעות" הסביר הרב דוד פוברסקי : "הרי האמונה ברורה ומוכרחת היא, ולא שייך שיבוא האדם לידי טעות אילולא שהוא רוצה לטעות. שהרי יכול לעיין בפסוקים שלפני זה ושלאחרי זה לראות את האמת... ואם בכל זאת בא לידי טעות הרי סימן שהוא רוצה לטעות" [משכיל לדוד, בראשית, עמ' יז]. הרב נתן צבי פינקל , הסבא מסלבודקא, למד ממדרש זה שבשביל ללמד דרך ארץ וענווה כדאי אפילו לתת פתחון פה למינים. הסביר זאת הרב חיים פרידלנדר : "מדוע באמת עדיף ללמד מידות טובות אפילו שעל ידי כן יש סכנה לטעות בעיקרי האמונה? התשובה היא כי המידות הרעות שבאדם הן הסיבה לטעויות באמונה... הקב"ה לא אמר (למשה רבנו): כתוב אף על פי שיש אנשים שעלולים לטעות, אלא "כתוב והרוצה לטעות יטעה", דהיינו מפני ששכל טהור ונקי מנגיעות אין אפשרות שיטעה בכך... ורק מי שרוצה מתוך מידות רעות (כפריקת עול) לטעות הוא יטעה. נמצא שהמידות הרעות הן סיבת הטעות. לכך לא נמנעה התורה מלכתוב "נעשה אדם", כי הסגנון הזה איננו סיבה לטעות אלא המידות הרעות" [שפתי חיים, מועדים א, עמ' קפה].
לעילוי נשמת ר' עדיאל בן ר' חנניה לוין ז"ל
להצלחת יהונתן נחום בן יעקב למשפחת עמרן הי"ו
עשרה בטבת - התחלת ההתחלות
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
"בזאת התורה" - איזו תורה?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
איך ללמוד גמרא?
איך עושים קידוש?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
כאב הגלות ותקוות הגאולה
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
