ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
פֶּרֶק עֶשְׂרִים
תורה ניתנה בשישים ריבוא, בפרסום גדול
כָּל מַה שֶּׁהֻשַּׂג בַּחוּשׁ לְאִישׁ-מָה*, רָצוּי וּמְקֻבָּל יוֹתֵר מִזּוּלָתוֹ עַד שֶׁלֹּא נִמְצָא עָלָיו חוֹלֵק, אוֹ שֶׁהֻשַּׂג לַאֲנָשִׁים שְׁלֵמֵי-הַהַשָּׂגָה יוֹתֵר מִזּוּלָתָם, אוֹ לַאֲנָשִׁים רַבֵּי-הַמִּסְפָּר* יוֹתֵר מִזּוּלָתָם — תִּהְיֶה הַאֲמָנָתוֹ יוֹתֵר מִתְקַבֶּלֶת וּמִתְיַשֶּׁבֶת בַּלֵּב וְתִפֹּל הָאֱמוּנָה בוֹ בְּתַכְלִית-הַחִזּוּק*. וּבַעֲבוּר-זֶה רָצָה הש"י שֶׁתִּנָּתֵן הַתּוֹרָה עַל-יְדֵי מֹשֶׁה בְּפִרְסוּם גָּדוֹל וְרִבּוּי עָצוּם מִשִּׁשִּׁים רִבּוֹא — שֶׁלְּפִי דַעַת חַכְמֵי הַקַּבָּלָה, הַמִּסְפָּר הַזֶּה כּוֹלֵל לְכָל הַפַּרְצוּפִים*, וְאִי-אֶפְשָׁר שֶׁיִּמָּצֵא פִּרְסוּם יוֹתֵר גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, אַף-עַל-פִּי שֶׁיִּהְיֶה מִסְפָּרוֹ יוֹתֵר גָּדוֹל.
הפרסום לכל העולם
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
59 - מאמר ראשון פרק י"ט חלק ב'
60 - מאמר ראשון פרק כ' חלק א'
61 - מאמר ראשון פרק כ' חלק ב'
טען עוד
התורה ניתנה בפרסום שלא יהיה ספק בקבלה
וְזֶה, כִּי הַדָּבָר הַמִּצְטַוֶּה לַנָּבִיא בֵּינוֹ וּבֵין ה', יֵשׁ חֲשָׁשׁ אוֹ סָפֵק לְזוּלָתוֹ בַּקַּבָּלָה הַהִיא, וַאֲפִלּוּ לָעוֹמְדִים בַּדּוֹר הַהוּא, וְכָל-שֶׁכֵּן לַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם; שֶׁהֲרֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לֹא הֶאֱמִינוּ יִשְׂרָאֵל בִּנְבוּאָתוֹ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה עַד יוֹם מַתַּן-תּוֹרָה שֶׁשָּׁמְעוּ אֶת הַקּוֹל מְדַבֵּר אֵלָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתָבְנוּ [פי"ח]. וּבַעֲבוּר-זֶה לֹא נִתְּנָה הַתּוֹרָה בִּשְׁלֵמוּת לְאַבְרָהָם אוֹ לְיִצְחָק אוֹ לְיַעֲקֹב שֶׁיְּצַוֶּה אוֹתָהּ אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו שֶׁיִּשְׁמְרוּ דֶרֶךְ ה'. כִּי אַף אִם תִּהְיֶה הַקַּבָּלָה מֵהֶם נִמְשֶׁכֶת מֵאָבוֹת לְבָנִים, כְּבָר הָיָה אֶפְשָׁר שֶׁיִּפֹּל חֲשָׁשׁ וְסָפֵק בְּלֵב הַנִּמְשָׁכִים אַחֲרֵיהֶם בַּדּוֹרוֹת הַבָּאִים, לִהְיוֹת הַמְקַבְּלִים יְחִידִים; מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּדָּבָר הַמִּתְבָּרֵר בַּחוּשׁ לַאֲנָשִׁים רַבֵּי-הַמִּסְפָּר מְאֹד, שֶׁהָיוּ בָהֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבוֹנִים וְרִבּוּי דֵעוֹת מִתְחַלְּפוֹת*. וְלָזֶה נִתְּנָה תוֹרָה עַל-יְדֵי מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בְּפִרְסוּם גָּדוֹל כָּזֶה, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר שׁוּם-חֲשָׁשׁ וְסָפֵק בְּלֵב הַמְקַבְּלִים וְהַנִּטְפָּלִים אֲלֵיהֶם, וְלֹא בְלֵב הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם כְּלָל, וְתִהְיֶה הַקַּבָּלָה נְכוֹנָה וַאֲמִתִּית בְּתַכְלִית מַה שֶּׁאֶפְשָׁר.
____________________________________
לְאִישׁ-מָה וכו' – לאיש מסוים שמקובל על הציבור. רַבֵּי-הַמִּסְפָּר – כמות גדולה. בְּתַכְלִית-הַחִזּוּק – בצורה חזקה ביותר. כּוֹלֵל לְכָל הַפַּרְצוּפִים – שישים ריבוא כוללים את כל הגוונים שישנם. מַאי בָּעֵי – מה רצה. מַנִּיחֵי דָתוֹת – יוצרי דתות. וְרִבּוּי דֵעוֹת מִתְחַלְּפוֹת – באנשים רבים ישנם דעות שונות ומגוונות.
ביאורים
לכל אחד מאיתנו קורה לפעמים שמגיע אליו מידע שאינו נכון. עובדה זאת מעוררת אותנו לפעמים להתייחס בחשדנות למידע שאנו מקבלים, במיוחד אם יש אחרים שאינם מסכימים איתו ועם אמיתותו. כל זה נכון ביחס למידע רגיל שמגיע אלינו מאנשים יחידים, אולם דבר שהתוודעו אליו ציבור גדול מאוד של אנשים, הוא מידע אמין מאוד שלא שייך לערער על אמיתותו.
הקב"ה המתין עם נתינת התורה עד לשלב בו עם ישראל היה מספיק גדול, וכך ניתן היה לתת את התורה ברוב עם. התורה ניתנה דווקא לשישים ריבוא שהוא מספר כולל מאוד וגדול מאוד, ועל פי חכמי הקבלה מבטא שלמות הכוללת באופן תמציתי את כל סוגי האנשים. לאחר שניתנה התורה במעמד שכזה, שוב אין מי שיכול לערער ערעור אמיתי על אמיתותה ועל כך שניתנה מאת הבורא.
רבי יוסף אלבו מוסיף עוד עניין. המעמד הגדול של מתן תורה לעם ישראל מחייב גם את אומות העולם. הוא מסביר שלמדנו מדברי חז"ל שהקב"ה פרסם את נתינת התורה לעם ישראל אצל בני ישמעאל ועשיו, שהם היסוד לדתות המרכזיות הנפוצות בעולם: האסלאם והנצרות. בניגוד לדתות אלו, ליהדות יש משהו אחר. ישנה מסורת מפורסמת וציבורית, המעידה על כך שהבורא בעצמו נתן את התורה לעם ישראל, במעמד שהתפרסם גם אצל בעלי הדתות האחרות. הדתות הללו מבססות את השוני בינן לבין היהדות על אמונות במקרים מקומיים שלטענתם קרו, מקרים שאין כל עדות ציבורית על קיומם, וממילא קיים חיסרון מהותי בהוכחה על אמיתותם. כנגד זה היהדות מציגה מסורת ברורה ומוצקה על מה שניתן לציבור ישירות מהבורא.
הרחבות
• שישים רבוא ישראל
שֶׁלְּפִי דַעַת חַכְמֵי הַקַּבָּלָה, הַמִּסְפָּר הַזֶּה כּוֹלֵל לְכָל הַפַּרְצוּפִים. רבותינו תקנו ברכה מיוחדת לאדם הרואה שש מאות אלף מבני ישראל: "הרואה אוכלוסי (שש מאות אלף אנשים) ישראל אומר 'ברוך חכם הרזים', שאין דעתם דומה זה לזה, ואין פרצופיהן דומים זה לזה" [ברכות נח.]. על כך כתב המהרש"א : "על כן נתנה התורה לס' ריבוא במדבר, להיות התורה כלולה מכל דעה וחכמה, ואין להוסיף עליה. ומה שאמרו חז"ל "כל מה שמחדש כל חכם בדורו – מסיני הוא" – לפי שזה הדבר כבר היה בדעת אחת מאותן ששים רבוא שהיו בסיני" [חידושי אגדות, שם]. ההבנה הפשוטה היא שלא ניתן להוסיף על התורה מהרגע בו ניתנה לנו בסיני. המהרש"א מחדש שאי אפשר להוסיף על הדעות שהבינו את התורה בעת קבלתה מסיני.
רבי משה אלשיך הסביר: "הרואה ששים רבוא מברך ברוך חכם הרזים, כי המה כּוללוּ (התקבצו) כל שורשיהם ומוכנים להשראת שכינה ביותר. ולו חסרו... יגרע מגדר השראת שכינה". השראת השכינה היא מצב בו יש קדושה בתוך מסגרות העולם הזה וגבלותיו. לכל יהודי נועד תפקיד שונה במשימה זו, לפי מקצועו, מקום מגוריו ועוד, ואין אחד יכול לבצע את תפקידו של חברו. כשמתקבצים שישים רבוא ישראל יחד, מתגלה איך כל התפקידים כולם מצטרפים לתכלית אחת – עם המתנהל בקדושה.
לעילוי נשמת ר' מתתיהו בן ר' משה ראובן ז"ל
הלכות קבלת שבת מוקדמת
שמחה, צחוק ופורים - לצאת מהחוק אל הנס
למה לשמור על הקדושה?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
שבירת 7 המיתוסים של ליל הסדר
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
איך מותר להכין קפה בשבת?
למה ללמוד גמרא?
האם מותר לפנות למקובלים?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
