ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
אהבת ה' אינה מטרידה את הנפש
הָאַהֲבָה אֶל הש"י תְּעַנֵּג הַנֶּפֶשׁ וּתְשַׂמְּחָהּ. וְאַף-עַל-פִּי שֶׁהָאַהֲבָה אֶל הַדָּבָר הַבִּלְתִּי-מֻשָּׂג* אוֹ קְשֵׁה-הַהַשָּׂגָה תַּטְרִיד הַנֶּפֶשׁ וּתְבַלְבֵּל אוֹתָהּ לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת לְהַשִּׂיג הַדָּבָר הַנֶּאֱהָב, וְלָזֶה* יִהְיוּ הַחוֹשְׁקִים תָּמִיד בְּצַעַר וּבִדְאָגָה עַד שֶׁיַּשִּׂיגוּ הַדָּבָר הַנֶּאֱהָב — מִכָּל-מָקוֹם, הָאַהֲבָה אֶל הש"י, אַף אִם הוּא דָבָר בִּלְתִּי-מֻשָּׂג, לֹא תַטְרִיד הַנֶּפֶשׁ וְלֹא תְבַלְבֵּל אוֹתָהּ; כִּי בִמְעַט הַמֻּשָּׂג מִמֶּנּוּ אֶל הָאָדָם, תִּשְׂמַח הַנֶּפֶשׁ וְתָגִיל וְתִתְעַנֵּג תַּעֲנוּג נִפְלָא. כִּי כֵן דֶּרֶךְ הָאוֹהֵב, שֶׁהַמְעַט הַמֻּשָּׂג אֵלָיו מֵהַדָּבָר הַנֶּאֱהָב, יוֹתֵר עָרֵב אֶצְלוֹ מֵהַרְבֵּה מִזּוּלָתוֹ.
שבח אהבת ה'
וְלָזֶה, מַה שֶּׁשִּׁבַּח שְׁלֹמֹה בְּסֵפֶר שִׁיר-הַשִּׁירִים [ז, ז] זֶה-הַמִּין מִן הָאַהֲבָה*, מִזּוּלָתָהּ מִן הָאֲהָבוֹת, וְאָמַר עָלֶיהָ: "מַה-יָּפִית וּמַה-נָּעַמְתְּ אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים" — כְּלוֹמַר: כַּמָּה רַב הַיֹּפִי וְהַנְּעִימוּת שֶׁיֵּשׁ לְאַהֲבַת הש"י עַל-זוּלָתָהּ מִן הָאֲהָבוֹת, כִּי זֹאת-הָאַהֲבָה הִיא "אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים"; רָצָה לוֹמַר, שֶׁיִּתְעַנֵּג בָּהּ הָאָדָם תַּעֲנוּג נִפְלָא, וְיֵשׁ בָּהּ מִינֵי תַעֲנוּגִים מִתְחַלְּפִים כְּמִינֵי הַהַשָּׂגוֹת הַמִּתְחַלְּפוֹת אֲשֶׁר בּוֹ. וּשְׁאָר מִינֵי הָאֲהָבוֹת יְצַעֲרוּ הָאָדָם צַעַר נִפְלָא* קֹדֶם הַשָּׂגַת הַדָּבָר הַנֶּאֱהָב; וּכְשֶׁיַּשִּׂיג מִמֶּנּוּ מְעַט יִשְׂמַח בּוֹ, אֶלָּא* שֶׁיִּכְפַּל הַצַּעַר עַד שֶׁיַּשִּׂיגֵהוּ כֻלּוֹ, אַחַר שֶׁהוּא אֶפְשָׁרִי-הַהַשָּׂגָה אֵלָיו; וּכְשֶׁיֻּשַּׂג כֻּלּוֹ, תִּפָּסֵק הָאַהֲבָה וְיִשְׁקֹט הַחֵשֶׁק. אֲבָל אַהֲבַת הש"י, יִשְׂמַח הָאָדָם בַּמְעַט הַמֻּשָּׂג, לִהְיוֹתוֹ מְשַׁעֵר גֹּדֶל מַעֲלַת הַדָּבָר הַמֻּשָּׂג; וְיִתְעַנֵּג בּוֹ בְּלִי שׁוּם-תּוֹסֶפֶת צַעַר, אַחַר הֱיוֹתוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהוּא, יִתְבָּרַךְ, נִמְנַע-הַהַשָּׂגָה, וְלָזֶה יִתְעַנֵּג בַּמְעַט הַמֻּשָּׂג מִמֶּנּוּ תַּעֲנוּג נִפְלָא; וְכָל מַה שֶּׁתִּתּוֹסֵף הַהַשָּׂגָה תִּתּוֹסֵף הָאַהֲבָה וְהַתַּעֲנוּג. וְאִי-אֶפְשָׁר לָאַהֲבָה הַזֹּאת שֶׁתִּשְׁקֹט וְתִפָּסֵק, לִהְיוֹת הַדָּבָר בִּלְתִּי-בַעַל-תַּכְלִית*. וְכָל מַה שֶּׁיַּשִּׂיג מִמֶּנָּה מַדְרֵגָה-מָה*, יִתְעַנֵּג בָּהּ וְיִגְדַּל הַכֹּסֶף לְהַשִּׂיג יוֹתֵר, וְכֵן לְבִלְתִּי-תַכְלִית*. וְלָזֶה אִי-אֶפְשָׁר שֶׁתִּפָּסֵק, אֲבָל יִשְׂמַח תָּמִיד בַּמְעַט הַמֻּשָּׂג מִמֶּנָּה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּפֶרֶק חֲמִשָּׁה-עָשָׂר מֵהַמַּאֲמָר הַשֵּׁנִי, כִּי כְפִי גֹדֶל מַעֲלַת הַדָּבָר הַמְבֻקָּשׁ תִּגְדַּל הַשִּׂמְחָה וְהַתַּעֲנוּג יוֹתֵר בַּדָּבָר הַמֻּשָּׂג מִמֶּנּוּ.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
149 - לימוד שבועי באמונה כח תשרי- ד חשוון תשע"ו
150 - מאמר שלישי פרק ל"ו חלק א'
151 - מאמר שלישי פרק ל"ו חלק ב'
טען עוד
הַבִּלְתִּי־מֻשָּׂג – שלא ניתן להשיגו. וְלָזֶה – ולכן. זֶה־הַמִּין מִן הָאַהֲבָה – אהבת ה'. נִפְלָא – גדול, עצום. אֶלָּא – אבל. בִּלְתִּי־בַעַל־תַּכְלִית – אין סופי. מָה – מסוימת. לְבִלְתִּי־תַכְלִית – ללא קץ, באופן תמידי.
ביאורים
מלבד חשיבותה של אהבת ה' והיותה חובה המוטלת עלינו, היא גם הדבר הטוב, הבריא והמהנה ביותר שיכול האדם לקנות לעצמו. הקב"ה בראנו על מנת שנהיה טובים ונאהב אותו, ועל כן כל התנהגות אחרת פוגעת באושר הגדול שהחיים טומנים בתוכם.
שאיפות מופרזות מזיקות לנפש ומסתיימות בייאוש, אולם לא כן הדבר בשאיפה לדבוק בקב"ה, על אף היותה השאיפה הרחוקה ביותר, שזו הרי דרך העולה עד אינסוף. שני דברים עושים את ההבדל – ראשית, בשאר השאיפות ההנאה מההישג קצרה מאוד. העמֵל להשיג הון עתק אינו נהנה בשלב העבודה, והיה שמח אילו אחר התאמץ במקומו. ואפילו אחרי כיבוש יעדו, ההנאה נגמרת מהר בהרבה מהמצופה. הוא מתרגל, חווה ריקנות וחוזר לעמול ולסבול. לא כן בעניינים הרוחניים. אומן, למשל, לעולם לא ייתן לאחר להכין לו יצירות, אפילו אם הוא ימכור אותן ויתכבד בהן. אם הוא אומן אמיתי, הרי שכבר בשלב היצירה הוא מגיע להתרוממות רוח נדירה, ואת כל הלהט שלו הוא יכניס בכל קו ובכל תו. בגמר היצירה מיד ירוץ ליצירה הבאה, אך לא כמו האדם החומרי. הוא ירוץ להמשיך בעשייתו, לא משום שהישגיו כבו ואיבדו זוהרם, אלא מרוב שהישגיו כל כך ממלאים אותו. התלהבות הולכת וגדלה תסחף אותו להמשיך להרחיב את הופעת נפשו בעוד ועוד יצירות. כך האוהב את הקב"ה ועובד אותו מכל הלב, הרי עבורו כל יום של עבודה הוא יום של חוויה ויצירה, יום של נתינת ביטוי לרחשי נשמתו העמוקים ביותר. הוא ייהנה מאוד מהעבודה, וכל שכן מהתוצאות שלה, הישגיו הרוחניים וקרבת ה', שיימלאו אותו ויתנו לו חיי משמעות ואהבה שאין לשער.
הייחוד השני שבאהבה לה' הוא באינסופיותה. הישגים חומריים אדם ממצה במהירות, ואז הוא מקווה שאם ישנה את המינון הרי אז יגאל את נפשו וינחל שמחת עולמים. הוא יעמול הרבה מתוך אמונה כי מינון כלשהו יהפוך אותו למאושר שבאדם. כשכספו מספיק להגשמת כל חלום ואין לו לאן להתקדם, הוא מגלה שכל חלומותיו מסתכמים במספר חודשים והוא אובד עצות. לא כן באהבת ה', היא היחידה שגם אחרי שהיא ממלאת את האדם, היא מאפשרת לשאפתנות הבלתי פוסקת שבאדם להצמיח ולהפריח אותו עד בלי די.
הרחבות
• התענוג שבאהבת ה'
הָאַהֲבָה אֶל הש"י תְּעַנֵּג הַנֶּפֶשׁ וּתְשַׂמְּחָהּ. הרב קוק במספר מקומות מתייחס לעניין של אהבת ה'. הנשמה אוהבת ומתענגת על ה': "שלהבת אש הקודש של אהבת ה' הלא בתוך הנשמה היא תמיד בוערת היא, מחממת היא את הרוח, מאירה היא את החיים, ועינוגיה אין להם סוף, אין מדה מתארת את נעמם ומִתקם" [מדות הראיה, אהבה ד].
אמנם הנשמה תמיד אוהבת את ה' ומתענגת על אהבה זו, אך בחייו הפרטים של כל אדם דרושה עבודה על מנת שתופיע אהבה זו. הרב קוק מבאר שאהבת ה' הבאה מצד נפשו של האדם הינה חסרה, כיוון שישנן פעמים שדרכי ההשגחה הן כמו ניתוח בגופו של חולה, אולם הנפש לא מסוגלת לאהוב מתוך הרגשת הכאב. אותם הדברים יכולים לעורר באדם אהבה רק מתוך התבוננות שכלית, כשהאדם מבין שכל מה שעובר עליו הוא לטובתו. אולם גם מדרגה זו איננה המשובחת ביותר: "אהבה לה' יתברך צריכה להתגבר מצד דברים שלא ישער כלל תכלית טובם, רק ימשך לאהבת כבודו הגדול לבדו" [עולת ראיה א, עמ' רנ] גם אם בשכלו אין האדם מסוגל להבין כיצד יובילו אותו המאורעות לטובה, עדיין אהבת ה' שבליבו אינה תלויה בזה: "רק "בְכָל מְאֹדֶךָ" [דברים ו, ה], שהיא הנשמה, תוכל לבוא אהבה זו" [שם]. רק הנשמה האלוהית יכולה להודות ולאהוב את הקב"ה על כל דבר ודבר שה' עושה. אהבת זו נובעת מתוך הכרה בגדלות כבוד ה', ולא רק מתוך רגש של הכרת הטוב.
לעילוי נשמת ר' משה בן אלכסנדר ז"ל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
