בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • וישלח
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אשר בן חיים

שלחני כי עלה השחר

יעקב נאבק עם המלאך עד שהוא מבקש ממנו לשלח אותו כי הגיע זמן השירה; האם לא נתנה לו הזדמנות לומר שירה מבריאת העולם ודווקא עכשיו? ומדוע מגלה לו המלאך את הברכה?

undefined

הרב דוד דב לבנון

תשס"ג
4 דק' קריאה
"ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו", לפי חז"ל (חולין צ"א) יעקב נאבק עם המלאך שרו של עשו, ומסתמא היה המאבק על זכותו של יעקב לקבל את הברכות המיועדות לעשו, כפי שנראה מסוף המאבק שיעקב אומר למלאך "לא אשלחך כי אם ברכתני", ופירש רש"י "הודה לי על הברכות שברכני אבי שעשו מערער עליהן". ולפי זה פרשה זו מסמלת את המאבק שיש לישראל עם עשו עד סוף כל הדורות, עד שיתברר זכותן של ישראל, וכפי שרמוז בכתוב "עד עלות השחר" הוא שחר הגאולה של ישראל. ננסה לעמוד על כמה יסודות העולים מן הפרשה הזאת ע"פ מדרשי חז"ל.

"ויותר יעקב לבדו" - הדבר מזכיר את האמור בנבואת בלעם "הן עם לבד ישכון", כפי שאנו ראינו במשך הדורות, שישראל סחופים ודחופים, ואומות העולם שונאים אותנו שנאת עולם לעם עולם. אולם חז"ל הבינו שיש כאן גילוי של עוצמה, גילוי של יכולת יעקב לעמוד לבד ולהתמודד עם אומות גדולות ועצומות ממנו, בלא להיסחף ולהתבולל בתוכם, וכהמשך הפסוק בנבואת בלעם "ובגויים לא יתחשב". וכך הבינו גם חכמי המדרש, וז"ל (בר"ר פרשה עז):
"ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו, (דברים לג) אין כאל ישורון רוכב שמים בעזרך, ר' ברכיה בשם ר' סימון אמר: אין כאל, ומי כאל ישורון - ישראל סבא, מה הקב"ה כתוב בו (ישעיה ב): ונשגב ה' לבדו, אף יעקב - ויותר יעקב לבדו ".

היינו, כמו שהקב"ה נשגב לבדו בגלל רוממותו, כך יעקב אבינו נותר לבדו, נבדל מכל העמים בגלל יחודו. וכמו שהקב"ה לבדו ברא הכל, ולכן יכול להתגבר על כל מעשיו, כך גם יעקב שנותר לבדו במאבק עם המלאך, הוא שרו של עשו והוא יצר הרע, יש בכוחו להכריעו.

חז"ל רצו לתאר לנו עד לאיזו רמה רוחנית מגיע המאבק של יעקב עם המלאך, וכך אמרו בגמ' (חולין דף צא עמוד א):
"האי בהאבקו עמו מאי דרשי ביה? מבעי ליה לכאידך דר' יהושע בן לוי, דאמר ר' יהושע ב"ל: מלמד שהעלו אבק מרגלותם עד כסא הכבוד, כתיב הכא בהאבקו עמו, וכתיב התם נחום א' וענן אבק רגליו". מפרש המהרש"א שם, שכסא הכבוד מרמז לשורש נשמותיהם של ישראל שחצובות מתחת לכסא הכבוד, כלומר המאבק היה על "בחירת ישראל",

והמאבק הזה מגיע עד לנקודת השורש, לברר מי מיצג את דמות אדם שבכסא הכבוד, ונצחונו של יעקב הוכיח את מעלתו ששורשו חצוב מכסא הכבוד.

המאבק זה מזכיר את המאבק שהיה למשה עם מלאכי מעלה כשעלה לקבל את התורה, והקב"ה אמר לו אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה, וגם שם ניתן לפרש כך, שאחיזתו בכסא הכבוד, שהוא שורש נשמותיהם של ישראל, תתן למשה עוצמה להתגבר על המלאכים, מפני שהיא מוכיחה, ששורש ישראל גבוה מן המלאכים, וכפי שאומרת הגמ' בחולין שם, שאין המלאכים אומרים שירה עד שישראל אומרים שירה, ובכוח זה ניצח משה את המלאכים. וכך גם יעקב אבינו ניצח את המלאך, כאשר הגיע במאבק שלו עד כסא הכבוד, נוכח המלאך במעלתו של יעקב עד היכן היא מגיעה.

"ויאמר שלחני כי עלה השחר" - הגמ' משחזרת את הדו שיח שהיה בין יעקב והמלאך, וז"ל (מסכת חולין דף צא עמוד ב):
"ויאמר שלחני כי עלה השחר, אמר לו: גנב אתה, או קוביוסטוס אתה, שמתיירא מן השחר? אמר לו: מלאך אני, ומיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו".

צריך להבין, את משמעות הדבר, שבדיוק אחרי המאבק עם יעקב, הגיע זמנו לומר שירה, הזדמנות שלא נתנה לו מיום שנברא עד עתה? נראה לומר, ששירת המלאך שרו של עשו היא פועל יוצא של המאבק עם יעקב, כאשר נוכח לדעת מעלתו של יעקב, הגיע זמנו לומר שירה, היא שירת הלל על מעלת ישראל. ראיה לדבר, מזה שיעקב חותר לגילוי סוד השירה הזאת, וחשוב לו לאמת זאת שהשירה תהיה הודיה על הברכות, ואומר לו "לא אשלחך כי עם ברכתני", עד שהמלאך מגלה לו "לא יקרא עוד שמך יעקב כי עם ישראל יקרא שמך".

ולפי זה נראה לבאר את המדרש הבא (בר"ר פרשה עח):
"ויאמר שלחני שהגיע זמן קילוסי לקלס להקב"ה ... ר' לוי בשם ר' שמואל בר נחמן אמר: אמר לו: מלאכי השרת על ידי שגלו מסטורין של הקב"ה נדחו ממחיצתן מאה ול"ח שנה, אשמע לך ואדחה ממחיצתי, אמר שייצת סייבת (היינו, כילית סיימת דברך, כלומר, חדל מלדבר עוד), לא אשלחך כי אם ברכתני, א"ר הונא: בסוף אמר, אני מגלה לו, אם אומר לי הקב"ה למה גלית לו אני אומר לפניו, רבונו של עולם! נביאיך גוזרין גזירות ואין אתה מבטל גזירתן, ואני הייתי יכול לבטל גזירתם, אמר לו: עתיד הוא להגלות עליך בבית אל ולהחליף את שמך ואני עומד שם, הה"ד (הושע יב) בית אל ימצאנו ושם ידבר עמנו, עמך אין כתיב כאן אלא ושם ידבר עמנו".

צריך להבין מדוע השירה של המלאך היא מסטורין של הקב"ה, שאסור למלאך לגלות את תוכנה? אם נפרש כנ"ל, ששירת המלאך היא בענין מעלתו של יעקב, שראוי הוא לברכות, מובן מדוע אסור למלאך לגלות לו זאת, מפני שיעקב צריך עדין להוכיח זאת במעשיו, וכל זמן שלא הגיע שלם לבית א-ל, לקיים את נדרו, עוד לא הגיע הזמן לגלות לו שזכה בברכות, וזה מה שהמלאך אומר לו, שעתיד הוא להתגלות אליו ולברך אותו בבית א-ל, ולהחליף את שמו לישראל.

מתי גילו המלאכים מסטורין של הקב"ה ונדחו ממחיצתן? מפרשי המדרש, אומרים שהכוונה למלאכים שגילו ללוט שסדום נהפכת, ומדוע היה אסור להם לגלות לו? מפני שלא התפלל על סדום, בניגוד לאברהם אבינו שה' גילה לו על רצונו להפוך את סדום, "המכסה אני מאברהם אשר אני עושה, ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ, וגו'", מפני שידע לאברהם יתפלל עליהם, ואכן אברהם התפלל עליהם. מכאן למדנו שאין מגלים לאדם את מעלתו אם הוא לא ישתמש בזה לטובה. ולכן לא רצה המלאך לגלות ליעקב את הסוד הזה שעתיד הקב"ה לקרוא לו ישראל על כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל, קודם זמנו, ואפשר שבגלל זה שגילה לו, יעקב התעכב מלקיים את הנדר בבית א-ל ובגלל זה עבר אירועים קשים, שיש בהם גלוי עריות - בפרשת דינה, ושפיכות דמים - בהריגת אנשי שכם, ובני יעקב הסתכנו בכך, ועבודה זרה - כשנתעכבו בשכם, ויעקב אומר להם "הסירו את אלוהי הנכר אשר בקרבכם".

ולמה בכל זאת גילה לו את הברכה? המלאך אומר "ריבונו של עולם! נביאיך גוזרין גזירות ואין אתה מבטל גזירתן, ואני הייתי יכול לבטל גזירתם", רצה לרמוז לו על הכוח הגדול הטמון בו, שהוא יכול לנצל אותו לטובה, ולכן כדאי לגלות לו את הברכות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il