ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וְכָל אֶחָד מֵאֵלּוּ הָאַרְבָּעָה-מִינִים מִן הַהַקְדָּמוֹת, אֵין סָפֵק בָּהֶם שֶׁיּוּשְׂמוּ הַתְחָלָה וָשֹׁרֶשׁ לַמּוֹפֵת*. כִּי כְמוֹ שֶׁמּוֹפְתֵי הַהַנְדָּסָה, שֶׁהֵם כֻּלָּם בְּנוּיִים עַל הַמֻּשְׂכָּלוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, וְהַמּוֹפְתִים הַטִּבְעִיִּים, שֶׁהֵם בְּנוּיִים עַל הַמּוּחָשׁוֹת* — הֵם אֱמֶת שֶׁאֵין סָפֵק בָּהֶם כְּלָל, אַחַר שֶׁסִּבָּתָם יְדוּעָה וְנִכָּרֶת; כֵּן הַמּוֹפְתִים הַבְּנוּיִים עַל הַנִּסְיוֹנוֹת*, אַף-עַל-פִּי שֶׁסִּבָּתָם נִסְתֶּרֶת — אֵין לְסַפֵּק בָּהֶם כְּלָל, אַחַר שֶׁהֵעִיד הַחוּשׁ עַל מְצִיאוּתָם. כִּי כְמוֹ שֶׁלֹּא יִתְבָּאֵר לְעוֹלָם שֶׁזָּוִיּוֹת הַמְשֻׁלָּשׁ אֵינָן שָׁווֹת לִשְׁתֵּי נִצָּבוֹת וְשֶׁהַפִּלְפֵּל לֹא יְחַמֵּם, לְפִי שֶׁסִּבָּתָם יְדוּעָה וּמֻשְׂכָּלֶת — כֵּן לֹא יִתְבָּאֵר לְעוֹלָם שֶׁהַקָּלָאמִיטָ"א* לֹא יִמְשֹׁךְ הַבַּרְזֶל, אַף-עַל-פִּי שֶׁסִּבָּתוֹ נֶעְלֶמֶת וּמֻסְכֶּלֶת*; כִּי הַדָּבָר שֶׁהֵעִיד עָלָיו הַנִּסָּיוֹן, אִי-אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְבָּאֵר הֶפְכּוֹ לְעוֹלָם.
אימות בניסיון ללא ידיעת הסיבה
וְלִהְיוֹת עִקָּרֵי הַתּוֹרָה וְהַתְחָלוֹתֶיהָ, אֵין כֻּלָּן מֻשָּׂגוֹת מִצַּד-הַמֻּשְׂכָּלוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, וְאֵינָן מוּחָשׁוֹת* בְּכָל עֵת, כְּחִמּוּם הַפִּלְפֵּל וְקֵרוּר הָאוֹפִּיּוֹן, אֲבָל סִבָּתָן בִּלְתִּי-יְדוּעָה — בַּעֲבוּר-זֶה הִתְחַכֵּם הש"י לְאַמֵּת הַתְחָלוֹת הַתּוֹרָה בְּנִסָּיוֹן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפֹּל הַסָּפֵק בָּהֶן. כִּי מַה שֶּׁנִּתְאַמֵּת בְּנִסָּיוֹן, כִּמְשֹׁךְ הַקָּלָאמִיטָ"א הַבַּרְזֶל — אִי-אֶפְשָׁר שֶׁיִּפֹּל הַסָּפֵק בּוֹ, אַף-עַל-פִּי שֶׁסִּבָּתוֹ נֶעְלֶמֶת, כְּמוֹ שֶׁלֹּא יִפֹּל הַסָּפֵק בַּדְּבָרִים הַטִּבְעִיִּים הַמֻּשָּׂגִים בַּחוּשׁ שֶׁסִּבָּתָם יְדוּעָה.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
50 - לימוד שבועי באמונה א-ז אלול תשע"ה
51 - מאמר ראשון פרק י"ז חלק ב'
52 - מאמר ראשון פרק י"ז חלק ג'
טען עוד
וְזֶה נִמְצָא תָמִיד בְּכָל הַדָּתוֹת הָאֱלֹהִיּוֹת. כִּי בַתּוֹרָה שֶׁנִּצְטַוָּה אָדָם, נִתְאַמֵּת אֵלָיו מְצִיאוּת ה' שֶׁהָיָה מְדַבֵּר עִמּוֹ, וְהַנְּבוּאָה וְתוֹרָה-מִן-הַשָּׁמָיִם וְשָׂכָר-וָעֹנֶשׁ. וְזֶה, כִּי ה' נִגְלָה אֵלָיו וְדִבֶּר עִמּוֹ וְצִוָּהוּ עַל הַתּוֹרָה בְּאָמְרוֹ [בראשית ב, טז]: "וַיְצַו יְיָ אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר" וגו', וּבֵאֲרוּ רז"ל [סנהדרין נו:] כִּי בְזֶה-הַפָּסוּק נִרְמְזוּ כָל הַמִּצְווֹת שֶׁנִּצְטַוָּה אָדָם עֲלֵיהֶן. וְנִתְאַמֵּת אֵלָיו בְּנִסָּיוֹן גַּם-כֵּן הַשָּׂכָר-וְהָעֹנֶשׁ עַל עֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת, בְּמַה שֶּׁנֶּעֱנַשׁ עַל עָבְרוֹ מִצְוַת ה' וְהִתְפַּתּוֹתוֹ לַנָּחָשׁ עַל-יְדֵי חַוָּה. וּכְבָר אָמַרְנוּ [פי"ד] כִּי עָנְשֵׁי הָעוֹלָם-הַזֶּה רְאָיָה עַל עָנְשֵׁי הָעוֹלָם-הַבָּא.
נח
וְכֵן לְנֹחַ — נִתְאַמֵּת אֵלָיו הַנְּבוּאָה וּמְצִיאוּת ה' שֶׁהָיָה מְדַבֵּר עִמּוֹ, וְהַשָּׂכָר וְהָעֹנֶשׁ בַּמַּבּוּל, שֶׁנִּצּוֹל הוּא וּבָנָיו וְנֶעֶנְשׁוּ הָאֲחֵרִים. וְעַל-כֵּן* קִבֵּל הֶתֵּר אֲכִילַת הַבָּשָׂר שֶׁנֶּאֱסַר לְאָדָם.
אברהם
וְכֵן לְאַבְרָהָם — כְּשֶׁנִּצְטַוָּה בִּבְרִית-הַמִּילָה נִתְאַמֵּת לוֹ מְצִיאוּת ה' הַמְדַבֵּר עִמּוֹ, וְהַנְּבוּאָה וְתוֹרָה-מִן-הַשָּׁמַיִם, בַּצִּוּוּי הַהוּא שֶׁהָיָה מְצַוֶּה אֵלָיו.
מתן תורה
וְכֵן בְּמַתַּן-תּוֹרָה הִתְאַמְּתוּ לְיִשְׂרָאֵל הַהַתְחָלוֹת הַכּוֹלְלוֹת*, אַחַר שֶׁהִשִּׂיגוּ בִנְבוּאָה ה' מְדַבֵּר עִמָּהֶם וּמְצַוֶּה אוֹתָם תּוֹרָה; וְנִתְאַמְּתָה לָהֶם בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הַהַשְׁגָּחָה לַשָּׂכָר וְלָעֹנֶשׁ.
אִם-כֵּן, נִתְאַמְּתוּ בְנִסָּיוֹן הַתְחָלוֹת הַתּוֹרָה, אִמּוּת שֶׁאֵין סָפֵק בּוֹ; וְלָזֶה תִּהְיֶה הַתּוֹרָה אֲמִתִּית וְנִצְחִית, בְּלִי-סָפֵק. כְּמוֹ שֶׁהַהֵקֵשׁ* שֶׁהַקְדָּמוֹתָיו אֲמִתִּיּוֹת, יִהְיֶה הַמִּשְׁפָּט* הַיּוֹצֵא מֵהֶן, שֶׁהִיא הַתּוֹלָדָה, אֲמִתִּית, בְּלִי-סָפֵק, וְלֹא תְקַבֵּל שִׁנּוּי לְעוֹלָם, כִּי הָאֱמֶת לֹא יִשְׁתַּנֶּה לְעוֹלָם.
____________________________________
לַמּוֹפֵת – להוכחה. הַמּוּחָשׁוֹת – נתונים הנקלטים בעזרת החושים. הַנִּסְיוֹנוֹת – שניסו, ואלו תוצאותם. שֶׁהַקָּלָאמִיטָ"א – מגנט. וּמֻסְכֶּלֶת – לא ידועה. מוּחָשׁוֹת – מורגשות. וְעַל-כֵּן – כשכר. הַהַתְחָלוֹת הַכּוֹלְלוֹת – מקרי האמונה. שֶׁהַהֵקֵשׁ – היסק לוגי. הַמִּשְׁפָּט – המסקנה.
ביאורים
אתמול למדנו על ארבעת מקורות המידע עליהם ניתן לבסס ידיעות, במטרה להבין את בסיסי האמונה בדת האלוהית: א. המושכלות, ההיגיון המולד. ב. המוחשות, הרגשת החושים שלנו. ג. תצפיות בעולם. ד. נמשכות, דברים מפורסמים ומוסכמים שלא ניתן להשתיל באנושות לולא שהיו נכונים (כמו עובדות היסטוריות שאין חולק עליהן). כל טענה שנבסס על אחת מן ההוכחות האלו תחשב לקביעה מוכחת. בדיוק כפי שההיגיון או החושים מהווים הוכחה, כך גם ההוכחות האחרות, אף על פי שאיננו יכולים לחוש אותן או להסיק אותן בכוח ההיגיון.
על רקע היסודות האלו נוכל להבין את תפקידם של הניסים ביצירת עם ישראל ובהתבססות התורה והיהדות. היות וחלקים רבים ביסודות היהדות אינם ניתנים להוכחה על ידי היגיון מולד, ואינם מורגשים בחושים, הניסים מילאו את התפקיד של הוכחות מן התצפיות . בכל פעם שה' דרש ממישהו לשמור חוקים שונים, הוא דאג שיהיה לו בסיס מוכח לאמת שבחוקים אלו. בדרך זו, כשנביאים שונים קיבלו ציווים, כגון אדם הראשון, נח ואברהם, לא נותר להם כל פקפוק באמתת מציאות ה', במציאות הנבואה, או בהיות החוקים מהשמים, שהרי בעיניהם ראו הכל בנבואתם. כמו כן את מנגנון השכר והעונש הם חוו באופן מוחשי בעונשים שהם קיבלו או שהיו בעצמם עדים אליהם. אחרי מפגש חי עם השכר והעונש, כבר בעולם הזה – לא נותר ספק בלב על הצפוי לנו בעולם הבא. כך, כשהאמת הייתה ברורה – הם יכלו לקבל מצוות.
גם עם ישראל עבר תהליך דומה. הם ראו את ה' בהתגלותו במעמד הר סיני, ואת השכר והעונש הם חוו בצורה החזקה ביותר בכל תהליך יציאת מצרים. נוכחנו לדעת אם-כן, כי היהדות נוסדה על בסיס הנחות קבילות ומוכחות. ולאחר שהיא הוכחה, מובן שהיא מחייבת לכל הדורות .
הרחבות
• חשיבות מעמד הר סיני
וְכֵן בְּמַתַּן־תּוֹרָה הִתְאַמְּתוּ לְיִשְׂרָאֵל הַהַתְחָלוֹת הַכּוֹלְלוֹת, אַחַר שֶׁהִשִּׂיגוּ בִנְבוּאָה ה' מְדַבֵּר עִמָּהֶם וּמְצַוֶּה אוֹתָם תּוֹרָה; וְנִתְאַמְּתָה לָהֶם בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הַהַשְׁגָּחָה לַשָּׂכָר וְלָעֹנֶשׁ. הרבה ראשונים מדגישים שמעמד הר סיני הוא מעמד משמעותי מאין כמוהו בביסוס האמונה בעם ישראל. רבי יהודה הלוי כותב: "שהעם... נשאר בנפשותם ספק, איך ידבר האלהים עם האדם... ורצה ה' להסיר הספק הזה מליבותם... והתקדש העם, ונזדמן למדרגת הנבואה, אף לשמוע דברי האלהים פנים בפנים..." [מאמר א, פז]. ממשיך רבי יהודה הלוי וכותב: "העולה בידנו מזה הוא שכל מי שראה את המעמדות ההם נתאמת לו כי הדבר בא מלפני הבורא בלי אמצעי, בהיות כל אלה דומים לבריאה ראשונה וליצירה ראשונה, ועל ידי כך תקבע בנפשות ההאמנה בתורה התלויה בהם וגם ההאמנה שהעולם נברא ושהאלוה בראו" [מאמר א, צא].
באופן דומה כותב הרמב"ם בהקשר זה: "במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר, ואוזנינו שמעו ולא אחר, האש והקולות והלפידים. והוא נגש אל הערפל והקול מדבר אליו ואנו שומעים משה משה לך אמור להן כך וכך. וכן הוא אומר "פנים בפנים דבר ה' עמכם" [דברים ה, ד], ונאמר: "לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת" [דברים ה, ג]. ומנין שמעמד הר סיני לבדו היא הראיה לנבואתו שהיא אמת שאין בו דופי? שנאמר: "הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם" [שמות יט, ט]" [רמב"ם הלכות יסודי תורה א, ח].
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
למה ללמוד גמרא?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
אוצרות בלב הים
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
החיבור הרוחני של פסח ושבועות
איך עושים קידוש?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
