ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
אהבת ה' אינה מטרידה את הנפש
הָאַהֲבָה אֶל הש"י תְּעַנֵּג הַנֶּפֶשׁ וּתְשַׂמְּחָהּ. וְאַף-עַל-פִּי שֶׁהָאַהֲבָה אֶל הַדָּבָר הַבִּלְתִּי-מֻשָּׂג* אוֹ קְשֵׁה-הַהַשָּׂגָה תַּטְרִיד הַנֶּפֶשׁ וּתְבַלְבֵּל אוֹתָהּ לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת לְהַשִּׂיג הַדָּבָר הַנֶּאֱהָב, וְלָזֶה* יִהְיוּ הַחוֹשְׁקִים תָּמִיד בְּצַעַר וּבִדְאָגָה עַד שֶׁיַּשִּׂיגוּ הַדָּבָר הַנֶּאֱהָב — מִכָּל-מָקוֹם, הָאַהֲבָה אֶל הש"י, אַף אִם הוּא דָבָר בִּלְתִּי-מֻשָּׂג, לֹא תַטְרִיד הַנֶּפֶשׁ וְלֹא תְבַלְבֵּל אוֹתָהּ; כִּי בִמְעַט הַמֻּשָּׂג מִמֶּנּוּ אֶל הָאָדָם, תִּשְׂמַח הַנֶּפֶשׁ וְתָגִיל וְתִתְעַנֵּג תַּעֲנוּג נִפְלָא. כִּי כֵן דֶּרֶךְ הָאוֹהֵב, שֶׁהַמְעַט הַמֻּשָּׂג אֵלָיו מֵהַדָּבָר הַנֶּאֱהָב, יוֹתֵר עָרֵב אֶצְלוֹ מֵהַרְבֵּה מִזּוּלָתוֹ.
שבח אהבת ה'
וְלָזֶה, מַה שֶּׁשִּׁבַּח שְׁלֹמֹה בְּסֵפֶר שִׁיר-הַשִּׁירִים [ז, ז] זֶה-הַמִּין מִן הָאַהֲבָה*, מִזּוּלָתָהּ מִן הָאֲהָבוֹת, וְאָמַר עָלֶיהָ: "מַה-יָּפִית וּמַה-נָּעַמְתְּ אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים" — כְּלוֹמַר: כַּמָּה רַב הַיֹּפִי וְהַנְּעִימוּת שֶׁיֵּשׁ לְאַהֲבַת הש"י עַל-זוּלָתָהּ מִן הָאֲהָבוֹת, כִּי זֹאת-הָאַהֲבָה הִיא "אַהֲבָה בַּתַּעֲנוּגִים"; רָצָה לוֹמַר, שֶׁיִּתְעַנֵּג בָּהּ הָאָדָם תַּעֲנוּג נִפְלָא, וְיֵשׁ בָּהּ מִינֵי תַעֲנוּגִים מִתְחַלְּפִים כְּמִינֵי הַהַשָּׂגוֹת הַמִּתְחַלְּפוֹת אֲשֶׁר בּוֹ. וּשְׁאָר מִינֵי הָאֲהָבוֹת יְצַעֲרוּ הָאָדָם צַעַר נִפְלָא* קֹדֶם הַשָּׂגַת הַדָּבָר הַנֶּאֱהָב; וּכְשֶׁיַּשִּׂיג מִמֶּנּוּ מְעַט יִשְׂמַח בּוֹ, אֶלָּא* שֶׁיִּכְפַּל הַצַּעַר עַד שֶׁיַּשִּׂיגֵהוּ כֻלּוֹ, אַחַר שֶׁהוּא אֶפְשָׁרִי-הַהַשָּׂגָה אֵלָיו; וּכְשֶׁיֻּשַּׂג כֻּלּוֹ, תִּפָּסֵק הָאַהֲבָה וְיִשְׁקֹט הַחֵשֶׁק. אֲבָל אַהֲבַת הש"י, יִשְׂמַח הָאָדָם בַּמְעַט הַמֻּשָּׂג, לִהְיוֹתוֹ מְשַׁעֵר גֹּדֶל מַעֲלַת הַדָּבָר הַמֻּשָּׂג; וְיִתְעַנֵּג בּוֹ בְּלִי שׁוּם-תּוֹסֶפֶת צַעַר, אַחַר הֱיוֹתוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהוּא, יִתְבָּרַךְ, נִמְנַע-הַהַשָּׂגָה, וְלָזֶה יִתְעַנֵּג בַּמְעַט הַמֻּשָּׂג מִמֶּנּוּ תַּעֲנוּג נִפְלָא; וְכָל מַה שֶּׁתִּתּוֹסֵף הַהַשָּׂגָה תִּתּוֹסֵף הָאַהֲבָה וְהַתַּעֲנוּג. וְאִי-אֶפְשָׁר לָאַהֲבָה הַזֹּאת שֶׁתִּשְׁקֹט וְתִפָּסֵק, לִהְיוֹת הַדָּבָר בִּלְתִּי-בַעַל-תַּכְלִית*. וְכָל מַה שֶּׁיַּשִּׂיג מִמֶּנָּה מַדְרֵגָה-מָה*, יִתְעַנֵּג בָּהּ וְיִגְדַּל הַכֹּסֶף לְהַשִּׂיג יוֹתֵר, וְכֵן לְבִלְתִּי-תַכְלִית*. וְלָזֶה אִי-אֶפְשָׁר שֶׁתִּפָּסֵק, אֲבָל יִשְׂמַח תָּמִיד בַּמְעַט הַמֻּשָּׂג מִמֶּנָּה. כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּפֶרֶק חֲמִשָּׁה-עָשָׂר מֵהַמַּאֲמָר הַשֵּׁנִי, כִּי כְפִי גֹדֶל מַעֲלַת הַדָּבָר הַמְבֻקָּשׁ תִּגְדַּל הַשִּׂמְחָה וְהַתַּעֲנוּג יוֹתֵר בַּדָּבָר הַמֻּשָּׂג מִמֶּנּוּ.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
149 - לימוד שבועי באמונה כח תשרי- ד חשוון תשע"ו
150 - מאמר שלישי פרק ל"ו חלק א'
151 - מאמר שלישי פרק ל"ו חלק ב'
טען עוד
הַבִּלְתִּי־מֻשָּׂג – שלא ניתן להשיגו. וְלָזֶה – ולכן. זֶה־הַמִּין מִן הָאַהֲבָה – אהבת ה'. נִפְלָא – גדול, עצום. אֶלָּא – אבל. בִּלְתִּי־בַעַל־תַּכְלִית – אין סופי. מָה – מסוימת. לְבִלְתִּי־תַכְלִית – ללא קץ, באופן תמידי.
ביאורים
מלבד חשיבותה של אהבת ה' והיותה חובה המוטלת עלינו, היא גם הדבר הטוב, הבריא והמהנה ביותר שיכול האדם לקנות לעצמו. הקב"ה בראנו על מנת שנהיה טובים ונאהב אותו, ועל כן כל התנהגות אחרת פוגעת באושר הגדול שהחיים טומנים בתוכם.
שאיפות מופרזות מזיקות לנפש ומסתיימות בייאוש, אולם לא כן הדבר בשאיפה לדבוק בקב"ה, על אף היותה השאיפה הרחוקה ביותר, שזו הרי דרך העולה עד אינסוף. שני דברים עושים את ההבדל – ראשית, בשאר השאיפות ההנאה מההישג קצרה מאוד. העמֵל להשיג הון עתק אינו נהנה בשלב העבודה, והיה שמח אילו אחר התאמץ במקומו. ואפילו אחרי כיבוש יעדו, ההנאה נגמרת מהר בהרבה מהמצופה. הוא מתרגל, חווה ריקנות וחוזר לעמול ולסבול. לא כן בעניינים הרוחניים. אומן, למשל, לעולם לא ייתן לאחר להכין לו יצירות, אפילו אם הוא ימכור אותן ויתכבד בהן. אם הוא אומן אמיתי, הרי שכבר בשלב היצירה הוא מגיע להתרוממות רוח נדירה, ואת כל הלהט שלו הוא יכניס בכל קו ובכל תו. בגמר היצירה מיד ירוץ ליצירה הבאה, אך לא כמו האדם החומרי. הוא ירוץ להמשיך בעשייתו, לא משום שהישגיו כבו ואיבדו זוהרם, אלא מרוב שהישגיו כל כך ממלאים אותו. התלהבות הולכת וגדלה תסחף אותו להמשיך להרחיב את הופעת נפשו בעוד ועוד יצירות. כך האוהב את הקב"ה ועובד אותו מכל הלב, הרי עבורו כל יום של עבודה הוא יום של חוויה ויצירה, יום של נתינת ביטוי לרחשי נשמתו העמוקים ביותר. הוא ייהנה מאוד מהעבודה, וכל שכן מהתוצאות שלה, הישגיו הרוחניים וקרבת ה', שיימלאו אותו ויתנו לו חיי משמעות ואהבה שאין לשער.
הייחוד השני שבאהבה לה' הוא באינסופיותה. הישגים חומריים אדם ממצה במהירות, ואז הוא מקווה שאם ישנה את המינון הרי אז יגאל את נפשו וינחל שמחת עולמים. הוא יעמול הרבה מתוך אמונה כי מינון כלשהו יהפוך אותו למאושר שבאדם. כשכספו מספיק להגשמת כל חלום ואין לו לאן להתקדם, הוא מגלה שכל חלומותיו מסתכמים במספר חודשים והוא אובד עצות. לא כן באהבת ה', היא היחידה שגם אחרי שהיא ממלאת את האדם, היא מאפשרת לשאפתנות הבלתי פוסקת שבאדם להצמיח ולהפריח אותו עד בלי די.
הרחבות
• התענוג שבאהבת ה'
הָאַהֲבָה אֶל הש"י תְּעַנֵּג הַנֶּפֶשׁ וּתְשַׂמְּחָהּ. הרב קוק במספר מקומות מתייחס לעניין של אהבת ה'. הנשמה אוהבת ומתענגת על ה': "שלהבת אש הקודש של אהבת ה' הלא בתוך הנשמה היא תמיד בוערת היא, מחממת היא את הרוח, מאירה היא את החיים, ועינוגיה אין להם סוף, אין מדה מתארת את נעמם ומִתקם" [מדות הראיה, אהבה ד].
אמנם הנשמה תמיד אוהבת את ה' ומתענגת על אהבה זו, אך בחייו הפרטים של כל אדם דרושה עבודה על מנת שתופיע אהבה זו. הרב קוק מבאר שאהבת ה' הבאה מצד נפשו של האדם הינה חסרה, כיוון שישנן פעמים שדרכי ההשגחה הן כמו ניתוח בגופו של חולה, אולם הנפש לא מסוגלת לאהוב מתוך הרגשת הכאב. אותם הדברים יכולים לעורר באדם אהבה רק מתוך התבוננות שכלית, כשהאדם מבין שכל מה שעובר עליו הוא לטובתו. אולם גם מדרגה זו איננה המשובחת ביותר: "אהבה לה' יתברך צריכה להתגבר מצד דברים שלא ישער כלל תכלית טובם, רק ימשך לאהבת כבודו הגדול לבדו" [עולת ראיה א, עמ' רנ] גם אם בשכלו אין האדם מסוגל להבין כיצד יובילו אותו המאורעות לטובה, עדיין אהבת ה' שבליבו אינה תלויה בזה: "רק "בְכָל מְאֹדֶךָ" [דברים ו, ה], שהיא הנשמה, תוכל לבוא אהבה זו" [שם]. רק הנשמה האלוהית יכולה להודות ולאהוב את הקב"ה על כל דבר ודבר שה' עושה. אהבת זו נובעת מתוך הכרה בגדלות כבוד ה', ולא רק מתוך רגש של הכרת הטוב.
לעילוי נשמת ר' משה בן אלכסנדר ז"ל
כאב הגלות ותקוות הגאולה
"בזאת התורה" - איזו תורה?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בצורת ד'?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
למה ללמוד גמרא?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
מה זה בכלל אמונה?
איך ללמוד גמרא?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
