ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
איך הירא יכול לשמוח
לְפִי שֶׁעִנְיַן יִרְאַת הש"י הִיא עִקַּר הָעֲבוֹדָה שֶׁיַּעֲבֹד הָאָדָם אֶת הש"י בַּעֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה, כְּמוֹ שֶׁאָמָרְנוּ; וּבֵאַרְנוּ שֶׁעִקַּר הָעֲבוֹדָה רָאוּי שֶׁתִּהְיֶה בְשִׂמְחָה; וְצִיּוּר הַיִּרְאָה עִם הַשִּׂמְחָה דָּבָר קָשֶׁה מְאֹד — רָאוּי שֶׁנַּרְחִיב הַדִּבּוּר בּוֹ, כְּדֵי שֶׁיּוּבַן הָעִנְיָן הֲבָנָה טוֹבָה אֶל הָעוֹבֵד: אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה הַיָּרֵא שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ, עִם-הֱיוֹת הַיִּרְאָה וְהָרְעָדָה יְשַׁבְּרוּ הַלֵּב וְיַעֲצִיבוּהוּ.
אין משמעות לצער כשהמטרה משמחת
וְנֹאמַר, שֶׁאֵין סָפֵק כִּי כָל אָדָם יִשְׁפֹּט שִׂכְלוֹ* שֶׁרָאוּי לוֹ לִסְבֹּל עָמָל וְטֹרַח גָּדוֹל זְמָן-מָה, כְּדֵי שֶׁיַּשִּׂיג מַעֲלָה-מָה* אוֹ כָבוֹד גָּדוֹל. וְאַף-עַל-פִּי שֶׁבִּהְיוֹתוֹ סוֹבֵל הַטֹּרַח אוֹ הֶעָמָל הַהוּא, יִצְטַעֵר וְיִתְעַצֵּב, בְּלִי-סָפֵק — אֲבָל כְּשֶׁיְּשַׁעֵר בְּנַפְשׁוֹ הַכָּבוֹד הַגָּדוֹל אוֹ הַמַּעֲלָה הַהִיא הַמְקֻוָּה לְהַשִּׂיג עַל-יְדֵי הַטֹּרַח הַהוּא, יָשִׂים כָּל הַטֹּרַח הַהוּא וְהֶעָמָל כְּאַיִן לְעֻמַּת הַטּוֹב הַהוּא הַמְקֻוֶּה. וְכֵן הוּא הָעִנְיָן בְּעַצְמוֹ בְּיִרְאַת הש"י שֶׁאָמָרְנוּ: כִּי בִהְיוֹת הָאָדָם מְשַׁעֵר גֹּדֶל הַמַּדְרֵגָה הַמֻּשֶּׂגֶת עַל-יְדֵי הַיִּרְאָה, שֶׁהִיא כְשֶׁתְּשַׁעֵר נַפְשׁוֹ גֹּדֶל רוֹמְמוּת הש"י וּמַעֲלָתוֹ עַד שֶׁיִּירָא וְיֶחֱרַד מִמֶּנּוּ, לֹא יָחֹשׁ לְכָל הַטֹּרַח וְהָעִצָּבוֹן וְהַחֲרָדָה הַמַּגִּיעִים אֵלָיו עַל-יְדֵי הַיִּרְאָה.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
133 - לימוד שבועי באמונה כא- כז תשרי תשע"ו
134 - מאמר שלישי פרק ל"ד חלק א'
135 - מאמר שלישי פרק ל"ד חלק ב'
טען עוד
משל להוצאת כסף ולחיפוש מטמון
וְנִמְצָא שְׁלֹמֹה מְמַשֵּׁל לָזֶה מָשָׁל נִכְבָּד מְאֹד וּמַסְכִּים לְמַה שֶּׁאָמָרְנוּ — אָמַר [משלי ב, ד-ה]: "אִם-תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה, אָז תָּבִין יִרְאַת יְיָ" וגו'. וּבֵאוּרוֹ: כִּי לְמַה שֶּׁיֵּשׁ בְּהוֹצָאַת הַכֶּסֶף מִמַּחְצָבוֹ טֹרַח גָּדוֹל עַד-מְאֹד, לְפִי שֶׁיּוֹצֵא מְעֹרָב עִם הַמַּיִם [הַסִּיגִים]; וְכֵן אָדָם שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּבֵיתוֹ מַטְמוֹן גָּדוֹל, הִנֵּה הוּא חוֹפֵר אוֹתוֹ בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה עַד-מְאֹד וְהוּא מְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו בִּזְרִיזוּת. אַף-עַל-פִּי שֶׁבְּחָפְרוֹ הַמַּטְמוֹן אוֹ מוֹצָא הַכֶּסֶף, הוּא סוֹבֵל טֹרַח גָּדוֹל וְעָמָל רַב, וּפְעָמִים הוּא נִקָּף* בְּאֶצְבָּעוֹ אוֹ בְרַגְלוֹ אוֹ בְשׁוֹקוֹ, וּמִצְטַעֵר עַד-מְאֹד בַּנִּקּוּף הַהוּא וּמִתְעַצֵּב, הִנֵּה כְּשֶׁהוּא מְשַׁעֵר הַתַּכְלִית הַמֻּשָּׂג, שֶׁהוּא הַמַּטְמוֹן אוֹ הַכֶּסֶף, הוּא שָׂמֵחַ בְּלִבּוֹ וְסוֹבֵל כָּל הַצַּעַר וְהַטֹּרַח בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וּבְשִׂמְחָה גְדוֹלָה. כֵּן עַל דֶּרֶךְ-זֶה רָאוּי שֶׁיּוּבַן הֶעָמָל וְהַיִּרְאָה וְהַחֲרָדָה וְהָרְעָדָה שֶׁאָדָם מַשִּׂיג בְּיִרְאַת הש"י, שֶׁרָאוּי שֶׁיִּשְׂמַח בָּהּ שִׂמְחָה גְדוֹלָה בִּהְיוֹתוֹ מְשַׁעֵר גֹּדֶל מַעֲלַת הַתַּכְלִית הַמֻּשָּׂג, שֶׁהוּא הַהִכָּנַע אֶל הש"י וְהָעֲבוֹדָה אֵלָיו, שֶׁזּוֹ הִיא תַּכְלִית-הַיִּרְאָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: "אִם-תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה, אָז תָּבִין יִרְאַת יְיָ" — כְּלוֹמַר: כְּשֶׁתִּסְבֹּל כָּל הַטֹּרַח בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת כְּחוֹפֵר הַמַּטְמוֹן וּכְמוֹצִיא הַכֶּסֶף, אָז תָּבִין יִרְאַת ה' — שֶׁעַל אוֹתוֹ-דֶרֶךְ בְּעַצְמוֹ רָאוּי שֶׁתִּהְיֶה שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ בַּטֹּרַח וְהֶעָמָל וְהַצַּעַר שֶׁיַּגִּיעֲךָ בַּעֲבוֹדַת הש"י.
____________________________________
יִשְׁפֹּט שִׂכְלוֹ – מבין בשכלו. מָה – מסוימת. נִקָּף – נחבל.
ביאורים
בפרקים הקודמים למדנו על המעלה שבעבודת ה' מתוך יראה ושבעבודת ה' מתוך שמחה. שאלה העולה מתוך כך היא איך אדם יכול לשלב את שניהם בעבודתו את ה'. היראה גורמת לעיתים לעצבות וצמצום כוחות האדם, ואילו השמחה מרחיבה את הכוחות, ואם-כן – איך האדם צריך לעבוד את בוראו?
התשובה לכך היא שכאשר אדם מתבונן על הטוב הגדול שהוא ישיג בעתיד על ידי מה שהוא עסוק בו כעת, הוא מתמלא שמחה אף שכרגע הוא עסוק בדבר שמעציב אותו או שקשה לו. לדוגמה, אדם שבונה בעצמו את הבית שלו, למרות שבניית הבית היא קשה מאוד ואף יש בה סבל רב, המחשבה על התוצאה שתבוא בזכות הטרחה (שהיא הבית) גורמת לו לשמוח בה ובעבודה שלו. כך גם בענייננו, כאשר אדם יבין את המעלה הגדולה שיש ביראת ה', הוא יצליח לשמוח ביראה וכך עבודת ה' שלו תהיה שלמה בשילוב של יראה ושמחה.
את השילוב הזה מלמד אותנו שלמה המלך בספר משלי: "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה'". כלומר, כמו שבבקשת כסף או בחיפוש מטמון יש עמל וטרחה ובכל זאת האדם שמח בהם, כך גם ביראת ה'. למרות שביראה יש קצת צער וצמצום הכוחות, צריך האדם לשמוח בה, כיוון שהיא מביאה אותו למעלה גדולה בעבודת ה' יתברך, שהיא ההשלמה הגדולה של האדם.
הרחבות
• שמחתי מתוך יראתי
אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה הַיָּרֵא שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ, עִם־הֱיוֹת הַיִּרְאָה וְהָרְעָדָה יְשַׁבְּרוּ הַלֵּב וְיַעֲצִיבוּהוּ. על היחס בין היראה לבין השמחה אומר המדרש: "אמר דוד המלך, אני בעולם הזה מה אני (מה מעלתי המיוחדת שבגללה זכיתי לכל הטוב?), אלא יראתי מתוך שמחתי, ושמחתי מתוך יראתי, ואהבתי – עלת על כולן, לפיכך כרת לו הקדוש ברוך הוא ברית שיהא בקי במקרא ובמשנה בהלכות ובאגדות" [תנא דבי אליהו רבה ג].
אומר רבי יצחק אַייְזִיק שֵר : "הרבה למדנו ממאמר זה, והוא כלל גדול בדרכי עבודת האהבה – שידע האדם שמעלת אהבת ה' עולה על מעלות היראה והשמחה. והיינו, משום שה'אהבה' היא המביאה לידי 'יראה' ולידי 'שמחה', שכן בכח אהבת ה' נוצרת התקשרות הדדית בינו לבין קונו, בבחינת "אני לדודי ודודי לי" [שיר השירים ו, ג]. ודבר זה יביאנו ל'שמחה' – שישמח במה שהקב"ה מרעיף עליו אהבה. וזה גם סיבת ה'יראה' – שיהא מפחד על שאיננו ראוי לכך שהקב"ה יאהב אותו, ומתוך הרגש זה יתאמץ ביותר להוסיף באהבתו לקונו. ולפיכך עולה ה'אהבה' על כולנה, כי מכוחה יבא האדם לכל המידות הנעלות. ואמנם, יסוד זה שחייב האדם לירא ולפחד שמא איננו ראוי להיות אהוב על המקום, זוהי מידת הצדיקים, ומחמת יראה זו לכשעצמה אהובים הם לפני ה'" [לקט שיחות מוסר ב, עמוד יד-טו].
לעילוי נשמת יוכבד ומסיה בנות אברהם ע"ה
לעילוי נשמת חיים וולף בן אברהם ז"ל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
