ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
וּלְפִי-זֶה, רָאוּי שֶׁנִּשְׁאַל: אִם עֲבוֹדַת הש"י אִי-אֶפְשָׁר שֶׁתֻּשַּׂג עַל-הַשְּׁלֵמוּת אֶלָּא אִם-כֵּן הִיא בְשִׂמְחָה וּבְטוּב-לֵבָב, וְנִתְבָּאֵר בַּפֶּרֶק שֶׁעָבַר שֶׁעִקַּר עֲבוֹדַת הש"י רָאוּי שֶׁתִּהְיֶה בְיִרְאָה, וְהַיִּרְאָה דָּבָר מַחֲרִיד הַלֵּב וּמַעֲצִיב אוֹתוֹ; וְאֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה עֲבוֹדַת הש"י מֻשֶּׂגֶת בְּעִצָּבוֹן וְשִׂמְחָה בְּיַחַד, עִם-הֱיוֹתָם הֶפְכִּיִּים?
צריך לפחד רק ממה שראוי לפחד
וְהֶתֵּר זֶה-הַסָּפֵק הוּא עַל זֶה-הַדָּרֶךְ: כִּי כָל כֹּחַ מִכֹּחוֹת הָאָדָם, כְּשֶׁיַּעֲשֶׂה פְעֻלָּתוֹ כָּרָאוּי, יוֹרֶה זֶה עַל שְׁלֵמוּת הַכֹּחַ הַהוּא; וּכְשֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה פְעֻלָּתוֹ כְּפִי מַה שֶּׁרָאוּי, יוֹרֶה זֶה עַל חֶסְרוֹן הַכֹּחַ הַהוּא אוֹ עַל חֶסְרוֹן בְּרִיאוּתוֹ. וְכַאֲשֶׁר הוּא שְׁלֵמוּת בָּאָדָם שֶׁלֹּא יְפַחֵד מִמַּה שֶּׁאֵין רָאוּי לְפַחֵד מִמֶּנּוּ, כֵּן הוּא שְׁלֵמוּת אֵלָיו שֶׁיְּפַחֵד מִמַּה שֶּׁרָאוּי לְפַחֵד מִמֶּנּוּ; וְאִם לֹא יְפַחֵד מִמַּה שֶּׁרָאוּי שֶׁיְּפַחֵד מִמֶּנּוּ, הוּא חֶסְרוֹן אֵלָיו. כִּי מִי שֶׁלֹּא יְפַחֵד מֵהַכְנִיס יָדוֹ בְאֵשׁ, יוֹרֶה זֶה אִם* עַל עִרְבּוּב שִׂכְלוֹ* וְאִם עַל בִּטּוּל חוּשׁ יָדוֹ; כְּמוֹ שֶׁאָמַר אִפּוֹקְרַט בַּמַּאֲמָר הַשֵּׁנִי מִסֵּפֶר הַפְּרָקִים: מִי שֶׁיִּכְאַב דָּבָר מִגּוּפוֹ וְלֹא יַרְגִּישׁ בִּכְאֵבוֹ בְּרֹב עִנְיָנָיו, הִנֵּה שִׂכְלוֹ מְעֻרְבָּב. וְכֵן הַנֶּפֶשׁ — בִּהְיוֹתָהּ יְרֵאָה וַחֲרֵדָה מִמַּה שֶּׁרָאוּי שֶׁתֶּחֱרַד מִמֶּנּוּ, יוֹרֶה זֶה עַל בְּרִיאוּתָהּ וּשְׁלֵמוּת שִׂכְלָהּ. וְכַאֲשֶׁר תִּגְדַּל מַעֲלַת הַנֶּפֶשׁ וּשְׁלֵמוּת שִׂכְלָהּ, כֵּן תְּשַׁעֵר יוֹתֵר הִתְנַשְּׂאוּת הש"י וְרוֹמְמוּתוֹ וְתֶחֱרַד מִמֶּנּוּ יוֹתֵר וְתִירָא מִלַּעֲבֹר עַל דְּבָרָיו.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
125 - מאמר שלישי פרק ל"ג חלק א'
126 - מאמר שלישי פרק ל"ג חלק ב'
127 - מאמר שלישי פרק ל"ג חלק ג'
טען עוד
וּכְשֶׁיִּמְצָא הָאָדָם בְּנַפְשׁוֹ הַמַּדְרֵגָה הַזֹּאת מִן הַיִּרְאָה, רָאוּי שֶׁיִּהְיֶה שָׂשׂ וְשָׂמֵח בַּיִּרְאָה הַהִיא, לְפִי שֶׁזֶּה יוֹרֶה עַל בְּרִיאוּת נַפְשׁוֹ וּשְׁלֵמוּת שִׂכְלוֹ. וּלְהָעִיר עַל-זֶה, בֵּאֵר דָּוִד בְּמָקוֹם אַחֵר כִּי מַה שֶּׁאָמַר: "עִבְדוּ אֶת-יְיָ בְּשִׂמְחָה", לֹא שֶׁתִּהְיֶה הָעֲבוֹדָה בִּשְׂחוֹק וְקַלּוּת-רֹאשׁ וְדֶרֶךְ-הֶדְיוֹטוּת, אֲבָל רָאוּי שֶׁתִּהְיֶה הָעֲבוֹדָה בְּיִרְאָה — אָמַר [שם ב, יא]: "עִבְדוּ אֶת-יְיָ בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה". כְּלוֹמַר, שֶׁעִקַּר עֲבוֹדַת הש"י רָאוּי שֶׁתִּהְיֶה בְּיִרְאָה וּרְעָדָה, כְּשֶׁתְּשַׁעֵר הַנֶּפֶשׁ רוֹמְמוּת ה' וְהִתְנַשְּׂאוּתוֹ, וְתִירָא מִמֶּנּוּ בִּהְיוֹתָהּ מַבְחֶנֶת שִׁפְלוּת עֶרְכָּהּ וְגֹדֶל מַעֲלָתוֹ; וְתָגִיל וְתִשְׂמַח בְּאוֹתָהּ הַיִּרְאָה וְהָרְעָדָה, בַּעֲבוּר שֶׁשִּׁעֲרָה הַדָּבָר הַנּוֹרָא שֶׁרָאוּי לִירֹא מִמֶּנּוּ, שֶׁזֶּה יוֹרֶה עַל שְׁלֵמוּתָהּ וּבְרִיאוּת שִׂכְלָהּ — וּבַגִּילָה הַזֹּאת שֶׁתַּשִּׂיגוּ, תִּהְיֶה עֲבוֹדַתְכֶם שְׁלֵמָה. וְעַל-כֵּן אָמַר: "וְגִילוּ בִּרְעָדָה" — לְהוֹרוֹת שֶׁהַשִּׂמְחָה נוֹתֶנֶת גְּמָר וּשְׁלֵמוּת אֶל הָעֲבוֹדָה.
____________________________________
אִם – או. עִרְבּוּב שִׂכְלוֹ – טיפשותו.
ביאורים
הסתירה הפנימית שבין היראה מהבורא לבין עבודתו בשמחה מעסיקה אותנו לא מעט. מצד אחד פעמים רבות התורה מחנכת אותנו ומדריכה אותנו שעל האדם לירא מהבורא. היא מלמדת שעלינו להתבונן בגדלותו באופן שיביא אותנו לירא ממנו. מצד שני, היא גם מדריכה אותנו לעבוד את ה' בשמחה ובטוב לבב, ומלמדת אותנו שרק על ידי עבודתו בשמחה נוכל להשיג את השלמות בעבודתנו.
רבי יוסף אלבו הוכיח בתחילת הפרק שעבודת ה' צריכה להיות בשמחה, ואילו בפרק הקודם הביא שהיא צריכה להיות ביראה. כאן הוא עוסק ביישוב הדברים. שמחה קשורה קשר ישיר לשלמות, ואדם שנמצא במציאות שלמה מגיע באופן טבעי לשמחה. אדם יכול לחיות את חייו מתוך התכחשות לאמת ואי הכרה בה. מצב זה אולי יביא אותו באופן רגעי להרגשה טובה ונעימה, אולם חוסר השלמות והחיים בתוך השקר ירחיקו ממנו את השמחה האמיתית.
דווקא מי שבריא בנפשו, מחובר לאמת ויודע מה טוב באמת ומה רע באמת, ממה צריך לירא ולהתרחק ואל מה צריך להתחבר, הוא זה שחי בבריאות נפשית. מי שזוכה להכיר בגדלות הבורא, מפנים את העובדה שישנו פער עצום בין הבורא לברואים, ושהם משועבדים אליו. יראת השמים של האדם היא היחס האמִתי של האדם לבוראו, ועומדת במרכז עבודת ה' של כל יהודי. אדם כזה אמנם יהיה ירא יותר, אך גם יהיה שמח, ירגיש סיפוק פנימי עצום ובריאות נפש גדולה, והיא שתזכה אותו לחבר יחד עם היראה את השמחה, ובעצם למצוא את השמחה בתוך היראה.
בשולי הדברים חשוב להוסיף שיראת ה' אינה יראה מפני דבר רע ומפחיד, אלא יראה מפני הקב"ה שהוא מקור הטוב והאושר. ממילא ככל שהאדם זוכה יותר להכיר בגדלות ה' ומתוך כך לירא ממנו, כך הוא זוכה גם לחיבור ולקרבה אל הטוב והאושר. לכן מי שיעמיק באותה יראה, יוכל למצוא בה עצמה את אושרו הגדול ושמחתו הגדולה.
הרחבות
• תשובה של רמיה
מִי שֶׁיִּכְאַב דָּבָר מִגּוּפוֹ וְלֹא יַרְגִּישׁ בִּכְאֵבוֹ בְּרֹב עִנְיָנָיו – הִנֵּה שִׂכְלוֹ מְעֻרְבָּב, וְכֵן הַנֶּפֶשׁ. ניתן היה לחשוב שקומת הטבע באדם, המתבטאת בצרכים גופניים וברגשות, באה רק בתור 'ניסיון' עימו יש להתמודד. גישה זו, המנסה להתעלם מהאישיות של האדם ומהייחודיות שלה, נשללה על ידי הרב קוק באופן נחרץ: "מרעיונות כאלה של קדושה ושל תשובה שהם מביאים לידי עצבות – צריכים להתרחק לפעמים, כי יסוד השמחה הקשורה בעומק הקודש הוא גדול מכל תוכן של קדושה ושל תשובה אחרת (ראה – הרחבות יום כ' תשרי, מה שהביא האדמו"ר מסוכאטשוב מהזוהר). על כן כאשר באות לו מחשבות של יראה ושל תשובה בדרך עצבון – יסיח דעתו מהם עד שתתכונן מחשבתו, ויקבל עליו כל התוכן של קדושה ושל יראת שמים בדרך חדוה ושמחה הראויה לישרי לב עובדי ה' באמת" [אורות התשובה יד, יא].
את הניסיון לעבוד את הקב"ה תוך התעלמות ממכלול כוחות החיים, מכנה הרב קוק: "תשובה של רמיה, שתשא על ידי זה את שם ה' לשוא" [שם טו, י]. אפשר לרמות אפילו את השכל והמחשבה, אך לא את הרגש, שמגיב באופן מיידי לכל גירוי, עוד לפני שהשכל מנתח אותו. מדרגתו האמיתית של האדם נקבעת לפי ההרגשה שלו, מה מתעורר אצלו כשניגש לתורה ומצוות, ומה מתעורר ביחס להנאות העולם הזה. ההתעלות האמיתית לא נמדדת רק בשאלה על מה הוא חושב, אלא בעיקר בשאלה האם הוא אוהב ומרגיש קשר ומחויבות לקב"ה ולתורתו (ראה מוסר אביך, מעין הקדמה ג).
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
איך מותר להכין קפה בשבת?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
איך ללמוד גמרא?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
כאב הגלות ותקוות הגאולה
ל"ג בעומר: סוד כוחו של רשב"י
כשר קצר ולעניין!
אנחנו קודש למענך
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
