ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
איך הירא יכול לשמוח
לְפִי שֶׁעִנְיַן יִרְאַת הש"י הִיא עִקַּר הָעֲבוֹדָה שֶׁיַּעֲבֹד הָאָדָם אֶת הש"י בַּעֲשִׂיַּת הַמִּצְוָה, כְּמוֹ שֶׁאָמָרְנוּ; וּבֵאַרְנוּ שֶׁעִקַּר הָעֲבוֹדָה רָאוּי שֶׁתִּהְיֶה בְשִׂמְחָה; וְצִיּוּר הַיִּרְאָה עִם הַשִּׂמְחָה דָּבָר קָשֶׁה מְאֹד — רָאוּי שֶׁנַּרְחִיב הַדִּבּוּר בּוֹ, כְּדֵי שֶׁיּוּבַן הָעִנְיָן הֲבָנָה טוֹבָה אֶל הָעוֹבֵד: אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה הַיָּרֵא שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ, עִם-הֱיוֹת הַיִּרְאָה וְהָרְעָדָה יְשַׁבְּרוּ הַלֵּב וְיַעֲצִיבוּהוּ.
אין משמעות לצער כשהמטרה משמחת
וְנֹאמַר, שֶׁאֵין סָפֵק כִּי כָל אָדָם יִשְׁפֹּט שִׂכְלוֹ* שֶׁרָאוּי לוֹ לִסְבֹּל עָמָל וְטֹרַח גָּדוֹל זְמָן-מָה, כְּדֵי שֶׁיַּשִּׂיג מַעֲלָה-מָה* אוֹ כָבוֹד גָּדוֹל. וְאַף-עַל-פִּי שֶׁבִּהְיוֹתוֹ סוֹבֵל הַטֹּרַח אוֹ הֶעָמָל הַהוּא, יִצְטַעֵר וְיִתְעַצֵּב, בְּלִי-סָפֵק — אֲבָל כְּשֶׁיְּשַׁעֵר בְּנַפְשׁוֹ הַכָּבוֹד הַגָּדוֹל אוֹ הַמַּעֲלָה הַהִיא הַמְקֻוָּה לְהַשִּׂיג עַל-יְדֵי הַטֹּרַח הַהוּא, יָשִׂים כָּל הַטֹּרַח הַהוּא וְהֶעָמָל כְּאַיִן לְעֻמַּת הַטּוֹב הַהוּא הַמְקֻוֶּה. וְכֵן הוּא הָעִנְיָן בְּעַצְמוֹ בְּיִרְאַת הש"י שֶׁאָמָרְנוּ: כִּי בִהְיוֹת הָאָדָם מְשַׁעֵר גֹּדֶל הַמַּדְרֵגָה הַמֻּשֶּׂגֶת עַל-יְדֵי הַיִּרְאָה, שֶׁהִיא כְשֶׁתְּשַׁעֵר נַפְשׁוֹ גֹּדֶל רוֹמְמוּת הש"י וּמַעֲלָתוֹ עַד שֶׁיִּירָא וְיֶחֱרַד מִמֶּנּוּ, לֹא יָחֹשׁ לְכָל הַטֹּרַח וְהָעִצָּבוֹן וְהַחֲרָדָה הַמַּגִּיעִים אֵלָיו עַל-יְדֵי הַיִּרְאָה.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
133 - לימוד שבועי באמונה כא- כז תשרי תשע"ו
134 - מאמר שלישי פרק ל"ד חלק א'
135 - מאמר שלישי פרק ל"ד חלק ב'
טען עוד
משל להוצאת כסף ולחיפוש מטמון
וְנִמְצָא שְׁלֹמֹה מְמַשֵּׁל לָזֶה מָשָׁל נִכְבָּד מְאֹד וּמַסְכִּים לְמַה שֶּׁאָמָרְנוּ — אָמַר [משלי ב, ד-ה]: "אִם-תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה, אָז תָּבִין יִרְאַת יְיָ" וגו'. וּבֵאוּרוֹ: כִּי לְמַה שֶּׁיֵּשׁ בְּהוֹצָאַת הַכֶּסֶף מִמַּחְצָבוֹ טֹרַח גָּדוֹל עַד-מְאֹד, לְפִי שֶׁיּוֹצֵא מְעֹרָב עִם הַמַּיִם [הַסִּיגִים]; וְכֵן אָדָם שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּבֵיתוֹ מַטְמוֹן גָּדוֹל, הִנֵּה הוּא חוֹפֵר אוֹתוֹ בְּשִׂמְחָה גְדוֹלָה עַד-מְאֹד וְהוּא מְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו בִּזְרִיזוּת. אַף-עַל-פִּי שֶׁבְּחָפְרוֹ הַמַּטְמוֹן אוֹ מוֹצָא הַכֶּסֶף, הוּא סוֹבֵל טֹרַח גָּדוֹל וְעָמָל רַב, וּפְעָמִים הוּא נִקָּף* בְּאֶצְבָּעוֹ אוֹ בְרַגְלוֹ אוֹ בְשׁוֹקוֹ, וּמִצְטַעֵר עַד-מְאֹד בַּנִּקּוּף הַהוּא וּמִתְעַצֵּב, הִנֵּה כְּשֶׁהוּא מְשַׁעֵר הַתַּכְלִית הַמֻּשָּׂג, שֶׁהוּא הַמַּטְמוֹן אוֹ הַכֶּסֶף, הוּא שָׂמֵחַ בְּלִבּוֹ וְסוֹבֵל כָּל הַצַּעַר וְהַטֹּרַח בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת וּבְשִׂמְחָה גְדוֹלָה. כֵּן עַל דֶּרֶךְ-זֶה רָאוּי שֶׁיּוּבַן הֶעָמָל וְהַיִּרְאָה וְהַחֲרָדָה וְהָרְעָדָה שֶׁאָדָם מַשִּׂיג בְּיִרְאַת הש"י, שֶׁרָאוּי שֶׁיִּשְׂמַח בָּהּ שִׂמְחָה גְדוֹלָה בִּהְיוֹתוֹ מְשַׁעֵר גֹּדֶל מַעֲלַת הַתַּכְלִית הַמֻּשָּׂג, שֶׁהוּא הַהִכָּנַע אֶל הש"י וְהָעֲבוֹדָה אֵלָיו, שֶׁזּוֹ הִיא תַּכְלִית-הַיִּרְאָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: "אִם-תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְכַמַּטְמֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּה, אָז תָּבִין יִרְאַת יְיָ" — כְּלוֹמַר: כְּשֶׁתִּסְבֹּל כָּל הַטֹּרַח בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת כְּחוֹפֵר הַמַּטְמוֹן וּכְמוֹצִיא הַכֶּסֶף, אָז תָּבִין יִרְאַת ה' — שֶׁעַל אוֹתוֹ-דֶרֶךְ בְּעַצְמוֹ רָאוּי שֶׁתִּהְיֶה שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ בַּטֹּרַח וְהֶעָמָל וְהַצַּעַר שֶׁיַּגִּיעֲךָ בַּעֲבוֹדַת הש"י.
____________________________________
יִשְׁפֹּט שִׂכְלוֹ – מבין בשכלו. מָה – מסוימת. נִקָּף – נחבל.
ביאורים
בפרקים הקודמים למדנו על המעלה שבעבודת ה' מתוך יראה ושבעבודת ה' מתוך שמחה. שאלה העולה מתוך כך היא איך אדם יכול לשלב את שניהם בעבודתו את ה'. היראה גורמת לעיתים לעצבות וצמצום כוחות האדם, ואילו השמחה מרחיבה את הכוחות, ואם-כן – איך האדם צריך לעבוד את בוראו?
התשובה לכך היא שכאשר אדם מתבונן על הטוב הגדול שהוא ישיג בעתיד על ידי מה שהוא עסוק בו כעת, הוא מתמלא שמחה אף שכרגע הוא עסוק בדבר שמעציב אותו או שקשה לו. לדוגמה, אדם שבונה בעצמו את הבית שלו, למרות שבניית הבית היא קשה מאוד ואף יש בה סבל רב, המחשבה על התוצאה שתבוא בזכות הטרחה (שהיא הבית) גורמת לו לשמוח בה ובעבודה שלו. כך גם בענייננו, כאשר אדם יבין את המעלה הגדולה שיש ביראת ה', הוא יצליח לשמוח ביראה וכך עבודת ה' שלו תהיה שלמה בשילוב של יראה ושמחה.
את השילוב הזה מלמד אותנו שלמה המלך בספר משלי: "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה'". כלומר, כמו שבבקשת כסף או בחיפוש מטמון יש עמל וטרחה ובכל זאת האדם שמח בהם, כך גם ביראת ה'. למרות שביראה יש קצת צער וצמצום הכוחות, צריך האדם לשמוח בה, כיוון שהיא מביאה אותו למעלה גדולה בעבודת ה' יתברך, שהיא ההשלמה הגדולה של האדם.
הרחבות
• שמחתי מתוך יראתי
אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה הַיָּרֵא שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ, עִם־הֱיוֹת הַיִּרְאָה וְהָרְעָדָה יְשַׁבְּרוּ הַלֵּב וְיַעֲצִיבוּהוּ. על היחס בין היראה לבין השמחה אומר המדרש: "אמר דוד המלך, אני בעולם הזה מה אני (מה מעלתי המיוחדת שבגללה זכיתי לכל הטוב?), אלא יראתי מתוך שמחתי, ושמחתי מתוך יראתי, ואהבתי – עלת על כולן, לפיכך כרת לו הקדוש ברוך הוא ברית שיהא בקי במקרא ובמשנה בהלכות ובאגדות" [תנא דבי אליהו רבה ג].
אומר רבי יצחק אַייְזִיק שֵר : "הרבה למדנו ממאמר זה, והוא כלל גדול בדרכי עבודת האהבה – שידע האדם שמעלת אהבת ה' עולה על מעלות היראה והשמחה. והיינו, משום שה'אהבה' היא המביאה לידי 'יראה' ולידי 'שמחה', שכן בכח אהבת ה' נוצרת התקשרות הדדית בינו לבין קונו, בבחינת "אני לדודי ודודי לי" [שיר השירים ו, ג]. ודבר זה יביאנו ל'שמחה' – שישמח במה שהקב"ה מרעיף עליו אהבה. וזה גם סיבת ה'יראה' – שיהא מפחד על שאיננו ראוי לכך שהקב"ה יאהב אותו, ומתוך הרגש זה יתאמץ ביותר להוסיף באהבתו לקונו. ולפיכך עולה ה'אהבה' על כולנה, כי מכוחה יבא האדם לכל המידות הנעלות. ואמנם, יסוד זה שחייב האדם לירא ולפחד שמא איננו ראוי להיות אהוב על המקום, זוהי מידת הצדיקים, ומחמת יראה זו לכשעצמה אהובים הם לפני ה'" [לקט שיחות מוסר ב, עמוד יד-טו].
לעילוי נשמת יוכבד ומסיה בנות אברהם ע"ה
לעילוי נשמת חיים וולף בן אברהם ז"ל
אנחנו קודש למענך
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
הקשר אל ה' – תפילה
איך לא להישאר בין המצרים?
מה מברכים על מנה אחרונה?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
איך ללמוד אמונה?
הלכות שטיפת כלים בשבת
האם אדם שעובד את ה' הוא אדם חופשי?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
