ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וּלְפִי שֶׁאֵין כָּל אָדָם יָכוֹל לְהַשִּׂיג הַמַּדְרֵגָה הַזֹּאת, הַמַּגִּיעַ אֵלֶיהָ יִקָּרֵא "עוֹבֵד מֵאַהֲבָה", וְלֹא "יְרֵא אֱלֹהִים" בִּלְבָד; שֶׁהֲרֵי אַבְרָהָם, נֶאֱמַר לוֹ בְּסוֹף נִסְיוֹנוֹתָיו [בראשית כב, יב]: "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה", וּקְרָאוֹ הַכָּתוּב [ישעיהו מא, ח] "אוֹהֲבוֹ", וְאָמַר עַל יִשְׂרָאֵל: "זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי". וְאָמְרוּ רז"ל [גיטין לו:]: עוֹשִׂין מֵאַהֲבָה וּשְׂמֵחִין בַּיִּסּוּרִין, עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב [שופטים ה, לא] אוֹמֵר: "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ"; כִּי מִי שֶׁהוּא אוֹהֵב הש"י לֹא יָחֹשׁ לְכָל הַטֹּרַח וְהֶעָמָל וְהַיִּסּוּרִין שֶׁיַּגִּיעוּהוּ מֵעֲבוֹדָתוֹ, יִתְבָּרֵךְ. וְכֵן תִּמְצָא כִּי כְשֶׁנִּתְגַּלָּה הש"י עַל אַבְרָהָם רִאשׁוֹנָה, אָמַר לוֹ [בראשית יב, א]: "לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ" וגו' — לְנַסּוֹתוֹ וּלְהַרְגִּילוֹ לִסְבֹּל בַּעֲדוֹ* הַטֹּרַח וְהֶעָמָל הַגָּדוֹל שֶׁיֵּשׁ בְּטִלְטוּל. וּלְפִי שֶׁעָמַד בְּנִסְיוֹנוֹתָיו בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב-לֵבָב, קְרָאוֹ הַכָּתוּב "אוֹהֲבוֹ". וְכָל-זֶה מִמַּה שֶּׁיּוֹרֶה כִּי סָבוֹל הַטֹּרַח וְהֶעָמָל בַּעֲבוֹדַת הש"י בְּשִׂמְחָה, נוֹתֵן שְׁלֵמוּת אֶל הָעֲבוֹדָה וְהַיִּרְאָה.
יראת ה' מוסיפה ימים
וְזֶה, כִּי אֵין יִרְאַת ה' כְּיִרְאַת בָּשָׂר-וָדָם. כִּי מִי שֶׁהוּא יָרֵא מִשּׁוּם-אָדָם אוֹ מֶלֶךְ אוֹ שַׂר, עוֹמֵד תָּמִיד בְּפַחַד וּרְעָדָה, וְזֶה סִבַּת קִצּוּר יָמָיו. אֲבָל הַיָּרֵא מֵה', לֹא דַי שֶׁהַחֲרָדָה לֹא תְקַצֵּר יָמָיו, אֲבָל תּוֹסִיף יָמִים — אָמַר שְׁלֹמֹה [משלי י, כז]: "יִרְאַת יְיָ תּוֹסִיף יָמִים"; וְהָרְשָׁעִים, שֶׁאֵין לָהֶם יִרְאַת ה', לֹא דַי שֶׁלֹּא יַאֲרִיכוּן יָמִים, אֲבָל "שְׁנוֹת רְשָׁעִים תִּקְצֹרְנָה".
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
135 - מאמר שלישי פרק ל"ד חלק א'
136 - מאמר שלישי פרק ל"ד חלק ב'
137 - מאמר שלישי פרק ל"ה חלק א'
טען עוד
וְכֵן, אַף-עַל-פִּי שֶׁמִּדֶּרֶךְ הַיָּרֵא וְרַךְ-הַלֵּבָב לְהוֹלִיד בָּנִים רַכֵּי-לֵבָב כָּמוֹהוּ; וְשֶׁלֹּא יֶעֱשַׁר וְלֹא יָקוּם חֵילוֹ*, כִּי בִהְיוֹתוֹ מְפַחֵד תָּמִיד לֹא יַעֲשֶׂה חֶפְצוֹ* כָּרָאוּי — אָמַר דָּוִד [תהלים קיב, א-ג]: "אַשְׁרֵי-אִישׁ יָרֵא אֶת-יְיָ, בְּמִצְוֹתָיו חָפֵץ מְאֹד, גִּבּוֹר בָּאָרֶץ יִהְיֶה זַרְעוֹ" וגו'; וְגַם מִי שֶׁהוּא חָפֵץ בְּמִצְווֹתָיו, אַף-עַל-פִּי שֶׁיּוֹצִיא הוֹצָאוֹת בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת, לֹא יֶחְסַר הוֹנוֹ, כִּי "הוֹן-וָעֹשֶׁר בְּבֵיתוֹ וְצִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד". וְזֶה, לְהוֹרוֹת כִּי יִרְאַת ה' אֵינָהּ מְקַצֶּרֶת הַיָּמִים וְאֵינָהּ מְמַעֶטֶת הַמָּמוֹן וְאֵינָהּ מְסַבֶּבֶת הַמִּקְרִים הָרָעִים, כְּיִרְאַת בָּשָׂר-וָדָם. אָמַר שְׁלֹמֹה [משלי יט, כג]: "יִרְאַת יְיָ לְחַיִּים וְשָׂבֵעַ יָלִין בַּל-יִפָּקֶד רָע", רָצָה לוֹמַר: יִרְאַת הש"י לֹא תְסַבֵּב הַמָּוֶת, אֲבָל הִיא "לְחַיִּים"; וְכֵן אֵין הַיָּרֵא חֲסַר כָּל טוּב, כִּי "שָׂבֵעַ יָלִין"; וְכֵן לֹא יִירָא מֵהַמִּקְרִים, כִּי לֹא "יִפָּקֶד רָע".
____________________________________
בַּעֲדוֹ – לצורך עבודת ה'. וְלֹא יָקוּם חֵילוֹ – לא יצליחו מעשיו. חֶפְצוֹ – עסקיו ועניניו.
ביאורים
למדנו אתמול איך אפשר לשלב בעבודת ה' בין יראה לבין שמחה. מדרגה זו שבה אדם שמח בעבודתו וביראתו את ה' היא מעלה גדולה, ומי שזוכה לה נקרא 'עובד מאהבה'. כאשר אדם אוהב, לא רק שהוא מוכן לטרוח ולהשקיע בשביל האהבה אלא הוא אף מוכן לסבול בשביל מושא אהבתו. לכן אברהם אבינו, לאחר שעמד בניסיונות שהקב"ה העמיד אותו בהם ועשה זאת בשמחה, נקרא 'אוהב'. בנוסף, הקב"ה, בהתגלותו הראשונה לאברהם אבינו, העמיד אותו בניסיון בשביל להרגיל אותו לשאת בשמחה את הטורח ואת העמל שיש בעבודת ה' יתברך, ועל ידי השמחה יוסיף שלמות. לא רק שהשמחה אינה נוגדת את היראה, אלא, כפי שראינו, יש לעובד ה' לשמוח שמחה גדולה על יראתו, כיוון שהצמצום הזה אל תוך העבדות לה' הוא מקור הברכה וההצלחה של האדם.
יראת ה' שונה מהותית מיראת בשר ודם. היראה מבשר ודם פוגעת באישיות של האדם ובכוחותיו, ולכן מקצרת את אורך חייו ומגבילה אותו מלהוציא לפועל את רצונותיו. לעומת זאת היראה מה' מוסיפה חיים וכוחות לאדם, ולכן השמחה משלימה אותה. הדבר נעוץ בכך שיראת ה' מעמידה את האדם על נקודת החיים האמיתית שלו, לירא את ה' ולעובדו, וזה בשונה מיראה מבני אדם, שאינה טבעית לאדם, ולכן היא מגבילה אותו להיות קטן מגדלו הטבעי.
הרחבות
• עבודת ה' – בשמחה
כִּי מִי שֶׁהוּא אוֹהֵב הש"י לֹא יָחֹשׁ לְכָל הַטֹּרַח וְהֶעָמָל וְהַיִּסּוּרִין שֶׁיַּגִּיעוּהוּ מֵעֲבוֹדָתוֹ. אומר הנביא ישעיה: "ולא אֹתִי קראת יעקב, כי יגעת בי ישראל" [ישעיה מג, כב]. רבי יעקב קרנץ, המגיד מדובנא , הסביר פסוק זה בעזרת משל, כדרכו: "המשל בזה לאחד בא מן הדרך ערב שבת עם חשיכה ויהי הוא בא אל עירו וירץ מהרה לביתו והחפצים הניח ביד הבעל עגלה. ויבוא אל ביתו וימהר. וישלח נער אחד אל הבעל עגלה להביא משם את אגודתו והנער הלך והביא ונכנס אל היכל הסוחר ויאמר: הנה הבאתי אגודתך. ובתוך הדברים הוא מקנח את פניו בכנף בגדו מזיעת אפו ומדבר בקוצר רוח מאד. ויאמר אליו הסוחר: איה אגודתי אשר הבאת? ויאמר: הנחתיו בחדר החיצון. ויאמר העשיר: מה שהבאת – לא שלי הבאת. אמר הנער: לך נא ראה בחדר ודאי שלך הוא. אמר (הסוחר): אין לי מהצורך ללכת ולראות, כי הלא עיני רואות בך הזוהמא הגדולה וזיעת אפיך, הלא אגודתי אגודה קטנה וקלה אין בה במה להזיע" [משלי יעקב תיג]. אם אדם מתעייף מתורה ומצוות – סימן הוא שלא עובד את ה' כראוי. אם "יגעת בי ישראל" – סימן הוא ש"ולא אֹתִי קראת יעקב".
כך ניתן גם להבין את הטרוניא בה אנו באים לבן הרשע, בהגדה של פסח. בתלמוד הירושלמי מנוסחת שאלתו של הבן הרשע: "מה העבודה הזאת לכם, מה הטורח הזה שאתם מטריחין עלינו בכל שנה ושנה" [פסחים י, ד]. בניגוד לחכם, שמטרתו להוסיף לקח ופלפול, ושואל "מה העדות החֻקִּים והמשפטים", הרשע רואה את המצוות כטורח.
הדלקה וכיבוי ביום טוב
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך יוצרים את השבת ?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
האם מותר לפנות למקובלים?
בריאת העולם בפרשת לך לך
איך ללמוד אמונה?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
